לכבוד הבחירות לכנסת ה-21 אספנו לכם את הסדרות הפוליטיות הטובות ביותר:
כיסא הכבוד
פולישוק // מאיה פולק
רובי פולישוק (ששון גבאי) הופך ביום אחד מחבר מפלגה לשר לקידום חברתי מטעם מפלגתו מל"ל, כי נדרש להחליף שר שסרח. למרות שהוא חסר כריזמה ואין לו מושג איך מחזיקים כזה משרד, מעונה לעונה הוא מוצא את עצמו מתקדם לתפקידי שר בכירים יותר ויותר: הוא הופך לשר המשפטים ואף מכהן כשר של שלושה משרדים בו־זמנית: תיירות, חוץ ותרבות, או בקיצור: שר התח"ת.
בסדרה הסאטירית שיצר שמואל הספרי, שאף הפכה להצגה בבית־ליסין, נוכחים כל הארכיטיפים שמלווים את הפוליטיקה שלנו כבר שנים: עובדי מדינה שנעוצים בכיסאם, מינויים פוליטיים מפוקפקים, שרים שבאים לא מוכנים גם כשצריך לקבל החלטות הרות גורל, ראשי מפלגה מושחתים ויועצים פוליטיים חסרי מעצורים.
דמותו הקלולסית של השר פולישוק מציגה ביתר שאת איך הפוליטיקה יכולה להיות שילוב של מזל, איוולת ועבודה בסביבת אנשים שיכולים לגרום לך להסתבך בכל פעם מחדש. השם פולישוק הוא הֶלחם של המילים: 'פוליטיקה' ו'שוק', ולא בכדי, כי הסדרה מעבירה את התחושה שגם עגבנייה בשוק, אם תשכיל להקיף את עצמה בקלוגהפטים הנכונים – יכולה להגיע לצמרת השלטון.
אנחנו משלים את עצמנו שזו רק סדרה והספרי סתם מגזים וסאטירי – אבל אז פותחים עיתונים ונוכחים לדעת שהמציאות הפוליטית שלנו לא פחות הזויה, ושהספרי יכול לרוץ עם סדרה כזו בלי סוף אם רק ירצה, כי, כמאמר הסדרה, "פולישוקים לא מתים, הם רק מתחלפים".
אב הבית
הבית הלבן // אריאל שנבל
בנובמבר 2004 התקיים תדרוך מיוחד של שגריר ישראל בארה"ב דאז, דני איילון, לנשיא ארה"ב וצוותו. התדרוך עסק בהתפתחויות האחרונות במזרח התיכון בעקבות מות יאסר ערפאת, ושני הצדדים השותפים לתדרוך סיכמו כי הוא היה מועיל וחיוני. אלא שלא היה מדובר בנשיא ארה"ב האמיתי, אלא בשחקן מרטין שין, ששיחק את הנשיא בארטלט בשבע עונות סדרת המופת "הבית הלבן". ואכן, העונה השישית של הסדרה, שצולמה באותה תקופה, עסקה בחלקה הניכר בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
עד כמה הייתה הסדרה אותנטית? השחקן קאל פן (שבין השאר גילם את ד"ר לורנס קוטנר ב"האוס"), עבד במשך תקופה קצרה בניהול מחלקת יחסי הציבור של הבית הלבן בתקופת אובמה. ביום הראשון לתפקיד נשארו הוא ועובדיו עד שעה מאוחרת בבניין, והוא הציע להם להזמין אוכל סיני. העובדים המנוסים הביטו בו המומים ואמרו לו כי אין אפשרות להזמין אוכל לבית הלבן, מסיבות ביטחוניות ואחרות. הוא השיב להם: "אבל ראיתי אותם עושים את זה בסדרה!"
מדובר בסדרה שהצליחה להכניס את כל מי שרק רצה – והצליח לעמוד בגודש המידע העצום שניתך מדי פרק – לנבכי הפוליטיקה האמריקנית התוססת והמסובכת שתאמה ברוב מוחלט של המקרים אחד לאחד למציאות בשטח. נכון, הדיאלוגים היו קצת שנונים מדי, ובשלב מסוים גם סגנון ה"מדברים והולכים במסדרונות" שטיפחה הסדרה קצת נהיה מאוס, אבל בכל הקשור לבחירת הנושאים, לאפיון הדמויות ולחוט שקשר בין כל פרקי עונה ספציפית – "הבית הלבן" היה הווה ויהיה בית ספר לטלוויזיה משובחת.
או סקנדל או פסטיבל
סקנדל // תמר פרלשטיין
אוליביה פופ הייתה דוברת נשיא ארה"ב, וכשפרשה הקימה משרד לניהול משברים של פוליטיקאים.
אך לא מדובר במשברים הקשורים להצעות חוק, אישור התקציב או פריימריז, אלא משברים אישיים – הבן שהסתבך, האישה שלא מיישרת קו וכדורים פסיכיאטריים. נשמע לכם מוכר?
אוליביה יודעת איך לשדר לתקשורת ולציבור שהכול בסדר. היא יודעת איך להציג את הדברים ובעיקר איך להעלים אותם. הכלים שבהם היא משתמשת רחוקים מלהיות קונבנציונליים או חוקיים, אבל תסמכו עליה שאף אחד לא ידע את זה.
