ימי הגשת הרשימות לוועדת הבחירות לכנסת ה־21 היו דרמטיים מתמיד, גם ביחס לימים מעין אלה בעבר. איחודים של הרגע האחרון, פיצולים, שריונים, שמות ואותיות. נציגיהן של חלק מהמפלגות החדשות המתינו כל הלילה כדי להגיש את רשימתם ראשונים עם שחר ולזכות באות המועדפת עליהם. אחרים בילו שעות ארוכות במסדרונות הכנסת כדי לעקוב אחר צעדיהן של המפלגות היריבות ולהגיב בהתאם.
במשך כל הזמן הזה ישב על כיסאו יו"ר ועדת הבחירות, שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, ונראה כמי ששואב הנאה רבה מתפקידו ומהמשחק הדמוקרטי. "כשחברי מפלגת 'הפיראטים' הגיעו עם הכובעים שלהם, עצרו אותם כל מיני גורמים ואמרו להם שלא מכובד להיכנס בתלבושת כזו לוועדת הבחירות", הוא מספר על אחד הרגעים המשעשעים, שהעניק לו וליתר הנוכחים הפוגה קומית. "אמרתי להם 'חבר'ה, הם רוצים ככה? שיבואו ככה'. אין סיבה לייצר סתם אנטגוניזם, זה חלק מחופש הביטוי וחופש הפרט. כשהם הגיעו מולי להגיש את הרשימה הם החלו לשוחח בצורה מבודחת, והשבתי להם גם אני באותה צורה. זה דווקא היה נחמד מאוד".
בסוף אותו יום הגיע אורן חזן באיחור אופייני, והתרעם על האותיות המעטות שנותרו למפלגתו. "נשארו לו שתיים־שלוש חלופות, הוא היה מאוכזב והתקשה לבחור. הצעתי לו לקחת את האותיות 'זץ' שנותרו אחרונות. הוא לא רצה, מאותן סיבות שיתר המפלגות לא רצו באותיות הללו. אמרתי לו 'תחשוב על זה רגע, על המילה זץ. היא דווקא מאוד מתאימה לך, גם בך יש זץ'. הוא התלהב ובחר באותיות הללו. ראיתי שבמהלך הקמפיין הוא עשה הרבה שימוש בזץ, וזה שימח אותי".
בהנחיית השב"כ
פגישתנו עם השופט חנן מלצר מתקיימת ביום שני לעת ערב, כ־12 שעות לפני פתיחת הקלפיות. במהלך הריאיון נכנסים לחדר שוב ושוב אנשי ועדת הבחירות ומפצירים בו לסיים כדי שיוכל ללכת לישון מוקדם: "אדוני, מחר היום הכי קשה, אתה צריך לנוח". מלצר מפטיר בחיוך "בטח בטח, תודה", ולנו הוא אומר: "אנשי ועדת הבחירות הם צוות מצוין, הם דואגים לי מאוד. בשבועות האחרונים עבדתי כל יום מ־8 בבוקר עד 12 בלילה, ואז יצאתי חזרה הביתה לתל־אביב. אם עבדתי אחרי השעה הזו, נשארתי לישון בירושלים. זה קרה ארבע פעמים. גם בעבודה בבית המשפט העליון יש עומס נורא, לא אנושי, אבל פה אני עוסק בדיני בחירות שהם תחום מוגדר בתוך המשפט החוקתי והמנהלי, תחום המשפט המועדף עליי".
יו"ר ועדת הבחירות, מסביר לנו מלצר, הוא שופט של בית המשפט העליון שנבחר לתפקיד על ידי עמיתיו, לרוב על פי הוותק. עם זאת, שופטים מסוימים אינם מעוניינים לקבל על עצמם את התפקיד, בשל העומס והאינטנסיביות האדירה הכרוכים בו. "לוועדת הבחירות מגיעות הרבה מאוד עתירות, וצריך לתת החלטה לבד ללא חברי הרכב ובתוך סד זמנים קצר מאוד", הוא מתאר. "כל יו"ר ועדת בחירות מתמנה לקדנציה אחת בלבד, כי אי אפשר לעמוד בעומס הזה יותר מפעם אחת. לבריאות זה בוודאי לא תורם. עם זאת, אני מסוג האנשים שלא נלחצים. יש לי תכונת אופי כזו שמתח רב דווקא מרגיע אותי. אני מאמין שצריך להתייחס לכל דבר בנינוחות. אפשר גם להפיג את המתח עם בדיחה או משהו קל. כך אני משתדל גם בדיונים בבית המשפט".
