כל אישה שעברה טיפולי פוריות יודעת כמה התקופה הזו מלאה בחששות, חרדות, תקוות ואכזבות. הטיפול מטלטל את הגוף, אבל גם את הנפש. חברת הכנסת שרן השכל (36) מהליכוד התמודדה בשנים האחרונות לא רק עם המאבק להביא ילד לעולם, אלא גם עם מציאות פוליטית סוערת ומשברית, כשהאישי והלאומי מתערבבים זה בזה.
לפני כחודשיים הודיעה השכל שהיא ובן זוגה אייל ממתינים לילד. בדצמבר האחרון חשפה בריאיון אישי לכתבת חדשות 12 דפנה ליאל את טיפולי הפוריות הממושכים שהיא עוברת במשך כארבע שנים, במקביל לעבודתה הפרלמנטרית. עכשיו, כשהיא בחודש השישי להריונה, השכל שמחה לספר שהיא נושאת ברחמה בת, ומשתפת בדרכה המורכבת להורות המיוחלת, שכבר נראית באופק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איך מגדלים ילדים כשסבא וסבתא לא בסביבה
– לא מתוך ייאוש: דתיות וחרדיות מקפיאות ביציות
– "היינו יוצאות מלידה של חולת קורונה ובוכות"
“כל התהליך היה מאתגר, בייחוד עם העבודה בכנסת“, אומרת השכל. “רוב האנשים לא ידעו שאני עוברת אותו, כי יש אצלי הפרדה גדולה בין החיים האישיים לפוליטיקה. אלו היו שנים מאוד מאתגרות. חלק מהזמן היינו קואליציה של 61, ועשינו פה לילות שלמים ויומיים רצופים של הצבעות, ובכל ועדה הכול נופל על חודו של קול, ותוך כדי אני עושה טיפולים והרדמות ושאיבות.
“היו מצבים שעשיתי שאיבה והתעוררתי מהרדמה, ותוך שעה רצתי לכנסת לדיון על חוק ערוץ 20, ואני מתווכחת ומתעוררת תוך כדי דיונים. צריך למצוא מאיפה להביא את האנרגיות, וזה מעבר לעניין האישי שלך, יש ציבור שלם שסומך עליך שתיאבק למענו, שתהיה הפה שלו, ואם אתה לא במאה אחוז פוקוס אתה תפספס משהו. בייחוד שזו הייתה ההזדמנות הראשונה שניתנה לי (השכל נבחרה לראשונה לכנסת ב־2015; שא“כ), היה לי חשוב למצות כל שנייה שם“.
ועכשיו רגוע יותר?
“זה היריון בסיכון“, חושפת השכל. “בגלל כמות ההורמונים בשנים האחרונות התגלתה אצלי קרישיות יתר, אז אני על זריקות ותרופות. יש זמנים מדויקים בין הצבעה להצבעה, וזה ללכת שנייה למיקי זוהר (יו“ר הקואליציה) ולהגיד ‘אני צריכה רבע שעה‘. לפני שבוע עשיתי בדיקות דם ומחסני הברזל שלי ריקים לחלוטין, אז אתמול עשיתי עירוי ברזל במשך שעתיים, ואני צריכה לעשות עוד אחד. והכול על הדרך, ותוך כדי אני בוועדות ובמליאה לפעמים עד שש־שבע בבוקר. אני מטופלת אצל פרופ‘ שרון מסלוביץ, מומחה של מכבי להיריון בסיכון והוא פשוט מדהים. הוא עונה לי לפעמים להודעות וטלפונים ב־12 בלילה או מוקדם בבוקר, ואם אני לא יכולה להגיע לפגישה איתו אז יש ייעוץ טלפוני. לפעמים העוזר רץ להביא לי תרופות שנגמרו או ששכחתי בבית, זה טירוף.
"גם פרופ׳ בני אלמוג עשה עבורי מעל ומעבר. הגעתי אליו אחרי כמה שנים של טיפולים וכמה רופאים שונים, הוא ליווה אותי בהמון סבלנות והכלה והתאים את עצמו לחיים העמוסים שלי. לשמחתנו, תודה לאל, בהפריה הראשונה שעשינו אצלו הצלחנו, אני מאמינה שזו המקצועיות שלו".
