שבועות הקרובים תפורסם כנראה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בתיקי ראש הממשלה. קשה להפריז בחשיבותה הדרמטית של ההחלטה, ובהשפעה המטלטלת שעשויה להיות לה על פני השלטון בישראל. אלא שהיועמ"ש אינו נמצא שם לבד. הרחק מאור הזרקורים עומדים לצדו חמישה בכירים נוספים, המוציאים והמביאים של לשכת היועץ המשפטי לממשלה. אלה הם אנשי סודו של מנדלבליט, האישים שצמודים אליו שעות רבות ביממה ולוחשים על אוזנו, אך אפילו גוגל כמעט אינו מכיר את שמותיהם. לראשונה נחשפת כאן במלואה הכוורת של היועץ המשפטי לממשלה. בריאיון משותף ל'מקור ראשון' מעניקים עוזריו של מנדלבליט הצצה למתחולל מאחורי דלתות הלשכה המסקרנת ביותר במדינה בימים אלה.
–המושכים בחוטים – ערוץ מיוחד באתר מקור ראשון
חמשת בני שיחי שהתכנסו לריאיון הם ד"ר גיל לימון, יועצו הבכיר של מנדלבליט ומנהל לשכתו. במסגרת חלוקת העבודה הפנימית, לימון אחראי לדסק הביטחוני, הבינלאומי, החוקתי והמנהלי; עו"ד עדי מנחם, עוזרת נוספת של מנדלבליט, האמונה על התחום הפלילי בלשכה; עו"ד חגי הרוש, המנהל יחד עם מנחם את התחום הפלילי; עו"ד רועי כהן, המרכז את הדסק האזרחי־כלכלי; ועו"ד חיליק מרשק, שמסייע לגיל לימון בניהול הדסק המנהלי.
"תיקי ראש הממשלה הכניסו את המערכת למוד חירום פתאום מגיע מידע דרמטי. מה עושים, מה קורה, יש מתח. בטח אם יש דחיפות לטיפול במידע"
"הרבה מאוד סוגיות בעלות חשיבות ראשונה במעלה מגיעות לפתחנו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, אך אין ספק שהדיונים בתיקי ראש הממשלה הם כעת הנושא הכבד והמשמעותי מכולם", פותח ד"ר גיל לימון, הבכיר שבחבורה. "מלבד הדיונים הללו", הוא ממשיך, "הלשכה צריכה להמשיך להתנהל כרגיל והיא עמוסה ביותר. לפתחו של היועץ מונחות הרבה מאוד החלטות בסוגיות המשפטיות הגדולות והחשובות במדינה, ואנחנו, העוזרים, תפקידנו לסייע לו לקבל את ההחלטה הטובה ביותר".
"תיקי ראש הממשלה הם תיקים גדולים ומורכבים מאוד מבחינה משפטית", אומרת גם עו"ד עדי מנחם. "יש הרבה מאוד חומר לבדוק, וזה לוקח זמן. אתה חייב לקבל החלטה על סמך כל הפרטים. יש עדויות שחשוב למשל לשמוע אותם ולא רק לקרוא את הפרוטוקול, כי הניואנס שבו נאמרת העדות משפיע מאוד. בסוף, אם יוחלט להגיש כתב אישום, הסניגורים יחפשו כל טעות קטנה של פסיק לא במקום, ואנחנו ממש לא מתכוונים להיות מופתעים. בתיקים כאלה צריך לאתר את כל הפרצות. בכל תיק עולות שאלות משפטיות לא פשוטות.
"גם לאורך החקירות עלו שאלות רבות שההכרעה בהן הייתה של היועץ, כמו למשל את מי לחקור ומתי, והאם לחקור במקביל או לא. לצוות החקירה במשטרה יש דעה, לצוות הפרקליטים ולפרקליט המדינה יש דעה ולמשנים ליועמ"ש יש דעה, ואנחנו מסייעים ליועץ להכריע בין הדעות. השאיפה היא להגיע להחלטה בתיקים כמה שיותר מהר ולפזר את העננה מעל ראש הממשלה, שגם לו יש זכויות כמו לכל חשוד, כמובן מבלי לוותר על איכות הבחינה ובירור השיקולים".
