מול הנוף של הכינרת ועל החוף של בת גלים - עגלות קפה כשרות בצפון

רמת הגולן

המטרה הייתה קפה עם אמא, בסוף חזרנו עם משתלה

מוויז רמות
ראשון- שישי: 9:00-14:00
לניווט - לחצו כאן

לא גדלתי להיות "בת הגולן" מוצלחת במיוחד. אין לי רישיון נהיגה על טרקטור, אני לא סוחבת איתי שישיות של מי עדן לאף מקום ואני לא מכירה את המסלולים באזור טוב במיוחד, פשוט כי בעיקר עליתי על אוטובוסים אל מחוץ לגולן, היכן שיש יותר התרחשויות מאשר פרות ומטיילים. יציאה לעגלות הקפה של הגולן, זו הזדמנות טובה לטייל בו ממש וגם לשתות קפה עם אמא.

וכך אחרי נסיעה בכביש המתפתל למושב רמות היושב על צלע הרמה, הגענו אל מתחם לול ארט. יש שם סוקולנטים בכל מיני כלים, סדנאות יצירה וחנות גלריה שסרקנו בדרכנו אל מוייז. ביחס לעובדה שהגענו בראשון בבוקר למושב שאינו נמצא במרכז תל־אביב, הייתה שם כמות נכבדה של אנשים. מצד שני, מי יכול להתנגד לקפה טוב ונוף לכינרת. הזמנו קפה והלכנו להתווכח על מה יפה בעינינו בחנות הגלריה. עד שהאוכל הגיע גילינו שאנחנו לא מסכימות על כלום, התיישבנו מול הנוף והתחלנו לאכול.

בפינה היפה ממול, שממנה רואים את הכינרת כולה, יש הרבה רוח, אז תוך כדי אכילת סלט והקרואסונים מצאנו פתרונות יצירתיים כדי לשמור את כל האוכל שלנו במקום. גיליתי שכוס אספרסו היא קטנה מכדי להחזיק מעמד מול הרוח והייתה עפה אם לא הייתי תופסת אותה בזמן, אבל הקרואסונים נשארו במקומם. מטיילים אחרים השכילו לנצל את הרוח טוב יותר, והעיפו עפיפון שעלה למעלה יפה והוסיף לפסטורליה. סביבנו היו דרורים וסנוניות, שנראה שבחרו טוב להתיישב במקום שמספק פירורים ברמה גבוהה במהלך כל השנה.

דורא נוב
ראשון- שישי: 9:00-14:00
לניווט - לחצו כאן

אחרי שמילאנו כרסינו בפחמימות, חמאה, קממבר ועגבניות חזרנו לאוטו ועלינו בחזרה אל הגולן. עברנו בעזיזו, חוות הלבנדר בכנף, שם רצינו להשיג תמונה לאינסטגרם ומתנות בניחוח לבנדר. קנינו שוקולד, סבון וגם נר בניחוחות לבנדר. בקשר לתמונה אנחנו עוד צריכות להשתפר.

המשכנו בכבישי הגולן והגענו לנוב. פנינו שמאלה בשער, עברנו דרך שלולית בוץ קטנה – הכתמים על האוטו עדיין שם, והגענו אל תוך המשתלה. שם, בין צמחי בית וצמחי חוץ עומדים שולחנות, כיסאות ועגלת קפה הנקראת דורה. ניסיתי לשכנע את אמא לקנות עוד פוטוס לתוך הבית בזמן שהיא התלבטה על צמחי תבלין לגינה, והזמנו קפה ועוגה.

המוכר ניסה לשכנע אותנו לקנות את האייס קפה הראשון לעונה, אבל גם ההבטחה לקצפת למעלה לא שכנעה אותנו, כי אני לא אוהבת סוכר בקפה שלי. הזמנתי קפה קר במקום ואמא הזמינה שוב הפוך. בחרנו מהוויטרינה בפאי לימון בתקווה שהתגשמה – שיהיה חמוץ במידה ומתוק במידה, כמו שפאי לימון צריך להיות.

