מה הייתם מדמיינים אם היו מזמינים אתכם להשקת רשימה למפלגת יש עתיד? אני דמיינתי אולם נוצץ, הרמת כוסית ושירים של שלמה ארצי. ובכן, המוזמנים הערב קיבלו רק את התרחיש האחרון. פלייליסט של תנועת נוער, שתי ילדות פותחות את הערב כאות לתקווה והגימיק המוצלח ביותר של הערב: המועמדים מציגים אחד אחרי השני ממספר 30 ומטה את הבאים אחריהם.
מחיאות הכפיים הסוערות ביותר היו עבור חברת הכנסת עליזה לביא שהייתה בין מקימי המפלגה, נדחקה לעבר העשירייה השנייה וכמעט פרשה השבוע. כאשר הציגה אותה תהלה פרידמן – דתייה אחת מחמישה בתוך עשרים המקומות הראשונים – נכנסה לביא כשהיא מנגבת את פניה מדמעות והודתה לכולם. הפתעת הערב הייתה חזרתו של בועז טופורובסקי למקום ה-13, לאחר שמצא את עצמו מחוץ לכנסת הקודמת.
סקירת משתתפי האירוע העלתה תמונת מצביעי יש עתיד באופן מדויק: מבוגרים בני חמישים פלוס לצד צעירים ממרכז הארץ, מרביתם אשכנזים ובאופן מפתיע הרבה פחות דתיים בקהל מפעמים קודמות. אולי בגלל האינפלציה במפלגות שפונות לקהל הזה בבחירות אלו. הקהל הקולני היו עשרים פעילים בקדמת הבמה שתזמנו תופים, צעקות והמנונים בנקודות פריצה מדויקות. אנשי גנץ אולי לימדו אותם כמה שיעורים אבל הם עדיין צריכים להשתפר.
ו
לבסוף גנץ קיבל מקום של כבוד בכנס של יש עתיד: יאיר לפיד התייחס אליו במרכז נאומו, לא הפסיק לעקוץ אותו וייחס לו את הכישלון הצפוי במשא ומתן. "גנץ היה מסתיר את הרשימה". "אי אפשר לנצח בחירות בלי לומר עמדות" וגם "יפי נפש לא ינצחו את נתניהו". מבחינת לפיד המפלגה שהציג יכולה מחר בבוקר לנהל את המדינה בעוד שהמפלגה של גנץ חסרת ניסיון ויכולות ולכן קהל מצביעי המרכז צריך לבחור רק בו. בעקרון לפיד פתח הערב מסע בחירות והבהיר היטב מי היריב העיקרי שלו.
ואחד שהיה חסר מאוד: חיים ילין.
