כשמתנגדיה של שרת התרבות ברשת חוטפים את הג'ננה, הם לא בוררים במילים. בעצם, לא רק ברשת. רק לפני כמה ימים גלגל על לשונו ח"כ עפר שלח את כינוי הגנאי "שרת האי־תרבות", כשהתייחס למאבקה של רגב בחוק הקולנוע. "הארץ" הזמין בכותרת את רגב לקרוא צ'כוב – עוד גידוף חינני שמספק קתרזיס עצום למשתמשים בו, מאז הריאיון ההוא ל"ישראל היום" שבו סיפרה רגב כי מעולם לא קראה את צ'כוב. אפס, הגידוף הפופולרי ביותר כלפי שרת התרבות הוא בכלל "סיבוני". יום־יום כמעט, בכל מרחבי המדמנה, אפשר להיתקל בביקורות צעקניות ולעגניות בסגנון עדות ה"יאללה יאללה" הרשתיות, שבהן מכונה השרה "מירי סיבוני". או "מרים סיבוני". כאילו אומרים: מי את בכלל שתעשי מהפכות. כולך פרענקינה.
לא להאמין. באמת לא להאמין. גידופים נמוכים, מרושעים, על רקע עדתי, תוך שימוש בשמות גנאי, כולם נחשבים לגיטימיים וטבעיים כשמדובר במירי רגב. ככל הנראה לא היה כדבר הזה. לא היה פוליטיקאי שדמו הותר ברמה כזו. בקושי מוצאים עמיתים שנחלצים לעזרתה של רגב כשהיא מותקפת. האמת שגם קשה קצת לבודד את אירועי התקיפה האלה, מפני שאחד רודף את האחר. עוד בטרם שוקעת שמשה של שערוריית קולנוע זורחת שמשה של השמלה, ובעוד זו מתנפנפת כבר נורים זיקוקי יום העצמאות, וכן הלאה.
במה זכתה שרת התרבות והספורט?
האמת היא, כדברי הנביא דורון מדלי, שמירי רגב "נקלעה לסיטואציה". היא לא המהפכה. היא פס־הקול של המהפכה, והיא הזרז הרשמי שלה, מוציאתה לפועל. מירי רגב מצאה את עצמה מתיישבת על הכיסא הנכון הזה בנקודת זמן קריטית של תנודת המאזניים. המהפכה התרבותית מתרחשת מפני שהגיע זמנה. והיא מתרחשת מעצמה. כשם שמדי שבוע יש יותר מסעדות כשרות בתל־אביב, וכשם שמדי טקס השבעת קצינים יש יותר כיפות, וכשם שמדי שבוע הספר יש יותר מניינים בשולי הכיכר – כך גם מדי טקס אופיר יהיו יותר שולי רנד על הבמה. יותר שולי ופחות תאמר נאפר.
ככה זה. תהליכים שהגיע זמנם פשוט מתרחשים. השאלה היא רק הקצב שלהם, ומידת ההנאה שלנו מהם. הם יכולים להתרחש באור דמדומים, מתחת לפני השטח, לאט ובחשאי, והם יכולים להתרחש מהר יותר, בתרועות וצהלולים. באה מירי רגב והחליטה על הגרסה המהירה והקולנית. זו זכותה המלאה, כמובן. אפשר להעוות פנים באנינות אליטיסטית ולהגיד אוי־ויי־זמיר, ואפשר לצהול עמה בצהלת המהפכה ולזרום עם הקביעה שאם זה כבר קורה – אז למה שזה לא יקרה ברבאק.
קובי אריאלי הוא עיתונאי וסאטיריקן, מגיש התוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל
