בסוף אוקטובר, אחרי החגים, תציין אסתר חיות את סיומה של שנתה הראשונה כנשיאת בית המשפט העליון. מינויה לתפקיד בהחלט לא היה הגשמת חלום עבור הימין, שכן היא מעולם לא נתפסה כשופטת שמרנית מובהקת, אלא שגם העסקנים והבוחשים שהפעילו לחץ על שרת המשפטים איילת שקד להעדיף נשיא אחר, התקשו להצביע על פגם ספציפי של חיות. במשך השנים היא התבלטה כשופטת מקצועית ויעילה, שאיננה שולפת החלטות באוטומט. ובנוגע לאקטיביזם, מאמרה "גבולות המשפט" – שפורסם בספר הזיכרון לאדמונד לוי – עסק כולו בחשיבות ההכרה של השופטים בקוצר ידם כאשר החוק לא נותן להם כלים להגיע לתוצאה הרצויה להם.
למרות ההערכות האלה, מאז כניסתה של חיות לתפקיד טלטלו סערות רבות את ההיכל שברחוב שערי משפט. להלן סיכום האירועים העיקריים של השנה, בשישים שניות.
בפברואר טענו גורמים במערכת אכיפת החוק כי חיות נמנעה מלדווח למשטרה על העסקה שהוצעה כביכול לחברתה, השופטת הילה גרסטל – מינוי ליועצת המשפטית לממשלה בתמורה להבטחה לסגור את "תיק המעונות" של שרה נתניהו. גרסטל, כך דווח, יידעה את חיות על דבר ההצעה כעבור זמן קצר. בעקבות פרסום הפרשה, טענה הנשיאה שמדובר היה בסיפור דברים מעומעם בעלמא, שהגיע לאוזניה אחרי שמנדלבליט כבר מונה לתפקיד היועמ"ש. התיק נסגר.
במארס התפוצצה פרשת רונית פוזננסקי־כץ. חשיפתה של תחלופת המסרונים בין נציג הרשות לניירות ערך לבין שופטת המעצרים – "אאלץ להיראות ממש ממש מופתעת" – איימה לפגוע קשות באמון הציבור במ
ערכת המשפט. לזכותה של חיות ייאמר שהיא לא ניסתה לטייח או לגבות את השופטת, אלא הגיבה מהר בהשעיה ושלחה את פוזננסקי־כץ לבירור בבית דין משמעתי.
באותם ימים פצחו תושבי דרום תל־אביב בהפגנות מול ביתה של חיות, במחאה על הצו הארעי שהוציא בג"ץ נגד ההסכם להשבת מסתננים אפריקנים לארצותיהם. היה זה חמישה חודשים בלבד לאחר שחיות דחתה את עתירתם של תושבי פתח־תקווה נגד המפגינים בכיכר גורן בעיר, שביקשו להפעיל לחץ על מנדלבליט ופגעו ברקמת החיים בשכונה. חופש הביטוי שאותו החליטה לבכר, התייצב כעת ברחוב שלה בשכונת צהלה.
באפריל התעורר דיון ציבורי רחב סביב "פסקת ההתגברות" – הצעת החוק שנועדה לבסס את הפרדת הרשויות במערכת המשטר הישראלית. נתניהו ביקש לפגוש את חיות לשיחה על החוק, אולם זו הפתיעה באולטימטום. "הנשיאה הודיעה כי היא מוכנה להיענות להזמנה", כך מסרה דוברות בתי המשפט, "ובלבד שהישיבה של ועדת השרים לענייני חקיקה, שנקבעה לאותו היום בעניין זה, תידחה בשבוע לפחות כדי לאפשר הידברות עניינית בנושא". מאוחר יותר, בטקס מינוי שופטים חדשים, יצאה חיות נגד היוזמה: "הרשות השופטת נתונה תחת מתקפה בוטה. אוי למדינה שחומות מוקמות בין רשויותיה", אמרה. הלחץ עבד. נתניהו וכחלון התקפלו וסיכמו על הקמת "צוות שרים" – שם הקוד למסמוס רפורמות גדולות שדורשות עימות פוליטי.
