גזירה לא קלה נחתה השבוע על ציבור המעשנים, שהם 23 אחוזים מאזרחי ישראל. שופטי בג"ץ קבעו כי המס המוטל על הסיגריות יושת גם על חבילות הטבק לגלגול, מוצר שצבר פופולריות רבה בשנים האחרונות בשל פער המחיר בינו ובין הסיגריות המוכנות. כעת פסיקת בג"ץ תגרום לעליית מחירים. עמדת שר האוצר שהתנגד למהלך לא זכתה לייצוג בבית המשפט.
"זה מהלך אקטיביסטי ופטרנליסטי", הגדיר המשפטן ד"ר שוקי שגב את הצעד של בג"ץ ומשרד המשפטים. "הם החליטו לכופף את שר האוצר בבג״ץ כדי להשוות את המיסוי על טבק לגלגול למיסוי של סיגריות, כך ששכבות מוחלשות שעברו לעשן טבק מגולגל לא יוכלו להתחמק מהמס הגבוה המוטל על סיגריות. אני נגד עישון ואני לא מעשן, אבל אני לא יכול שלא להיזכר בדבריו של נשיא העליון האמריקאי, הרלן סטון: 'לפני 75 שנה למדתי שאני לא א־לוהים. לכן כשאזרחי המדינות השונות רוצים לעשות משהו מסוים שאינני מוצא איסור מפורש בחוקה לעשותו, אני אומר, בין אם זה מוצא חן בעיניי ובין אם לאו: 'לעזאזל, תנו להם לעשות את זה!'״.
מי שמנסים לנצל את מערכת הבחירות כדי לעורר עניין בנושא הם אנשי 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'. בקמפיין שיזמה התנועה נטען כי "כדי שלא סתם נלך לבחירות ונמנה כנסת וממשלה, פסקת ההתגברות צריכה להיות יעד מרכזי של הכנסת הבאה". כזכור, פסקת ההתגברות נועדה לאפשר לכנסת לשוב ולחוקק חוקים שבג"ץ פסל.
במסגרת מדור הבחירות 'מצע ומתן', בדקנו את תפיסותיהן של המפלגות השונות בנוגע למערכת המשפט. מעטות מהן מניפות את דגל המאבק באקטיביזם השיפוטי. הבולטת שבהן היא מפלגת הימין החדש, בראשות נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד. רק השבוע פרסמה שקד סרטון בחירות שבו מצוטטים דברי ביקורת על פעילותה במשרד המשפטים מפי מתנגדותיה ובהן שלי יחימוביץ, ציפי לבני ומרב מיכאלי. הסרטון מסתיים במילותיה של שקד: "ששש… רק התחלתי".
בימין החדש טרם ניסחו מצע, אך גורמים במפלגה אומרים כי די להביט בקדנציה של השרה כדי לעמוד בקלות על תפיסת עולמה ועל יעדיה להמשך. מלבד זאת, בסדרה של נאומים שנשאה שקד באירועים שונים של לשכת עורכי הדין, היא מתחה ביקורת חריפה על פסיקות בית המשפט העליון ודיברה בשבח הריסון השיפוטי, לעחתים כאשר נשיאת בית המשפט העליון ושופטים אחרים נוכחים בקהל. שקד אכן רשמה ניצחונות והישגים בקידום תפיסת עולמה, אך גם לא מעט החמצות. היא מינתה שופטים רבים בכל הערכאות, תוך הצבת מסננת קפדנית של שמרנות משפטית, אולם נוכח מגבלות הכוח ואילוצי מבנה הוועדה לבחירת שופטים, נאלצה לבצע גם פשרות רבות.
אחת ההחמצות הבולטות היה מינוי ענר הלמן, איש המערכת, לראש מחלקת הבג"צים. שקד לא הספיקה להשפיע על המינוי, ולהביא לתפקיד הקריטי פרקליט שמרן. אין זה סוד כי רבים ובכירים במשרד המשפטים היו שמחים להיפרד משקד עם הרכבת הממשלה הבאה (אם כי לא בטוח ששר כמו יריב לוין ישמח את ליבם יותר), אך היא מבחינתה שם כדי להישאר. שר המשפטים הבא יתחיל את הקדנציה שלו במאבק על מינוי חשוב וקריטי: פרקליט מדינה חדש, שיחליף את שי ניצן לאחר סיום תפקידו בעוד כשמונה חודשים.
