מפלגת הימין הגרמנית "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) תבעה אתמול (ב') את סוכנות הביון הפנימית של המדינה בדרישה לבטל את סיווגה כ"ארגון קיצוני". מדובר בצעד תקדימי, והתקיף ביותר שננקט נגד המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה. הסיווג, שעליו הכריז המשרד הפדרלי להגנת החוקה (BfV) ביום שישי שעבר, מקנה לו סמכויות פיקוח נרחבות, בהן שימוש במודיעים, האזנות, ומעקב מצולם, בטענה שהמפלגה מהווה איום מערכתי על הסדר הדמוקרטי בגרמניה.
בהצהרה רשמית עם הגשת התביעה בבית המשפט המנהלי בקלן, שם שוכן מטה ה- BfV, טענו מנהיגי המפלגה טינו כרופאלה ואליס ויידל כי מדובר בניצול כוח לרעה לשם דיכוי פוליטי ו"עיוות התחרות הדמוקרטית". הם הזהירו מפני ניסיון "לשלול את הלגיטימציה ממיליוני קולות" באמצעות שיטות הפחדה פוליטיות.
מצביעים בוועידת המפלגה AfD חברי במדינת באדן־וירטמברג. | צילום: גטי אימג'ס
עיתויו של המאבק בין ה-AfD למוסדות המדינה כנראה איננו מקרי: היום (ג'), לאחר סבב הצבעה שני, הושבע פרידריך מרץ, מנהיג גוש השמרנים הגרמני CDU-CSU, כקנצלר החדש של גרמניה בראש קואליציה רחבה הכוללת גם את הסוציאל-דמוקרטים (SPD). הברית, המכונה "שחורים-אדומים" על שם צבעי המפלגות, נרקמה חרף ההבדלים הפוליטיים הגדולים בין המפלגות, כחלק ממאמץ משותף של אנשי המרכז הפוליטי הגרמני לחסום את דרכה של ה-AfD, שהגיעה למקום השני בבחירות בפברואר עם יותר מ-20 אחוזים מהקולות. חרף הפופולריות הגדולה של מפלגת הימין, הממסד הגרמני עדיין מסרב לשתף איתה פעולה, וכך במקום הקמת קואליציית "ימין-מרכז וימין", הוקמה קואליציית "ימין-מרכז ושמאל-מרכז" וה-AfD הוגלתה שוב לאופוזיציה.
הכי מעניין
החלטת ה-BfV עוררה סערה לא רק בתוך גרמניה אלא מסביב לעולם, ובעיקר בארצות הברית. מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו כינה את המהלך "עריצות בתחפושת", וטען כי "גרמניה העניקה כעת לסוכנות הביון שלה סמכויות חדשות לרגל אחר האופוזיציה": "מה שבאמת קיצוני הוא לא מפלגת ה-AfD הפופולרית – שזכתה במקום השני בבחירות האחרונות – אלא מדיניות ההגירה הקטלנית של הממסד, לה מתנגדת המפלגה". סגן הנשיא ג'יי-די ואנס יצא אף הוא להגנת המפלגה, כינה את ה-AfD "המפלגה המייצגת ביותר" של גרמניה המזרחית, והאשים את הממסד הבירוקרטי בניסיון "להשמיד אותה".
משרד החוץ הגרמני מיהר להגיב, "זוהי הדמוקרטיה", נכתב בהצהרה רשמית. "ההחלטה התקבלה לאחר חקירה יסודית ועצמאית במטרה להגן על החוקה ועל שלטון החוק".
פרידריך מרץ עם היוודע תוצאות הבחירות. | צילום: AFP
בזמן שהמפלגה נערכת למאבק משפטי נגד הסיווג – הן בבית המשפט והן בזירה הציבורית – ישנה שאלה עמוקה יותר שמרחפת מעל הפרשה: האם ה-AfD אכן מהווה איום ניאו-נאצי מיוחד במסווה פופוליסטי, או שמא מדובר בעוד תנועת ימין פופוליסטית מהסוג שמרימות ראש בכל מקום באירופה, ונתקלות שוב ושוב בדיכוי מוסדי מסוגים שונים?
