מילה לפתיחה: שלוש טרמפיאדות יש בצומת גיתי אבישר: אחת פונה מזרחה, לאריאל ותפוח, אחת ליישובי צפון השומרון ואחת למערב, תל-אביבה. אנשים עוברים פה אל היומיום: לעבודה, לבילוי, לאוניברסיטה וגם הביתה, אחרי יום מפרך. אבל אחר הצהריים, הצומת מכיל קבוצות אוכלוסייה שונות מאוד זו מזו: הפועלים הפלסטינים שחוזרים הביתה, הישראלים שגרים בסביבה. לא צריך יותר מחמש שניות מחוץ לאוטו כדי להרגיש את המתח ואת הנפיצות באוויר. החיילים דרוכים, הקור העז וטיפות הגשם – לא הם הפכו את האווירה למדכדכת. התשובות חדות וחתוכות. במקומות אחרים אנשים לוקחים רגע, מתמתחים, מנסים לנסח ולדייק במילים. כאן העיניים תרות סביב בחשדנות, ונדמה שכולם היו שמחים לדלג על התחנה הזאת בדרך, לו היו יכולים.
ניצן קליין, 22, סטודנטית באריאל. תושבת רבבה
הילוך ראשון: "אני לומדת תקשורת, מרגישה פה בניגוד עניינים".
נתניהו: "לא יודעת מה להגיד לך עליו, עם כל הסיפורים שלו. מצד אחד כל הבלגן, ומצד שני נראה שהוא מעל כולם".
שכנים: "המצב מסובך מאוד. לא נעים לחיות פה, ואין הרגשה בטוחה להסתובב באזור כזה עוין. אני נוסעת רוב הזמן בטרמפים, ובשנה האחרונה נהיה פה בלגן, ודי פרוץ. ביישובים רגוע, אבל האוטובוסים מלאים בערבים, ובתור בחורה שעולה ולפעמים היא היהודייה היחידה באוטובוס, זה מפחיד מאוד. אני יודעת שזה קורה גם לחיילים, שעולים לבד ונמצאים לבד עם נשק".
מדיה: "אני לומדת תקשורת, ויודעת טוב מאוד את האמת – הכול תלוי באיפה שצורכים אותה. כל עם ישראל חייב להבין שאף אחד לא אובייקטיבי. אין ערוץ תקשורת שלא מביא זווית משלו. אני לא הרבה על חדשות, יותר על תרבות ומוזיקה, אבל כשיש משהו אני נכנסת ל־ynet אבל יודעת בראש שצריך לסנן. זה בחיים לא יהיה אובייקטיבי".
כסף: "אני גרה אצל ההורים כי יוקר המחיה פה מטורף. ההורים עוזרים קצת, ואני מחפשת עבודה. יש לי צליאק, ולכן אני מרגישה עוד יותר את המחירים הגבוהים".
קלפי: "הצבעתי לבית היהודי בבחירות הקודמות. אין לי מושג מה הפעם, באמת לא יודעת".
ודיע חניני, 35, עובד בשיפוצים. תושב בית דג'ן
נתניהו: "להגיד לך את האמת, אם הייתי ישראלי אני מניח שהייתי חושב שהוא מנהיג טוב בשבילי. אבל לנו הוא עושה את החיים קשים מאוד. עזוב, לא משנה מי יעמוד בראש. הפנים אולי ישתנו אבל החיים יהיו אותו הדבר".
כסף: "בתל־אביב המצב די טוב, אבל פה המצב לא משהו. אתה מרוויח אולי 400 שקל על העבודה שלך. מתוך זה אני צריך להפריש 120 שקל מיסי מעבר לרשות, ואז עוד 60 שקל ליום לתחבורה, אז תחשוב מה נשאר. יש לי שני ילדים, מספיק שאשתי מבקשת ממני להביא איקס או וואי – וגמרנו את כל הסכום".
פתרון: "הפתרון הוא רק אחד, לא חושב שיש משהו אחר. כולם יודעים מה הוא, וזה לחיות תחת מדינה אחת לכולם. זה נראה בלתי אפשרי, למרות שאני הייתי יכול לחיות ככה. זה בעיקר בלתי אפשרי בגלל הממשלות. אין לנו בעיה עם העם הישראלי, רק הממשלה. תחשוב כמה זמן לוקח לי להגיע הביתה מהעבודה בתל־אביב. אני יוצא משם בשלוש וחצי ומגיע הביתה בסביבות שבע בערב. אתה, אם תפעיל וייז ותיסע את הנסיעה הזאת, זה ייקח לך לא יותר מארבעים דקות. אני לא מבין למה צריך כל כך הרבה מחסומים. השליטה הביטחונית פה לגמרי של הישראלים, נכנסים ויוצאים, לוקחים מי שרוצים בכל לילה מכל מקום ומכל בית. למה אי אפשר לשחרר את כל השאר, אם גם ככה יכולים לעשות מה שרוצים?"
