הקורונה שפרצה לחיינו וטלטלה אותם מקצה לקצה, שינתה באופן עמוק גם את ההתרחשות בחדרי הלידה. המיילדות, המורגלות לסייע ליולדות בשעותיהן הקשות והמרגשות מתוך מגע הדוק וקרבה ממושכת, נאלצו להתרגל במהרה לכללים החדשים: ללא מגע גופני, ללא חיבוק, ועם מסכה על הפנים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גדעון סער: "הקמנו ממשלה מנופחת וקיבלנו קטטה יומיומית"
– מונעים את האסון הבא: קמפיין חדש למניעת שכחת ילדים ברכב
– אשכנזי נגד האיחוד האירופי: פעילות בשטחי סי – ניסיון לקבוע גבול
“קשה שהיולדת לא רואה את הפנים שלנו, שאסור להתקרב יותר מדי או לחבק, וצריך להשתמש בעיקר במילים“, אומרת לירית ליבוביץ, מיילדת בבית החולים לנשים וליולדות “ליס“, המשתייך לבית החולים איכילוב. “בסוף כל לידה אני מורידה לשנייה את המסכה מרחוק ומחייכת ליולדת, ומיד מחזירה אותה. בכלל, מיילדוּת שונה מכל מקצועות הסיעוד. בעוד שבעולם הרפואי אתה בדרך כלל מטפל באדם חולה או עוסק במניעת מחלות, לידה היא תחום בריא. והנה פתאום צריך להתמגן ולהיזהר“.
אם מגפת הקורונה שינתה את ההתנהלות בכלל הלידות, הרי שאתגר מורכב ותובעני בפני עצמו הוא לידת נשים שנדבקו בעצמן בקורונה, מי שהיו בקרבת חולה קורונה ומצויות בבידוד, ואף כאלה שהגיעו מאזורי התפרצות. בלידות כאלה נדרשות המיילדות לרוב לעטות חליפות מיגון אטומות ומכבידות מכף רגל ועד ראש, כאשר היולדת רואה מבעדן רק את עיניה של המיילדת.
“כשהיו מגיעות יולדות מ‘אזורים אדומים‘, לקחנו בדיקות ובודדנו אותן מראש בחדרים נפרדים“, מספרת ליבוביץ. “זו הייתה תחושה מאוד קשה עבורן, שהן כאילו מנודות. מבחינת בית החולים יש כאן סיכון וצריך להתייחס אליהן כחשודות לקורונה עד שזה מתברר. אם כי אני חייבת לומר שהיו לזה גם יתרונות מבחינת היולדת. בכל פעם שטיפלתי בזוג כזה אמרתי להם שהם לא מבינים במה זכו. הם קיבלו חדר פרטי עם מיילדת צמודה שלא עזבה את החדר במשך שלוש־ארבע שעות כדי שלא תצטרך להוריד את הביגוד המיוחד וללבוש אותו אחר כך שוב. זה סוג של וי־איי־פי“.
הקושי הבולט ביותר בלידות מסוג זה הוא הצורך להפריד בין היולדת לרך הנולד מיד עם צאתו לאוויר העולם, זאת עד לקבלת תוצאות בדיקת הקורונה שנערכה ליולדת עם הגעתה לחדר הלידה. “זה לגמרי סותר את מה שאנחנו מרגישות ויודעות שנכון לעשות“, אומרת ליבוביץ. “היינו יוצאות מלידה כזו ובוכות. היה לנו ברור כמובן שזה לטובת הילד, כדי שלא יידבק מהאימא אם יש לה קורונה, אז עושים מה שצריך למרות הקושי“.
הלאומי דוחק את האישי
תקופת ההיריון והלידה מתאפיינת לרוב גם באתגרים רגשיים ולעיתים נפשיים. במחקר שבוצע במהלך חודש אפריל בבית החולים סורוקה, בשיתוף עם אוניברסיטת בן־גוריון, נבחנו שיעורי דיכאון אחרי לידה אצל יולדות במהלך תקופת הסגר הראשון. התוצאות היו מפתיעות: יולדות בימי הקורונה דיווחו דווקא על פחות תופעות שעלולות לנבא דיכאון שלאחר הלידה, ובפער סטטיסטי מובהק, בהשוואה לנשים שילדו לפני תקופת הקורונה. על פי הממצאים, שיעור ציוני הסקר המקובל לדיכאון שלאחר הלידה ירד בתקופת הקורונה למחצית משיעורם לפניה. התוצאות נותרו מובהקות גם לאחר נטרול סיבוכי היריון, מאפיינים משפחתיים ומוצא.