שותפו לשעבר של בנט, היו"ר החדש של האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ, מוביל קו דומה ולעתים מתבטא בחריפות רבה יותר. בנאום שנשא ביום שני השבוע, בכנס התנועה לאיכות השלטון, הוא עורר הדים ותרעומת בקהל כאשר תקף את מערכת המשפט, כינה אותה "מושחתת" והבהיר כי בכוונת מפלגתו להיאבק בה בקדנציה הבאה.
"כשמדברים על שחיתות שלטונית מתכוונים בעיקר לשחיתות של נבחרי הציבור ברשות המחוקקת והמבצעת, אבל שוכחים שיש עוד רשות שלטונית – הרשות השופטת – וגם בה יש שחיתות שצריך לבער", אמר סמוטריץ בנאומו. "מבקרי מערכת המשפט, ואני בתוכם, לא מבקשים חלילה לפגוע בה. כל שאנו מבקשים הוא למנוע עריצות שלטונית, ואת הסיאוב והשחיתות הנלווים בדרך כלל לעריצות השלטונית. כידוע, הסיאוב והמוסר הכפול הוא מסימניה של העריצות השלטונית, וכאלה ניתן למצוא למרבה הצער בלא מעט מקרים במערכת המשפט שלנו על זרועותיה השונות. קחו למשל את העובדה שהנשיאה, כבוד השופטת אסתר חיות, העבירה שלושה תיקים לגישור אצל חברתה השופטת בדימוס גרסטל, בשנה הראשונה שבה היא החלה לשמש כמגשרת. מדובר בסכומי עתק, כ־3,000 שקלים לשעה. שוו בנפשכם איך היה נראה כתב אישום נגד שר שהיה מפנה את משרדו לרכוש עפרונות אצל חבר קרוב".
סמוטריץ סימן את היעד לכנסת הבאה: "הדרך לטפל בשחיתות היא לחזור למודל הפרדת רשויות הקלאסי, וזה אומר לאתגר את הכוח הבלתי מוגבל של מערכת המשפט. זה אומר לחוקק את פסקת ההתגברות, זה אומר להחזיר את זכות העמידה, וזה אומר להגביל את השימוש בעילת הסבירות על החלטות של נבחרי ציבור".
מבט במצע ישראל ביתנו המופיע באתר המפלגה, לא מגלה כל עמדה ביחס למערכת המשפט. גם במסגרת ההישגים הפוליטיים שהמפלגה מתהדרת בהם באתר, אין זכר לפעילות בתחום. בתקופת הכנסת היוצאת מיעט יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן להתבטא בנושאים משפטיים, אף שפסיקות רבות של בג"ץ נגעו לתחום הביטחון שליברמן היה מופקד עליו כשר. על פניו נדמה אפוא כי מערכת המשפט איננה מהנושאים המעסיקים את ישראל ביתנו, למעט ח"כ אחד, רוברט אילטוב, שבקדנציה האחרונה שימש כחבר הוועדה למינוי שופטים. אילטוב יזם כמה הצעות חוק שאתגרו את מערכת המשפט ואת עמדות הייעוץ המשפטי, ותמך בקביעות במהלכים של שרת המשפטים שקד. בוועדה למינוי שופטים תמך אילטוב בשופטים שמרנים, ואף הגיש הצעת חוק להגביר את כוחם של נבחרי הציבור בוועדה על פני לשכת עורכי הדין והשופטים, הצעה שלא אושרה. הצעת חוק אחרת של אילטוב שגם היא לא קודמה, היא הגבלת כהונתם של שופטי העליון לתקופה שבין 7 ל־12 שנים (בניגוד למצב הנוכחי שבו הם מכהנים עד גיל שבעים), וקביעה כי לא יוכלו להתמנות מחדש. בנימוקי ההצעה נאמר כי "היא תזרים ותביא כוחות חדשים ומוכשרים למערכת ללא אפליה".