מנחם, שחיינית מקצועית שזכתה במכביה האחרונה בשתי מדליות כסף, יודעת לצלול גם בין הניירות הרבים ולהסביר את מורכבות התיקים. "למשל, בנוגע לדינמיקה שעולה בתיקים בין ראש הממשלה לתקשורת, השאלה היא מתי ואם בכלל היא עוברת למישור הפלילי. זו שאלה שחוזרת על עצמה גם בתיק 4000 (בזק־וואלה) וגם בתיק 2000 (השיחות עם נוני מוזס). צריך להבין מה היה בדיוק בכל אירוע ספציפי, ואיזו השלכה משפטית יש לו, אם בכלל. לדעתי, תיק 4000 הוא התיק המרתק מכולם".
את זוכרת את הרגע הראשון שבו מגיע המידע על ראש הממשלה?
"בוודאי, אני זוכרת את המידעים הראשונים שהגיעו, את הדיונים הראשונים ואיך הכול התגלגל. זה היה מאוד משמעותי מבחינתנו, כי לא בכל יום עוסקים בתיק כזה. תיקי ראש הממשלה הכניסו את המערכת למוד חירום. פתאום מגיע מידע דרמטי. מה עושים, מה קורה, יש מתח. בטח אם יש דחיפות לטיפול במידע".
כאמור, מנחם והרוש מרכזים יחד את התיקים הפליליים עבור היועמ"ש. הם נמצאים בתפקיד הזה עוד מתקופת היועמ"ש הקודם, יהודה וינשטיין. ברגע שמתקבל במשטרה מידע על אישי ציבור או שופטים, הרוש ומנחם הם הראשונים לדעת על כך. הם נמצאים בקשר יומיומי עם ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, ומשמשים למעשה כזרועו הארוכה של היועמ"ש בחקירות מתנהלות.
עו"ד עדי מנחם: "אני זוכרת את המידעים הראשונים שהגיעו, את הדיונים ואיך הכול התגלגל. זה היה מאוד משמעותי מבחינתנו, כי לא כל יום עוסקים בתיק כזה. תיקי ראש הממשלה הכניסו את המערכת למוד חירום. פתאום מגיע מידע דרמטי. מה עושים, מה קורה, יש מתח"
הרוש, בן למשפחה תורנית, משמש כגבאי בית כנסת ואיננו מחמיץ שני שיעורי תורה קבועים בשבוע. מבחינתו, הרגע משמעותי בתיקי נתניהו לא היה בהגעת המידע הראשוני אלא זמן רב אחר כך. "במגבלות העובדה שההליך תלוי ועומד אצלנו, אני רק יכול לומר שהמשטרה סיימה למעשה את חקירת תיקי 1000 ו־2000 כבר בתחילת 2018. אלא שאז מבליח פתאום תיק 4000, אבל הוא היה אז רק 'תיק בזק'. בהמשך 2018 מגיעה העדות של מנכ"ל אתר וואלה, אילן ישועה, ומאוחר יותר מגיעים עדי המדינה פילבר וחפץ, שהם שחקנים חשובים גם בתיקי 1000 ו־2000".
השניים, אומר הרוש, מסרו עדויות גם על החקירות שהסתיימו בשני התיקים הקודמים. "נדרשנו לפתוח שוב את תיקי 1000 ו־2000, ושוב לחקור את ראש הממשלה על דברים שכבר חשבנו שנגמרו. הכול נפתח. אז גם התקבלה החלטה לחבר את כל התיקים יחד מכיוון שיש עדים חוצי תיקים, ומבחינה משפטית, כפי שהסביר היועמ"ש , אתה לא יכול לקבל החלטה בתיקים בנפרד כשחומרי החקירה הם אותם חומרים. גם השאלות העובדתיות והמשפטיות דומות בין התיקים".