כתבות נוספות בנושא:
– מי הבוט: המניפולציה שעלולה להטות את הבחירות
– "העיסוק בטוויטר כמשפיע על המונים הוא בדיחה"
נשמע שאתה נהנה מהתפקיד גם כי אתה אוהב את הזירה הפוליטית.
"זה נכון. הייתי היועץ המשפטי של מהדורת חדשות 2 מרגע הקמתה ועד שהתמניתי לעליון. אשתי תמיד מתבדחת שבתקופה ההיא לא היה עיתון ישראלי שלא קראתי מדי יום. גם היום אני צרכן תקשורת וקורא הרבה, בעיקר בסופי שבוע. אני מקפיד לקרוא את 'מקור ראשון', קורא באופן קבוע את ה'ניו־יורק טיימס' ואוהב את ה'אקונומיסט'. יש בו כתבות וניתוחים מרתקים עם סקירות מכל העולם. שם גם קראתי לראשונה על התערבות של מדינות ברשתות החברתיות ובבחירות של מדינות אחרות. זה סקרן אותי מאוד, והתחלתי להתעניין ולקרוא כמעט כל דבר שנכתב בנושא. הבנתי שכיו"ר ועדת הבחירות אני עתיד להידרש לו. לא מזמן פנו אליי גורמים שביקשו לעשות פיילוט להצבעה ממוחשבת חדשנית. אמרתי להם חברים, זה לא יקרה בתקופה שלי. אתם מוזמנים לנסות אחריי".
ואכן, מיד לאחר ההכרזה על הבחירות נפגשו עם מלצר בכירים בשב"כ ועדכנו אותו על כך שמדינות זרות צפויות לנסות להתערב בבחירות בישראל. "באותה פגישה, שהייתה בנוכחות גורמים נוספים, התחלנו להיערך לתרחיש כזה ובעיקר לדרך שבה נוכל למנוע אותו. הם באו ערוכים עם הפקת לקחים סדורה ממקרים שכבר קרו בעולם".
הייתה התערבות זרה?
"אני לא יכול לענות על זה. השב"כ אמרו שכדי למנוע זאת, יסייע להם מאוד אם אוכל להפריד בין התערבות של מדינות זרות ובין התערבות של מפלגות ברשתות החברתיות. לכן הוצאתי צו תקדימי שאוסר על מפלגות לייצר התארגנות אנונימית ממומנת ברשתות החברתיות, בין אם מדובר בדפים של אנשים אמיתיים שמתוגמלים על הפרסום, ובין אם מדובר ב'בוטים' שמופעלים על ידי מחשב. כך למעשה בודדתי את ההתארגנויות האלה, כדי שיהיה פשוט יותר לשב"כ לחקור ולזהות התארגנויות ממומנות ממדינות זרות. אם כל הרשת הייתה מוצפת התארגנויות כאלה, זה היה מקשה מאוד על השב"כ". הצו של מלצר, תקדימי בקנה מידה עולמי, היה למהלך הבולט של ועדת הבחירות הנוכחית, כזה שישנה את פני מערכות הבחירות בישראל וישפיע אולי גם על מדינות אחרות. בהמשך יעמוד הצו הזה במרכז סערה פוליטית ומשפטית, ויגרום לדיונים רבים בוועדת הבחירות.
"הפיצו עלי פייק"
מלצר נולד בתל־אביב להורים ניצולי שואה. משיכתו לזירה הפוליטית התבטאה כבר בעת לימודיו בגימנסיה העברית הרצליה, כאשר נבחר ב־1966 לסגן ראש "עיר הנוער" – מעין מועצת תלמידים. הוא למד משפטים כעתודאי באוניברסיטת תל־אביב, ולאחר מכן שירת בפרקליטות הצבאית, הגיע לדרגת סגן־אלוף והקים את המחלקה לטיפול בעתירות לבג"ץ. בשנת 1977 הקים משרד עורכי דין עצמאי, ובמהלך השנים העניק ייעוץ משפטי לשורה של גופים וחברות גדולות. באותה שנה הוא גם התמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת ד"ש אך כשל. את ועדת הבחירות הכיר כבר אז, כאשר עתר נגד הצגתו של שמעון פרס בבחירות לכנסת התשיעית כממלא מקום ראש הממשלה, אף שלא היה אז תפקיד מוגדר כזה. יו"ר הוועדה, אהרן ברק, קיבל את התלונה והורה לפרס לחדול מכך. מלצר נמנה עם המתנגדים בד"ש להצטרפות לממשלת בגין אחרי מהפך 77'. בהמשך היה פעיל במפלגת שינוי, ושימש יועץ משפטי של התנועה הרפורמית.
לקראת הבחירות ב־1996 התמודד בפריימריז של מפלגת העבודה, שבה היה פעיל באותה תקופה. בהמשך שימש יו"ר ועדת החוקה שלה. הוא התפטר מהתפקיד הזה ב־2004, כאשר עלתה לראשונה מועמדותו לכהונה בבית המשפט העליון. המועמדות כשלה אז בשל קיפאון בוועדה למינוי שופטים על רקע עימות מתמשך בין נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק לשרת המשפטים ציפי לבני, בעקבות הווטו שהטיל ברק על מינויה של פרופ' רות גביזון לעליון.
שלוש שנים לאחר מכן, ב־2007, יצא מינויו של מלצר לפועל. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מונה עורך דין מהשוק הפרטי לבית המשפט העליון. קודם לכן, בשנת 2005, עתר מלצר לבג"ץ נגד תוכנית ההתנתקות, וייצג בעלי עסקים ישראלים במעבר ארז שנפגעו מהפינוי. "לבג"ץ לא הייתה אפשרות אלא לדחות את העתירות נגד ההתנתקות, אבל במסגרת העתירה הצעתי מתווה פיצויים שבסופו של דבר התקבל, והוא חל בסופו של דבר על כל המתיישבים ברצועת עזה והיטיב עימם", אומר מלצר. ב־2006, זמן לא רב לפני מינויו לעליון, ייצג בפניו את תושבי מגרון שעתרו נגד פינוים והגן על זכותם המשפטית בקרקע.
את אשתו מרגלית הכיר כשלמדו יחד באוניברסיטה, אך בשונה ממנו היא באה מבית דתי. "חשבתי שהיא תושפע ממני, אבל בסופו של דבר יצא שאני הושפעתי ממנה", אומר מלצר. "היום אני אמנם לא דתי, אבל אנחנו שומרים שבת. גם את הילדים שלחנו לבתי ספר דתיים".
התחלת כאיש מפלגת שינוי, ותראה לאן הגעת.
(צוחק) "נכון נכון, אנשים משתנים".
"לבג"ץ לא הייתה אפשרות אלא לדחות את העתירות נגד ההתנתקות, אבל במסגרת העתירה הצעתי מתווה פיצויים שבסופו של דבר התקבל, והוא חל בסופו של דבר על כל המתיישבים ברצועת עזה והיטיב עימם"
מכל הנושאים שעסקה בהם ועדת הבחירות לכנסת ה־21, לתשומת הלב הרבה ביותר זכתה פרשת ה"בוטים", שנולדה ברעש גדול וגוועה לאחר כמה ימים בקול דממה דקה. כתבה שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' בראשית השבוע שעבר האשימה את הליכוד בהפעלת מערכת תגובות אנונימיות ברשתות החברתיות, על ידי 'בוטים' ופעילים בשמות בדויים, שנועדה להדהד את מסריה האחידים של המפלגה. אלא שבימים שלאחר פרסום הכתבה, שהסתמכה על דו"ח שחיברו אנשי שמאל, נחשפו עוד ועוד חורים בדו"ח ורבות מטענותיו הופרכו, כולל מסיבת עיתונאים שבה הציג ראש הממשלה נתניהו אדם שנטען לגביו כי הוא "בוט".
בעקבות הטענות שעלו בכתבה עתרו אנשי מפלגת כחול־לבן לוועדת הבחירות, בדרישה לחקור את הפעילות המדוברת. מלצר קיבל בתחילה את העתירה, וקיים דיונים במשך שעות רבות. במהלכם הוא חקר אזרחים על הרקע לדעות שהביעו ברשת, וקבע כי יש לבחון את הסוגיה גם באפיק הפלילי. שאלנו אותו האם לא הלך רחוק מדי, כשופט שחוקר אזרחים על דעותיהם.
"הצורה שבה אתם מתארים את הדברים נובעת מהפייק שהפיצו עליי, ואני רוצה להעמיד דברים על דיוקם", אומר מלצר. "להגיד שאני נגד חופש הביטוי והפרט זה באמת שיא השיאים. חוק דרכי תעמולה מ־1959, שהוא מיושן מאוד, אוסר פרסום אנונימי רק בשלטים ובעיתונות. אחרי הבחירות הקודמות הקימו ועדה בראשות השופטת ביניש, והיא המליצה לעדכן את החוק ולהחיל אותו גם על האינטרנט ועל הרשתות החברתיות. רוב המפלגות רצו את השינוי, אבל הליכוד בלם את יוזמת החקיקה.
"עוד לפני פרסום התחקיר בידיעות הוגשה לי עתירה שאחיל את הוראות החוק הקיים גם על הפעילות האנונימית ברשת. חוק 'יסודות המשפט' קובע שבמקרים שאין להם מענה בחוק או בפסיקה, השופט יכול לפעול בכמה דרכים: פרשנות מרחיבה של החוק, היקש (שימוש במקרים דומים כדי לחלץ מהם מדיניות שיפוטית; נ"ב ושא"כ) או פנייה למשפט העברי. לפני שהכרעתי הצעתי לכל המפלגות להחיל את חוק דרכי התעמולה גם על הרשת, כלומר שזה יהיה בהסכמה. היו כאלה שהסכימו, כאלה שהשאירו זאת לשיקול דעתי כמו איחוד מפלגות הימין, ורק הליכוד התנגד. לפתע התפרסמה מודעת חוצות אנונימית, שכאמור אסורה לפי חוק דרכי התעמולה, נגד כמה עיתונאים, תחת הכותרת 'הם לא יבחרו'. התגלה שהליכוד עומד מאחוריה, ובהמשך המודעה הזו פורסמה גם ברשתות החברתיות. כך נחתה מן השמיים אפשרות לא רק לפרשנות מרחיבה, אלא גם היקש ממקרה לא תיאורטי שקורה עכשיו. בעקבות זאת הוצאתי איסור על פרסום אנונימי שממומן על ידי מפלגות, גם ברשתות החברתיות. אזרחים, ללא קשר למימון מפלגות, יכולים כמובן לפרסם גם באנונימיות".
בכל הכבוד, אם המחוקק היה מעוניין להרחיב את חוק התעמולה הוא היה עושה זאת בעצמו, אבל מפלגת השלטון, הליכוד, התנגדה. באיזו סמכות לקחת את מקום המחוקק?
"הסברתי, מכוח חוק 'יסודות המשפט' שנוצר על ידי המפלגות הדתיות. אגב, הם עשו זאת כדי לאפשר לשופטים להשתמש במשפט העברי, שגם הוא לא סובל לשון הרע ובוודאי לא אנונימי, אבל במקרה הזה לא היה צורך לעשות בו שימוש. אלא מה, ברשתות החברתיות יש חבר'ה מאוד מוכשרים, והם עשו על זה ספין. אני רוצה להזכיר לכם שלליכוד הייתה אפשרות לערער על החלטתי בבג"ץ, אבל הם לא עשו זאת וקיבלו עליהם את הדין".
"להגיד שאני נגד חופש הביטוי והפרט זה באמת שיא השיאים. חוק דרכי התעמולה מיושן מאוד, ואוסר פרסום אנונימי רק בשלטים ובעיתונות. אחרי הבחירות הקודמות הקימו ועדה שהמליצה לעדכן את החוק ולהחיל אותו גם על האינטרנט. רוב המפלגות רצו שינוי, אבל הליכוד בלם את היוזמה"
למפלגות יש קבוצות וואטסאפ, והן מבקשות מתומכיהן להפיץ מסרים. מה הבעיה בכך?
"זה כמובן מותר. לאזרחים מותר להתארגן, אלא אם עומדת מאחוריהם מפלגה שמארגנת ומממנת. הכתבה הוכיחה שיש התארגנות לטובת הליכוד, אבל לא הצליחה להוכיח מעורבות או מימון של הליכוד. אני מזכיר שהאיסור הזה ברשתות החברתיות נובע מהסכנה שהשב"כ התריע עליה. נדרשתי לברר אם ישנו מימון, ולכן קיימתי חקירה בוועדה. הגיע אליי אדם שפרסם בטוויטר את דעתו נגד הצבעה ל'גוש חוסם' של הימין ולא לליכוד. שאלתי אותו מה זה גוש חוסם, והוא אמר 'אני לא יודע'. שאלתי 'אז מניין הגעת לכתוב על כך', והוא ענה 'וואלה, מישהו אמר לי, עזוב אותך'. כלומר מישהו הכתיב לו את ההודעה הזו. ואז שאלתי האם המישהו הזה שילם לו, והוא אמר 'אפשר לקבל כסף, אבל אני לא קיבלתי'. בסוף לא נתתי צו כי לא הוכח המימון של הליכוד. אבל בתחקיר שהוגש לי הוכח שיש התארגנות אנונימית. לא דובר על רובוטים אלא על אנשים בשר ודם, שלבשו זהות שאולה אנונימית. אלה שזיהו שהאדמה מתחילה לבעור מתחת רגליהם, התחילו להפיץ שאני חוקר אנשים על הדעות שלהם. זה לא נכון, אני חקרתי האם הם מומנו בלבד".
השאלה היא האם נכון מבחינה עקרונית למשטר את הרשת החברתית.
"ברור לי שזה העתיד. מערכות המשפט ומדינות בעולם מחפשות כיצד לעשות סדר ברשת. זה ייקח שנה, שנתיים או יותר, אבל זה יקרה. גם בעלי הרשתות החברתיות מבינים את זה. באקדמיה מציעים כל מיני מתווים איך לנקות את הרשתות החברתיות בזמן בחירות. יצרנו תקדים עולמי שעיני העולם נשואות אליו. ב־2019 הולכות להיות בחירות בחצי מהעולם – בהודו, בכל אירופה, בקנדה. המעמד של חוקי התעמולה הישנים בעידן הרשתות החברתיות הוא נושא שמעסיק את כל העולם, ואני מניח שכולם יצעדו אחרינו".
הימין חושש שהסדרה של הרשת החברתית החופשית תתגלה בסוף כסתימת פיות שלו.
"תסבירו לי איך אנשי הימין, גם כשהם בשלטון שלושים שנה עדיין מרגישים מקופחים".
מקופחים בתקשורת.
"גם לא".
האם כדי למנוע טענות, אפילו למראית עין, לא היה עדיף למנות ליו"ר ועדת הבחירות שופט שאין לו עבר מפלגתי מובהק?
"כשהשם שלי עלה לראשונה לעליון לפני 15 שנה, התפטרתי מיד. וגם אז הייתי רק בראש המוסד השיפוטי של המפלגה (מפלגת העבודה, נ"ב ושא"כ) ולא פעיל פוליטי. מאז ועד היום יש לי כבר 15 שנות צינון, נדמה לי שזה מספיק. אגב, אני לא חושב שמישהו העלה פעם טענה שנשאתי פנים למישהו. כשהליכוד ניצח בכמה עתירות הטענות הללו לא עלו, אבל אז פסקתי נגדם והכול השתנה? אני לא אגיד כמובן למי הצבעתי, אבל משעשע אותי שאתם יוצאים מנקודת הנחה שמי שהצביע למפלגה ימשיך להצביע לה כל החיים. יש הפתעות בדברים האלה".
תפתיע אותנו ותאמר שאתה מצביע לפיראטים.
(צוחק) "לא לא, אסור לי".
אגב, אתה בעצמך פעיל ברשתות החברתיות?
"לשופטים אסור לקיים פעילות ברשת, ואני לא פעיל גם באופן אנונימי. הבנים שלי הם צוות הניו־מדיה שלי. הם מומחים לרשתות, וחושפים אותי לנעשה שם. כיום אני בקי. בחור בוועדת הבחירות שמסייע לי בעבודה ברשתות החברתיות, הראה לי השבוע שנפתח פרופיל פיקטיבי שמגיב לאנשים בשמי בהומור. זה הצחיק אותי, קיבלתי את זה בבדיחות הדעת".