ליכוד ישן וחדש
לצד הביקורת שמתחו על מערכת המשפט, שלוש המפלגות הנזכרות – הבית היהודי, האיחוד הלאומי וישראל ביתנו – מיעטו להתבטא, אם בכלל, נגד מערכת האכיפה. המצב שונה אצל האחות הימנית הגדולה, הליכוד. מפלגת השלטון איננה מפרסמת מצע, ועמדתה כלפי מערכת המשפט מורכבת. במפלגה שבה עשרות ח"כים טבעי שיישמעו קולות שונים, ולמעשה ניתן לדבר על שלוש גישות מרכזיות בליכוד: תומכי בג"ץ, מבקריו, ומבקרי מערכת האכיפה. שלושת הזרמים הללו מבטאים במידה את תהליכי השינוי שעבר הליכוד במהלך השנים, בין ישן לחדש.
דוגמה מובהקת של הליכוד הישן היה ניתן לשמוע השבוע בדבריו של דן מרידור, שכיהן בעבר כשר המשפטים מטעם הליכוד והיה מאבות חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו', שנחקק בידי מפלגת הליכוד. מרידור תקף את איילת שקד: "הליכוד, התנועה שהייתי בתוכה, גדלתי בה ואפשר להגיד שהייתי ממוביליה הרבה שנים, הגנה על מעמדה של מערכת המשפט. הצלחתי להעביר את המהפכה החוקתית, ועשיתי את זה כשר משפטים של הליכוד. אני שומע את שרת המשפטים אומרת 'הצלחתי לעשות מה שאף אחד לא הצליח, הצלחתי להכניס שופטים שמרנים לבית המשפט'. למה אף אחד לא הצליח? כי אף אחד לא ניסה. הליכוד הוא לא תנועה שמרנית אלא תנועה ליברלית. כל זה השתנה היום". את התפיסות הללו מבטאים כיום אישים כמו בני בגין (שלא ימשיך לכנסת הבאה) והשר צחי הנגבי, שבמהלך הקדנציה האחרונה הגנו על מעמדה של מערכת המשפט והתנגדו ליוזמות חקיקה מימין.
הגישה השנייה בליכוד דומה לזו של שקד, קרי ביקורת חריפה על מערכת המשפט. הנציג הבכיר שלה הוא שר התיירות יריב לוין, שלוטש עיניים לתפקיד שר המשפטים בממשלה הבאה, ועימו חברי כנסת נוספים שבלטו בתחום ובהם אמיר אוחנה ויואב קיש. גם סרטוני הפריימריז של לוין עסקו במעמדו של בית המשפט העליון, תחת הכותרת "הסרטון שבג"ץ לא רוצה שתראו". יואב קיש, שכיהן כיו"ר ועדת הפנים, גיבה את שקד במאבקה נגד דינה זילבר והודיע כי המשנה ליועמ"ש לא תופיע בפני הוועדה בראשותו.
עם הקבוצה השלישית בליכוד נמנים ח"כים כמו דוד ביטן ודודי אמסלם, שאתגרו את מערכת החוק אך כיוונו את חיציהם בעיקר כלפי רשויות האכיפה. חוק ההמלצות (שהיה מונע מהמשטרה להגיש המלצות בסיכום תיקי חקירה; אושר בגרסה חלקית ומסורסת), החוק הצרפתי (שימנע חקירת ראש ממשלה מכהן; לא אושר) וחוקים נוספים שהשניים יזמו, נועדו להקשות על הפרקליטות והמשטרה.
