"אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, בהכול" – טל ברודי, 17 בפברואר 1977, כ"ט בשבט תשל"ז
רגע אחרי שסיים את הריאיון המיתולוגי לאלכס גלעדי, הפנה קפטן מכבי תל־אביב את גבו ונעטף בזרועות האוהדים הנרגשים. הם חיבקו את האיש שהפך לגיבור הרגע. לצידם התפתח מעגל הורה ספונטני של חוגגים שהקיף את מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי, גיבורים נוספים של הניצחון ההיסטורי על צסק"א מוסקבה בכדורסל. רגע אחד של שמחה ספונטנית, ששיקף גם הצלחה ישראלית ויהודית מיוחדת. שיתוף פעולה בין העולה החדש ובין דמויות שמסמלות את הצבר הישראלי האולטימטיבי, ויחד הם מצליחים לנצח את הדמון הסובייטי.
טל ברודי אמר את אשר על ליבו. זה לא היה רק ההישג מול הקבוצה הבלתי מנוצחת מברית המועצות, אלא גם תחושה שאנו שומעים את משק כנפי ההיסטוריה, המבשר על עתיד העם והמדינה הציונית. גאווה ישראלית שרק מי שלא תופס את מדינת ישראל כמובנת מאליה, יכול לבטא באופן אינסטינקטיבי כל כך.
כיאה לציניות המקומית, המסר הציוני של המשפט הזה לא תמיד נמצא בפוקוס. במידה רבה, הזיכרון הציבורי מתמקד במבטא של ברודי ובעברית הרצוצה שיצרה את המשפטים הבלתי־תקניים־תחבירית שלו. אבל דווקא היום, כשאנחנו נמצאים בתוך אחד השסעים החברתיים העמוקים שהכרנו, זווית הראייה הזו נצרכת כל כך בשיח הפנימי ובהנהגה הישראלית. חסרה כאן טרמינולוגיה שתוציא אותנו מהפוזיציות הזהותיות שהתבצרנו בתוכן. שָׂפָה שרק מי שהחליט לוותר על אופציות אחרות שהיו לו במקומות אחרים בעולם, והגיע לחיות פה, יכול להנחית על הוותיקים שאיבדו את הכיוון. זה זמן ההנהגה של השבט היהודי. יהיה כבד פה ולשון כאשר יהיה.
יקי הפשטיין הוא מנכ"ל "פלטפורמה תוכן Voice". מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
