איילת שקד יכולה לפתוח את שנת תשע"ט בחיוך. ההכרעה התקדימית בעניין היישוב מצפה־כרמים היא בין השאר פרי עבודתה הקשה, ומגיע לה הרבה קרדיט עליה. בעולם משפטי של חוסר היגיון ושרירות לב, שמחריב את בתי עמונה, עפרה ונתיב האבות, שרת המשפטים הצליחה למצוא את הכלים המשפטיים שיכפו גם על ההיגיון לצאת אל הפועל המשפטי.
איילת שקד באה לשנות. תכל'ס, לשנות. בלי גינונים, חיוכים או כעסים מיותרים, בלי רצון להתחבב יותר מדי, אבל גם לא במטרה לריב. פשוט תכל'ס. מרגע שנכנסה לתפקיד היא ידעה שהשעון מתקתק והמלאכה מרובה עד מאוד. שלוש שנים וחצי עברו, והנה היא מתקרבת לסוף הקדנציה כאחת משרות המשפטים הכי אפקטיביות של ישראל.
אצל שקד זו לא רק עבודה. יש לה חזון. לא בכדי כולם מחכים לנאומים שלה: היא מביאה איתה בשורה. שרת המשפטים הכריזה מלחמה על השיח האקטיביסטי, והתחילה להעביר את המערכת לשיח שמרני יותר. שפוי יותר. קצת יותר צנוע. היא לא מפחדת להתעמת עם הדינוזאורים הגדולים במערכת, עם פרופסורים ושופטים לשעבר ובהווה. והיא עושה את זה בצורה מדודה, מנומקת, לא מתלהמת ועם הרבה כבוד. באמתחתה כוורת מרשימה של יועצים והיא מפרגנת להם, בלי אגו ובלי נפיחות.היא לא מתביישת לומר שהפוליטיקה לא מושלמת, שפה ושם צריך להתגמש ולוותר, שאי אפשר להשיג הכול, שלפעמים נחטוף מהלומות.
קשה להנהיג רפורמה בזמן קצר; הפקידות קשה, העמיתים לא תמיד מפרגנים, הרבה אגו זורם במערכת. כל אלה לא הפריעו לשקד להוביל שינוי. גם הזוגיות הפוליטית עם נפתלי בנט תורמת לה: הטנגו שהם רוקדים, למרות כל האתגרים, מוסיף לשניהם נקודות.
הציבור מכבד אותה. גם מי שלא מסכים יודע שהיא יריבה ראויה. לא סתם מפחדים ממנה בשמאל, ולא סתם היא ניצבת בראש דירוג האהדה הציבורית לשרים. שקד גם לא מתרגשת מהערות סקסיסטיות, לא עושה עליהן קופה, אלא פשוט ממשיכה. מושכים לה בצמות, והיא מנערת את הראש ומתקדמת בכל הכוח. עוד שינוי ועוד מינוי, עוד פסיקה ועוד תקנה. באה לשנות.
היום היא כבר יכולה להסתכל אחורה בגאווה. היא מינתה שישה שופטים לבית המשפט העליון ועוד 272 שופטים בערכאות נמוכות יותר, הדור הבא. על כל אחד היא חקרה, למדה וניהלה משא ומתן. היא מתגאה בזה למרות קריאות "קץ הדמוקרטיה". לא באנו לרצות את התקשורת או את האליטה, היא אומרת בלי למצמץ. באנו לשרת את הציבור שהצביע לנו. בימים שפוליטיקה נחשבת למילה גסה, שקד מחזירה את הכבוד למושג "נבחר ציבור".
עם שותפות נוספות היא הובילה השנה מלחמה בצריכת הזנות. היא פתחה תיבת פנדורה שאיש לא העז לגעת בה – הפוליגמיה במגזר הבדווי. שקד דחפה שינויים כלכליים־חברתיים ויצרה שיתופי פעולה בינלאומיים במסגרת המלחמה בחרם. אבל החשובים מכול הם השינויים בתחום ההתיישבות. היא שינתה לחלוטין את תשובות המדינה לבג"ץ, תוך שיתוף פעולה אסטרטגי עם משרד הביטחון ובקרה שוטפת על הדרג המקצועי במשרדה. תם עידן ההפקרות. בפעולותיה – השוואת חקיקה ביו"ש, אימוץ מסקנות ועדת זנדברג להסדרת ההתיישבות, העברת עתירות בנושאי קרקעות לבית המשפט המחוזי בירושלים – היא מכינה את השטח לריבונות ולא רק מחכה שיכריזו עליה. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום.
יש עוד עבודה לעשות במדינת כל משפטניה. שינוי אמיתי במשרד המשפטים יבוא רק עם גיוון המינויים המקצועיים. חייבים לטפל במסתננים, שמתגלים כסוגיה סבוכה מאוד. חייבים לטפל בהתערבות של ממשלות זרות, שמכרסמת קשות בדמוקרטיה הישראלית. חייבים להמשיך במשימת הסדרת ההתיישבות. הרשו לי לנחש שגם בשנה הבאה שקד תיכנס לרשימת אנשי השנה. אני רק מקווה שהיא עדיין תהיה באותו תפקיד: שרת המשפטים של ישראל. לטובת ישראל. הידד למהפכה.
שרה העצני־כהן היא יו"ר תנועת "ישראל שלי", ששקד בין מייסדיה
