מילה לפתיחה: רכבת ישראל נמצאת בחדשות לא מעט, מיטלטלת בין השקת קו חדש לירושלים, עבודות לשדרוג המסילה בשבת וסרטונים ויראליים המציגים עומס לא סביר. קשה לחשוב על עוד מדינה במערב שהרכבת שלה מעוררת כל כך הרבה אמוציות. הנסיעה בשעות הצהריים הרגועות יחסית מאפשרת הצצה אל הנורמליות: באותו הקרון, מול אותו הנוף החולף, נוסעים חיילים בדרך לבסיס, אישה בתלבושת ערבית מסורתית, קבלן בנייה, נער בעל פאות וסנדלי שורש ועולה מרוסיה. זהו פסק זמן מהמציאות ומהשגרה: הבחירות עולות לדיון, אך הנוכחות אינה דרמטית. רמת הרגש המופגן במרחב האינטימי נמוכה בחמש רמות מבמרחב אחר. לא פעם המשתתפים מסתכלים ימינה ושמאלה, בנימוס ובחשש, לוודא שהשכנים לא נעלבו. אולי את כל מערכת הבחירות כדאי להעביר בקרונות רכבת.
רכבת ישראל, בין באר־שבע לחיפה, שלישי, 12:30
עודד תורג'מן, 53, מעיין־צבי. "בעסקי הבנייה", בדרך מבאר־שבע לחדרה
הילוך ראשון: "תרשום קיבוץ מעיין־צבי סלאש זיכרון־יעקב".
נתניהו: "גדול לא פחות מבן־גוריון. אני חושב שעם ישראל עוד לא מבין בכלל את גודל ההישגים שלו. ההיסטוריה תשפוט אותו כאחד המנהיגים הגדולים של עם ישראל. אני חושב שצריך לחוקק חוק כמו באיטליה שנגד ראש ממשלה מכהן לא צריך לנהל חקירות, שרק מסיחות את דעתו מניהול המדינה. אני חושב שזה ניסיון להשפיע על הבחירות לא דרך הקלפי אלא באמצעים אחרים. כל עוד הוא לא הורשע, אני חושב שאין פה דיון בכלל".
פלסטינים: "מבחינה מדינית אין היום ליכוד ומערך. אם היה מנהיג בשיעור קומה של נתניהו במערך, זה לא היה מונע ממני להצביע לו. הטווח בין ימין לשמאל הצטמצם. אני פשוט לא רואה בזירה הפוליטית מנהיג בעל השפעה כמוהו. אנחנו רואים איך הוא מתקבל בעולם, כמה הוא מבוקש, כמה מקשיבים לו. ביהודה ושומרון חיים טוב יותר מבירדן, בסוריה, במצרים, והם רואים את זה. מגיע להם לחיות בכבוד, באוטונומיה, בעצמאות. שינהלו את החיים שלהם כמו שהם רוצים. אבל הם צריכים להבין שזה צריך להיעשות בשיתוף פעולה מלא איתנו, כי הם נמצאים בתוכנו. זו עובדה".
כלכלה: "אנחנו בין הכלכלות החזקות היום באירופה. מי האמין פעם שהשקל יהיה כל כך חזק והאבטלה כל כך נמוכה? דרך אגב, העלייה מרוסיה היא הדבר הכי טוב שקרה לנו. מי שרוצה להתפרנס בכבוד, יכול. היום אין עובדים בשוק. קשה למצוא עובדים. 4.9 אחוזי אבטלה – זו בדיחה".
חדשות: "הייתי מעדיף שלא תצטט את השם שלי, רק בגלל העיוותים בתקשורת. היא מוטה, היא לא אמיתית. פותחים עיתונים, ושישה עמודים ראשונים שרה וביבי שרה וביבי. זה נראה לך רציני? עם וואלה הוא מואשם שביקש סיקור חיובי. מה רציתם שיבקש, שלילי? התקשורת לא אובייקטיבית".
מה יהיה: "עד גיל 48 עשיתי מילואים, הילדים שלי עושים מילואים. קיבלנו את המדינה כפיקדון ואנחנו צריכים להעביר אותה הלאה. היא מדינה מצוינת למרות כל הבכיינים מסביב. יש פרנסה בשפע. תמיד יש מה לתקן, אבל אי אפשר כל היום לקטר ולקטר".
קלפי: "בבחירות הקודמות – ליכוד, בנימין נתניהו. אותו הדבר גם עכשיו".
טל גינדיניק, 18, קיסריה, בדרך מקיסריה לפתח־תקווה, "לפגוש חברים"
הילוך ראשון: "מתרגשים, אבל תן רגע לעשות סטורי שיראו שעושים עלינו כתבה לערוץ 13".
