טורניר הג'ירו ד'איטליה ה־101 יצא לדרך בצהרי יום שישי, ארבעה במאי, סמוך לעיר העתיקה בירושלים. 176 רוכבי אופניים דיוושו, עשרות אלפי בני אדם המתינו להם ברחובות לאורך המסלול, מאות מיליונים עקבו באמצעות מסכי הטלוויזיה ברחבי העולם. "זו הייתה התרגשות בעוצמה שקשה לי להסביר", אומר דני בנעים, מי שהביא את התחרות לישראל באמצעות חברת ההפקות שלו, "קומטק". "לראות את הקהל מגיע לירושלים, הכול מסביב צבעוני, המתחרים על קו הזינוק, כולם מחויכים – זה היה פשוט מדהים. אירוע מכונן. אני מוכן לעשות הכול כדי לחזור לרגע הזה".
הוא לא לוקח לעצמו את מלוא הקרדיט. "הכול התחיל ביוזמה של המיליארדר היהודי־קנדי סילבן אדמס. הוא הגיע אליי עם הרעיון והחזון. בשנה שעברה הוא לקח אותי לאיטליה, לצפות בהזנקת טורניר ה־100 של הג'ירו בסרדיניה. דרשתי מהמארגנים לראות איך מתנהלים הדברים מאחורי הקלעים, וגיליתי שזו לא הפקה מורכבת מבחינת התחרות עצמה. מה שמורכב הוא התיאום בין הגורמים, והעובדה שהג'ירו חייב להיות אירוע לאומי, שכולם מתחברים אליו ועוזרים לו מכל הכיוונים".
האמנת כבר אז שהתחרות הזו תגיע לארץ?
"היה קשה לא להידבק בתשוקה של סילבן, גם לרכיבת אופניים וגם לאהבת ישראל. ואחרי שהבנתי את הצרכים הטכניים, האמנתי שהכול אפשרי. כמה שבועות אחרי שחזרנו לארץ הזמנו את האיטלקים לכאן, וישבנו איתם למשא ומתן ממושך".
בנעים ואדמס מצאו אוזן קשבת גם מצד הרשויות בישראל, והפקת האירוע יצאה לדרך. "בשלב מתקדם אמרה לי איילת פריש, שעובדת איתי, שאף אחד חוץ מאיתנו לא יודע מה זה הג'ירו. שחייבים לעשות קמפיין פרסומי. כאן התגלתה שוב הגדולה של סילבן: הוא הסכים להשקיע עוד כמה מיליוני שקלים בעניין, ובסופו של דבר הצלחנו להדביק את כל המדינה בג'וק שלו". לדברי בנעים, נציגי משטרת ישראל אף נסעו לצפות במרוצים באיטליה, ולמדו מה צריך לעשות כדי לאפשר לתחרות להתקיים בצורה הטובה ביותר, תוך הפרעה מינימלית לשגרת החיים של האזרחים. "אני חייב להודות שההצלחה הגדולה הפתיעה אפילו אותי".
הקושי הגדול ביותר שנתקלו בו לא היה קשור למסלול הרוכבים, אלא לשמיים שמעליהם: צילום התחרות מהאוויר, כך התברר, מצריך תיאום עם צה"ל. "צילמנו באמצעות חברה בלגית נהדרת, עם מטוס בגובה עשרה ק"מ מעל האדמה. הוא שלח את המידע לניידות שידור מיוחדות על הקרקע, והן העיפו את זה לכל העולם. 947 מיליוני בני אדם נחשפו לתחרות בארץ בשלושת הימים האלה, כולל 16 שעות שידור לייב ביורוספורט. בשביל מדינת ישראל זה קמפיין בשווי מאות מיליוני דולרים".
זה נכון שלא הרווחת כסף מהג'ירו?
"אירוע כמו הג'ירו מתקיים בחוץ, ולא מוכרים אליו כרטיסים. הציבור לא משלם על החוויה הזו. בכלל, קשה מאוד לראות רווחים מאירועי ספורט, אבל בשנים האחרונות אני לא רק מפיק את האירוע, אלא נכנס אליו כיזם שמשקיע ולוקח סיכונים. הרבה פעמים אנחנו מאוזנים במקום אחד, והרווחים מגיעים ממקום אחר. בג'ירו, מהרגע הראשון לא דרשתי שכר עבודה מעבר להוצאות, כי לא רציתי להעמיס על התקציב. אבל קומטק שלפני הג'ירו היא לא קומטק שאחריו, וגם על זה אני חייב להודות לסילבן אדמס".