תולדות המאבק
המאבק החדש לא אמור להיות מפתיע עבור מי שעוקב אחר המתרחש בגרמניה, או באירופה באופן כללי. מלבד המאבק הבירוקרטי המתמשך בימין הפופוליסטי במדינות שונות (פסילת ניצחונו בבחירות של מועמד ימין ברומניה, הדרתה של מרין לה-פן מהמרוץ לנשיאות בצרפת ועוד), בגרמניה מתנהל מאבק נגד ה-AfD מזה חמש שנים לפחות. למעשה כבר בשנת 2021 סיווג ה-BfV כמה פלגים במפלגה – בעיקר את אגף הנוער שלה ואת הסניף האזורי במדינת תורינגיה (אחת מ-16 המדינות המרכיבות את הרפובליקה הפדרלית הגרמנית) שבראשו עומד ביורן הֶקֶה – כגופים החשודים בקיצוניות, כך לפי הניו-יורק טיימס. אגף הנוער פורק לבסוף, אך לא לפני שנגרם נזק משמעותי לתדמית המפלגה.
יושבת הראש המשותפת של המפלגה אליס ויידל התבטאה נגד "נערות עוטות צעיפי ראש" ו"גברים חמושים בסכינים שמקבלים קצבאות מהמדינה" במהלך הבחירות. אלכסנדר גאולנד, לשעבר יו"ר הסיעה ועדיין חבר פרלמנט מטעמה, תיאר את השואה כ"כתם לשלשת ציפורים"
בדו"ח בן 1,100 עמודים שפרסם ה-BfV השבוע נטען שה-AfD מקדמת "תפיסה אתנית-גזעית של זהות לאומית, אשר מדירה באופן שיטתי מיעוטים ומהגרים מזכויות אזרח שוות", לפי דיווח בגרדיאן. הדו"ח מצביע על "הסתה מתמשכת" נגד מוסלמים, פליטים וקבוצות חלשות אחרות, וכן על דפוסים לשוניים וחברתיים שסותרים את עקרונות החוקה הגרמנית שלאחר מלחמת העולם השנייה. ועל כן מסקנתו הייתה שהמפלגה היא למעשה גורם שמערער מבפנים על יסודות הדמוקרטיה הליברלית.
המסקנות הללו נתמכו בין השאר בסדרה של התבטאויות קיצוניות שהשמיעו בכירי המפלגה לאורך השנים, שהודהדו בתקשורת פעמים רבות. ביורן הקה הורשע פעמיים בשימוש בסיסמאות נאציות אסורות במהלך עצרות בחירות; יושבת הראש המשותפת של המפלגה אליס ויידל התבטאה נגד "נערות עוטות צעיפי ראש" ו"גברים חמושים בסכינים שמקבלים קצבאות מהמדינה" במהלך הבחירות. אלכסנדר גאולנד, לשעבר יו"ר הסיעה ועדיין חבר פרלמנט מטעמה, תיאר את השואה כ"כתם לשלשת ציפורים" על פני אלף שנות היסטוריה גרמנית "מפוארת". במקרה אחר טען חבר הפרלמנט האירופי מקסימיליאן קרא בפני עיתון איטלקי ש"חיילי האס-אס לא בהכרח היו פושעים".
מעבר להתבטאויות קיצוניות, כמה חברי מפלגה גם היו מעורבים בקשר של תנועת הימין הקיצונית "הרייכסבורגר" לבצע הפיכה במדינה בשנת 2022. המפלגה אומנם התנערה מחבריה שהיו קשורים למזימה, אך לפי ה-BfV קשרים אלו לא היו מקריים, ולמעשה מבטאים זהות רעיונות עמוקה של המפלגה עם כוחות אנטי דמוקרטיים.
הגורם המרכזי שמבדיל את המפלגה הגרמנית משכנותיה הוא שבגרמניה הפופוליזם הימני תמיד נבחן תחת זכוכית מגדלת ובמידה רבה של חרדה בשל עלייתם ההיסטורית של הנאצים. שיח שעשוי להיחשב לקיצוני אך לגיטימי במדינה אחרת עלול להיחשב בגרמניה לפשע של ממש.
ה-AfD הכחישה את ההאשמות בתביעתה שהוגשה השבוע. בין היתר הצביעו חברי המפלגה על עיתוי ההחלטה, ואפיינו אותה כ"בעיטת פרידה" מצד שרת הפנים, אשת השמאל ננסי פאזר, ימים ספורים לפני שתוחלף בממשלתו החדשה של מרץ על ידי איש הימין אלכסנדר דוברינדט.
"החלטה זו של המשרד להגנת החוקה היא שטות גמורה מבחינה מהותית, אין לה שום קשר לחוק ולצדק, והיא חלק מהמאבק הפוליטי שמנהלות מפלגות הקרטל נגד ה-AfD", אמר סטפן ברנדנר, חבר הנהגת המפלגה, לסוכנות הידיעות הגרמנית DPA, בהתייחסו למפלגות הקואליציה.