הדיונים המשפטיים בלשכת היועמ"ש בנוגע לתיק 1000 ולתיק 4000 הגיעו לסיומם, ובשבועיים הקרובים ידונו בלשכה בתיק 2000. בשלב הזה יקבע היועמ"ש האם להגיש כתב אישום, באילו תיקים ובגין אילו סעיפי עבירה – שוחד או הפרת אמונים. בשיחות הסגורות שנוהלו בלשכה הוגדר תיק 4000 כתיק החמור והכבד ביותר, שבו עשוי היועמ"ש להגיש כתב אישום נגד נתניהו.
זהו המתווה המשפטי שעלה בשיחות הסגורות, ובו התביעה צפויה להשתמש אם יוגש כתב האישום: בניגוד לתיקי 1000 ו־2000, שם פעל נתניהו מול אנשי עסקים תחת הכובע של ראש הממשלה, בתיק 4000 הוא פעל כשר התקשורת, ועובדה זו דווקא מסבכת אותו ומקרבת אותו לכתב אישום. ומדוע? בתיק 4000 לא מדובר על העיקרון המשפטי של "שלח לחמך על פני המים", שבמסגרתו איש עסקים מיטיב לעובד ציבור כדי ליצור אצלו תחושת חובה שיפרע בעתיד, עיקרון שכבר הואשמו והורשעו בו עובדי ציבור.
בתיק 4000 מדובר על מצב של איל תקשורת המיטיב עם שר התקשורת נתניהו באמצעות כתבות חיוביות באתר וואלה, ולאחר מכן שר התקשורת חותם על הליכי רגולציה בעניינו. כלומר, הקשר והזיקה השוחדית מובהקים יותר. במקרה של איל תקשורת המיטיב עם שר התקשורת, סבורים במשרד המשפטים, הכוונה לשוחד מובהקת יותר מאשר איש עסקים המיטיב עם ראש ממשלה בתקווה לייצר אצלו מחויבות.
לא בית הקלפים
בעוד חקירות ראש הממשלה נמצאות בשלב הסיום אחרי הסתעפויות והתפתחויות רבות, חקירת גל הירש, הפשוטה יותר מתיקי ראש הממשלה, מתמהמהת זה שנים ומסרבת להגיע אל קיצה. באוגוסט 2015, כאשר שמו של הירש עלה כמועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה, היה זה הרוש שקיבל את הטלפון הראשון מאחד מגורמי האכיפה, שביקש להזהיר את משרד המשפטים כי תיתכן בעיה עם המינוי. הרוש עדכן את היועמ"ש וזימן בדחיפות את הגורמים השונים לישיבה, שהתגלגלה לפסילת מועמדותו של הירש.
מדוע חקירת גל הירש נמשכת זמן רב כל־כך? האם לא נוצר עינוי דין שבגינו יש להפסיק לחקור?
"ככלל, אין לי מילות סנגוריה לומר על הימשכות מיותרת של הליכים. זה נכון לכל תיק ולכל חשוד, ואולי גם לכל מתלונן. כולם זכאים שצדק ייעשה במהירות", משיב הרוש. "לא נדבר על חקירת התיק הזה של הירש, כי הוא תיק מתנהל ולמעשה גם לא מטופל בלשכתנו במישרין. התיק היה ראוי להיחקר ומעולם לא נח על המדף, הבעיה הייתה שהיו חיקורי דין בחו"ל שלוקחים הרבה זמן. ועדיין, אני מסכים שצריך לעשות בכל תיק ותיק מה שניתן כדי לסיימו מהר יותר.
"בנוסף, אני מבין שהירש הביא הרבה מאוד מסמכים לחוקרי המשטרה, אבל לא את מה שביקשו ממנו, ולכן היה צורך לבצע הליכים ממושכים של חיקורי דין. ברוך השם שהייתה חקירה מקצועית והרבה דברים התבררו בדרך, לצד הרבה ממצאים שהתגלו בחקירה עצמה. אך צריך לזכור שאנו רק בשלב החקירה, וכמובן שכל זה לא מוחק את חזקת החפות של הירש, ובפרט את זכויותיו הרבות והתרומה שלו בצה"ל לעם ישראל".