במסך הגדול כמו במציאות, לכל פוליטיקאי ישנה התסבוכת בחיים האישיים, ישנה הכביסה המלוכלכת שאסור שאף אחד יראה, ובעיקר יש מי שמחפש אותה בנרות כדי להציג אותה לעולם. אפשר להתמודד עם זה בקלות, אם יש לך מישהי כמו אוליביה פופ והצוות שלה, שמורכב מגאונים דפוקים וחולי נפש שיעשו הכול בשבילה, ובעיקר ייצרו גופות ואז גם יעלימו אותן. אגב גם היא, כמו כל אלו שעומדים בפרונט, סופגת אש – וצריכה להגן גם על עצמה.
אם יש שמץ של אמת באופן ההתנהלות שלה בסדרה, אז הפוליטיקה לא רק מושחתת כמו שאנחנו יודעים אלא גם מסוכנת ורעילה כמו שאנחנו חוששים להאמין. ואם רוב ההחלטות שנעשו מונעות על ידי אינטרסים וחשבונות פרטיים, אז אני לגמרי מצביעה למפלגת הפיראטים – הם כנראה אומרים את כל האמת בפנים, גם אם הם עושים זאת עם חרב ביד.
נשיאה בעול
ויפ // ליאת נטוביץ–קושיצקי
אין ספק כי "ויפ" היא סדרת הפוליטיקה הכי מצחיקה ונשכנית שקיימת כיום על המסך. תמונת המראה השחורה של 'הבית הלבן' מציגה בפנינו את סלינה מאיירס (ג'וליה לואי־דרייפוס הנהדרת) כסגנית הנשיא ואופורטוניסטית בנשמתה. כל מה שמעניין את מאיירס זה להגיע לעמדת השפעה גבוהה יותר ולהיות נערצת על ידי העם. מעמדה כסגנית הנשיא, תפקיד שבארה"ב הוא בדרך כלל סמלי למדי, מהווה על כן כר פורה לתסכול, קטנוניות, ציניות ומאות פאנצ'ים שנונים מדי פרק. הקאסט הגאוני שלצידה כולל את העוזר המתרפס גארי, היועצת הלחוצה איימי, הדובר האומלל מייק וכמובן ג'ונה – מלחך הפנכה המלוקק, שטיפס מִדרגת עוזר סוג ד' לנשיא ארה"ב בעונה הראשונה אל מועמדות לנשיאות בעונה השביעית והאחרונה.
ויפ יורה לכל הכיוונים, צוחקת על כולם, מדגימה את הצביעות השלטונית, התקשורתית, הפוליטית ומה שלא תרצו. בעידן של תקינות פוליטית, היכולת לשחרר קצת מהכבדות הפוליטית שעוטפת אותנו במהלך היום היא לא מעט. בתוך כל זה לואי־דרייפוס מצליחה לייצר דמות שעל אף נוראיותה (למאיירס, למשל, אין מושג קלוש מה עובר על בתה היחידה קתרין, ורוב הזמן מנסה להיפטר מנוכחותה), מצליחה לעורר רחמים ואף מעט אמפתיה, לפחות לאלו מאיתנו שאינם צדיקים גמורים.
אז אם שׂבעתם מספינים, פייק ניוז, זעזועים תקשורתיים וסערות רשת המציפים אותנו לקראת הבחירות הקרובות, צפו בוויפ, ותנוח דעתכם, יש עוד המון לאן להידרדר.
הסבון בכה מאוד
בית הקלפים // אלחנן שפייזר
ב־2013 זה היה נראה כמו הימור גדול מדי של הבכירים בנטפליקס, שראו את הפוטנציאל הטמון בתוכן מקורי והחליטו לשחרר את כל פרקי העונה של "בית הקלפים" במכה אחת, ולא פרק בשבוע כפי שהיה נהוג בכל מקום עד אז.
בדיעבד, קל מאוד להגיד שמדובר באחד ההימורים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של התרבות והבידור. פרנסיס אנדרווד – בגילומו המצוין של קווין ספייסי – שבה את הקהל מהרגע הראשון, וסחף עשרות מיליוני צופים במהלך חמש עונות. גם כשהסדרה הפכה למעין אופרת סבון פוליטית עם צוות שחקנים מוכשר במיוחד.
אלא שאז, לאחר ששמועות על התנהגותו הבעייתית בלשון המעטה של ספייסי הוכחו כנכונות, הוחלט להפיק את העונה השישית ללא המגה־כוכב. בשלב הזה מְכל הרעיונות של כותבי הסדרה היה ריק מתמיד, והניסיון לדחוס אליו שלל רעיונות פרוגרסיביים טרנדיים כדי למשוך צופים לא בדיוק עזר.
בסופו של דבר, הפוליטיקה שמוצגת בסדרה הזאת נשמעת כאילו חולצה ממוחו של אדם קונספירטיבי ודרמטי במיוחד, או אולי בעקבות ההקלטות המפורסמות, ממוחו של בני גנץ. השחקנים הפוליטיים מרמים, קושרים קשרים ורוצחים בחופשיות שייקספירית. והעלילה, שהייתה מלודרמטית כבר בהתחלה, הפכה ליותר ויותר מוגזמת עם כל פרק ועונה.
אם אתם רוצים לצפות בסדרה על מזימות, שחיתות ורצח – וכבר ראיתם את משחקי הכס – הסדרה הזאת בשבילכם. אבל אם חפץ ליבכם בסדרה שמראה את הפוליטיקה האמריקנית כפי שהיא באמת עובדת, פשוט תראו את "ויפ".
