"כבר לא בא לי לשתף בקטעים המצחיקים בחיי, כי מה שיש בהם כרגע זה המון כאב". השחקנית צופיה לקס עוזבת את הסטנד אפ ויוצאת לדרך חדשה

נתחיל מהסוף.

התגרשנו.

איך מסכמים 25 שנה של אהבה גדולה, חברות עצומה וזוגיות שבהרבה מובנים אין כמותה… שנים בהם זכינו בתשעה ילדים מטריפים

איך עומדים מול ההחלטה המאוד מאוד קשה להתגרש?

איך בכל מערבולת הקושי, הכאב והניסיונות לשמור על הזוגיות בכל מחיר, מחליטים שדי, מניחים בצד את הכלים, נותנים חיבוק פרידה ומשחררים?

(צופיה לקס)

מי שעוקב אחר הפייסבוק של השחקנית צופיה לקס בתקופה האחרונה מופתע משינוי הטונים: מהסטנדאפיסטית האולטימטיבית של המגזר שלוקחת הכל בקלילות ובחיוך, הפוסטים הפכו חשופים יותר, מעמיקים יותר וחלקם מלאי כאב. היא הכריזה על הגירושין ועל עזיבת הסטנד אפ שהיה כה מזוהה איתה. היא משתפת בדרך החתחתים שהיא עוברת בעקבות השינויים הללו וכיצד הקב"ה שולח לה שליחים טובים לאורך הדרך.

מדוע בחרת להפסיק עם הסטנד אפ?

"יש לי הבנה מוחלטת שחיי השתנו. גירושין לא קורים ביום אחד, זה תהליך מתמשך של שנים ארוכות, ובשלוש השנים האחרונות הרגשתי שהנביעה הזו של האלתור בסטנד אפ כבר שואבת ממני כוחות במקום לתת לי כוחות. כבר לא בא לי לשתף בקטעים המצחיקים בחיי, כי מה שיש בהם כרגע זה המון כאב. לא הצלחתי להפריד בין הכאב לקומדיה. כשאדם עובר משבר, זה משפיע על כל תחומי החיים, וראיתי שכבר קשה לי לכתוב חומרים חדשים. הרגשתי שהחיים שלי מבקשים אותי במקום אחר – יותר אמא ופחות מוחצנת. הרגשתי שהסטנד אפ כבר לא מספר את הסיפור שלי. חיים אמיתיים מבקשים אמונה, התמודדות עם מורכבות, צמיחה, לגעת בכאב, הסטנד אפ הפך את זה לשטחי. ואז החלטתי להוריד את המסכות גם בפייסבוק ולשים את האמת על השולחן, אני לא רוצה לשקר לחברות שלי ברשת – אני רוצה להביא מסר שהחיים מורכבים אבל צומחים מהם".

וכך היא כותבת בפוסט מרגש בחודש אלול, שנקרא "יוצאת אל השדה": "ביום שישי קמתי לסייע לבת שלי לעבור טסט לרכב שלה ואני לא מפסיקה לבכות. הלב כואב פיזית, רגשית, אין לי מרגוע. הרגשתי שאני חייבת אוויר, לצאת לבד לאן שהוא, לעשות סדר בתוכי, לאפס מערכות. הבת המתוקה שלי הציעה לי ללכת לאיזה מלון לשבת. 'לכי, אני משלמת. עליי'. ורציתי, רציתי להניח את הראש בלי לדאוג לארוחות, בלי לדאוג לאף אחד. לא יכולה כרגע להחזיק אף אחד. בתוכי שמעתי קול שאמר לי מישהו- 'את צריכה לדעת גם להניח הכל ולצאת'. הרגשתי שזה מה שאני הכי צריכה כרגע". בהמשך היא מגוללת את הנס שהוביל אותה למצוא מקום לשבת של מנוחה ורפואה. 

לקס לא יורדת מהבמה בכלל, אלא רק מעולם הסטנד אפ: "אני חושבת שיש בזה הרבה חסד, כשהקב"ה פתח לי את הדלת הבאה לפני שהוא סגר עם הקודמת. לפני ארבע שנים התחלתי לביים ולהשתתף בהצגות. בעולם התיאטרון יש יותר עומק ויותר נינוחות מאשר בעולם הסטנד אפ. היצירה רחבה הרבה יותר. אני מעלה הצגות כמו 'לעולם לא מאוחר' בנושא מיניות, 'עוד קצת אבא' על אבא שלי, ויחד עם אבישג זכריה את  'חשופה לרוח' בנושא פוריות, 'חיות על הקצה' על טיפול בהורים מבוגרים, ואת 'בחרטא בחיים' על החיים שאחרי".

