להחרים את האו"ם? רק אם אתם בעד פלסטין
ניסיון העבר מלמד כי פעולה בתוך מועצת זכויות האדם של האו"ם - מוטה, פוליטית, ולא הוגנת ככל שתהיה, מועילה לקידום אינטרסים ישראליים, יותר מאשר טקטיקה של החרמה
לא מזמן ביקרה בארץ לראשונה שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי. בין הפרטים שסוקרו על אודות ביקורה, נידונה גם הדילמה בה מתחבטת היילי, והממשל האמריקאי בכללותו, בנוגע לחברותה של ארצות הברית במועצת זכויות האדם של האו"ם.מועצת זכויות האדם הינה גוף מוטה נגד ישראל באופן ברור, גלוי, מגמתי ויותר מכך – ממוסד. כך למשל המועצה מתכנסת לשלושה מפגשים קבועים מדי שנה, בהם 47 המדינות החברות בה דנות בעשרה סעיפים קבועים הנוגעים להיבטים מגוונים של זכויות אדם. סעיף שבע הוא היחיד מתוך העשרה אשר מתייחס להפרת זכויות אדם בתוך שטח מוגדר ובהתייחסות לסוגיה ספציפית – או כפי שמוגדר בשמו הרשמי "מצב זכויות האדם בפלסטין ובשטחים ערבים כבושים אחרים". עצם קיומו של הסעיף מבטיח שבכל כינוס סוגיית הכיבוש הישראלי תעלה לדיון, באופן בלתי-תלוי בנעשה בין ישראל לפלסטינים באותה נקודת זמן ובמנותק מהתרחשויות אחרות בעולם.
קיטי היילי בארץ: (דו״צ)
על פי דיווחים שונים, שצפו ועלו בהקשר לביקורה של היילי, ישראל דוחפת למהלך לפיו מספר מדינות, ובראשן ארה"ב, תפרושנה מהמועצה אם זו לא תבטל מהלכים אנטי-ישראליים כולל מחיקת סעיף 7 הבעייתי. מטרתו של מהלך כזה הוסבר כשלילת הלגיטימציה של מועצת זכויות האדם בשל חוסר ההוגנות המופגן כלפי ישראל. אלא שלפני הנעת מהלך דרמטי מסוג זה, ראוי לבחון את השלכותיו האפשריות. זאת במיוחד לאור העובדה שארה"ב – תחת כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש – כבר פרשה בעבר (2006) ממועצת זכויות האדם בשל ההטיה הבוטה והפוליטית של אותו הגוף. מדיניות זו בוטלה על ידי הנשיא האמריקאי הקודם – ברק אובמה – עם כניסתו לתפקיד ב-2009, ומתוך אידיאולוגיה ברורה של שימוש בדיפלומטיה ככלי להשפיע ולהוביל שינוי.
מועצת הביטחון של האו''ם. הישגים לפלסטין בשנים בהן ארה''ב פרשה.
צילום: AFP
השאלה הפשוטה שצריכה להישאל היא - האם ניתן לראות הבדל בפעולות המועצה ביחס לישראל בין התקופה בה ארה"ב נעדרה מהמועצה לבין התקופה בה נכחה בה? לפי כתבה שפורסמה באתר היוקרתי של מגזין Foreign Policy התשובה היא חד משמעית: כן. כך למשל בשלוש שנים בהן ארה"ב החרימה את מועצת זכויות האדם (2006-2009) כונסו שש ישיבות מיוחדות שמטרתן לבקר הפרות זכויות אדם על ידי ישראל. מספר זה זהה למספר הישיבות המיוחדות שהמועצה כינסה באותו פרק זמן על מנת לדון בהפרת זכויות אדם בכל שאר הסכסוכים בעולם גם יחד. ברם, בשבע וחצי השנים שחלפו מאז שארה"ב שינתה את מדיניותה והגבירה את נוכחותה במועצת זכויות האדם, המועצה קיימה רק שני מושבים מיוחדים בנושא הישראלי בהשוואה ל-13 מושבים מיוחדים בהקשר של הפרת זכויות אדם כתוצאה מסכסוכים אחרים ברחבי העולם.
ניקי היילי. על פי הדיווחים ישראל דוחפת לפרישתה של ארה''ב ממועצת האו''ם.
צילום: AFP
זניחתו היחסית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני במועצת זכויות האדם מאז 2009 ראויה לציון כהצלחה לא מבוטלת, על אחת כמה וכמה לאור הצלחות פלסטיניות בגופים אחרים של האו"ם באותה תקופה: קבלתה של פלסטין כחברה מלאה באונסק"ו (2011), שדרוג מעמדה של פלסטין מישות משקיפה למדינה משקיפה בעצרת הכללית (2012), וההישג הסמלי של הנפת דגל פלסטין באו"ם יחד עם שאר דגלי המדינות החברות בארגון (2015).
הנתונים הברורים הללו מובילים למסקנה המתבקשת שיש לבחון חלופות להחרמת מועצת זכויות האדם של האו"ם. מוטה, פוליטית, ולא הוגנת ככל שתהיה, פעולה בתוך המועצה ושימוש בכלים דיפלומטיים יועילו לקידום אינטרסים ישראליים בה - ובאו"ם בכלל – יותר מאשר טקטיקה של החרמה. מה גם שבעידוד מדיניות של חרם בזירה זו, מחלישה ישראל את טיעוניה נגד ניסיונות החרם העממיים המופעלים כנגדה על ידי גורמי חברה אזרחית (BDS). שם, טיעוניה של ישראל מתמקדים בעובדה שחרם מחליש את המתונים, מחזק את הקיצוניים ולפיכך אינו יעיל. נאה דורש נאה מקיים.
מיכל חטואל-רדושיצקי חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי ופוסט דוקטורנטית במרכז קומפר לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת חיפה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם