מילה לפתיחה: הפסטורליה במכון ויצמן ברחובות היא הדבר הכי רחוק מאווירת בחירות: המדשאות המטופחות, השקט המופתי, הסדר, הניקיון, ואפילו הציפורים שמקפידות על נימוסים והליכות. באופן אירוני, נדיר להיתקל כאן בסטודנטים. הם כולם עמוק בתוך המעבדות, ובשבילים אפשר לפגוש בעיקר סבתות וסבים שבאו לשמור על הילדים, מתעמלים שנהנים מהמרחבים המטופחים, אמהות בחופשת לידה ומבלים שהגיעו לשבת באחד מבתי הקפה בקמפוס. השיחות על הבחירות נינוחות ומחויכות, בהתאם לאווירת הקאנטרי שמסביב. הנחיתה אל קרקע המציאות הייתה כשקבוצה הומוגנית של גימלאי המכון סירבה במופגן (עם יותר מקורטוב של גסות) לשוחח עם "עיתון של מתנחלים". חבל, דווקא אותם הכי רצינו.
מכון ויצמן ברחובות, רביעי, 12:30
שרית יוספיאן, רחובות, 23. משוררת, בעלת הבלוג "ניירות ערך" בפייסבוק, בין "הטיול שאחרי" ל"חיים עצמם"
הילוך ראשון: "אנחנו עושים פה יוגה כי פה לא מסתכלים עלינו כאילו אנחנו מוזרים".
נתניהו: "לא כל כך בא לי לדבר עליו".
דת או מדינה: "צריך לתת במה למסורת, וזאת לא צריכה להיות מדינה חילונית לחלוטין, אבל חוקי המדינה לא צריכים להיות כבולים בדת. צריך להרגיש ששבת היא לא עוד יום רגיל. נניח, חשבתי על רעיון שיהיה אסור לעבוד משמרות מלאות ביום הזה, אלא חלקיות".
פלסטינים ושלום: "אני באמת לא רואה איך אפשר להגיע לאיזה פתרון, גם חמישים שנה קדימה. הם חיים בתוכנו ואנחנו בתוכם. פיזית, אני לא רואה איך זה יכול לקרות".
כסף: "חשוב לי שמי שאבחר בו ידאג לנושא השוויון. אני אפילו לא מעיזה לפנטז על זה שאוכל לקנות דירה, ובא לי שתהיה תקווה בעניין הזה לצעירים במדינה הזאת".
תקשורת: "אני אוהבת את מאקו ו־ynet כי הם הכי נגישים לי. אני מקווה להגיע לקרוא עיתונים, אבל כרגע מקפידה בעיקר לראות חדשות בכל יום. יש פה עם מדהים ואני ממש אוהבת את ישראל. בדיוק סיימתי את שביל ישראל, ודי מדהים מה שמצטייר פה, ומה אתה פוגש בדרך".
קלפי: "אני לא רוצה לגלות מה הצבעתי קודם, אבל כן מתלבטת עכשיו, ומחכה לראות מה גנץ יגיד. כשהייתי חיילת הוא היה רמטכ"ל, ואהבנו אותו מאוד. אני לא יודעת מה המצע שלו, אבל הוא נראה עם כוונות טובות ואמין. בינתיים אני לא מתה על הקמפיין שלו".
אופיר מאור, רחובות, 23, רווק. מדריך הכושר של שרית
הילוך ראשון: "אני מקווה שיבואו לי לקוחות מזה. תגיד להם שהייתי גם קרבי בחיל הים".
נתניהו: "לא משנה אם אני אוהב את ביבי או לא, כל עוד לא אמרו בבית המשפט שהבן אדם אשם – אסור שיאשימו אותו ציבורית. עד אז, שלא ידברו".
פלסטינים ושלום: "נתפלל, אבל קשה. אני לא מגדיר את עצמי ימין או שמאל או מרכז או כלום. אני מתאים את עצמי לסיטואציה, ובכל תקופה זה משהו אחר".
דת או מדינה: "כל צד צריך לכבד את האחר, יותר ממה שקורה עכשיו. מצד אחד – אם ילד באשדוד רוצה ללכת לגלוש בים בשבת, ואין לו אוטו, הוא לא יכול בגלל כפייה דתית. מצד שני, באזורים שיש בהם יותר דתיים צריך לתת להם יותר כבוד, אבל זה לא קורה".
תקשורת: "כולם אומרים דברים עוד הרבה לפני שיש הוכחות, עושים אש מכל דבר בלי שיש משפט ובלי שיש הוכחות. מבחינתי זה עוול שקורה פה הרבה, ובלי קשר לביבי. בן אדם שמאשימים אותו במשהו, גם אם יצא זכאי בסוף – תמיד יהיה עליו כתם".
קלפי: "ביבי בפעם הקודמת, עכשיו פתוח. אני לא בטוח בכלל מה אני הולך לשים".
יגאל בן עקיבא, אב לשניים וסב לשלוש. פנסיונר שעסק בביטחון
הילוך ראשון: "עזוב אותך גיל, כל הפנסיונרים בגיל השלישי".
נתניהו: "מבחינת דיפלומטיה הוא גאון, אבל מהחקירות נראה שהשתן עלה לו לראש קצת, או שאולי אשתו העלתה לו. נראה שהוא עומד להכתיר גם את הבן שלו. הוא אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות – אז יאללה, קדימה, אומרים בספרדית 'טלו קמינו', תראה לו את הדרך".
כסף: "כשאתה חוזר מחוץ לארץ אתה נוחת פה וחושב לפעמים שהגעת לעולם השלישי. צריך להשקיע פה הרבה בחינוך ובבריאות. הפוליטיקאים שלנו צריכים לעשות יותר ולדבר פחות. יותר טוב פה משהיה פעם, אבל גם העולם מתקדם. היום לצעירים קשה הרבה יותר משהיה לנו כשהיינו בגילם".
(מילה מהצד, קלרה אלון: "אני אוהבת את הארץ, וזה המקום שאהיה בו תמיד. אבל צריך שינוי. ביבי מיצה את עצמו").
פלסטינים ושלום: "כל עוד שם לא מחנכים לשלום, לא יהיה שלום. אצלנו בספרי הלימוד אתה רואה את המילה 'שלום' בכל עמוד שני. שם בהצגות בית הספר הורגים יהודים. הם מחונכים מגיל אפס לשנוא אותנו. דרך אגב, עם מצרים וירדן זה שלום? לא, שלום הוא אי לוחמה. אני לא יכול ללכת לטייל בקהיר היום. השגריר שלנו הלך לקונצרט, והעיפו אותו משם".
תקשורת: "אנחנו מנויים לידיעות אחרונות, ניזונים מהם, ולא תמיד יודעים לעומק מה קורה. היחס שלנו לתקשורת הוא חד־צדדי: הם מדברים איתנו אבל אנחנו לא יכולים לדבר איתם".
(מילה מהצד קלרה אלון: "'הכלה מאיסטנבול', זה מה שמעניין עכשיו, ובחדשות קודם כול יונית לוי").
קלפי: "יאיר לפיד, אבל התאכזבנו ממנו גם כן קצת, ועוד לא החלטנו. יכול להיות שאם באותו תאריך יהיה מבצע טוב לחוץ לארץ, ניקח את הרגליים ונרוץ".
שרון שניו, 30, רחובות (בעבר ניו־ג'רזי), בחופשת לידה. כתבת מדע במכון ויצמן
הילוך ראשון: "אני לא בטוחה שיש לי מה לתרום, אבל אשתתף. עבדתי בעיתונות שמונה שנים אז אני יודעת כמה זה מעצבן שלא רוצים לענות לך".
נתניהו: "עברנו יותר מדי זמן איתו. הוא צריך להבין את זה לבד: הוא כבר יותר מדי זמן על הכיסא, ובלי קשר לחקירות שלו. יש לו מעמד בעולם והאנגלית שלו היא דבר מאוד חשוב, אבל הגיע הזמן שהוא יסיים את התפקיד שלו. זה מספיק, גם אם מישהו אחר מהליכוד יעלה במקומו".
ימין ושמאל: "ההבדל לעומת ארה"ב הוא לכאורה משמעותי, כי יש לך כאן מבחר גדול של מפלגות ואתה לא צריך לבחור רק בין שתי אפשרויות. זה יתרון. אבל העניין הוא שבסופו של דבר זה נגמר גם פה תמיד בשתי אפשרויות ריאליות. אני רואה את המאבק בין שמאל לימין יותר כמו מאבק בין דורות, וזה לא שונה מכל מה שקורה בעולם".
ישראל: "זה עדיין המקום שאני הכי רוצה להיות בו בעולם. אבל ככל שעובר הזמן אני רואה גם את הצדדים הבעייתיים שיש למקום הזה. יש יותר לחץ במדינה כזו, אין מה לעשות, אבל עדיין זה המקום שאני רוצה לגדל בו את המשפחה שלי".
פלסטינים ושלום: "אני חוששת שהסטטוס־קוו יישאר עוד הרבה זמן. לא רואה איך יוצאים מזה. גם היוזמה של טראמפ שכולם מדברים עליה היא לא משהו שהייתי תולה בו תקווה".
תקשורת: "אני קוראת, ורואה טלוויזיה מדי פעם. אבל אם אתה דובר אנגלית, אין כמעט מה לקרוא בחדשות ואקטואליה. מאוד בולט פה שהתקשורת אגרסיבית וישירה מאוד. אתה יכול לקבל פה מספר של שר ולהתקשר אליו ישירות, זה לא קורה בארה"ב. זה טוב למי שבוחר להיות עיתונאי".
קלפי: "הצבעתי ללפיד ונראה לי שאצביע לו שוב".