אישה, לסבית, נשואה למהגרת מסרי־לנקה. אליס ויידל מנהיגת AfD. | צילום: EPA
תומכי ההחלטה טענו השבוע שהדו"ח שפורסם נגד ה-AfD הורכב במשך שנים ולא היה קשור ישירות להחלטה כזו או אחרת של שרת הפנים. למעשה, אף שהוא חלק ממשרד הפנים באופן רשמי, ה-BfV הוגדר כגוף עצמאי כאשר הוקם בשנת 1950 במטרה לנטר איומים פנימיים על הדמוקרטיה הגרמנית ולמנוע את עלייתם הפוליטית של גורמים קיצוניים. היה זה ניסיון של מייסדי גרמניה המודרנית למנוע חזרה על אירועי 1933, כאשר הנאצים השתלטו על הפרלמנט והממשלה. אך האם ה-AfD באמת עונה להגדרה הזו?
גרמניה השנייה
גם אם מסקנותיו של ה-BfV מעוגנות בחוק היבש, הרי שהשאלה האם מדובר בצעד לגיטימי עומדת בעינה. עלייתה של ה-AfD חולקת תכונות רבות עם תנועות פופוליסטיות אחרות ברחבי אירופה. בדומה לתנועתה של מרין לה-פן בצרפת ושל ראש ממשלת איטליה ג'ורגה מלוני, גם היא צמחה על רקע תסכול גובר מגלי ההגירה אל אירופה, חוסר ביטחון כלכלי ושינויים תרבותיים. בדומה למפלגות אחרות גם ה-AfD ניצלה היטב את אובדן האמון באליטות, שנתפסות בעיני רבים כמנותקות, מסואבות או כפופות יתר על המידה לאיחוד האירופי. מתוך מבט כזה על המצב, אפשר לומר שהגורם המרכזי שמבדיל את המפלגה הגרמנית משכנותיה הוא שבגרמניה הפופוליזם הימני תמיד נבחן תחת זכוכית מגדלת ובמידה רבה של חרדה בשל עלייתם ההיסטורית של הנאצים. שיח שעשוי להיחשב לקיצוני אך לגיטימי במדינה אחרת עלול להיחשב בגרמניה לפשע של ממש.
נראה שמבקרי המפלגה מעדיפים להימנע מהשוואות למדינות אחרות ולהתמקד במה שהם רואים כבעיה ייחודית בגרמניה. "ה-AfD היא מגנט לקיצוניים מבית, ומהווה איום ממשי על הדמוקרטיה", אמר לניו יורק טיימס הסוציולוג הגרמני מתיאס קוונט. לדבריו, השיח נגד מהגרים ומוסלמים, החפיפה הרעיונית עם תנועות לאומניות, והיעדר עיצומים מספקים כלפי חברי מפלגה שמביעים עמדות קיצוניות בגלוי מעידים על כך שהגבול בין פופוליזם לרדיקליזם נחצה מזמן.
חברי מפלגת AfD הגרמנית. | צילום: EPA
אך באופן טבעי, התמונה מורכבת יותר מזה. ישראלים שיקראו את הציטוט שלעיל עשויים לחשוב על מפלגות מקומיות – ובמיוחד עוצמה יהודית של השר איתמר בן-גביר – שגם הן מתמודדות עם דה-לגיטימציה מתוך טענה שהן חותרות תחת הדמוקרטיה הישראלית. למעשה, כמה שמבקרי ה-AfD ירצו לטעון אחר, השימוש במילה "דמוקרטיה" כדי לבטל דעות ולנסות למנוע את התמודדותן של מפלגות אף הוא לא ייחודי לגרמניה אלא נפוץ בכל העולם.
ואכן, קשה להסתכל על ה-AfD כמפלגת שוליים קיצונית בלבד. בחלקים נרחבים של גרמניה המזרחית, המפלגה היא הכוח הפוליטי המרכזי מזה שנים. המפלגה מובילה באופן עקבי בסקרי דעת הקהל בכמה מדינות גרמניות, וגרפה יותר מחמישית מכלל הקולות בבחירות האחרונות. מצביעיה הרבים – שניתן אולי להתייחס אליהם כאל אזרחי "גרמניה השנייה" – אינם בהכרח אידיאולוגים שונאי זרים, אלא אזרחים מתוסכלים שחשים מודרים, מופקרים כלכלית, ומנותקים תרבותית. כאשר ג'יי-די ואנס – בעצמו פוליטיקאי שמתיימר לייצג את האזרח הנשכח – ייחס ל-AfD כוח מיוחד בגרמניה המזרחית זו לא הייתה התבטאות ריקה, אלא תיאור מדויק של מציאות שבה אף אחד מהמפלגות הגדולות לא מצליחה להתחבר לסנטימנט הפריפריאלי שה-AfD זיהתה במדויק.