נתניהו: "רק ביבי. מבחינתי בחור אטרקטיבי, עצמאי. מאז שהייתי קטן, בבית דיברו כל הזמן רק ביבי, רק ביבי. החקירות שלו הן סתם. רואים מישהו חזק, מישהו שולט, ומנסים להיות יותר חזקים ממנו. אנשים נכנסים לו ולבן שלו לחיים, זה מיותר".
מילה מהצד: אוהד צדיק, 18, בקול דמוי־נתניהו: "לא היה כלום כי אין כלום".
ביטחון: "יש לנו צבא גדול ששומר עלינו. אני יכול להיות רגוע. אתן לך דוגמה יפה, דוגמה טובה: הייתי בשבת בירושלים, ונכנסתי איפה שכל הדוכנים, ואתה יודע – זה קצת מפחיד, אבל ברגע שאני רואה מג"בניקים אני מרגיש בטוח. אני לא מבין איך לא מחוקקים עונש מוות למחבלים. אין מצב כזה שבן אדם קם ורוצח יהודי, ואחר כך יקבל טלוויזיה בבית הסוהר וייהנה כאילו זה כלום. לא מתאים".
ימין/שמאל: "בועט ברגל שמאל, אבל ימין. רק ימין. מבחינתי אם בן אדם לא מעריך את זה, אין לו מה לחפש במדינה הזאת. אני שונא את חנין זועבי ואת זה עם השפם, השמנמן, טיבי. גם את אמיר חצרוני אני לא סובל, כל החבר'ה שלנו לא אוהבים אותם".
מילה מהצד: אוהד צדיק: "אח שלי, לחיות היום זה קשה. יש אנשים שבקושי עושים חמשת אלפים בחודש. תחשוב כמה עולה לשכור בית, וחשמל ומים. זה כבד. ולא תגיד, סטודנט שצריך לדאוג רק לעצמו. יש אמא שתעבוד בארבע עבודות ותגיע לזה, מה היא תיתן לילדים שלה, מסכנה?"
הדתה: "מה זה? סוג של חרם?"
מה יהיה: "אני רוצה להיות ספורטאי מקצועי. צלם את השרירים שלי. לא קל להיות ספורטאי ג'ודו. זה לשמור על ריכוז גבוה, לשמור על המשקל שלך כל הזמן, לעבוד הרבה עם הראש. אתה מבין מה אני אומר לך? אוהד פה רוצה להיות כדורגלן מצטיין – אתה לא רואה את הלוק של מאור בוזגלו?"
קלפי: "ביבי, רק ביבי. ובוא למסיבת טבע שאנחנו מארגנים".
אנה פיינס, גיל "לא חשוב", תל־אביב, שלוש שנים בארץ, נשואה+1, מנהלת מסמכים לעולים מרוסיה
הילוך ראשון: "אני דווקא אוהבת להצטלם".
נתניהו: "אני חושבת שהתפקיד שלו הכי קשה בעולם. אני לא כל כך אוהבת את הביקורת עליו. לא כל בן אדם יכול לסבול את התפקיד הזה, ואת האחריות ואת הבעיות. אני יכולה להשוות רק עם נשיא רוסיה. אני רואה את המצב הכלכלי בישראל, שהתקדם בשנים האחרונות, ובשבילי זה סימן שהוא לא כל כך רע כמו שעושים ממנו. לא היו מלחמות קשות. לביבי יש כבוד ברוסיה, אבל זה לא שמתעסקים בו או בישראל יותר מדי. בחדשות בטלוויזיה ישראל מוזכרת הרבה, כי זאת מדינה בולטת. כמעט בכל יום יש משהו לגבי ישראל. אבל זה לא מעסיק את האנשים".
כלכלה: "בשבילי זה סוג של נס שיש פה משהו בכלל. אין פה שכנים טובים וחברותיים כל כך. אין שום קשר קרקעי עם מדינות מסביב, וקשה לפתח ככה דברים. זה כאילו שאנחנו אי, ולכן זה מרשים. יש פה הרבה הזדמנויות להתקדם".
ימין ושמאל: "אני שמאלנית. אני לא כל כך טובה בעברית כדי להסביר את זה, אבל בישראל יש שילוב נכון של מערכת סוציאלית חזקה ומערכת כלכלית קפיטליסטית טובה. אני אוהבת את העזרה שיש פה לאנשים שצריכים עזרה. כשמשווים לאמריקה, למשל, תראה את מצב העניים שם לעומת פה".
פלסטינים: "כשאני חושבת על זה, אני קצת יותר ימנית".
תקשורת: "אני רואה לפעמים חדשות, אבל לא מבינה כל כך. לכן גם לא משנה לי איזה ערוץ אני רואה".
קלפי: "אני לא כל כך יודעת מה אצביע. עד עכשיו הצבעתי בישראל רק לבחירות המקומיות, אבל אני לא בטוחה למי הצבעתי".