הרוש מציין כי "לגבי האפשרות להפסיק חקירות שנמשכות זמן רב, באופן כללי אני יכול לומר שזו החלטת מדיניות. עקרון ההתיישנות אומר שמה שלא חקרת בתקופה מוגדרת, לא תחקור יותר. אך אם פתחת בחקירה, נפסק 'מרוץ ההתיישנות'. יש לכך הסברים רבים המאזנים בין החובה לחשוף פשעים ולברר את האמת ובין היכולת של חשודים להתגונן מפני טענות במסגרת הליך ראוי, וזו הגישה הנכונה בעיניי.
"עכשיו עולה מהדברים שאלה חדשה, והיא האם נכון לקבוע כללי התיישנות שיוכלו להפסיק גם חקירה מתנהלת. כלומר מתי מגיע הרגע שבו על הגורם הממונה על החקירה לומר לחוקרים 'תחדלו, היו לכם שלוש שנים ומה שהספקתם הספקתם'. זו גישה אפשרית. אך זו שאלה שמשליכה על כל החקירות ועל סדרי העבודה של מערכת אכיפת החוק. זו גם סוגיה שצריכה להיות מוסדרת בדין, ויש לה השלכות רוחב ומשמעות חברתית. אין כרגע מדיניות חדשה או הנחיות חדשות בנושא, וייתכן שצריך לשקול לגבש".
כמי שמכירים את כל המידע שמגיע למשטרה על אישי ציבור, גם זה שאינו מבשיל לחקירה ואינו מתפרסם, האם הפוליטיקה הישראלית היא סוג של 'בית הקלפים', כלומר רווית שחיתות?
"אני לא חושבת", משיבה מנחם, "צריך לעשות הבחנה בין מידעים וחקירות ובין המציאות האמיתית של החיים הציבוריים. אנחנו מביטים על החיים הציבוריים דרך משקפי המידע הבעייתי שאנחנו נחשפים אליו במקצוע שלנו, אבל הפוליטיקה היא הרבה יותר מזה. היא שליחות, ערכים, עשייה ציבורית חשובה.
"נכון שיש הצטברות מטרידה של תיקי אישי ציבור פליליים, אבל זה לא חזות הפוליטיקה הישראלית. אני חושבת שרוב הפוליטיקאים הם אנשים שבאמת באים לעבוד למען הציבור. לא איבדתי אמון בנבחרי הציבור. המערכת הפוליטית בישראל אינה מושחתת".
מגן משפטי
תפקידם של העוזרים ליועמ"ש הוא לסייע לו בתהליכי קבלת החלטות, לגבש עבורו את החומר המשפטי ואת הדעות השונות במשרד המשפטים, ולעמוד בקשר עם גופים אחרים כמו פרקליטות המדינה, לשכת הרמטכ"ל ומשרד ראש הממשלה. למרות נושאי העיסוק הרציניים, האווירה בין חברי הצוות של היועמ"ש היא חברית ומלאת הומור. נדמה כי זוהי גם רוח המפקד מנדלבליט, המשרה על סביבתו פתיחות וקלילות מסוימת, אולי כדרך להתמודד עם הנושאים כבדי המשקל.
"אני מתחיל את היום בחמש בבוקר", מתאר לימון את סדר יומו האינטנסיבי. "אני מארגן ליועמ"ש את כל החומרים שהוא צריך לקרוא לקראת ישיבות הבוקר. חשוב לעשות את זה מוקדם, כדי שהוא יוכל לעבוד עליהם במהלך הנסיעה למשרד". ללימון קילומטרז' ארוך עם מנדלבליט, עוד מהימים שבהם היה מנדלבליט הפרקליט הצבאי הראשי, ולימון אחראי לענייני ביטחון ביועמ"ש איו"ש והיועץ המשפטי של פרויקט גדר ההפרדה. בהמשך היה לימון היועץ המשפטי של משלחת ישראל לאו"ם.