אוספת את השברים

אביה של צופיה לקס הוא יאיר גץ ז"ל, שהיה מחנך באולפנת צפירה ונהרג בגיל 32 כאשר משאית נכנסה ברכבו, יומיים לאחר ברית המילה של בנו הצעיר. צופיה הייתה אז בת שמונה בלבד. סבה הוא הרב מאיר יהודה גץ ז"ל, הידוע בכינויו "רב הכותל". היא, אמה ואחיה זכו למעטפת חמה ומחבקת לאחר התאונה ועד היום מכל משפחת גץ המורחבת, אך הכאב בלב עדיין קיים. 

לקס כותבת שירה מגיל עשר ובכל הצגותיה שזורה גם השירה. היא מנסה לפתוח בחייה מעגלים חדשים של יצירה מוסיקלית, ונמצאת כעת במסע גילוי עצמי. "בזמן גירושין, כשיוצאים מהמעגל הזוגי, נוצר תהליך קשה וכואב של קילוף השכבות, להבין מי אני, זה ממש מסע גילוי". אחרי החגים, היא מתכוונת לצאת לבדה עם תרמיל ומצלמה למסע בן שלושה ימים מצפון לדרום הארץ. "אני רוצה לפגוש נשים מבוגרות שבעיני נשים אחרות מגלמות את הנשיות המלאה, אלה שמחזיקות בקוד, במפתח לעולם הנשי. אני רוצה ללמוד מהן מהי הליבה של הכוח הנשי, ואת זה להביא לקהל בהצגה חדשה. לאסוף את השברים ולצאת לבדי למסע כזה". 

כיצד הגיב הקהל שעוקב אחריך כל כך הרבה שנים להכרזה הדרמטית על הגירושין?

"הציבור שלנו לא עושה חיים קלים לנשים שמתגרשות. מיד אחרי ששיתפתי בפוסט על הגירושין, קיבלתי הודעות על ביטולי הופעות וקיבלתי לא מעט תגובות קשות מנשים. היו כאלה שכתבו: 'אם נכשלת בזוגיות שלך למה את מספרת לכל העולם, איך את לא מתביישת?'. מבחינתי התגובה הזו נולדה מהפחדים שלהן לגבי זוגיות. 

"נקודת השבר מבחינתי הייתה כשמישהי שהזמינה מופע שאלה אותי אם בסטנד אפ אצחק על הגירושין. אמרתי לה שלא, בסטנד אפ גם לא העליתי את נושא הזוגיות. בסוף היא הודיעה לי שהוועדה החליטה שזה פחות מתאים להם, הם מחפשים משהו משפחתי יותר לנשים". 

ואיך הרגשת עם התגובה הזו?

"זו הייתה ממש סטירה מצלצלת, אבל זו חלק מקריאת המציאות שעבר זמנו של הסטנד אפ. כיום אני כבר לא מייצגת את האג'נדה הדתית כמו פעם – אישה נשואה שמגדלת תשעה ילדים והיא חלק מהמיינסטרים. לבחירות שלי יש מחיר. אבל זה בסדר, אני שלמה עם הבחירות שלי. כמו שלפני 20 שנה עזבתי את הריתמיקה לטובת הסטנד אפ, עכשיו אחרי 20 שנה מדהימות בסטנד אפ אני עוברת הלאה – ל-20 השנה המדהימות הבאות". 

מדוע היה חשוב לכם לצאת בהודעה משותפת על הגירושין?