שופטים על הכוונת
מעמדו של בית המשפט העליון הוזכר רבות במערכת הבחירות, אולי יותר מאי פעם בעבר. בפרסומי הימין החדש, למשל, נאמר כי "בנט ינצח את חמאס, שקד תנצח על בג"ץ". למרות הניסוח הזהיר – תנצח "על" ולא "את" – שיבוצם בשורה אחת של חמאס ובג"ץ כיעדים בבנק המטרות של המפלגה גרר ביקורת. בהמשך הגיע סרטון הבושם של שרת המשפטים היוצאת איילת שקד, שבו התפארה בהישגיה במסגרת כיפוף הידיים מול מערכת המשפט. במפלגה המתחרה, איחוד מפלגות הימין, הבטיחו להציב כתנאי לכניסה לקואליציה את חקיקת פסקת ההתגברות, שתאפשר להתגבר על פסילת חוקים בבג"ץ.
שאלנו את מלצר, בעצמו שופט בביהמ"ש העליון, האם שקל לפסול את הקמפיין של שרת המשפטים שכוון נגדו ונגד חבריו. "לא", משיב מלצר. "אני פועל רק על פי החוק, והקמפיין היה במסגרת החוק. גם אם יש פרסום שאינו לרוחי, אין לי סמכות לפסול אותו. הבחירות הן מאושיות הדמוקרטיה, ויחד איתן גם בית משפט עצמאי הוא מאושיות הדמוקרטיה, ולא יהיה כדאי להרוס אותו".
הוצע להגביל, לא להרוס חלילה.
"ב־D9 מגבילים או הורסים?"
אפשר להרוס רק קיר אחד, כמו בעתירות על הריסות בתי מחבלים.
"השאיפה לפגוע בעצמאות בית המשפט חורה לי, ואף על פי שזה פוגע באושיות הדמוקרטיה לא אסרתי כי אין לי סמכות. גם אם הציבור לא אוהב, אני מחויב לפעול אך ורק על פי החוק והסמכות. אסור לי להתחשב בדעת הקהל, אף שלא תמיד הוא תומך בהחלטתי או מכיר בכלל את הפרטים. 90 אחוזים מהמשפטנים, אם יש להם שכל ישר, יסכימו עם הפרשנות של בית המשפט את החוק".
אז אין אקטיביזם שיפוטי?
"התשובה היא לא. בשביל מה צריך בית משפט? בדיוק בשביל שאם תתקבל החלטה לא חוקית יהיה אפשר לבטל אותה. לשמור על המדינה כמדינה שומרת חוק".
"אני פועל רק על פי החוק, והקמפיין היה במסגרת החוק. גם אם יש פרסום שאינו לרוחי, אין לי סמכות לפסול אותו. הבחירות הן מאושיות הדמוקרטיה, ויחד איתן גם בית משפט עצמאי הוא מאושיות הדמוקרטיה, ולא יהיה כדאי להרוס אותו"
בעוד כחודש וחצי יפרסם מלצר דו"ח מפורט על הבחירות, שיכלול גם מסקנות אופרטיביות לשינוי. אחת מהן מהפכנית במיוחד. "נמליץ להקים יחידת אכיפה קטנה שתעמוד לרשות ועדת הבחירות", אומר מלצר. "אני כיו"ר ועדת הבחירות לא יכול לפעול מיוזמתי נגד הפרות שמגיעות אליי, אלא אני צריך שתוגש לי עתירה. אני אמליץ להעביר את יו"ר הוועדה מיכולת פסיבית לאקטיבית, וברגע שיראה הפרה הוא יוכל לשלוח את יחידת האכיפה ולפעול".
אנחנו מבקשים מהשופט דוגמה להפרה בבחירות האחרונות שהייתה מצדיקה את הפעלתה של יחידה כזו. "במקרה של אמנון אברמוביץ השתמשו בנכותו של חלל צה"ל שזה אסור, ועוד ללא הסכמתו", משיב מלצר. "זה מקרה שהייתי שולח בו את יחידת האכיפה. אבל לשמחתי העיתונות פעלה מהר בנושא, והמפלגה אכן הורידה זאת והתנצלה".