“חשבנו שבגלל כל הלחץ הציבורי וחוסר הוודאות מול המגפה, נראה דווקא החמרה בתחום הזה בתקופת הקורונה, אבל גילינו שזה הפוך“, מספר פרופ‘ אייל שיינר, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב‘ בבית החולים סורוקה שהוביל את המחקר. בהתאם לדברי המרואיינות, החוקרים מצביעים על כמה סיבות אפשריות לממצא המפתיע. “נשים סיפרו לנו שזו הייתה תקופה נעימה עבורן בסופו של דבר. כל המשפחה הייתה לצידן בבית, הבעל עובד מהזום, כך שיש להן מערכת תמיכה מצד המשפחה הגרעינית וזה הרגיע אותן. עוד הן סיפרו שחוסר האפשרות לארח עם כל המאמץ הכרוך בכך, כפי שקורה לרוב לאחר לידות כשכולם רוצים לבקר את היולדת ולראות את התינוק החדש, הוריד מהן עול ואפשר להן להקדיש יותר זמן לבית ולמשפחה הגרעינית“.
הסבר שלישי איננו קשור דווקא לקורונה, אלא לאופי התגובה האנושית בשעת מצוקה חברתית או לאומית מכל סוג, שגורמת לעיתים להדחיק בעיות וקשיים אישיים. “נעשו מחקרים שבדקו דיכאון וחרדה בעקבות סופת ההוריקן קתרינה שהכתה בניו־אורלינס ב־2005, הרגה יותר מ־1,300 איש והעמידה את התושבים שם בפני משבר קיומי. הממצאים הראו שבזמן כזה יש לאנשים פחות זמן להתעסק במשברים האישיים שלהם. זו גם אפשרות להסביר מה קרה כאן, הנשים עסוקות יותר בקולקטיב“.
אלא שלדברי פרופ‘ שיינר, הממצאים הללו אופייניים כנראה לגל הראשון בלבד וסביר שלא יחזרו על עצמם בשנית, עם ההתפרצות הנוספת בתחלואה ובמציאות של סגר נוסף. “אנשים נמצאים כעת בדאגות כלכליות קיומיות מאוד משמעותיות, יותר מאשר בתחילת המגפה. בהתחלה היה גם נחמד לבני זוג להיות סגורים בבתיהם, עכשיו זה כבר מדאיג כלכלית ומעמיס רגשית. אנחנו ממשיכים לבדוק גם את מה שקורה בתקופה הזאת, וערניים למצב הרוח ולתחושות הרגשיות של נשים שמאושפזות ויולדות אצלנו – לא רק ככלי מחקרי אלא בעיקר ככלי טיפולי, שיאפשר לנו לזהות ולטפל בזמן במקרים של חשד לדיכאון או דכדוך“.
ומה באשר להשפעות הגופניות והבריאותיות של הקורונה על נשים הרות ויולדות שנדבקו בה?
“צריך לזכור שזו מחלה חדשה, וכל דבר שאנחנו נחשפים אליו בקשר אליה אנחנו לומדים אותו לראשונה“, מסייג פרופ‘ שיינר. “המחלה אפילו לא קיימת מספיק זמן כדי שנוכל לדעת מה קורה כשמישהי נחשפה לקורונה בתחילת ההיריון, ומה הסיכונים הבריאותיים לעובר בסוף התהליך. אבל יש יותר ויותר עדויות שבסוף ההיריון יכולים להיות יותר סיבוכים אם נדבקים בקורונה. ידוע כבר על קשר להפלות, לידות מוקדמות וניתוחים קיסריים אצל יולדות נשאיות קורונה".
דולה טלפונית
כאמור, התוצאות האופטימיות של יולדות בגל הראשון הן חריגות, ומוסברות בנתונים ייחודיים. ככלל, תחושות משבר וחרדה משפיעות לרעה על ההיריון והלידה. כך למשל, מחקר שבוצע בקרב יולדות בבית החולים רמב“ם בחיפה בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כאשר מטחי טילים נחתו בעיר שוב ושוב, הצביע על קשיים ביצירת התקשרות ראשונית בין האם לתינוק (“בונדינג“), קשיים בהנקה וביצירת אינטראקציות עם התינוק. אלה נבעו מתחושת המתח והטראומה עקב המצב הביטחוני.