רק לאחרונה הגיע לסיומו מבצע מגן צפוני לחשיפת מנהרות חיזבאללה. לצד הכוחות בשטח, מאחורי הקלעים טיפל הדסק של לימון בהיבטים המשפטיים של המבצע שנזקקו להחלטת היועמ"ש. "היינו בסוד העניינים במבצע בצפון, ועלו כמה שאלות משפטיות שנוגעות לדין הבינלאומי שהיה עלינו לתת להן מענה", מספר ד"ר לימון, שהוא גם מומחה לנושאי משפט בינלאומי וביטחון. "היועמ"ש יושב בכל ישיבות הקבינט ואני מכין לו את החומר לישיבה, וכמובן אלו חומרים מסווגים".
נושא נוסף שהעסיק את לימון לאחרונה הוא עתירתה של פרופ' יעל אמיתי לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת השר אופיר אקוניס לפסול את חברותה בוועדה מדעית, משום שחתמה בעבר על עצומת סרבנות לצה"ל. לא רק שהיועמ"ש, שאמור לייצג את אקוניס בעתירה, החליט להצטרף דווקא לעותרים והמליץ לשופטים לפסול את ההחלטה שלדעתו התקבלה בחוסר סמכות, אלא שהוא גם שלל מאקוניס את האפשרות לייצג את עצמו בבג"ץ.
"נפגשנו עם השר והסברנו לו שנוכל להקריא לשופטים מכתב בשמו", אומר לימון. אלא שהשופטים אלכס שטיין, ניל הנדל ודוד מינץ הפתיעו את היועמ"ש ואפשרו לאקוניס לייצג את עצמו. "אני מודה שהופתענו מהחלטת השופטים", אומר על כך לימון. "זו החלטה שאינה רק בניגוד לדעתנו, אלא גם בניגוד לפסיקות קודמות של בג"ץ עצמו. יש הרכבים שאפשר לצפות פחות או יותר את ההחלטה, וזה בהחלט היה הרכב אוהד לנושא של ייצוג עצמאי לשרים, אך לא חשבנו שילכו עד כדי כך. התפיסה המקובלת במסורת המשפטית היא שיש חזקה על שר, לא ברמה האישית אלא הפונקציה של שר, שהוא רוצה לפעול בצורה חוקית, כלומר על פי חוות הדעת של היועץ. כך שהשאלה לא אמורה בכלל להתעורר. ברגע שיש ייצוג נפרד, כמו בבג"ץ חוק ההסדרה, אתה מערער לא רק את מונופול הייצוג של משרד המשפטים, אלא את חוות הדעת של היועץ. לכן זה ניתן רק במקרים נדירים כמו חוק ההסדרה. השר יאמר 'היועץ מייעץ, ואני לא מקבל'. זה מרכיב משמעותי בשלטון החוק, וזה לא עניין קטנוני אלא עקרוני".
אפשר לומר שהכנסת היוצאת הייתה המאתגרת ביותר עבור מעמדו של היועמ"ש?
"אני לא רוצה לתת ציונים, אבל אין ספק שבתקופת היועמ"ש הנוכחי יש אתגר מאוד משמעותי למחויבות לחוות הדעת של היועץ. היה גל ניסיונות חקיקה בעייתיים בתחום הפלילי, כמו חוק ההמלצות, החוק הצרפתי ועוד. ראינו גלים של חקיקה שמאתגרת את שלטון החוק ואת מעמד היועץ וסמכותו. זה דרש מאיתנו הרבה מאוד זמן והתייחסות, והכנסת סיפקה לנו הרבה מאוד עבודה. הכנסת האחרונה בהחלט ניסתה לאתגר את התפיסה המקובלת של מערכת המשפט".
וכמובן פרשת דינה זילבר. האם לא מוזר שבמכתב שפרסם היועץ הוא הסתייג בחריפות מהתבטאויותיה של זילבר, אך לבסוף אפילו לא נזף בה, שלא לדבר על לפטר?
