החיזורים הפוליטיים הראשונים אחרי הרב רפי פרץ, היו"ר הטרי של הבית היהודי, שעשעו אותו בתחילה. "צחקתי עם אשתי מיכל", הוא משחזר בחיוך בפתח הריאיון שאנו מקיימים לאחר בחירתו לתפקיד השבוע. "אמרתי לה 'תראי מה זה, לאן הם התגלגלו שהם מתקשרים אליי'. קיבלתי הודעות מהילדים שתהו, וכתבתי להם 'נראה לכם שזה מה שאבא שלכם יעשה?' אבל הנה אני כאן".
למרות הניסיונות לגייס אותו להובלת הבית היהודי, ביום שישי שעבר עוד היה הרב פרץ מחוץ למגרש המשחקים הפוליטי. יומיים לאחר מכן הוא נבחר בידי ועדת ה־17 של הבית היהודי להוביל את המפלגה. "לא הצעתי מועמדות ולא רציתי את הדבר הזה, גם לא חשבתי שאני מתאים למחוזות האלה", הוא אומר. "אני נמצא בהתיישבות בחולות חלוצה, שמח וטוב לי. יש לי מכינה קדם־צבאית עם 300 בחורים. הרגשתי שאני לא עושה רק לביתי, אלא פועל פעולה חשובה למען מדינת ישראל. זה לא היה חסר לי".
אולם בסופו של דבר ההפצרות החוזרות ונשנות עשו את שלהן, והרב פרץ החליט לקבל עליו את המשימה. "ותישאני רוח ואשמע אחריי קול רעש גדול", הוא מצטט מהמקורות. "העוצמה הציבורית שאמרה לי זה תפקידך ואסור לך לעמוד מנגד, היא זו שהכריעה את הכף. יש נקודות כאלה בחיים. הרוח העצומה הזו התגלגלה, ופתאום ראיתי שהיא ממלאת לי את המפרשים. ככה הלכתי להיות רבצ"ר, וככה הגעתי לגוש קטיף. בכל הצמתים המרכזיים שהייתי בהם בחיי וקיבלתי החלטות חשובות, זה קרה מתוך תחושה שאי אפשר לעמוד מנגד. הבטתי על 150 שנות ציונות, ועלה בי חשש שהעסק הזה הולך לקרוס".
אבל לא רק רוח גדולה גרמה לטוויסט בעלילה, אלא גם האישה שבבית. כשם שהסכים למינויו כרב הצבאי הראשי רק לאחר שאמרה לו הן, כך קרה גם הפעם. "הדבר השני שקרה הוא שאשתי הבינה שאי אפשר לעמוד מנגד", הוא מתאר. "בהתחלה היא לא הייתה בעניין. אני אחרי שבע שנות צבא, מחוץ לבית, וסוף סוף חזרתי הביתה למשפחה. אשתי היא ביתי, היא רוצה את הבית, אבל הבינה את הצורך ואת גודל השעה".
מה לדעתך מכשיר אותך לשאת בתפקיד הפוליטי?
"עומד לזכותי דבר אחד שהקב"ה נתן לי כמתנה גדולה. אני אוהב אדם כפי שהוא ומאמין בו, מצמיח אותו ונותן לו תקווה. אני עובר את זה עשרות שנים עם האוכלוסייה הישראלית. כשאתה פונה לאנשים ממקום לא מתנשא וכשאדם מרגיש את זה באמת, אין לו התנגדות כלפיך. לא משנה אם זה בשדרות או בעין־הנצי"ב, ולא גודל הכיפה קובע ולא אם יש לך מכנסיים או חצאית".
פרץ נכנס לתפקיד תחת אש, היישר לתוך משא ומתן לוחץ מול האיחוד הלאומי. מצד אחד של שולחן המו"מ ניצבים הוא, טירון פוליטי, ועימו מפלגת הבית היהודי המטולטלת, ומצד שני סיעת האיחוד הלאומי שמרגישה שהנה הגיעה שעתה היפה, ובראשה שועל קרבות ותיק – בצלאל סמוטריץ, פרלמנטר מצוין, אולי מהטובים שידעה הכנסת האחרונה. סמוטריץ, שמגיע עם קבלות של עשייה, דורש גם הוא נתח גדול ממנת הבכורה. "אני אומר בכנות, אני לא מסתכל מלמעלה למטה על ידידיי מהאיחוד הלאומי, אלא עין בעין. זאת ההנחיה שתהיה לי למשא ומתן. אני מקווה שתוך ימים אנחנו סוגרים את הדבר הזה", משיב הרב פרץ, ונשמע כמי שהאתגר הראשון הניצב לפתחו בזירה הפוליטית מקשה עליו, אולי יותר משתיאר לעצמו בתחילת הדרך.
מה יקרה אם לא תצליחו לרוץ יחד?
"אני עוד לא פוליטיקאי, אבל בתחושות הבטן שלי אני יודע שזה לא יקרה. אנחנו נמצא את הדרך המשותפת".
הרב פרץ מדבר על מפלגתו החדשה כ"בית של הציונות הדתית על כל גווניה", אבל רשימת הבית היהודי המתגבשת היא בעלת גוון חרדל"י, בוודאי כשלוקחים בחשבון את האיחוד הלאומי.
אתה לא חושש שאנשים כמו התלמידים שלך יברחו בכל זאת לימין החדש?
"אם אנשים ירצו לברוח לימין החדש, יברחו. אני לא רוצה לדבר על הימין החדש. נפתלי בנט הוא חבר שלי והוא החליט על דרך משלו. בחיי הצבאיים אני קברניט מטוס, ואני יודע מה זה שקברניט אומר למטוס שלו אני עוזב אותך. אמרתי לבנט שזה מעשה לא ראוי, אבל זה היה ונגמר. בפועל הימין החדש קרובה מאוד להיות ליכוד ב'. הבית היהודי הוא תנועה עם ערכים ומסורת, עם לב יהודי פועם ונאמנות גדולה לדרך בת מאות שנים".
הריאיון המלא עם יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ מחר במקור ראשון