מסי רצה ירושלים
בנעים (59) עלה ממרוקו עם משפחתו כילד בן שש, וגדל בקריית־מלאכי. בצעירותו היה סולן בלהקה "מובי דיק", ונמנה עם מקימי קיבוץ טללים בדרום. בהמשך עבר למרכז ועבד כאיש טכני בחברה לתרגום סימולטני, ואז נכנס לתחום ההפקות. את קומטק הוא הקים ב־1982 כחברת הפקות ישראלית, אך היא הפכה לבינלאומית בנסיבות בלתי צפויות. "כשהחלה מלחמת המפרץ, ברגע אחד בוטלו 28 כנסים מתוכננים שלי", מספר בנעים. "זה הוביל אותי לסף פשיטת רגל, ובניסיון להציל את עורי ואת החברה החלטתי לצאת איתה גם לחו"ל. מהר מאוד גיליתי שז'נבה זולה יותר מתל־אביב, ששיקגו זולה יותר מירושלים, ושיש עולם שלם שאפשר לעבוד בו".
היום קומטק מנהלת ברחבי העולם פרויקטים בהיקף של 100 מיליון שקלים בשנה, סדר גודל שאִפשר לה לקחת על עצמה גם את הג'ירו. "הנישה של אירועי ספורט בינלאומיים תמיד ריתקה אותי", אומר בנעים. "ב־1994 הפקתי את הפיינל־פור של הכדורסל הישראלי, עשור אחר כך הפקנו כאן בארץ את הפיינל־פור של היורוליג, וההצלחה הובילה את הארגון לשכור את שירותינו במשך חמש שנים. ב־2013 הפקתי את ההגעה של ברצלונה לארץ, ובשנתיים האחרונות היינו אחראים כאן בישראל למשחקי אליפות אירופה בכדורסל ולאליפות אירופה בג'ודו, שהייתה גם היא הצלחה גדולה". ואז בא הג'ירו ד'איטליה, שהוא כבר משהו אחר. מבחינת היקף החשיפה שהוא זוכה לה, מרוץ האופניים היוקרתי נמצא במקום הרביעי בין אירועי הספורט בעולם. במשך שלושה ימים חלפו הרוכבים לאורכה של ישראל, לאחר שבנעים הצליח להוציא את התחרות מגבולות יבשת אירופה, לראשונה בתולדותיה.
אל מול הג'ירו עמדה האכזבה, כמה חודשים אחר כך, כשבוטל משחק הידידות בין נבחרות ישראל וארגנטינה בכדורגל. יומיים בלבד לפני שהייתה אמורה להישמע השריקה באצטדיון טדי בירושלים, ושבוע לפני פתיחת משחקי גביע העולם, הודיעו הארגנטינאים כי לא יגיעו לכאן. "מיד אחרי הביטול נסעתי לרוסיה ונפגשתי איתם. הם התנצלו בפניי כמה וכמה פעמים על כל מה שקרה. יכולתי לתבוע אותם, ואולי הייתי מתעשר, אבל אני איש של שלום. זה לא הסגנון שלי. גם עכשיו יש לנו אווירה טובה עם ההתאחדות שלהם, שרוצה לתקן את מה שאירע, ואין בינינו דם רע. אני מאמין שבסופו של דבר נסגור את המעגל, ומסי וארגנטינה יגיעו לפה".
איך בכלל מביאים נבחרת כזאת למשחק ידידות?
"אני והשותף שלי, אריאל רבל, נמצאים בשנים האחרונות בקשרים עסקיים מול מסי ואבא שלו. ברגע שארגנטינה העפילה למונדיאל, האב שלח לנו דוא"ל עם בקשה לבוא לביקור רוחני אישי בירושלים לפני הטורניר, כמו שמראדונה עשה לפני הזכייה ב־1986. יצרנו קשר עם חברת טורניאוס, הזכיינית של נבחרת ארגנטינה למשחקי ידידות, סיכמנו מולה, ויצאנו לדרך".
