"דין נצרים כדין נגבה ותל-אביב" – ראש הממשלה אריאל שרון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. 23 באפריל 2002, י"א באייר תשס"ב
כל מי שמחזיק בתודעת התיישבות חלוצית היה צריך להתקומם נגד ההכרזה שהעמידה כביכול דין אחד לתל־אביב ולנצרים. בין תל־אביב בהווייתה הבורגנית לנצרים כיישוב ספר חלוצי קיימת, וראוי שתתקיים, שונות מהותית. האמירה של אריק שרון ביטאה טשטוש הולך וגובר של ייחוד המעשה החלוצי, ייחוד המתקיים באורח חייו של החלוץ ובנטל הסיכונים והחובות שהוא מוכן ליטול על עצמו ועל משפחתו.
בתור יישוב סְפָר – כפי שהובן היטב בהנהגת היישוב בימים שקדמו להקמת המדינה – תפקיד נצרים היה להיות מסך מגן בקדמת החיכוך עם האויבים. על יישוב הספר לשמש כבולם הזעזועים עבור המרחב בפנים הארץ, כמו בולם זעזועים ברכב שטח שחוטף את טלטלת מהמורות הדרך ומשמר את היציבות בתא הנוסעים. מתוך חוסנו החלוצי ותודעת שליחותו, ליישוב הספר יש תפקיד ביצירת מרחב ספיגה למדינה, באופן שמאפשר שלא כל חיכוך טרור יהיה מראשיתו עילה למלחמה.
ספר הוא קודם כול מרחב ביניים בין ישויות מנוגדות, כמו ים ויבשה, מדבר וציוויליזציה. לעיתים המעבר בין הישויות חד וברור, בגבול שאינו מותיר מרחבי ביניים. לעיתים הוא מעומעם ונייד. גם המעבר בין ישויות מדינתיות אינו בהכרח מוחלט. לעיתים הוא חד ומוגדר ובשליטה מלאה, ולעיתים הוא עמום והיברידי. מאפייני זהות של מרחביי ביניים מכוננים את זהות מרחב הספר במכלול ממדיו הפיזיים והתרבותיים.
ההכרזה "דין נצרים כדין תל־אביב" ביטאה את התפנית שהתחוללה בתודעה הישראלית. זו התפנית שבה המדינה נתבעת להשוואת תנאי הביטחון בין שדרות לתל־אביב, בין אלון־מורה לרעננה. להחרגת הספר ממרחב התרבות חייבת להיות תמורה בכל ממדי החיים, ובהם גם חוקי התכנון והבנייה. בביטול היכולת להחרגה, הקמת לול או אורווה במרום־גולן, באביבים או בנחל־עוז מוצאת את עצמה מחויבת לתהליכי אישור תכנון ובנייה בדיוק כמו מיזם בלב דיזנגוף.
יש לשוב לתודעת היסוד המבחינה בין מעלת הקיום החלוצי בספר, בכל המטלות הכרוכות בו, לעומת הקיום הבורגני הרצוי במרחבי פנים הארץ. נכון ורצוי לשאוף ליציבות בלב תל־אביב. השאיפה הזאת אינה נכונה לנצרים. גם לאחר הקמת המדינה, עם ומדינה זקוקים תמיד למרחבי ספר ולחלוצים.
גרשון הכהן הוא אלוף במיל', לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי. מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