סביבנו היו בעיקר צעירי הגולן שהגיעו לאכול את הפיצות שנראו ממש טוב והריחו מעולה. פחדתי שההחלטה לשבת בתוך חממה תתברר כחמה ולחה, אבל הייתה רוח נעימה והרבה ירוק. לא בדקתי איך מרגישים שם באוגוסט, אבל הטכנולוגיה של מאווררים ומצננים קיימת, אז אני מניחה שיהיה נעים. ואם יהיה חם מדי – מכונת האייס־קפה עובדת, זכיתי לראות את האחד הראשון לעונה.

משם קיפלנו את עצמנו, עם רצון לחזור לקנות בזיליקום, נענע וקפה הפוך, בדיוק כמו שאמא שלי אוהבת. יצאנו מנוב חזרה בכבישי הגולן המוכרים אל עבר הבית וחזרנו היישר לארוחת צהריים, כלים בכיור ואוטובוס חזרה לירושלים.

כביש 4 צפון

ארוחה משובחת וקינוחים עם ערך מיוחד

ברטה
מושב מגדים
ראשון-רביעי: 21:00-12:00
חמישי: 23:00-12:00
שישי: 15:30-11:00
לניווט - לחצו כאן

במצב אידיאלי הייתי מספר לכם איך סיימנו את הכנת השבת ויצאנו רעייתי ואני לקפה רומנטי, אבל במציאות השארנו את כל הבלגן לילדה שתמיד אפשר לסמוך עליה, וברחנו לדגום שתי עגלות קפה. הראשונה היא "ברטה איטלקית במשאית" במושב מגדים. זו בעצם מסעדה קטנה בפודטראק שפועלת כבר שנה וחצי. התפריט מורכב מפסטות, פיצות וסלטים פרי יצירתו של השף יוסי בן־שטרית, מסעדן 22 שנים ובעל מסעדה בתל־אביב. אתם יכולים לעשות כמוני ולשאול את הבחור שמאחורי הדוכן "איפה השף?" ולהתפדח עמוקות כשהוא יגיד לכם שזה הוא. יש לו שתי דודות שקוראים להן ברטה אבל העסק לא על שמן, אלא לזכרו של הקטנוע שלו שהיה מסוג למברטה.

"אמא שלי, שגרה פה במגדים, הציעה לי לפתוח את המקום", מספר לנו בן־שטרית. "הפיצות והפסטות הן עבודת יד, החומרים הכי טובים שיש בשוק, שאני עובד איתם גם במסעדה. זו מסעדת שף לכל דבר ולא מעט מהמבקרים הם דווקא אנשים מהאזור שרוצים לאכול, בנוסף למטיילים".

בקרוב יהיה עוד פודטראק קטן נוסף צמוד, שיהיו בו שייקים, אסאי, קינוחים וקפה שיפעל מהצהריים. עד עכשיו הוא נמנע מלהגיש קפה בבוקר כדי שלא להתנגש בפודטראק אחר שמוכר קפה במושב. הזמנו סלט קיסר עם ביצה רכה, שקדים קלויים ופרמזן. פסטה לינגוויני טרטופו ברוטב פטריות, שמנת כמהין ופרמזן ופיצה מרגריטה עם עגבניות ומוצרלה. לקינוח הזמנו נוטלה רולס. המחירים לא היו זולים אבל ההבטחה לאיכות קוימה במלואה. האווירה במקום נעימה מאוד. העצים מסביב עושים צל נעים והמוזיקה מתאימה לגיל שלנו (גם משנות ה־80 וגם בווליום). חסרים שירותים קרובים אבל חוץ מזה - חוויה מומלצת.

קפה פסיפלורה
כפר גלים
ראשון-חמישי: ,16:00-8:00
שישי: 15:00-8:00
לניווט - לחצו כאן

משם המשכנו ל"קפה פסיפלורה" שנמצאת בכניסה לכפר־גלים. לעגלת הקפה הזו יש סיפור מיוחד: היא הוקמה לפני כחודש וחצי בלבד בשיתוף עם ביטוח לאומי כחלק מהפעילות של כפר הנוער בכפר־גלים שפועל גם לשילוב נוער ומבוגרים עם צרכים מיוחדים בפעילות ובעבודה במקום. "החבר'ה מכפר הנוער הכשירו את המקום", מספר לירן, בנו של עופר בן־גיגי, השף והיזם של המקום. "הם בנו את השולחנות, הם עוזרים בהכנות במטבח שבתוך הכפר, בניקיון ובמכירה. בהמשך מתוכננים פה ערבי קונספט, יין וגבינות מהמחלבה שיש לנו כאן. ההכנסות של הפודטראק חוזרות לפיתוח של פרויקטים בשבילם בכפר".