בכל הנוגע לליכוד, השאלה המכרעת היא מה עמדתו של ראש הממשלה. באופן מסורתי, נתניהו בולם הצעות חוק נגד מערכת המשפט. בריאיון שהעניק לערוץ הכנסת ב־2012, הוא אף התהדר בעמדתו זו ותיאר את עמידתו בפרץ למען מערכת המשפט: "היו הצעות לקצץ או להגביל בכוחו של בית המשפט העליון, שהוא אחד מנדבכי הדמוקרטיה שלנו. מנעתי את כולן. פשוט שמרתי על עצמאות בית המשפט העליון. היו הצעות לקצץ ולהגביל את זכויותיו – גנזתי. היו הצעות להביא שופטים לשימוע בוועדות הכנסת – גנזתי. הייתה הצעת חוק לשנות את הרכב הוועדה לבחירות שופטים – גנזתי. הצעות נגד מערכת המשפט הן חלק מהדמוקרטיה, אבל המבחן האמיתי הוא מה עובר ומה לא עובר. ההצעות האלו נגנזות".
העבירו את שדה הקרב
"הציבור החרדי הוא היחיד שקיים הפגנה גדולה נגד בג"ץ (בפברואר 1999; נ"ב)", מזכיר לנו ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה. "אנחנו מהמיעוטים היחידים שפעם אחר פעם בג"ץ בוחר שלא להגן עליו ולא לתת לו סעד. התייאשנו ממנו. אנחנו הציבור היחיד שאין לו ייצוג בין השופטים, והשקפת עולמנו לא נשמעת. אתה רואה שזה מביא לפסיקות נגד השקפת עולמו של הציבור החרדי".
עם זאת, מקלב מציג תפיסה מורכבת בנושא. הוא מבקר את בג"ץ כאשר הוא מתערב בהחלטות הרשות המחוקקת, ותומך בו כשהדבר נוגע להחלטות הרשות המבצעת. "אני תומך בכל היוזמות של הימין בנוגע לבג"ץ, אך בשאלה הזאת אנחנו חלוקים", אומר מקלב, שבכנסת האחרונה היה חבר בוועדת חוקה של הכנסת, והשבוע זכה באות אביר איכות השלטון. "אני בעד התערבות שיפוטית כאשר מיעוט נפגע, אבל נגד התערבות בחקיקה ולכן תמכתי בפסקת ההתגברות. זו הסיבה שאני לא תולה תקוות באיילת שקד כי לא יעזור לי שופט תושב עפרה או גוש עציון, ואלו השופטים שהיא מקדמת. חשוב לי שופט שידאג למיעוט שלי. הסיבה שהמפלגה שלנו לא מובילה את השיח נגד בג"ץ היא כי הציבור שלנו כבר מיואש, וכי אני חושב שדגל חרדי בנושא הזה רק יפריע לניסיונות המבורכים לשינוי".
אם נעבור לצידה השמאלי של המפה הפוליטית, הרוח הנוכחית במפלגת העבודה היא הגנה צמודה על מערכת המשפט. מצע המפלגה מבטיח: "לא נשאיר זכר לכל החוקים שעוסקים בפגיעה במלחמה בשחיתות שהעבירה הממשלה הנוכחית. הם יבוטלו בחודש הראשון לממשלתנו".
כזכור, לפני כמה חודשים הכריזה שרת המשפטים שקד כי לא תאפשר למשנה ליועמ"ש דינה זילבר להציג את עמדות משרד המשפטים בוועדות הכנסת, משום שזילבר ניצלה את הבמה הזו לנאום פוליטי חריף. יו"ר הוועדה לביקורת המדינה שלי יחימוביץ, כיום יו"ר האופוזיציה מטעם מפלגת העבודה, דרשה מהיועמ"ש לאפשר לזילבר להשתתף בדיון בנושא הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, שנקבע עימה מראש: "איסור עליה להשתתף בישיבתה של הוועדה מעיד כי ההיפך המוחלט מהצהרותיך הוא הנכון – כן נעשה לה משפט שדה", כתבה יחימוביץ למנדלבליט.
לאחר אחד מנאומיה של שקד אמרה יחימוביץ: "אני חושדת בשרת המשפטים שנאום השטנה וההסתה שלה נגד בית המשפט העליון לא נועד רק להפחיד את שופטי בית המשפט העליון ולאנוס אותם לקבל החלטות שיניחו את דעתה. אני חושדת בה שהיא טומנת במודע את הזרעים שנועדו להכשיר את הקרע להדחתם של שופטי בית המשפט העליון ולהדחתה של נשיאת בית המשפט העליון".