"לי וליועמ"ש היו שיחות משמעותית בנושא הזה. הדבר הכי חשוב בתהליך הזה, שהוא הלך לפי האמת שלו. אני חושב שאתה מגמד את תגובת היועמ"ש במקרה של דינה. במונחים של משרד המשפטים, המכתב הזה חסר תקדים. תשאל מתי יועמ"ש פרסם מכתב פומבי שבו הוא מעיר למשנה שלו על התנהגות שגויה, אבל היא עשויה מחומרים אחרים". בנוגע לשרת המשפטים, אנחנו עובדים איתה בהרמוניה וכבוד הדדי, וכשלא מסכימים מקיימים דיונים ומגיעים לפשרות".
משחקי השבת
תחום נוסף שלימון אחראי לו הוא עמדות היועמ"ש בנושאי ההתיישבות ביהודה ושומרון והשאלות המשפטיות הכרוכות בה, כולל עתירות לפינוי יישובים. "למחלקת הבג"צים בפרקליטות יצא שם של מחלקת שמאלנים עויני ההתיישבות. אני חושב שזה לא נכון, ושנעשה למחלקה הזאת עוול", אומר לימון. "בראייה ארוכת טווח, מחלקת הבג"צים לאורך עשרות שנים עובדת על פי החלטות ממשלה ומגינה עליהם בבג"ץ, גם מול עתירות מאוד קשות. בנוגע להתיישבות צריך לומר, הייתה בעיה. אני לא אומר זאת כביקורת. בכל פסקי הדין – נתיב האבות, עמונה ומגרון – המדינה היא שהסכימה לפינוי. המדינה אמרה 'אנחנו מסכימים'. אחרי זה המדינה חזרה בה, ושאלה משפטית אם זה אפשרי. המקרה היחיד שהמדינה אמרה שהיא לא רוצה לפנות, היה בתשעת הבתים בעפרה. אהוד ברק התעקש שלא לפנות.
"בתקופה של אביחי מנדלבליט כמזכיר ממשלה – הייתי עוזר שלו שם – הדרג המדיני שינה את הגישה שלו, לא משרד המשפטים. המדינה הודיעה לראשונה לבג"ץ שהייתה החלטה של ועדת שרים שבנייה לא חוקית על קרקע פרטית תפונה, ואילו בנייה על אדמות מדינה תוסדר. לא מחלקת הבג"צים המציאה את זה. אחרי פסק הדין על פינוי עמונה, הממשלה הבינה שזו טעות לומר לבג"ץ שאנחנו נפנה מבלי למצוא פתרונות הסדרה. ב־2015 הוקם צוות הסדרה שנועד להסדיר קרקעות. לגישה החדשה של המדינה היו הישגים כמו במצפה כרמים, תפוח מערב, גבעת היובל ועוד. ברגע שהדרג המדיני החליט לאמץ פתרון, מחלקת הבג"צים יישמה אותו".
"זמן יועץ הוא המשאב הכי יקר, ולכן התפקיד שלנו כעוזרים הוא לדאוג שהוא מנוצל כראוי, ביעילות ולצרכים רלוונטיים בלבד", אומר שותפו של לימון לדסק, עו"ד מרשק.
"עבודת מיון המידע היא מאוד משמעותית. לא כל פנייה ליועמ"ש ולא כל סוגיה צריכות להעסיק אותו ולהגיע להחלטה שלו. אם זו סוגיה שגם המשנים שלו יכולים, או פרקליט המדינה, אנחנו מנתבים אליהם. היועמ"ש הוא קודקוד הפירמידה המשפטית, ורק מה שמתאים לקודקוד אנחנו מביאים אליו. היבט נוסף של התפקיד של היועמ"ש שאנחנו מרכזים, הוא יישוב מחלוקות בתוך המשרד.