בעגלת הקפה (המונגשת לנכים, יש לציין) מוגשים מבחר מגוון של מאפים, כריכים טריים, שייקים וכמובן שתייה קרה וקפה למיניהם השונים. אנחנו הזמנו קפה הפוך גדול ואייס קפה, מאפין גבינה ואוכמניות ומאפין שוקולד והיה מצוין.

המקום נקי מאוד, ההכשר של רבנות חוף הכרמל, יש שירותים צמודים, דשא סינתטי, שולחנות קק"ל רבים ואפילו נדנדת עץ.

עמק המעיינות

לימונים שהפכו ללימונדה וכמות מוגזמת של פחמימות

דּוסה
מעלה–גלבוע
ראשון, שני, רביעי וחמישי:
16:00-8:00 | שלישי: 10:30-7:30
שישי: 13:30-8:30
לניווט - לחצו כאן

את כוס הקפה הראשונה שלי שתיתי חודש לפני שמלאו לי חמישים, בנסיבות של אין ברירה. עד אז כל הניסיונות להתמכר למשקה העתיק כשלו פעם אחר פעם, עד שנדמה היה שהצלחתי לחמוק מההתמכרות השכיחה ביותר בעולם. טוב, כמעט הכי שכיחה בעולם. ואז הגיע ליל תצפית כוכבים קריר ביער חולדה, מלווה בכיבוד קלוקל ותה דלוח בסגנון שנות ה־70. לראשונה בחיי ריח הפינג'אן המופלא והאהוב הצליח לחצות את מחסום בלוטות הטעם, ומרגע ששערי גיהינום נפתחו, נסללה הדרך לשרשרת אירועים ידועה מראש: הידרדרות להתמכרות קשה, גמילה חלקית, והתייצבות על שלוש־ארבע כוסות קפה ליום. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שבשורת עגלות הקפה הביאה לפתחי תת־התמכרות נוספת ורוויית קלוריות. כי מה בנאדם צריך יותר ממשקה חם מול נוף עוצר נשימה, וטעימת בוצר איכותית בלי מועקת חישוב אחוזי טיפ?את מסע העגלות הראשון, שבוודאי יביא עוד רבים וטובים בעקבותיו, התחלתי עם בכורתי בבוקר שישי אביבי במיוחד. אז נכון, הכלל הראשון שהצבתי לי מול כוס הקפה השנייה והשלישית בחיי היה שלא לשתות מהמשקה מחמם הלב והדופמין לפני עשר בבוקר, כדי להימנע מסטטוס הזומבי המאפיין את סביבתי המכורה. אלא שכללים נועדו להישבר, וכך מצאנו את עצמנו בשעת בוקר מוקדמת בלב הגלבוע בעגלת הקפה הנהדרת "דוּסה" בבעלות הדס אלקיים־רוזנפלד, ששם החיבה שלה הוא, ובכן - דוסה.

פנייה וחצי משער קיבוץ מעלה־גלבוע אנחנו נוחתות לתוך כיסאות צהובים – אני עם קפה הפוך חלומי, הבת שעדיין שומרת מרחק מפולי הקפה עם זירו, ושתינו יחד עם מה שמכונה בתפריט העשיר "טוסט מפנק" שמבטיח ו־וואו כמה שהוא מקיים.

הדס מתקתקת מנות לחיילים וליודעי ח"ן כמונו, ששמעו על המקום עוד לפני שהחל הפרסום הרשמי שלו. את הטוסטים המושקעים היא מכינה בעצמה, את המאפים המתוקים היא משווקת אחרי מחקר שוק מעמיק מזה ("אני עובדת רק עם מי שנעים לעבוד איתו, זול והכי טעים"). עגלת הקפה פועלת רוב ימות השבוע – למעט שלישי וכמובן שבת. הדס נהנית מההתעסקות באוכל אבל היא כאן בשביל האנשים. היא שקלה ללמוד עבודה סוציאלית, עבדה כמעצבת גרפית, בין השאר בגן החיות התנ"כי, אבל בשנתיים האחרונות החליטה להשקיע בעגלת הקפה המקומית והפכה אותה לפינת חובה בדרך לכל טיול בגלבוע ובסביבתו.