בסוף מאי שפכה חיות מים צוננים על פסק דינו החשוב האחרון של סלים ג'ובראן. השופט הפורש, שדן במתווה עמונה, קבע כי אחריותו של הממונה באזורי איו"ש חלה על כל התושבים, יהודים כערבים, ולכן הוא רשאי להניע תהליכי הסדרת קרקע כמו "פירוק שיתוף", גם אם אלו פועלים לטובת האוכלוסייה הישראלית. בדיון בבג"ץ על חוק ההסדרה העירה חיות שהקביעה הזו סותרת הלכות קודמות, ויש בה "גם חידוש וגם קושי". לטענתה, מכיוון שמדובר ב"אמרת אגב" שלא נדרשה לשם הכרעה בעתירה, אין להסיק שנפסקה הלכה חדשה.
ביוני, כשהשיח סביב חוק ההסדרה ופסקת ההתגברות הגיע לנקודת רתיחה, מינתה חיות את חי לוגסי לתפקיד יועץ תקשורת בלשכתה. המינוי, שנעשה כמשרת אמון אישית, נועד לסייע לה "בהיבטים הנוגעים לתדמיתה הציבורית של מערכת בתי המשפט ומעמדה בפני הציבור".
ביולי נמתחה על חיות ביקורת בטענה כי החליפה את ההרכב שהיה אמור לדון בתיק חאן אל־אחמר, מאחז בדווי בלתי חוקי ממזרח לירושלים. הנשיאה, כך דווח, הוציאה את השופטים יעל וילנר ונעם סולברג – שניהם בעלי זיהוי ימני־דתי – ומינתה במקומם את חנן מלצר ויצחק עמית, שהצטרפו לענת ברון. חיות דחתה את טענות המבקרים, ובהודעה מטעמה נאמר כי "הנשיאה הנחתה את יומן בית המשפט לשבץ בראש ההרכב את אחד משלושת השופטים הבכירים בבית המשפט לפי כללי הסניוריטי, מבלי שהעבירה הנחיות לגבי שיבוץ שאר השופטים". עיקרון מקודש אחר שנפרץ בתיק המדובר הוא סופיות הדיון: בג"ץ פתח מחדש תיק שהגיע כבר להכרעה שיפוטית חלוטה, והציב את עצמו למעשה כערכאת ערעור.
בסוף יולי קבעה חיות כי "הדרת נשים היא במהות של ערך השוויון בחברה", ושלחה את אגודת ישראל לשנות את הסעיף בתקנון המפלגה המונע מנשים להיות חברות בה או להיבחר מטעמה לכנסת. התערבות בהתנהלות פוליטית של המפלגות החרדיות – כפי שמראה הניסיון מפרשת מעמדו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן – עשויה בקלות להפוך למשבר קואליציוני חריף.
בחודש אוגוסט, עם השבעתו של השופט אלכס שטיין, ראתה חיות לנכון להזכיר כי "במינויו של פרופ' שטיין לבית המשפט העליון נשמעו קולות אשר ביקשו לתייג אותו ואת דעותיו, ואף לנכס אותו למחנה פוליטי כזה או אחר". היא דחתה את "הניסיון לתייג או לנכס את שופטי ישראל", אולם הוסיפה הערה שיכולה להתפרש כהצהרת ציפיות מהמצטרף הטרי, שבעבר התבטא בחריפות נגד האקטיביזם השיפוטי: "על פי הצהרת האמונים של שופטי ישראל – אותה הצהיר זה עתה השופט שטיין – אנו השופטים מחויבים למלא את תפקידנו ללא מורא וללא משוא פנים. (…) כשופטים אין עלינו בענייני שפיטה מרות זולת מרותו של הדין. אני מאמינה כי עיקרון זה והחובה המוטלת עלינו כשופטים להגן על ערכי יסוד ועל זכויות אדם, מציידים אותנו בַּכלים ובַחוסן הנדרשים על מנת לעמוד איתן מול כל האתגרים הניצבים לפתחנו בעת הזו".
אין לדעת אם בתשע"ט תקום ממשלה חדשה, או רק לאחריה. מה שכן, בשנה הבעל"ט יפרסם בג"ץ את פסקי הדין בעניין חוקי ההסדרה והלאום, וייקבע מתווה כלשהו לחוק הגיוס. ההתנגשויות בין הרשות השופטת לממשלה ולכנסת לא הולכות להיעלם, ולהחלטות של חיות תהיה השפעה ניכרת על מערכת היחסים הזו.
