מילה לפתיחה: אין בחירה קלישאתית יותר משוק מחנה יהודה, למי שרוצה לדעת את "רחשי העם". דוכני הממתקים והירקות תמיד היו המקום הראשון שפוליטיקאים – בעיקר מהליכוד – נהרו אליו בתקופת בחירות, כדי להראות את החיבור שלהם אל קרקע המציאות ואל הציבור הרחב. בשנים האחרונות, עם המטמורפוזה שעברה על המקום שהפך גם למתחם הבילוי החם והצבעוני ביותר בעיר, נדמה שהפוליטיקה הממוסחרת מחפשת בתים אחרים לנדוד אליהם, בעיקר וירטואליים. אבל הקסם כמובן לא אבד. הסוחרים והקהל שפתח עוד ערב של ישיבה על כוס בירה לצד צעקות של "שלוש חבילות פיתות בעשר" שמחים מאוד להזדמנות להגיד מה הם חושבים.
רעות אהרון, 23, נוף־איילון; אופיר דהרי, 23, מבוא־חורון. אחרי טיול במזרח; שיראל בן־חמו, 23, עתניאל. סטודנטית לעבודה סוציאלית
הילוך ראשון: "דיר באלכ אתה לא שולח לנו את התמונות שצילמת".
נתניהו: אופיר: "יש דברים לא טובים ויש דברים טובים. כרגע לא נראה שיש מישהו טוב ממנו. נראה לי שאנחנו בלופ של הבטחות שלו, שהוא מבטיח ולא מקיים, וזה מבאס. אבל הוא אסרטיבי ומייצג אותנו מעולה בחו"ל. אני לא מעורה בענייני השחיתויות ויודעת שיש עניינים עם אשתו ועם הבן שלו, אבל לא יודעת מה בדיוק. כתב אישום יפריע לי, אבל מי יש עכשיו חוץ ממנו?"
תקשורת: שיראל: "היא מוטה מאוד. מראים לנו רק מה שמוכר ומה שבא להם. חשוב לעסוק בשחיתויות של ראש הממשלה, אבל התחושה היא שמעניין אותם רק הצהוב. יש הרבה פעמים שאני רואה שלא מודעים בכלל לאיך אנחנו המתנחלים חיים, ובוחרים תמיד בצד הלא מחמיא".
כסף: שיראל: "כולנו גרות אצל ההורים. לא פשוט להצליח כלכלית, אבל הייתי מטפלת קודם כול בקצבת הנכים. להעלות אותה ולצמצם פערים".
אופיר: "דירות לצעירים – יש בעיה קשה עם זה. נשמח גם אם יטפלו בלגליזציה. ההורים שלי לא מבסוטים מזה, אבל אני בעד".
פלסטינים: אופיר: "לא יודעת, גדול עליי. בשומרון יש הכי הרבה דו־קיום, עובדים יחד, הולכים לקנות ביצים אצל הערבים. אנחנו חיים איתם. תמיד מצחיק אותי אנשים מבחוץ שאומרים שצריך להיפרד מהם או שאי אפשר לחיות בדו־קיום. ככה היה גם בגוש קטיף. היו גם פיגועים, אבל בסך הכול הייתה אווירה טובה".
שיראל: "לקחת את המפתח ולתת אותו לפייגלין. מה שהוא יחליט, אני סומכת עליו. וברצינות, בסופו של דבר הפלסטינים הם הסובלים הכי גדולים מהסיטואציה. אני בסוף חיה ביישוב מוגן, בזכות החיילים, והולכת לאוניברסיטה ומרגישה בטוחה. אבל כן חייבים לטפל דחוף בסיטואציה הזאת, בלי להתפשר על המלחמה בטרור. רוב הפלסטינים רוצים שקט, וצריך לתת להם ריבונות מסוימת. הם מסכנים, יושבים הרבה פעמים בלי חשמל ובלי מים. אין לנו שום בעיה עם פלסטינים, ובמקום שאני גרה בו יש דו־קיום יותר מבכל מקום אחר בארץ. קונים איתם, פוגשים אותם".
קלפי: שיראל: "הצבעתי בנט בפעם הקודמת, ועכשיו נותנת לפייגלין. סומכת עליו".
אופיר: "הצבעתי ליכוד, וכרגע נראה שאשים ביבי עוד פעם. כשהייתי יותר דוסית הייתי שמה הבית היהודי".
נתן אלל, 45, ירושלים
הילוך ראשון: "בכיף נדבר, רק שלא נפריע להם בעסק. אנשים טובים".
נתניהו: "נראה לי הכי טוב שהיה עד עכשיו. זאת התחושה שלי. אני חושב שכל העניין של החקירות הוא סתם להתעלק עליו, כמו שהתעלקו על אריה דרעי והרבה אחרים. לא נראה לי יש כאן משהו בכלל. זה לא יפריע לי להצביע לו".
