"החלטת הממשלה והכנסת בנושא ההתנתקות תמומש ברגישות הראויה ובנחישות הנדרשת" – הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ, 1 ביוני 2005, כ"ג באייר תשס"ה
באביב 2005 מונה דן חלוץ (המכונה דני) לרמטכ"ל ה־18 של צה"ל. ראש הממשלה אריאל שרון (המכונה אריק) שעט אז קדימה להרס חבל קטיף וארבעה מיישובי צפון השומרון – צעד שהרמטכ"ל הקודם, משה יעלון (המכונה בוגי) התנגד לו נחרצות. שר הביטחון שאול מופז (בלי כינוי מוכר לציבור), שיחסיו עם יעלון היו מתוחים, בחר לא להאריך את כהונתו ומינה במקומו את חלוץ – טייס קרב, הרמטכ"ל הראשון שצמח בחיל האוויר ועשה בו את רוב שירותו הצבאי.
נוכח עיתוי המינוי – חודשיים לפני עקירת היישובים על תושביהם ומתיהם – דבק בחלוץ הכינוי "רמטכ"ל ההתנתקות". בטקס כניסתו לתפקיד התייחס הרא"ל הטרי לאירוע ההיסטורי והמאתגר שעמד בפני צבא ההגנה לישראל: "החלטת הממשלה והכנסת בנושא ההתנתקות תמומש ברגישות הראויה ובנחישות הנדרשת, תוך הקצאת כל התשומות החומריות, הרוחניות והאנושיות העומדות לרשותנו".
צמד המילים "ברגישות ובנחישות", שעיטר את כותרות העיתונים ואת אתרי האינטרנט, הפך לסמל נלעג במחנה הימין. מתנגדי העקירה ראו בו אמירה צינית; גרסה דורסנית למילות השיר הידועות killing me softly – הורג אותי ברַכּוּת. 18 שנים אחר כך השתמש ינון מגל באותו צמד מילים כתגובה לזעקות השמאל נגד הרפורמה שמובילה ממשלת הימין: "אנו קשובים למחאה ולכן נבצע את התיקונים במערכת המשפט ברגישות ובנחישות", צייץ מגל בטוויטר בציניות מופגנת.
הרמטכ"ל לשעבר חלוץ קרא הפעם לסרבנות. קשה להניח שיצא לו לראות את הציוץ של מגל. גם אם כן, קשה להניח שייחס לו חשיבות. קשה להניח שמישהו ממובילי ההתנתקות ומתומכיה מבין את העלבון שנושאים תושבי חבל קטיף ויישובי צפון השומרון מאז ועד בכלל. שתי מילים, דבר והיפוכו. כמה נחישות הייתה בהן. כמה חוסר רגישות.
אורלי גולדקלנג היא סגנית עורך מקור ראשון. מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
