הילדים שלנו חווים בימים אלו חוסר יציבות מתמשך. כבר שנתיים שהם בקושי מבקרים בבית ספר, ובוודאי לא באופן סדיר. שנתיים של הנחיות משתנות, שיח ציבורי שמתחלף מחרדה לחוסר אמון, והורים שמאבדים גם הם את השפיות והחוסן. אנחנו שומעים על עליה חדה ומדאיגה בבעיות נפשיות, הפרעות אכילה, אשפוזים פסיכיאטרים ואובדנות בקרב בני נוער. הורים מבולבלים ולא יודעים איך לתמוך בילדים שלהם כשהם בעצמם בקושי שורדים, וכמובן חוששים מהצלקות שהתקופה הזאת תותיר בנפשות ילדיהם. מצד אחד, יש סיבה אמיתית לחשש. תקופה כל כך ארוכה שבה הם נמצאים במסגרות לסירוגין ומבלים ימים בבית לבד, בהחלט יכולה לרשום בנפש הילד רישומים כואבים. מצד שני, יש דרך להצמיח בילדים חוסן נפשי שיאפשר להם להתמודד עם אתגרים ולהתגבר גם על אירועים קשים וארוכים.
ההסבר האהוב עליי להבנת מושג החוסן מופיע במסכת תענית. בסיפור הידוע על ר' אלעזר והמכוער מנסח ר' אלעזר בצורה נפלאה- "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". ארז הוא אמנם חזק אבל החוזק שלו נובע מהיותו נוקשה, וברגע שמגיעה רוח חזקה הוא נעקר לתמיד. לעומתו הקנה הוא דק ומתנועע עם כל רוח, אפשר לחשוב שהוא לא עמיד, אבל כשיש רוח חזקה הוא יודע לשרוד על ידי שמתכופף ונותן לה לעבור מעליו. אדם חזק הוא לא בהכרח אדם בעל חוסן, לפעמים דווקא אנשים שרואים עצמם כחזקים מתאמצים מאד לא להרגיש קושי ולהמשיך לתפקד בכל מחיר ובסוף הם קורסים. לעומתם אנשים גמישים חסינים יותר משבירה כי הם מסכימים להשתנות מול אתגרים, להתכופף ולקום מחדש.
חוסן הוא היכולת של האדם להתמודד עם מצבי לחץ או עם אירועים קשים. השאלה היא לא האם הילד שלך נולד עם חוסן או לא, כי לא מדובר על תכונה מולדת אלא על יכולת נרכשת ומתפתחת כל החיים. הבסיס לחוסן נבנה בגיל הצעיר אבל תמיד אפשר לבנות ולשכלל אותו. בימים אלו ילדים ונערים נדרשים לפתח מאד את יכולות החוסן שלהם, כדי לשמור בתוכם על יציבות מול מציאות משתנה ולמצוא בתוכם את הכוחות מול האתגרים.
איך תוכלי לפתח חוסן אצל ילדיך?
חוסן נפשי מתהווה ומושפע מגורמים חיצוניים ומגורמים פנימיים. גורמים חיצוניים הם בעצם התמיכה שהילד מקבל מהסביבה הקרובה ובעיקר מההורים. ככל שילד גדל עם יותר תמיכה ובמרחב בטוח להביע בו רגשות ומחשבות, כך נבנה בו אמון בעצמו ובכך שהוא לא לבד אף פעם. ילד שיש לו ידיעה פנימית שהוא לא לבד יכול להתמודד עם כל מצב, כי הבסיס של התמודדות של בני אדם הוא הידיעה שיש להם סביבה תומכת. ככל שגדלים ישנה יותר יכולת להתמודד לבד, אבל היא מושתת על ניסיון חיים בגיל הצעיר של התמודדות עם תמיכה של ההורים. ככל שתתני לילדך יותר תמיכה ואפשרות להיעזר בך ולסמוך עליך, כך הוא ירגיש בטוח יותר להתמודד לבד ככל שיגדל.
גורמים פנימיים הם המשאבים הפנימיים שיש לכל אדם בהם הוא יכול להשתמש ברגעים קשים. המשאבים האלו מתפתחים כתוצאה מהתנסויות שהיו לילד ומהאופן בו ההורים הגיבו ותיווכו לו את ההתנסויות האלו. כל קושי שעבר עיבוד עם ההורים בונה בילד יכולת להתמודד עם קושי דומה בעתיד, בין אם הוא הצליח בהתמודדות ובין אם לא. ילד שהעליבו אותו בגן והאמא הייתה אמפתית לעלבון שלו, לא שפטה את הילד השני או את הילד שלה- מפנים את היכולת להיות פגיע בלי להאשים או להתפרק. ההפנמה הזאת חשובה יותר מעצות מעשיות שהאמא תתן לו, כי היא נמצאת בתוכו כמשאב ולא כידע. ילד שהפנים את המורכבות של פגיעות בלי התרסקות יוכל להשתמש במשאב הזה כשיגדל. הוא יישאר מחובר לרגשות שלו בלי להאשים אחרים או להתפרק.
הדרך לבנות חוסן נפשי אצל הילדים כרוכה ביכולת שלך להכיל את הרגשות של ילדייך בלי להיבהל מהם, ולשדר לילדים שמותר להרגיש הכל ושאת נמצאת איתם לעיבוד הרגשות ולחיבור הרגשות למחשבות ולמעשים. מותר לכעוס על הבידודים, מותר לפחד לחזור לבית ספר, מותר להתייאש, ומתוך המקום הזה אפשר לחשוב מה הדבר שיקל על הילד ואיזה דיבור פנימי יכול לשרת אותו בתוך הקושי.