מיד לאחר הביטול פורסם בעיתונות כי אחת הסיבות לכך הייתה מחלוקת סביב קיום המשחק בירושלים. את האשמה הטילו על שרת התרבות והספורט מירי רגב, שלחצה לערוך את המשחק דווקא בבירה, ומשרדה אף העניק מימון למטרה הזו. בפיו של בנעים, שמכיר את הפרטים, יש סיפור אחר לגמרי: "מהרגע הראשון הארגנטינאים רצו לשחק בירושלים, בגלל הכותל. כשהצוות המקצועי שלהם בא לבדוק את המגרש בארץ, הוא הגיע רק לטדי. זה לא היה קשור בכלל למירי רגב. ההצעה לשחק בחיפה עלתה רק כשהבנתי שאצטדיון טדי לא מספק את התנאים המקצועיים שקומטק רגילה לעבוד בהם. האצטדיון בחיפה מתקדם יותר בעשרים שנה, וגם קיבלתי שם הצעה לתרומה שתאפשר לי לכסות את ההשקעה הגדולה. ברגע שמשרד התרבות פנה אלינו והסכים להשלים את העלויות כדי לשחק בירושלים, חזרנו לתוכנית המקורית".
גם בנוגע להקצאת הכרטיסים התפתחה מהומה גדולה, עם טענה לחלוקה מוגזמת של הזמנות.
"מההתחלה התכוונתי לתרום אלפיים כרטיסים לפריפריה. הופתעתי מהכמות האדירה של הבקשות שהגיעו. אין עמותה בארץ שלא פנתה אליי, אין חולה שלא כתב לי. פשוט הייתי מוצף. בשלב מסוים הבנתי שאני לא רואה בביקור של מסי עניין כלכלי, ולכן הגדלתי את כמות ההזמנות שחילקתי, ופניתי לנותני חסות בבקשה שגם הם ירכשו כרטיסים ויחלקו אותם במתנה. בסופו של דבר, קרוב ל־6,000 כרטיסים הוענקו חינם. במגרש של 30 אלף צופים, זו כמות נכבדה".
את אשמת הביטול מעדיף בנעים להטיל על ג'יבריל רג'וב, יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, שחבר לארגוני חרם בינלאומיים ועשה הכול כדי למנוע מנבחרת ארגנטינה לנחות בארץ. בין השאר קרא רג'וב לשרוף חולצות של מסי ולהחרים אותו אם יגיע למשחק בישראל. בעקבות הדברים הוגשה נגד רג'וב תלונה לפיפ"א, וזו הרשיעה אותו לפני כמה שבועות בעבירות הסתה וגזענות, השעתה אותו לשנה מכל פעילות במסגרתה, וקנסה אותו ב־20 אלף דולר. "רג'וב לא אהב את הרעיון שמסי יגיע לכותל ולא לרשות הפלסטינית, ועוד בחודש שמעבירים בו את השגרירות האמריקנית לירושלים", אומר בנעים. "גם ב־2013 הוא היה זה שהפיל את הרעיון למשחק של ברצלונה מול שחקנים ערבים ויהודים, ורק כשהצעתי שנקיים מפגש אחד אצלם ואחד אצלנו, הוא התרצה".
בדיעבד, הייתה דרך למנוע את ביטול המשחק מול ארגנטינה?
"אני מאמין שאם זה היה משחק הידידות הראשון שלהם לקראת המונדיאל, ולא האחרון בסדרה, היה לנו קל יותר. המאמן חורחה סמפאולי התנגד מההתחלה לנסיעה לכאן, והלחץ שם לקראת המונדיאל הלך וגבר. יחד עם כל האיומים, וההפגנה מול האימון בספרד שבה הניפו חולצות של מסי מרוחות בדם, נוצרה אווירה שגרמה להם לבטל. בשלב מסוים הבנתי שזה עשוי לקרות, ושייגרם נזק למדינה. פניתי למשרד התרבות והספורט בבקשה לערב את ראש הממשלה, וזה אכן מה שנעשה. נתניהו שוחח עם נשיא ארגנטינה, אבל זה לא הספיק".