את בעיית החום הצפוי בקיץ פותרת רוח פרצים נהדרת ומרעננת, עד שאנחנו מבקשות להתפנק על כוס סיידר חמימה, ולשמוע את הסיפור של הדס. ובכן, היא גדלה בכוכב־השחר – אחותם של יצחק ז"ל שנהרג בטיול ג'יפים בחול המועד פסח לפני 23 שנים, ומלאכי הי"ד שנרצח בפיגוע בצומת לא רחוקה מביתם. היא בת 43, אם לשבעה ילדים, והקטנה שלה מקפידה לנופף לה לשלום מגן הילדים הסמוך לעגלה.

למה צהוב ולמה דווקא עיטורי לימונים סביב עגלת הקפה, אנחנו מתעניינות, והדס מבהירה בחיוך של אחת שעברה דבר או שניים בחיים, שזו הדרך שלה להפוך באופן מוחשי את הלימונים ללימונדה.

האווירה האינטימית והנינוחה כובשת את ליבנו, וגם המחירים המפתיעים (מאוד) לטובה. אנחנו כבר שבעות ויש עוד שתי עגלות בדרך, אז אנחנו אורזות קרואסון שקדים חמים לבני המשפחה. הקרואסון המושלם לא צולח את הדרך הקצרצרה מהעגלה לחניה הצמודה. פירורים אחרונים נאכלים למרבה הבושה עוד לפני שהתנענו את הרכב.

עיינה
עין–הנצי"ב
חמישי ושישי: 12:30-7:30
לניווט - לחצו כאן

שבעות אך נחושות אנחנו מגיעות אחרי דקות נסיעה אחדות לקיבוץ עין־הנצי"ב, ופותחות מגש שני לבוקר זה עם שני שייקים עשירים – אחד ירוק ואחד ורוד; מאפה אוכמניות מושלם וכריך עשיר לטובת אגף המלוחים. וקפה. כמובן, קפה.

על מדשאה רחבה ומרהיבה בכניסה לקיבוץ נחה העגלה הוותיקה, בבעלותן של החברות מוריה שגיא ועטרת גיסר־צוקרמן: הראשונה אחות במקצועה, השנייה מעצבת פנים ואשת רב הקיבוץ. השתיים הגשימו לעצמן ולסביבה את חלום הקלילות: ישיבה אל שולחנות עגולים או שולחנות פיקניק; פינת ישיבה נמוכה או סתם רביצה על דשא רחב ממדים, והכול עם ליווי קולינרי טעים ומול נוף משגע. העגלה פתוחה לקהל הרחב בבוקר ימי חמישי ושישי, ומאפשרת פיקניק משפחתי בלי להצטופף עם שאר המבקרים, ובלי להביא שום דבר מהבית.

השם "עיינה" ניתן למקום, בהיות עגלת הקפה סמוכה למעיין עין־הנציב הידוע, שהפך בשנים האחרונות ממעיין הומה אדם ובלגן לגן לאומי מוסדר יפהפה ומעוצב היטב, בהשגחת רשות הטבע והגנים. אגב, המעיין נקרא כעת "עין יהודה", על שם היו"ד שבנצי"ב – הרב נפתלי צבי יהודה ברלין. הגן הלאומי נהנה משלוש בריכות בגבהים שונים, מקומות ישיבה וחנות נוחות, אבל מי צריך חטיפים ממוסחרים כשאפשר לרכוש במרחק צעדים בודדים אחלה בוצר שבעולם?

ברי
מרכז ביכורה בכניסה
לתל תאומים
רביעי וחמישי: ,14:00-7:30 שישי
14:00-8:00
לניווט - לחצו כאן

התחנה האחרונה בדרך הביתה עוברת בעגלת הקפה "ברי" שבבעלות חן טהורי, במרכז ביכורה, בכניסה למושב תל־תאומים שבעמק המעיינות. בניגוד לשתי העגלות הקודמות, שבהן נשמעה מוזיקת רקע ארצישראלית נהדרת ומוכרת, כאן יכולנו לשמוע כבר מהרכב שצלילי המוזיקה עולים מתוך הופעה חיה. כמו בימי שישי רבים אחרים (אבל לא בכולם), התקיימה במקום הופעה מוזיקלית על תקן קבלת שבת מוקדמת מאוד. רביעיית המנגנים תיבלה את שירי ארץ ישראל שביצעה בסיפורי צבא וגבורה ועוד, ולקהל ניתן שירון שאִפשר הצטרפות לשירים ולחוויה. מי שפחות בעניין, יכול היה לשבת סביב השולחנות האחרים במקום ולפטפט שם כרצונו בלי להפריע לאירוע הנעים.