הפגנה של השמאל בגרמניה נגד מפלגת AFD | צילום: AFP
למעשה, עלייתה של מפלגת הימין הפופוליסטית החלה עוד קודם להתמקדותה בהגירה. כפי שמפורט ב"קפוט", ספרו החדש של העיתונאי הגרמני וולפגנג מונכאו העקב אחר קריסת המודל הכלכלי של המדינה, המפלגה הוקמה בכלל בתור "מפלגת פרופסורים" שמרנית וליברלית מבחינה כלכלית, שנודעה בספקותיה לגבי השתתפותה של גרמניה בגוש האירו. ברבות השנים היא הלכה ועדכנה את עמדותיה בהתאם לשינויים בגרמניה, בייחוד בתחום הכלכלה. גרמניה המזרחית סבלה במשך שנים רבות מתהליך מואץ של דה-תיעוש והזנחה, ללא אלטרנטיבה משכנעת. אזורים תעשייתיים שלמים איבדו מפעלים ומקומות עבודה כחלק מניסיון (מובן) לבצע מודרניזציה בכלכלה הגרמנית, והוואקום הפוליטי שנוצר לא התמלא בידי המפלגות המסורתיות אלא בידי תנועות פופוליסטיות מימין ומשמאל שהבטיחו להשיב את המציאות שאבדה. אומנם אין ספק שה-AfD התעצמה בעקבות החלטתה של אנגלה מרקל לפתוח את שערי גרמניה להגירה בשנת 2015, אך סקרי דעת קהל אחרי הבחירות האחרונות הדגימו שעבור מצביעים רבים היא איננה חלוצה נאו-פשיסטית, אפילו לא מפלגת אנטי-הגירה בלבד, אלא ערוץ לגיטימי לתסכול כלכלי-תרבותי מתמשך.
ובינתיים מפלגות המיינסטרים לא מצליחות להתמודד עם המשיכה הזו. העדפתו של פרידריך מרץ להקים קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים ולא לשקול כלל שיתוף פעולה עם ה-AfD הוא רק הדוגמה האחרונה לכך. אומנם ההחלטה עולה בקנה אחד עם המסורת הפוליטית הגרמנית, שבמשך שנים שמרה על הפרדה ברורה בין הימין-מרכז לבין הימין הקיצוני, אך הבחירה הזו עלולה רק לחזק את הנרטיב המרכזי של ה-AfD: שהיא לבדה ניצבת מול ממסד פוליטי שמוכן לעשות הכול כדי לדכא את קולות מצביעיה.
אפילו לה-פן חוששת
השאלה האם ה-AfD היא בעייתית באופן ייחודי נותרה פתוחה, וכנראה תישאר פתוחה בזמן הקרוב. בעוד שהגל הימני נבלם לאחרונה בנקודות שונות במערב, למשל בקנדה ובאוסטרליה, שם ניצחו מפלגות שמאל בבחירות הלאומיות, הרי שבאירופה נראה שהוא רק הולך ומתעצם. ניצחונו של פרידריך מרץ הימני בבחירות הגרמניות היה עשוי לבלום רגש קיצוני בגרמניה, אך החלטתו להקים קואליציה עם השמאל ולהדיר את הימין הפופוליסטי – אף שהתקבלה בהתאם לשיקולים רציונליים לחלוטין (בין השאר, ה-AfD בעלת גישה הרבה יותר חיובית כלפי פוטין) – עלולה רק לחזק את המפלגה השנייה בגודלה, שתמשיך לשבת באופוזיציה.
מארין לה-פן. | צילום: AFP
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מההיסטוריה הגרמנית. אומנם מפלגות ימין רבות באירופה בוחרות להתחבר לשורשים כחלק מרומנטיקה פוליטית, אך כאשר השורשים הללו כוללים את הנאצים, החיבור הזה נצבע בצבע אחר. זה עשוי להסביר מדוע, בעקבות התבטאותו של מקסימיליאן קרא על האס-אס, מפלגת האיחוד הלאומי הצרפתית של מרין לה-פן הכריזה בשנה שעברה כי תפסיק לשתף פעולה עם ה-AfD בפרלמנט האירופי.
אם אפילו מפלגות ימין פופוליסטיות אחרות מתנערות מהקיצונים הגרמניים, אולי בכל זאת יש כאן בעיה ייחודית. השאלה הגדולה היא האם הצעדים של הממסד ינטרלו את הקיצוניות החמורה ביותר, או שמא רק יוסיפו לתסכול הרווח שמתדלק את מאמציה.