ההיסטוריה של מעבר פורמטים מהרדיו לטלוויזיה הישראלית מורכבת מרצף של כישלונות, וקשה היה להאמין כי גורל תוכנית האירוח של אופירה וברקו יהיה שונה. המופע הרדיופוני של השניים – עם כל פרצי הצחוק, וה"אין דברים כאלה", וחוסר הרחמים כלפי מי שנכנס לגוב האריות שלהם – אמנם הפך בשנים האחרונות לחלק מפסקול הרקע של הפקקים בדרך הביתה, אבל גם חובבי הספורט הופתעו כשגרסת המסך החלה לצבור פופולריות במהירות. מצד שני, איש לא מופתע כאשר אנשי "קשת 12" נאלצים להזיע שבוע אחרי שבוע בניסיון לכבות את השרפות שהבעירו צמד הטאלנטים מתוך האולפן. אפשר להניח שלהזעה הזו נלווית גם מידה של הנאה. הבחירה באופירה אסייג ואייל ברקוביץ' כמגישי תוכנית קבועה, מבהירה היטב לאן מכוונים בקשת. תהיה זאת היתממות מצידם להעמיד פנים שהם לא מרוצים מהשערוריות סביב ההתבטאויות וסגנון ההגשה שמספקים השניים.
מאז עלייתה של התוכנית חלו תמורות ביחסם של מבקרי הטלוויזיה אליה: זה התחיל במחמאות ל"אותנטיות" של המגישים, והפך בהדרגה לאי נחת מהמרגליות שמפיק הפה שלהם. הסגנון הנהוג אצל אופירה וברקו מעמיד למבחן את אישי הציבור – שבדרך כלל מבקשים לשדר פאסון, אך לא עומדים בפיתוי הגדול ומתייצבים באולפן. בפרט מעניין לבחון את המקום הנרחב שנציגי הציונות הדתית תופסים בתוכנית. אסייג וברקוביץ' הרי מזוהים היטב עם כדורגל, ענף שבמשך עשרות שנים היה כרוך בחילול שבת המוני, ולכן לא זכה לפופולריות גבוהה מדי בציבור הדתי – בניגוד לכדורסל, למשל. ובכל זאת, גם אנשי הבית היהודי לא יכולים לוותר על הפלטפורמה של אופירה וברקו. הם מתיישבים מול השניים, מנסים להשתלב באווירת הדחקות, ונראים אותנטיים כמו אשכנזים עם תרבוש במימונה.
מעבר לכל הניתוחים ולאבחנות הסוציולוגיות, הסיפור של התוכנית מתחיל ונגמר בפה של ברקוביץ' ובציטוטים הבלתי אלגנטיים בעליל שהוא מספק. העוצמה והאגרסיביות של ההתבטאויות שלו, אגב, עומדות ביחס הפוך לאופן שבו היה משחק כדורגל – פסים רכים וטאץ' גאוני ומדוד. אין זה מקרי, כמובן, שתוכנית שמבוססת על היעדר כל מעצורים מילוליים זוכה כיום לפריחה. הקרקע הישראלית בשלה מתמיד לז'אנר הזה. בעידן הטראמפיזם, שבו הפוליטיקלי־קורקט נמצא על הגריל, תוכנית כמו זו מפצחת בקלות את הגנום של הצופה. גם הכנסת הנוכחית הרי מביאה איתה את המקבץ הגדול ביותר של פרלמנטרים ששוברים שיאים בוויכוחים ומהלומות מילוליות. צרפו את כל זה להווי הטוויטר והפייסבוק, ותבינו שאנחנו מקבלים בדיוק את מה שמגיע לנו. אופירה וברקו פשוט מתמקמים במרכז הרחבה כדי לסנתז את כל האווירה הזאת לתוכנית אחת שמבקיעה בצרורות.
האם צמד המגישים הם הביצה או התרנגולת? האם הם רק חוליה בשרשרת, או שהם מניעים את התהליך? האם ייתכן שכל זה אינו אלא הקדמה לקראת קריירה פוליטית? ואם ההשוואה בין מגיש צעקני לפרלמנטר מכובד נשמעת לכם מופרכת, נסו את כוחכם במשחק הבא.
