"רצינו לגדל דור של אפיקורסים, ויצא לנו דור של עמי ארצות, דור שאינו יודע לשאול" – יעקב חזן
האמרה הזאת שגורה מאוד בפי מנהיגי הציבור הדתי לגווניו. היא מאשרת את הטענה שחיים חופשיים מתורה סופם עגלה ריקה. היא מחזקת את קברניטי החינוך המבקשים לשמר את בנותיו ובניו של המגזר בבית, להתרות בצעירים שלא ידתל"שו את עצמם, כי לדאבון הלב, דתל"ש מגדל עמי ארצות ולא אפיקורסים.
רבים מראשי ההנהגה הדתית שמחים לארח במחוזותיהם את עמי הארצות, אבל נזהרים מאוד מלתת פתחון פה לאפיקורסים. אלה מחרידים את עולמם; כעגלות טעונות בתורה ובמדע שלא מתוך כפיפות לצו הא־לוהי, הם עלולים לפגוע בנפש החניך הדתי.
ובדיוק בנקודה הזאת חייב הציבור הדתי להעמיד את עצמו למבחן. האם השימוש במשפט של יעקב חזן נעשה מתוך כאב ומתוך רצון לתיקון, או כתריס מגן מפני עזיבת הדת?
כשלעצמי ברור לי שאני מתפלל למפגשים מאתגרים עם יהודים שעולמם גדוש תורה וחוכמה, ושבחיכוך עם עולמם יתברר גם עולם הערכים שגדלתי בו. כך, בדרך זו, בחרתי להנהיג את מיזם 929, שמשתדל לייצר תנועת שחרור של הרוח ולהוביל מפגש שיש בו כבוד וקשב לכל רוח.
החשש ממשבי רוח שמערערים את המסגרות ואת המסורות המקובלות ליווה את עמנו מראשיתו. לאורך ההיסטוריה שילמנו מחיר כבד, כשקהלים שלמים התנתקו משורשיהם רק משום שנושאי התורה הסתגרו בתוך עצמם, בתחושת בעלות עליה.
התנועה לשחרור הרוח אינה מבקשת לייצר רוח סערה שמערערת ועוקרת, אלא להזרים את האוויר כדי לבשם את העולם. התנועה הזאת מתוארת בשיר השירים: "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני ייזלו בשמיו". עומדת הרעיה ומשתוקקת לדודה. היא יודעת שהיא נושאת עמה את הריח המבשם שיעורר אותו אליה, אבל בהיעדר הרוח לא ייזלו הבשמים. מאיפה תבוא הרוח? "מארבע רוחות בואי הרוח". תנועת הרוח היא תנאי הכרחי לשחרור הבושם הזה.
את משפטו הכואב של חזן ניקח כתפילה לתיקון וחיבור של חלקי החברה כולה אל מעיינות הנצח שלנו, בתחושת שיתוף, שילוב ידיים ושחרור מבעלות.
הרב בני לאו הוא ראש מיזם 929 – תנ"ך ביחד. מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
