את המהפכות של ארגון רבני צהר צריך לראות בפרספקטיבה של זמן, והדברים נכונים גם לגבי מהפכת הכשרות. יעברו עוד שנים עד שנדע אם ארגון הרבנים המתון הצליח להביא לשינוי אמיתי באחד הענפים הלא פופולריים של הרבנות, פיקוח הכשרות המאוס כל כך על ישראלים רבים. בעיני חלק ניכר מהציבור, הרבנות הראשית מצטיירת כמוסד קשה, מנוכר ולא נוח למשתמש.
הגורמים לשנאה רבים מאוד, ולא לכולם אחראי המוסד הוותיק: המתח בין דתיים לחילונים, ההתערבות הפוליטית הגסה, התקציב הדל והמלחמות על הג'ובים, כל אלה גורמים לדעיכת מעמד הרבנות, אף שרוב החברה הישראלית דווקא מעוניינת בנוכחותה של המסורת במרחב הציבורי. ובכל זאת, לרבנות הראשית יש חלק לא מבוטל בניכור ובהפניית הגב אליה, בעיקר בעניין הכשרות. דו"ח מבקר המדינה חשף במספרים ובעובדות את שהיה ידוע לכול: מערך הכשרות של הרבנות סבל מליקויים חמורים, תקלות קשות, שחיתויות ומנהל לא תקין.
מי שמשלמים את המחיר הגבוה על הסתאבות המערך הם בעלי המסעדות, המשגיחים ובעיקר צרכני האוכל הכשר, שנאלצים לשלם יותר ללא תמורה. גם אנשי הרבנות והמשרד לשירותי דת יודו שדרושה מהפכה. בפועל, הם יוסיפו, "שינויים דרסטיים דורשים זמן".
כאן נכנסו רבני צהר, ובאומץ רב, כדי למלא את החלל. זו גם הסיבה המרכזית לכך שיש לארגון הרבנים הדתי־לאומי לא מעט אויבים בממסד הרבני והדתי. כל מי שבא מבחוץ לתקן את האחר, נתפס כמתנשא שרוכב על הכשלים. אך כפי שהוכיחו רבני צהר במערך החופות שייסדו לפני דור, תחרות בריאה מתקנת מערכות.
מערך הכשרות של צהר פועל כמובן לפי כל כללי ההלכה, ועושה זאת בשקיפות ובנהלים מסודרים, במטרה להחזיר את אמון הציבור בכשרות. הביקורת הקשה ביותר על המהלך נמתחה דווקא מצד רבנים מהציונות הדתית. נשיא צהר לשעבר הרב יעקב אריאל התנגד, וכך גם הרב חיים דרוקמן וכמובן בית המדרש של הרב צבי טאו. אבל גם במחנה המזוהה כחרד"לי אפשר לראות בקיעים. הרב אליעזר מלמד, איש הלכה, הוא תומך מובהק במיזם צהר. איתו גם הרב יעקב מדן, שביכה את המצב הקיים בתחום.
בינתיים עשרות מסעדות הצטרפו למיזם הכשרות. זו התחלה. ולמדנו מרבותינו שבענייני מהפכות וגאולות, העניינים זזים לאט אבל בטוח. "בתחילה קמעא קמעא", אומר המדרש, "כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