"נשארנו חברים טובים. אפשר להתגרש אחרת , בלי מלחמות ורצוי לעשות כך, לטובתנו ולטובת הילדים. זו בחירה. יכולנו להמשיך להחזיק במשקעים, לריב, להיפגע, להיעלב – לא חסר ממה. אבל בחרנו להסתכל מגבוה יותר על טובתנו האישית כשני אנשים שרוצים להישאר חברים. זה לא קשור לסיבת הגירושין, אלא לדרך ההתמודדות עם השברים. יכולנו להיכנס לפינות, בחרנו שלא. התחתנו יחד והתגרשנו יחד. כשהחלטנו להתגרש לפני שלוש שנים, הלכנו לאותה עורכת דין, מחזיקים ידיים ובוכים. היא אמרה שאנחנו לא בשלים, והחזירה אותנו הביתה לבדוק את הדברים. אחרי שלוש שנים חזרנו אליה, עדיין בוכים ומחזיקים ידיים, אך בשלים להחלטה. פירוק משפחה הוא מושג נוראי, לא פירקנו את המשפחה, אנחנו עדיין אוכלים לעיתים רחוקות ארוחות שבת יחד, עשינו בקיץ טיול משותף והפקנו בת מצווה לבת – פשוט הזוגיות הלכה לכיוונים שונים". 

את מרבה לשתף בכאב שלך

"זה כאב שאי אפשר להסביר אותו. הרגשתי כאילו נעקר לי איבר מהגוף, הגעתי למקומות מאוד שחורים, והסביבה הרחוקה אפילו לא מודעות. אנשים לא מודעים לכך שכשמישהו מתגרש – יש שם כאב שהוא בלתי נסבל ואת זה לאנשים קשה לראות מעבר למסך שאומר: הנה התגרשתי ופתחתי חיים חדשים. בכלל המושג גרושה הוא חותך ואכזרי. אני מחפשת מונח אחר".  

אחרי שלקס קיבלה הודעות אישיות מנשים שבורות בתהליך גירושין שלא מוצאות מנוח, היא פתחה בפייסבוק קבוצת תמיכה סגורה לנשים בהליך גירושין, עד שנה אחרי הגט, בשם "אף פעם לא לבד". 

"הקבוצה מיועדת לנשים שמאמינות בזוגיות שנייה, רוצות אותה ולא איבדו תקווה. אין עניין בקבוצה ללכלך על בן הזוג, אלא לשמור על כבודו. אנחנו מתרכזות בשיקום שלנו, בכאב, בהתמודדות היומיומית. זה בית לשחרר בו כאבים ולשתף מבלי לעסוק בבן הזוג. למשל: "אני עומדת בפני שבת לבד, המשפחה שלי לא מבינה מה אני רוצה, זקוקה לחיזוקים פנימיים, תזכירו לי למה עשיתי את זה". לי אישית זה מעניק הבנה שגם במקום שלי החלש, יש לי שליחות משמעותית". 

איך הרגשת לקראת חגי תשרי, לחגוג אותם כגרושה?

"יש חשש יותר בפן של איך ייראה שולחן החג? איך מקנים לבית אווירה שהיא יותר גבוהה משבת? איך לוקחים את החוסר למקום של הכרת הטוב, של הודיה ממקום אמיתי, לא חיצוני. זה חדש… זאת שנה ראשונה ושה' יעזור כי כל הכוחות כרגע נשאבים רק ממנו.  אנחנו כמובן עושים גם ארוחה משותפת כל המשפחה. אני חושבת שבהרבה בתים יש מורכבויות כאלה ואחרות – כל אחד עם הסיפור שלו וכולם מבקשים את אותו הדבר כמעט – שמחה!".

לסיום, מה היית ממליצה לחברה הדתית לשנות?

"להיות רגישים יותר ולהבין שגירושין זה אובדן של חלום ושל אמון, כל אחד עם הסיפור שלו. כשאין בן זוג צריך להיות רגישים למצוא מקום לאישה ולילדים במרחב הקהילתי. הייתי גם מצפה להחליף את השפה לשפה של שלום. אנשים מגיבים כך: 'עכשיו אתם חברים, חכי חכי כשלך יהיה בן זוג או שלו תהיה בת זוג'. אנשים כל הזמן מחפשים מלחמה. אבל אני בעד להגן על הילדים שלנו מהמלחמות בזוגיות ולעבור לשפה של שלום, כדי שהמעגל הזה יהיה שפוי יותר וקל יותר. למי שנשוי אני ממליצה לזכור שזוגיות זה משהו שצריך לתחזק ולתת לו את המקום הראוי. לא לדלג ולחשוב שהדברים יקרו מעצמם. ליהנות ממנה ולשים אותה במקום הראשון".