מה יהיה: "עבדתי שבע שנים בדובאי, בשדות הנפט, והיה לי מצוין. הייתי חוזר לשם, אבל זה לא אפשרי. יש לי משפחה פה עכשיו. הממשלה שלנו טובה בלקחת כסף למיסים, לא סוללים כבישים לא משפצים".
קלפי: "אין לי פספורט ישראלי אז לא הצבעתי אף פעם. פה אין טעם בשום הצבעה שתהיה. גם ככה מי שיהיה למעלה יחשוב רק על עצמו, אצלנו ואצלכם".
אילן סורגטי, 53, בקר מכני במפעל לספקי כוח. תושב נופים
הילוך ראשון: "אני מהצד השפוי של האנושות".
נתניהו: "הסיבה שלא אצביע ליכוד. הוא גמר את הסוס, אני לא רואה איך ההתנהגות שלו, במיוחד בשבועות האחרונים, מאפשרת לו להיות המנהיג של העם היהודי. הבן אדם שורף כמעט כל מי שיוצא נגדו, גם בפריירמריס של המפלגה שלו וגם יריבים פוליטיים. אפילו אני לא מרגיש מאה אחוז בטוח לדבר פה. זה מבחינתי לא אדם שראוי להוביל מדינה. הוא מדבר הרבה על פייק ניוז, אבל יש לו מקום של כבוד בהגדרה המילונית של הערך הזה".
כסף: "אין תלונות על הכלכלה. יש עבודה. בסך הכול זה תחום שבאמת אין מה להתלונן עליו".
תקשורת: "לא אובייקטיבית, אבל לשני הצדדים. יש ימנים ויש שמאלנים, וכל אחד מושך לכיוון שלו. אני אדם חושב, ויודע לברור את המוץ מהבר, אבל קטונתי מלהביע דעה יותר עמוקה. בואו אליי הביתה, נעשה קפה, אולי יהיו לי עוד תובנות. בינתיים תצלם אותי נורמלי, לא עם הפאוץ' מקדימה, שלא יחשבו שזה תיק אוכל של בית ספר".
שכנים: "אין כרגע שום פתרון איתם. הייתי באמת ממש שמח אם היה משהו, והראש שלי עבד בלנסות למצוא דברים יצירתיים לעשות, אבל יש יותר מדי התנגדויות מכל הצדדים. אני לא רואה איך משהו משתנה".
קלפי: "אתה יכול לשאול מה הצבעתי, אבל לא תקבל תשובה. עכשיו יש לי התלבטות גדולה. במערכת בחירות אחת הצבעתי הצבעת מחאה, והגיוני שזה יקרה גם הפעם. כמו סלאח שבתי, שמתי כמה פתקים במעטפה. הייתי מת להיות בקלפי, לראות את הפנים של מי שפתח את זה".
חירות היימן, 20, סטודנטית. תושבת רבבה
הילוך ראשון: "בוא נדבר, אבל רק שזה לא יעכב לי את הטרמפ".
נתניהו: "אין לי הרבה מה להגיד. לא נכנסת לעומק, אבל נראה לי אחלה של ראש ממשלה. אני לא מעורבת כל כך בפוליטיקה, ומתעניינת יותר בלימודים שלי בעבודה סוציאלית. אני לא ממש יודעת את כל הפרטים של החקירות שלו, ומאוד מקווה שדרך השמאל לא תשלוט פה ולא יפנו יישובים. אין לי חברים שמאלנים".
תקשורת: "אני לא חשופה יותר מדי. קוראת לפעמים ynet וערוץ 7, אבל בזמן פיגועים רואים בדיוק מי מושך לאן. נגיד בפיגוע של אורי אנסבכר ז"ל, הרגישו שניסו לא לעשות מזה פיגוע ולא לעשות מזה רעש, כדי שיעבור בלי שאנשים ישימו לב. היה מאוד בולט שניסו לטשטש את זה".
שכנים: "להעיף אותם מהארץ. לא יודעת איך, אבל שלא יהיו פה. זה לא המקום שלהם. לנו היהודים יש מדינה אחת קטנה, להם יש המון ארצות ערביות מסביב".
קלפי: "אלה הבחירות הראשונות שלי, ונראה לי שאצביע לבית היהודי. ככה כל המשפחה שלנו".