היו רגעים שבהם הצטערת על שנכנסת לכל הסיפור הזה?
"לא, אבל כאב לי על הודעת הביטול. הייתי מוכן עם הפקה נהדרת בטדי ומחוצה לו, דמיינתי כבר את האוטובוסים מגיעים מהפריפריה, והייתי עצוב כי ישראל קיבלה מכה בכנף. לרגע לא הייתי מוטרד מהנזק הכספי שלי, כי ידעתי שאני מגובה מבחינה חוזית. גם לא שמחתי כשארגנטינה נכשלה במונדיאל, כמה שבועות לאחר מכן".
מה הלקח שלמדת מכל זה?
"להמשיך לנסות ולא לוותר. זה רק הכניס לי עוד אמביציה".
לא רק ביטחון ומלחמות
ובאמת, נראה ששתי ההפקות – זאת שהצליחה מעל לציפיות וזו שכשלה – רק הגבירו את הרעב אצל בנעים ואדמס. השניים החליטו להקים גוף בינלאומי חדש שמטרתו להביא אירועי ספורט יוקרתיים לישראל. "נעבוד עם תוכנית לחמש שנים קדימה, במטרה להראות לעולם את ישראל הנורמלית, לא רק את ישראל של ביטחון ומלחמות. זו משימה לאומית", מסביר בנעים. "חשוב לזכור שלאורך כל השנה לא היה שקט בצפון ובדרום, אבל המשלחות שהגיעו לכאן הבינו איך הדברים מתנהלים ושהכול בסדר. אנחנו נמצאים עכשיו במומנטום של הצלחות, בכל העולם ראו שאנחנו מסוגלים לארגן אירועים בסדר גודל כזה, וסומכים עלינו. סילבן מאמין, ובצדק, שאין טוב ממראה עיניים. כל אירוע כזה מביא איתו תיירים ועוד הרבה דברים טובים, וכל מי שבא לישראל מתאהב ויוצא מכאן כשהוא שליח שלנו. ספורט מאחד בין אנשים ובין עמים".
עד כמה ה־BDS מפריע לפעילות שלכם?
"צריך להבדיל בין משחק ידידות לאליפות או טורניר. באליפות, האיגוד אומר איפה התחרות מתקיימת, ושם זה יקרה. לכן חשוב להמשיך לחזר אחרי מותגים בינלאומיים חזקים. המארגנים של הג'ירו קיבלו המון פניות לבטל את המרוץ בארץ, אבל הם הודיעו שהם לא מתעסקים בפוליטיקה. הם התאהבו ברעיון של מסע מירושלים לרומא למען השלום בין כל הדתות, ולא מצמצו אפילו לשנייה. כשיש לך שותף טוב, הדברים יקרו".
מה החלומות הבאים?
"החלום הגדול הוא הטור דה פרנס. עכשיו התחלנו לחזר אחריהם. זה מסוג האירועים המכוננים שאין דומה להם. מבחינתנו השנה עוד לא הסתיימה, ובימים אלה יש משא ומתן לקיום משחק ראווה בארץ בין הטניסאים רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ'. אני גם רוצה להביא לכאן את אחד ממותגי פיפ"א הגדולים".
בנעים מתכוון, ככל הנראה, לשאיפתו להפיק כאן משחק ידידות בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד. ויש גם ביצים שכבר נמצאות בסל שלו: "את אליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20 נפיק כאן בשנה הבאה, וגרנד־פרי יוקרתי בג'ודו יגיע לישראל בעקבות ההצלחה של אליפות אירופה. אני מקווה שנדביק גם את משרדי הממשלה בחלומות שלנו".
נראה שכל העשייה הזו גורמת לך לשמחה לא מבוטלת.
"כבר שנים אני מסתובב בעולם ופעיל מול גופי הספורט הגדולים. במשך הרבה זמן רציתי להביא לכאן אירועים בסטנדרטים הגבוהים ביותר ואת מותגי הספורט המובילים. אני שמח לראות שעשיתי משהו טוב בשביל המדינה שלי".