אנחנו מצידנו העמסנו מגש שלישי ואחרון להיום, הפעם עם שוקו חם ופרלינים (ומרשמלו קטנטנים למעוניינים), מאפה שוקולד ממולא בפיסטוק וסלט. כי בסוף צריך גם סלט. בתפריט העשיר אפשר היה למצוא גם את הספיישל יום שישי של המקום – מגש מיני ג'חנונים עם רוטב בהתאמה. מתוך שלל המלוחים והמתוקים שהתפריט המקומי מבטיח, לקחנו לבני המשפחה עוגת גבינה מצוינת שנטרפה עוד לפני כניסת השבת. ברי פתוחים בבוקר בימי רביעי, חמישי ושישי, וממש לפני חג הפסח פתחו בר שתייה חריפה ועוד הפתעות למבקרים באזור המעיינות. פה ושם מתקיימים במקום ירידים ונראה שהבעלים היצירתיים עוד מתכננים שלל אירועי קיץ במקום.

בתום ביקור אינטנסיבי למדי בשלוש עגלות קפה מצוינות ובעלות תפריטים עשירים ואיכותיים, הגיעה השעה לצלוח חזרה את בקעת הירדן ולחזור הביתה להכנות אחרונות לקראת השבת. מהמסע הראשון בתולדותינו בעקבות עגלות הקפה חזרנו מרוצות אך גמורות ועם רעלת סוכר חריפה שהייתה שווה כל ביס.

בקעת הירדן

מעגלה ליד משתלה, למשתלה ליד העגלה

שפת המדבר
גיתית
עקבו באינסטגרם אחר
הפתיחה המחודשת

בסוף שנת 2023 נתי בר פתח את המשתלה שהייתה אמורה להיפתח עוד קודם אלא שאז פרצה המלחמה, נתי גויס להגמ"ר וכמוהו גם חברי הצוות שעבדו איתו על הקמת המקום מאפס - ריצוף, חממות ועבודות נגרות. וזה כמובן עצר את הכול. כמה חודשים אחרי פרוץ המלחמה נהרג חברו הטוב משה לייטר, "אחד שהיה חי על הקצה", נתי מתאר אותו, וזה נתן לו את הדחיפה לחזור להגשים את החלום ולפתוח את המשתלה מאחורי היישוב גיתית עם נוף הצופה על בקעת הירדן.

משהתחילו להגיע הקונים גם התחילו להישמע קולות "מה, עם כזה נוף לא תשים פה איזה קפה?" בלי לחשוב יותר מדי נתי העמיד מיחם, שיהיה קפה בקטנה, "ומה עם איזה משהו ליד?" שאלו. אז הוא הבין שצריך לשים שם משהו יותר רציני ממיחם ושקית של קפה שחור. בעגלת הקפה הם מגישים קפה, סלטים, טוסטים, מאפים ועוגות. להפתעתם, העגלה היא זו שהפכה למוקד של מבקרים, והמשתלה היא המשהו ליד הקפה. נתי ויעל (אשתו, שמלווה מהצד באהבה את הפרויקט) מספרים לנו על כוס קפה (טובה ממש), טוסט פסטו (עשוי במידה הנכונה) וסלט חסה וסלק (עם גבינת עיזים מעודנת) שהגענו ממש ביום האחרון, הם נאלצים לסגור ולעבור מיקום. שאלנו אם עד שהכתבה תתפרסם המקום החדש ייפתח, ונתי פותח את הקלנדר ומסמן לעצמו כאתגר את יום העצמאות כמועד לפתיחה המחודשת. המקום החדש יהיה במרחק קילומטר משם וקרוב יותר לכביש. מלבד המשתלה ועגלת הקפה יהיו שם גם מתחם סדנאות ועוד חלומות שישים שם הזוג בר.