“העניין המרכזי שגורם בדרך כלל לחוויה טראומטית זה חוסר הוודאות וחוסר השליטה“, אומרת ד“ר עדי הלברטל־כהן ממערך ההיריון והלידה של בית החולים רמב“ם. “אלה מאפיינים של כל היריון ולידה, ועל זה נוספות כל הדאגות של התקופה עם היבטי הקורונה. אפשר לדמיין למשל מה חווה יולדת נשאית הנגיף שמפרידים ממנה את התינוק מיד אחרי הלידה. זו חוויה שבפני עצמה יכולה להיות סופר־טראומטית“.
דילמה נוספת שנוצרה בימי הקורונה היא זהות המלווה של היולדת, כאשר בתי החולים אפשרו אז למלווה אחד בלבד להצטרף אליה ולהיכנס למחלקה ולחדר הלידה. נשים רבות נעזרות בשירותיהן של דולות – תומכות לידה פרטיות שמכינות אותן לקראת הלידה ומעניקות ליווי צמוד במהלכה. ההנחיות החדשות יצרו התלבטות לא פשוטה: האם לוותר על ליוויו ותמיכתו הקרובה של בן הזוג בחדר הלידה, כדי לאפשר לדולה להיות שם.
“זו חייבת להיות החלטה משותפת של בני הזוג“, אומרת לנו שירלי ברדוגו ("ברדולה"), דולה ומדריכת הכנה ללידה. “למרות הרצון הטבעי של גבר להיות לצד אשתו בלידה, פגשתי אבות רבים שהיו מוכנים לוותר על זה. זוגות שמחליטים יחד שהבעל לא מספיק יעיל בלידה ומעדיפים אישה תומכת ושותפה לחוויה. מעדיפים שבזמן הלידה הדולה תהיה לצידה של האימא, והבעל יעודכן טלפונית בכל שלב נתון בהתפתחות הלידה“.
במקביל פיתחה ברדוגו חבילת הדרכה וליווי לנשים וזוגות לקראת לידה גם באמצעות הזום והטלפון. “ברור לי שהקורונה פה כדי להישאר, ונצטרך להתרגל לתקופה הזאת ולקבל אותה“, היא אומרת. “אני עוברת עם בני הזוג תהליך הכנה משמעותי גם בצורה הזו, ונותנת לבעל את כל הכלים כדי לעזור לאשתו בזמן הלידה. בזמן הלידה גיליתי שאפשר לעזור מאוד בהכוונה מרחוק ובמענה לשאלות ובמתן פתרונות לקשיים השונים שעולים.
"אלו דברים שבכמה דקות שיחה אפשר להזכיר לזוג מה שלמדנו. במקרים מסוימים ליוויתי את היולדת בשלבי הצירים הראשונים עוד לפני שיוצאים לבית החולים, המשכתי בליווי טלפוני ועמדתי בכוננות אפילו מחוץ לבית החולים, במקרה שהזוג ירצה שאתחלף עם הבעל בגלל קשיים מסוימים. אני רואה את הפידבקים גם לתהליך הזה. אני מודה שבהתחלה פקפקתי בו, אבל אני רואה שזה נותן ביטחון ומענה גם במציאות מורכבת שכזו. בני הזוג צריכים להיות מוכנים לכמה שיותר אפשרויות, כדי שהשינויים פחות יבלבלו אותם".
ממלכת חוסר הוודאות
מיזם ייחודי נועד לפזר את הערפל ולסייע לנשים לקראת לידה במידע על הצפוי להן בתקופה מורכבת זו. את המיזם הובילה פרופ‘ יעל בנימיני מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב, רכזת צוות היריון ולידה בימי קורונה. הצוות בראשותה חיבר ערכת מידע הפונה לקהלים שונים – היולדות עצמן, הצוותים בבית החולים וגם הדרג הניהולי במערכת הבריאות. המידע לנשים לקראת לידה כולל כלים להתמודדות עם מצבים רגשיים סביב הלידה ואחריה, המלצות כיצד להתכונן מעשית ונפשית ללידה בצל הקורונה, דרכים לקבלה ולחמלה עצמית, אסטרטגיות להתמודדות עם מצוקה רגשית, והדרכה כיצד לזהות צורך בטיפול נפשי.