"לעתים יש סוגיה שעל פניו איננה סוגיית יועץ, אבל בתוך משרד המשפטים יש מחלוקת שאינה מגיעה לפשרה. למשל יש הרבה מחלוקות כאלה בין הגורמים הפליליים במשרד ובין מחלקת ציבורי־חוקתי בייעוץ וחקיקה, שאמונה על תחום הגנת הפרטיות. אלה רוצים לחשוף כמה שיותר מידע, ואלה רוצים לשים גבולות.
"באופן אישי אני עוסק הרבה מאוד בסוגיות דת ומדינה, כאשר אחת המורכבות בהם היא סוגיית הכדורגל בשבת. מצד אחד הרי אסור לעבוד בשבת, ומצד שני מאז קום המדינה זה לא נאכף. החלטנו לצמצם ככל שניתן במשחקים בשבת, ואלה שכן ישחקו יאושרו על ידי וועדת ההיתרים המיוחדת שלא התכנסה כבר הרבה שנים ותפקידה להתיר עבודות בשבת. בשנות החמישים היא אישרה עבודות בודדות, בין השאר עבודה של גבאי בתי כנסת, מה שמאפשר לחגי, העוזר הפלילי, לשמש בתפקידו השני".
משפחה על כף המאזניים
ההזדמנויות הספורות שבהן ניתן למצוא את עוזר היועמ"ש, עו"ד רועי כהן, ללא חליפה, הן כאשר הוא משרת במילואים או נמצא באצטדיון הכדורגל כאוהד מכבי חיפה. כהן הוא מ"פ בצנחנים, והיה שותף למצוד שניהל צה"ל לאחרונה אחר המחבל שרצח את קים לבנגרונד־יחזקאל וזיו חג'בי ז"ל באזור התעשייה ברקן. במשך כחודש הוא נעדר מעבודתו בלשכת היועמ"ש, ופיקד על הפלוגה שלו בגיחות מבצעיות אל תוך העיר שכם. בעבר היה עוזרו המשפטי של שופט בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, מי שעיצב אולי יותר מכל אחד אחר את מוסד היועץ המשפטי לממשלה.
תחת אחריותו של כהן נמצא גם תחום דיני המשפחה. "אחד התיקים הקשים שטיפלנו בהם היה שימוש בזרע של חלל צה"ל על ידי אישה שלא הייתה זוגתו, כדי שתהיה המשכיות אחריו", מספר כהן. "עמדת היועץ שהוגשה לבית המשפט אמרה שאנחנו מכבדים מעל הכול את רצון המת, ואם אין אינדיקציה שהוא רצה בכך אין לאפשר זאת אלא ברצונה של בת זוגו וברחמה שלה בלבד ולא ברחם פונדקאית. אם יש אינדיקציה שהוא כן רצה בכך, אז הורים שרוצים נכד מהמנוח, ואם זוגתו אינה מתנגדת – זה אפשרי. אלה סוגיות מרתקות. מגיעים למקרים מאוד קשים. הייתה ילדה בת שלוש שחלתה בסרטן ושאבו לה ביציות למקרה שתבריא אך המערכת שלה תיפגע. בסופו של דבר היא נפטרה, וההורים שלה רוצים לעשות שימוש בביצית. לאפשר או לא לאפשר? זה קורע לב".
סוגיה נוספת המצויה בטיפולו של כהן שעוררה סערה רבה, היא זכויות הלהט"ב בנוגע לאימוץ ילדים ורישום של זוג חד־מיני כהורים לילד השייך ביולוגית רק לאחד מהם. בסוגיה התעורר ויכוח בין שר הפנים אריה דרעי, שהתנגד לרישום הורים חד־מיניים, ובין היועמ"ש שהכריע כי יש לאפשר זאת.
