לא הייתי ממהרת לשלול את האפשרות שדיאנה ויסמן, ששברה השנה את שיאי בן 46 השנים, עוד תשבור מחדש גם את השיא של עצמה. בתוך 11 השניות ו־38 המאיות של ריצת מאה המטרים, הילדה שנולדה בבלארוס וגדלה באשקלון הצליחה להפוך למודל לחיקוי לעשרות נערות שעוד מתלבטות אם להתמקצע בענפים "כיפיים", כלומר קבוצתיים ומתגמלים יותר, או שמא לכוון אל עבר האתלטיקה, שדורשת משמעת נוקשה ומאופיינת כ"אידיאליסטית" יותר.
קשה להתעלם מהייחודיות של דיאנה בנוף האתלטיקה הישראלי. היא גדלה לאם שעסקה גם היא באתלטיקה בצעירותה, וכעולה חדשה אין ספק שיש לה מוטיבציה יתרה להתקדם ולהצליח. כבת לתרבות שלוקחת ברצינות רבה את עניין המשמעת בספורט, היא הצליחה בעזרת עבודה קשה והתמדה לגבור על רוב מתחריה, שגדלו בחממה עוטפת, מחבקת ולעיתים "מפנקת", שנוטה לאפיין את הצברים. גם הגנים עשו את שלהם כמובן: לדיאנה רגליים חזקות מאוד, ותדירות צעדים גבוהה. אלה פרמטרים נחוצים ביותר להצלחה בריצות מאה מטרים.
לדיאנה יש עוד הרבה לאן לשאוף: כאתלטית פעילה שחגגה יום הולדת 20 לא מכבר, היא כמובן מכוונת אל עבר המשחקים האולימפיים שיערכו בעוד כשנתיים בטוקיו שביפן. על הנייר יש אולי בנות טובות ממנה, אבל כעת היא בכושר השיא שלה.
אסתר רוט־שחמורוב היא אתלטית בדימוס, כלת פרס ישראל, שעד השנה החזיקה בשיא ישראל בריצת מאה מטר לנשים
