לאחוז במושכות: הזמן של הרב אלי סדן

דרך קצרה עברה המכינה בעלי מאז הייתה מקור הגאווה של הציונות הדתית, סמל הקונצנזוס של החברה הישראלית וספינת הדגל של מפעל המכינות הקדם־צבאיות, ועד שהפכה למוסד חבוט ושנוי במחלוקת. דרך שנמשכה פחות משנתיים, אבל הותירה צלקות קשות.

שלושים שנה אחרי הקמתה בידי הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין, נדמה שמקור הסמכות של מכינת "בני דוד" הוא שורש הבעיה. בישיבת הר המור, שהתפצלה ממרכז הרב בשנת 1997 בשל הקמת מכון להכשרת מורים (שנתפס אז כחילול הקודש ואף כונה "צלם בהיכל"), שולט עד היום קו שמרני מאוד כלפי החברה הישראלית והתהליכים שהיא עוברת. ראש הישיבה, הרב צבי טאו, מוביל קו תקיף ומסתגר שהולך ומחריף. אך בעלי, הדיונים התיאולוגיים של הרבנים סדן ולוינשטיין עם הרב טאו הוכרעו לפני שלושים שנה לטובת אסכולת ההשתלבות. הרב סדן החליט לפתוח את המכינה הקדם־צבאית הראשונה בישראל, בניגוד לדעת רבו ומורו. ההשתלבות הזאת הולידה אימפריה מפוארת ששינתה את פני החברה בישראל, ואף זיכתה את הרב סדן, ובצדק, בפרס ישראל.

אבל ענני הפלגנות של הר המור התקרבו ואפפו את ההר בעלי. כשרבני הישיבה הירושלמית תקפו את חיל החינוך, שסירב ליישר קו עם ערכי בית המדרש, וסיפרו בגנותו של הרמטכ"ל, רבני עלי השמיעו את הביקורת בתוך הבית ולא השתתפו בקמפיין האגרסיבי. בחודש מארס 2016 החלו ניצני הפילוג לפרוח. הרב סדן, המנטור הראשי של הציונות הדתית, שמע את "נאום הסוטים" שנשא ידידו הרב לוינשטיין, ונחרד. תחילה האמין שמדובר במעידה, אבל כעבור כמה חודשים חידש הרב לוינשטיין את מתקפותיו, ומול תלמידי מכינות נשא את נאום ה"שיגעו לנו את הילדות", רצוף העלבונות נגד כל מי שחושב או בעיקר חושבת אחרת.

–טירוף אופטימי: נתניהו עדיין כאן, והוא מתכוון להישאר
–רוני אלשיך התפרץ למסיבה שאיננה שלו
–אי-שרדות: המהלך המהיר של יעקב פרי
–הזדמנות אחרונה: לה-פמיליה יצליחו לא להרוס למשה חוגג?
–אשת בשורה: איילת שקד מוכנה להוביל את המהפכה הבאה

כלפי חוץ המשיכו השניים לשדר עסקים כרגיל. קצת מחלוקות, הכול לשם שמיים, אצלנו בעלי הכול עובד. האמת הייתה מעט שונה. המחלוקות האידיאולוגיות חצו את מוסדות בני דוד המפוארים לשני מחנות. מצד אחד תפיסת ההסתגרות של אסכולת הרב טאו; מצד שני, הקו המהפכני שהמכינה צעדה בו לאורך שנותיה, כשהיא מצליחה לחבר בין יראת שמיים להשתלבות בכל שדרות החברה הישראלית. קו ששורטט בזהירות, צעד אחר צעד, ונוסח בסדרת החוברות "לוקחים אחריות" של הרב סדן.

למדורה הזאת רבים שמחו להוסיף שמן. יריביה האידיאולוגיים של המכינה – אנשי חינוך, פוליטיקאים ובעלי מקלדת אחרים – שבמשך שנים ראו את הצלחתה המסחררת, עשו כעת את המיטב כדי לפגוע בה. הרב אלי סדן, שמעולם לא זנח את החברה הישראלית ומעולם לא התייאש מהדרך שבחר, הבין שמעשי ידיו טובעים בים, ושמישהו חוטף לו את המכינה. בשיעור שנשא בפני תלמידים בוגרי צבא, הוא שרטט לראשונה במילים מפורשות את הקווים האדומים של הממלכה שהקים. בין השאר רמז גם למתח עם שותפו. ״אנחנו אוהבים את כולם, מכבדים את כולם. מי שזה לא טוב לו, שלא יִלְמַד פה, שלא יְלַמֵּד פה״, אמר. לא היה ספק למי הוא מתכוון.

–לכניסה לערוץ אנשי השנה תשע"ח לחצו כאן

דבריו החריפים הללו לא זכו לפרסום. אנשי המוסד ביקשו להשאיר את העימות החריף בתוך כותלי הבית, בתקווה להחזיר עטרה ליושנה. בשיחה נוספת במכינה העניק הרב סדן גיבוי מלא לרב־אלוף איזנקוט בכל מה שקשור לגיוס נשים, לגדודים המעורבים, לפרויקט הטנקיסטיות, לעלבונות שספג הרמטכ"ל בעלוני השבת, וגם לפרשת עופר וינטר.

המסר של סדן נקלט לזמן מה, אבל השד עדיין משתולל. הליברלים בחוץ ממשיכים לקדם סדר יום משלהם, הצעירות הדתיות מתגייסות, הלהט"ב ממשיכים לצעוד, עת לעשות להשם הפרו תורתך. את השמן הטרי למדורה סיפק הרב קלנר ב"נאום הבחורילות" המעיק, וסייע לו הרב לוינשטיין, שבצעד משונה בחר להפגין בחודש שעבר נגד מצעד הגאווה בירושלים.

הקרב הזה רחוק מסיום. בשנה החולפת התחדדו הפערים, המכינה בעלי ממשיכה לדמם, והמחלוקת שהחלה לפני שלושים שנה סביב הדרך הראויה ממשיכה להתקיים גם כעת בבית המדרש של המוסד החשוב הזה. כל כך חשוב, שיריביו נחושים לצחצח חרבות ולפעול בכל האמצעים כדי לפגוע בזכויותיו הרבות. כל כך חשוב, שאולי כדאי לרב אלי סדן, כמילותיו שלו, "לקחת אחריות": לתפוס את המושכות, ובמקום להיות מוטרד מהנזק שייגרם אם המחלוקת הפנימית תיחשף בציבור – להבין שהפיצול בלתי נמנע, הוא כבר פה ואין דרך חזרה. רק דרך אחת, הדרך שלו, ראויה להם, ראויה לנו.