"הנימוק של דרעי היה מאחר שבתעודת הזהות כתוב 'אב ואם'. לעומתו היועמ"ש קבע שזו אפליה, ובכך הלך לכיוון הליברלי יותר. בסוגיה אחרת, של הפונדקאות לזוגות חד־מיניים, הלכנו לכיוון השמרני יותר. בכל העולם המערבי סוגרים את האפשרות לפונדקאות לחד־מיניים, כאשר גם בהודו, גאורגיה ונפאל סגרו את האפשרות כי המדינות הללו הפכו לתעשיית רחמים. מדינות כמו גיאורגיה, רוסיה ואוקראינה נאסרה האפשרות לפונדקאות לזוגות חד מיניים ולגברים יחידניים".
"כשמדובר באישה פנויה או זוג סטרייט שלאישה יש בעיית ילודה כלשהי, אנחנו מאפשרים פונדקאות כי ילודה זה מצבה הטבעי, כלומר אנחנו רק משיבים את המצב לקדמותו. לעומת זאת בזוג חד־מיני זה אינו מצבו הטבעי, ואין מצב קודם להשיב אליו. בקהילת הלהט"ב כעסו מאוד על היועץ, אבל בסוף זו סוגיה של מדיניות. רוצים פונדקאות לגברים? אפשר לחוקק זאת. זה לפתחם של מקבלי ההחלטות. ראש הממשלה הצהיר שיתיר זאת, בינתיים זה לא קרה, ואנחנו לא יכולים לאפשר".
היכן עומדים בתי המשפט בסוגיית הלהט"ב ביחס לעמדות הממשלה?
"בערכאות הנמוכות בית המשפט הולך חד־משמעי עם קהילת הלהט"ב, באופן שלא נקבע על ידי מקבלי ההחלטות. באים אלינו פרקליטים מהמחוזות ואומרים 'אנחנו מציגים עמדה, ובתי המשפט לא סופרים אותנו. צריך עמדה עדכנית'. לבתי המשפט מגיעות סוגיות שמקבלי ההחלטות לא קיבלו החלטה לגביהם, והם חייבים לפסוק ועושים את זה".
ואם כבר נושאים נפיצים, כחלק מאחריותו לתחום המשפט האזרחי אחראי כהן גם לאכיפת סוגיות תכנון ובנייה. כאשר התחום הזה מתנגש עם מיעוטים, הוא הופך לנפיץ במיוחד. "עבר 'מתווה קמיניץ', שנועד לטפל בנושא הבנייה בחברה הדרוזית, ומאז המשנה ליועמ"ש (ארז קמיניץ; נ"ב) נקרא שם 'קמיניץ ההורס', ולא כי הם חושבים שהוא חתיך", אומר כהן, "הם אומרים לנו 'תעצרו אכיפה שלוש שנים, ואנחנו ניישר ונסדר הכול'. זה לא יקרה. לפני שנה הייתה החלטת ממשלה להעביר מיליארד שקל לכל נושא הבנייה במגזר הערבי. אדם שבונה 10 מטר מכביש שש לא יצפה שנכשיר את הבית אלא נהרוס, אבל מבצעים אכיפה תומכת תכנון. במקום שהולכים להסדיר או שעומד להיות בתוך תוכנית, אנחנו לא נאכוף".
בנושא התכנון והבנייה במגזר הערבי נראה שאין דין ואין דיין.
"אנחנו עושים ישיבות עם שייח'ים מהעדה הדרוזית בצפון ועם ראשי הראשויות של הבדואים בדרום כדי למתן התגובות כשהמדינה הורסת בתים ואוכפת עבירות בנייה. יש הריסה ויש אכיפה. בכפר קאסם, שבנו ליד כביש שש, הרסנו. יחד עם זאת, יש בעיה אמיתית. המדינה במשך שבעים שנה לא תכננה מטר במגזר הערבי. מה אנחנו מציעים להם? תבנו לגובה, בנייה רוויה ונכשיר. לא מזמן הכשרנו דרך לאחת המועצות בגליל, כי הם בנו 3,000 יחידות דיור לגובה. אבל יש הרבה מאוד במגזרים האלה שלא מוכנים לבנות לגובה, ועל זה לפעמים נתקעים תהליכים. יש קרקע מוגבלת בארץ, מה לעשות".