תקשורת: "שמאלנית. הם הולכים הרבה לטובת הערבים, לטובת מה שנגד המדינה. אל תראה אותי ככה, יש לי חזות חרדית אבל יש לי טלוויזיה בבית. אני רואה חדשות כדי להתעדכן, אפילו שהם שמאלנים מדי, אבל אני גם מאוד אוהב את האח הגדול".
פלסטינים: "מה לעשות איתם? בגדול, מה שעשו במלחמות של פעם. ב־67' וב־48' הוציאו את הערבים החוצה. נדמה לי שאריק שרון עשה את זה. חבל שהחזירו אותם. נשמע אולי אכזרי, אבל כל אחד יש לו מדינה, ושלהם – מחוץ למדינת ישראל. אומרים שאין אמונה בערבים אפילו אחרי 40 שנה בקבר. אני יודע שזה נשמע אכזרי. אני לא איש רע, אבל גם היום צריך לעשות את זה".
כסף: "יש המון דברים שמציקים לי, אבל מה זה יעזור לי להגיד? יש לי נכות של 78 אחוזים, וקצבת הנכות שלי מעוקלת מדי חודש בחודשו. כתוצאה מהמצב הכלכלי הזה גם מגיעים גירושין, והכול מושפע מזה. להגיד לך מה צריך שר האוצר לעשות עכשיו? זה גדול עליי. הכי חשוב להיות בשמחה, ואני משתדל מאוד־מאוד להיות, בזכות רבנו".
קלפי: "בפעם שעברה ביבי, וגם עכשיו ביבי".
אברהם לוי, 68, מבשרת
הילוך ראשון: "41 שנים אני בשוק, ראיתי כבר הכול".
נתניהו: "ראש ממשלה מעולה. לא מעניינים אותי סיגרים, שמפניות או כתבה כזאת או אחרת לטובתו. יש פוליטיקאי שלא מחפש כתבות טובות? זה ראש ממשלה טוב, המדינה במצב כלכלי מצוין, ההייטק שלנו מהמתקדמים בעולם, המדינה מהממת. עלינו על גל שכל העולם הערבי המתון רוצה אותנו, עם אירופה הכול בסדר. מה רע? בני גנץ – שיהיה שר קודם, ואחר כך שירוץ לראשות הממשלה. מה, הוא ישר נהיה רמטכ"ל? לא, התחיל מטוראי והתקדם. תראה את לפיד, כתב ידיעות אחרונות ובמחנה, מיד רוצה להיות ראש ממשלה. זה רציני?
"תראה סיטואציה כמו שהייתה לנתניהו שמונה שנים מול אובמה. אתה באמת רואה מישהו שיכול ככה לעמוד ולהתעקש מול הממשל האמריקני, ועוד לנצח בסוף? אגב, אל תשווה אף אחד לבגין, זה סיפור אחר. זכיתי להכיר אותו אישית, הוא היה איש מיוחד שאף אחד לא יגיע אליו, אחד ויחיד".
כסף: "הכלכלה הישראלית טובה אבל צריך גם להגיד את האמת – שלא יספרו סיפורים ששר האוצר מנהל את זה, כי זה לא נכון, יש משפחות טייקונים והן מנהלות את העסק. הם מושכים בחוטים. קטונתי להציע דברים, אבל יש מה לשפר כי אנשים נופלים בין הכיסאות ויש לא מעט מסכנים. קח את הזוגות הצעירים. מתי תהיה להם דירה? מחיר למשתכן עוזר קצת, אבל לא יסגור את הפינה".
תקשורת: "היא לא אובייקטיבית, לא הוגנת. וגם בתי המשפט בישראל. לא סומך. יש אנשים שנכנסו לכלא על כלום, באמת דברים קטנים. אבל כשתופסים מישהו רציני על עבירות של מליונים הוא מקבל עבודות שירות. איך אמר פעם וינרוט, כשגמר את המשפט זכאי? אם היה מישהו אחר במקומו בלי האמצעים והידע שלו, הוא היה היום עמוק בכלא. לצערי הרב אלו מערכות שאני לא מאמין בהן. גם המשטרה אגב עובדת ככה. בכל יום יש פה רציחות, בכל יום פשע. המשטרה לא יודעת מי העבריינים הגדולים בישראל? מי צריך לדעת, אני? אתה? הם יודעים ולא עושים".
פלסטינים: "בעיר יש להם תעודות כחולות. לא רואה שינוי איתם. גם ביו"ש אני לא רואה סיכוי לשינוי. יש לכל האבו־מאזן והדחלאנים רצון אחד: להוריד את מדינת ישראל. חבל מאוד שהם לא מתפכחים ומבינים שאנחנו פה להישאר. אפשר לחיות יחד, אני דובר ערבית בדיוק כמוהם. הם שומעים אותי ונדהמים. חלק מהעובדים פה אומרים לנו באוזניים בשקט שלהם טוב פה, ומרוויחים פי שניים ושלושה ממה שירוויחו ברשות".
קלפי: "ליכוד וליכוד".