תומכת נלהבת נוספת של מערכת המשפט במפלגת העבודה היא ח"כ ועו"ד רויטל סויד, שהאשימה את שרת המשפטים ב"מסע הרס". גם סויד עמדה לימינה של זילבר, וקראה לשקד מעל דוכן הכנסת: "תורידי את הידיים שלך מדינה זילבר, מהיועצים המשפטיים, משופטי בית המשפט העליון. הבעיה שלך היא לא זילבר אלא ציבור שלם שרוצה דמוקרטיה. את גיבורה על שומרי הסף – את רוצה אותם צייתנים, בובות על חוט. בואי נראה אותך מול ציבור שלם שרוצה ערכים ליברליים, שוויון ודמוקרטיה".
בכל הנוגע למעמדו של בג"ץ, במרצ רואים עין בעין עם מפלגת העבודה. יו"ר המפלגה תמר זנדברג כינתה הצעות חוק שנועדו לאזן את היחסים בין הרשויות "קמפיין מתמשך להחליש ולהשתיק את בית המשפט". לדבריה, "חברי הקואליציה מתחרים ביניהם מי יפגע יותר בבית המשפט, בתחרות פופוליסטית הרסנית. מרצ גאה להיות כיפת הברזל של שלטון החוק ושל בג"ץ".
טענה מוכרת בהקשר הזה, שהשמיעו בין היתר אישים כמו בכיר מפלגת העבודה לשעבר חיים רמון וחוקר המשפט פרופ' מנחם מאוטנר, היא שבעקבות כישלונן בקלפי ובגיוס דעת הקהל, מפלגות השמאל העבירו במידה רבה את עבודתם ממסדרונות הכנסת לעברו השני של גן הוורדים, אל מקום מושבו של בית המשפט העליון, כאשר עתרו פעמים רבות נגד חוקים שהעבירה הכנסת. היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד אייל ינון, כינה זאת בראיון למקור ראשון "תופעה לא טובה הפוגעת במעמד הכנסת".
ומה בנוגע למפלגות המרכז או המרכז־שמאל? מפלגת יש עתיד עתרה כמה פעמים לבג"ץ נגד חוקים שלא הצליחה לבלום. במצע הבחירות שלה אין אזכור למאבק בין הרשויות, אך יש פרק נרחב על חשיבותם של המאבק בשחיתות ושל שלטון החוק, ומובעת בו התנגדות ליוזמות החקיקה של פלג אמסלם־ביטן בליכוד.
גם במצע מפלגת כולנו, המזהה עצמה כמפלגת מרכז־ימין, אין אזכור למערכת המשפט, אולם בקדנציה האחרונה היה השר כחלון, יו"ר המפלגה, מגינה הגדול של מערכת המשפט ובלם יוזמות חקיקה רבות בכנסת ובוועדת שרים לחקיקה. "כשהגענו להסכם הקואליציוני לפני ארבע שנים, ראינו שמפלגת הבית היהודי החתימה את השותפות הקואליציוניות על פסקת ההגבלה, החלשת בית המשפט ועוד", סיפר כחלון השבוע בכנס התנועה לאיכות השלטון. "ברגע שראיתי את זה, עשינו הסכם מקביל עם השותפות הקואליציוניות, שמנטרל את זה של הבית היהודי".
למפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ אין עדיין מצע, וגם בנאומו היחיד עד כה במערכת הבחירות הוא לא ממש התייחס במפורש לסוגיה. ואולם לדעת האינטלקטואל ד"ר גדי טאוב, משפט אחד קצר בנאומו של גנץ מסגיר את גישתו. "בנושא אחד בני גנץ היה חד־משמעי", צייץ טאוב בטוויטר. "הוא ייקח חלק במתקפתה של האליטה על הדמוקרטיה, ובניסיונה לשמר את כוחה מחוץ להישג ידו של הבוחר. ביקורת על החונטה המשפטית תהיה אסורה. הנה כך הוא ניסח את זה: '[בממשלתו] לא תהיה הסתה נגד מוסדות המשפט'. הקוד ברור לכולם".