“ראינו בשטח שהקורונה מעלה הרבה מאוד חרדות מפני הלא נודע“, אומרת פרופ‘ בנימיני. “בבתי החולים בחלק מהזמן לא אפשרו ליולדות להיכנס עם יותר ממלווה אחד. יש מדינות שלא אישרו בכלל להכניס מלווה. זה אומר שאם אישה בנתה על זה שבן הזוג והדולה או אימא שלה ילוו אותה בלידה, היא הייתה צריכה לעשות בחירה לא קלה. לא היה אפשר להחליף את המלווה לאחר הלידה, כך שזו הייתה בחירה שלמעשה ליוותה אותה לאורך כל האשפוז. בתי החולים גם שחררו מוקדם יותר יולדות, גם אחרי 12 שעות מהלידה, כדי לצמצם חשיפה לתחלואה בבית החולים. נשים שזו הלידה הראשונה שלהן, ובקושי הספיקו להדריך אותן במחלקה לגבי הנקה נכונה וכיצד מטפלים בתינוק, כבר נשלחו הביתה“.
אז מהם כללי הזהב להיערכות נכונה יותר ללידה בתקופת בקורונה?
“נצא מתוך הנחה שבלידה יש תמיד חוסר ודאות, והמציאות נתונה לשינויים, ומה שהיולדת מדמיינת ומתכננת לא תמיד קורה בפועל. ברור שהמצב הנוכחי מוסיף על כך, אבל כל יולדת צריכה לזכור שבתי החולים ערוכים היטב להגן עליה ועל היילוד. אחד הקשיים המשמעותיים הוא חוסר הבהירות לגבי ההנחיות, שאף משתנות תכופות, ועל כן חשוב שנשים ישאלו לגבי כל מה שלא ברור להן“.
מה תאמרי ליולדת שחשה מתח וחשש כאשר הלידה שלה מתרחשת בתקופה כל כך חריגה ומאתגרת?
“את המציאות אנחנו לא יכולים לשנות, וברור שזה לא נוח כשמיילדים אותך אנשים שנראים כמו חייזרים עם חליפה אטומה. לאנשי הצוות מאוד אכפת מהיולדות וקשה להם מאוד לעבוד עם המיגון הזה, וגם ליולדות מותר לנסות להבין אותן. המיילדת נמצאת כדי לעזור ולהבטיח שהלידה תהיה כמה שיותר נוחה וטובה ומעצימה. בבתי חולים רבים למדו לשים צילום של הפנים של איש הצוות על המיגון שלו, כדי שיראו מי האדם שמאחורי המסכה ומה השם והתפקיד שלו.
"לנשים רבות יש פנטזיות וחלומות ותסריטים איך הלידה שלהן תתנהל, אבל בלידה יש תמיד חוסר ודאות, וזה לא ייחודי לתקופת הקורונה. זה יכול להיות מתסכל, אבל זו לא אשמת האישה או המיילדת אלא חלק מהמצב שצריך לדעת לקבל אותו. הטוב ביותר הוא לצמצם הפתעות, ולבדוק מראש מה מצפה ליולדת בבית החולים ומהן ההנחיות. כל שאלה לגיטימית כי ההנחיות משתנות, ויש גם הבדל בין בתי החולים השונים.
“אני מפצירה ביולדות, בטח אם זו הלידה הראשונה, אתן זכאיות לקבל כל ידע על הנקה ותשובות לשאלות שעלולות לעלות לקראת החזרה הביתה עם התינוק. להרבה נשים לא קל אחרי הלידה, ויש עליות ומורדות רגשיים. זו מין תקופה שמתרחקים מעט מבני משפחה. לגיטימי להיקלע לסערת רגשות, ואל תחששו לפנות לעובדת הסוציאלית בקופת החולים או בטיפת החלב. לא לוותר על לקבל תמיכה, כי קשיים כאלה הם לגיטימיים לחלוטין ומאפיינים הרבה יולדות ולא משהו ייחודי.
“ועוד משהו שאני רוצה לומר: הימים והשבועות אחרי הלידה הם תמיד לא קלים ומלווים בעייפות, אבל זה משתפר מהר. כשהתינוק יהיה בן שלושה חודשים, האמא הטרייה תסתכל אחורה ותגיד ‘וואו, כל כך הרבה יותר קל כעת‘. ואז כשהוא יהיה בן שנה היא שוב תראה כמה התקופה הזו שונה מלפני חודשיים, וכן הלאה. נכון שזה קצת קשה, אבל זה עובר ומשתפר“.
לעוד כתבות ופרטים על כנס 'היריון ולידה' של מקור ראשון לחצו כאן
