לפי נתוני שירות התעסוקה, ביוני 2018 פוטרו מעבודתם 11,400 ישראלים. עוד 8,000 התפטרו מרצונם החופשי. חודש קודם לכן עמד מספר המפוטרים בישראל על 11,500 איש ואישה. המספרים המבהילים הללו הם כנראה חלק ממחזור העסקים ומעגל מקומות העבודה: משרות ומועסקים קמים ונופלים מדי חודש בחודשו, הרחק מעיני הציבור ומתחת לרדאר התקשורתי. המספרים הללו חייבים להכניס לפרופורציה את הסערה הגדולה שפרצה פה בחורף, בחודש דצמבר 2017, כשחברת טבע הציגה תוכנית התייעלות שכללה פיטורים של 1,750 עובדים בישראל, שליש מכוח העבודה שלה בארץ. בסך הכול הציגה טבע תוכנית התייעלות שכללה פיטורים של 14 אלף עובדים מתוך 57 אלף עובדי טבע ברחבי העולם.
בפעם המי יודע כמה, הציבור הרחב התקשה להבין כיצד חברה שהתרופות שלה – אקמול, אופטלגין ועוד – נמצאות כמעט בכל בית בישראל יכולה להיפטר בקלות כזאת מהעובדים ששירתו אותה במסירות ובנאמנות, חלקם במשך עשרות שנים. איך ייתכן שסמל התעשייה הישראלית המפוארת והמשגשגת ברחבי העולם מרים לפתע דגל לבן? ההתייעלות כללה בין השאר את סגירת המפעלים בירושלים, צמצום המטה המרכזי בפתח־תקווה (וגניזת התוכניות לעבור למטה החדש שכבר החל לקום ברעננה), סגירת המפעל באשדוד ומכירת המפעל בקריית־שמונה. צעדי ההתייעלות הדרמטיים והכואבים שהכריז המנכ"ל הטרי קאר שולץ, שבעצמו קיבל חבילת שכר של עשרות מיליונים, גררו סיקור יומיומי שוטף של כלי התקשורת, הכרזות מלחמה מצד עובדים מיואשים הניצבים מול הנהלה דורסנית, כותרות מצד ההסתדרות על השבתת המשק ועוד. אולם בחלוף הזמן, כששוק ההון התחיל לחבב מחדש את טבע החבוטה (שווייה קפץ מפי שניים ויותר מאז המשבר), נדמה שגם הציבור השלים בהכנעה עם התוכניות הכואבות.
עם הזמן קלטו גם העובדים שחברת הענק הישראלית נלחמת על חייה. מכירות של 5 מיליארדי דולרים ברבעון זה יפה, אבל טבע סוחבת על הגב חוב של כמעט 30 מיליארד דולר. החברה נקלעה לסחרור מסוכן בעקבות אמוק של רכישת חברות בשנים האחרונות, מתוך תפיסת עולם שגרסה שמי שלא יוביל את שוק התרופות העולמי – בדגש על השוק הגנרי, המחקה את תרופות המקור היקרות – לא יוכל לשרוד. אולם בזמן שטבע כיוונה להובלת השוק, ורכשה למשל בשנת 2016 את החטיבה הגנרית של אלרגן הגדולה תמורת סכום דמיוני של 40 מיליארד דולר, מחיאות הכפיים התחלפו די מהר בספקות ובתהיות בנוגע ליכולתן של התרופות החדשות והישנות לשרת את חובות העתק. שולץ הזהיר במפורש כי ללא תוכנית התייעלות אגרסיבית "לא תהיה טבע", והבהיר לחברי הכנסת ולהנהלת ההסתדרות שהניתוח הכואב הוא מהלך הכרחי להצלתה של החברה.
לא מעט תרופות חדשות נכנסו מאז לצנרת ההכנסות הארוכה, ולפי שעה ההוצאות קטנו: צעדי ההתייעלות אמורים לחסוך לחברה 3 מיליארדי דולרים בשנה. בינתיים שווי החברה כבר עלה מעל 20 מיליארד דולר – פי שניים מהימים שאחרי המשבר בחברה, אולם עדיין שליש מימי הזוהר שלה. מי שעזר לחברה לקבל עוד אוויר לנשימה היה המשקיע האגדי וורן באפט, שכבר פעל בשוק הישראלי למשל בשנת 2006, כשקנה את ישקר של סטף ורטהיימר לפי שווי של 5 מיליארדי דולרים. החברה של באפט, ברקשייר הת'וואיי, ליקטה בהדרגה מעט יותר מ־4 אחוזים ממניות טבע, במהלך שהחזיר את הצבע לפניהם של המשקיעים וללחיי החברה. אין ספק שהסכנה עדיין מרחפת מעל טבע, אך חברה שמייצרת תרופות ועסוקה יום־יום בהצלת חיי אדם צריכה לדעת גם להציל את עצמה.