לא מבקשת הנחות
לשאלתי האם היא חשה, גם על הרקע הזה, קושי עודף בשל היותה אישה בזירה כוחנית וגברית ברובה, השכל מבחינתה איננה מבקשת הנחות. “גם המערכת הצבאית היא מאוד גברית, ונשים צריכות לדחוף מרפקים ולהיאבק על מה שמגיע להן. ככה זה גם בפוליטיקה, וזה בסדר. אנחנו מוכיחות את עצמנו פעם אחר פעם. אני לא מחפשת שמישהו יעשה לי הנחות. גם כלוחמת קרבית במג“ב באינתיפאדה השנייה, ולא היו הרבה לוחמות, אף פעם לא ביקשתי או הלנתי כדי שיוותרו. להפך, תמיד היה לי חשוב לתת את האקסטרה כדי להוכיח כמה אנחנו מסוגלות כנשים, וככה גם במערכת הפוליטית. אני מאמינה שככה שוברים תקרות זכוכית“.
“היו מצבים שעשיתי שאיבה והתעוררתי מהרדמה, ותוך שעה רצתי לכנסת לדיון על חוק ערוץ 20, ואני מתווכחת ומתעוררת תוך כדי דיונים. צריך למצוא מאיפה להביא את האנרגיות, וזה מעבר לעניין האישי שלך, יש ציבור שלם שסומך עליך שתיאבק למענו“
איך עוברים טיפולים קשים, שכללו גם מסכת של אכזבות, ומשדרים לעולם עסקים כרגיל?
“בעלי אייל מדהים, מחזק ותומך, והוא תמיד שם לצידי. הוא איפה שהוא השומר האמיתי שלי. הוא אחד הבודדים בעולם שיודע איך להרגיע אותי, להכניס דברים לפרופורציה וללוות אותי. אני גם טיפוס קשוח ויש לי עור עבה. ההתבגרות שלי לא הייתה קלה, אני ואחיות שלי מאוד עצמאיות ויודעות לדאוג לעצמנו ומאוד קשוחות“.
אחרי כמה שנים של טיפולי פוריות, החלטת לחשוף לציבור את התמודדותך ואת חייך האישיים. מה קרה דווקא אז?
“זה היה אחרי שלוש וחצי שנים שאני עוברת את זה, ואף אחד לא ידע. דיברתי עם חברות שעוברות את זה, וצריך להבין: נשים שעוברות טיפולים לא מדברות על זה, הן מתביישות. וזה מדהים שהדבר שהכי יכול לחזק אותך זה המשפחה והחברים, ובהמון מקרים הם אפילו לא יודעים. כמה שבועות לפני כן דיברתי עם חברה שעשתה כמה טיפולים והתייאשה כי לא הייתה לה תמיכה. חודש לפני כן דיברתי עם חברה שהטיפולים ההורמונליים לא השפיעו עליה לחיוב והיא גילתה שיש לה גידול בשד, וזה היה גזר דין מוות לחלום שלה. וכל הנשים המדהימות והאמיצות האלה שעוברות את זה מחודש לחודש, הן לא משתפות, שומרות על זה בשקט, גם את התקווה וגם את האכזבות. היה לי מאוד קשה לקבל את זה. הבנתי שאם אני אצליח להוציא את הדבר הזה, שגם לי היה קשה להוציא, זה יכול לחזק נשים אחרות וייתן להן תמיכה ועידוד שאפשר לדבר על זה“.
מדברים על כך שבחברה הישראלית, שהיא מאוד משפחתית ומעודדת ילודה, יש לחץ גדול יותר להרות.
“לגמרי. תמיד החלום שלי היה להביא חמישה ילדים“, היא מחייכת. “אני לא יודעת אם אצליח, אבל בעזרת השם, זה חלום. כולנו אנשי משפחה ואנחנו אוהבים קרבה וקהילה וילדים, וזה משהו מאוד ייחודי לנו, ומי שלא מצליחה נתפסת לפעמים ככישלון. אגב, לפעמים זה לא מצליח בגלל בעיה שקשורה לגבר, אבל החברה מצביעה על האישה כמקור הבעיה. אלה דברים שלא מדברים עליהם ולא חושפים אותם.
“אחרי שהכתבה פורסמה קיבלתי המון טלפונים והודעות של תמיכה ואהבה, וזה היה מדהים. רק בעם ישראל יש דבר כזה. התקשרה אליי גם החברה שהזכרתי ואמרה לי ‘שרן, נתת לי השראה, אני חוזרת לטיפולים‘. זה היה שווה את החשיפה. זה משנה חיים לאותן נשים שצריכות לעבור את זה חודש אחרי חודש“.
אז העצה שלך היא לדבר על זה יותר?
“הסביבה לא צריכה לבוא ולשאול, כי זה יוצר מצב לא נעים. היו פעמים שהייתי באירוע של הליכוד והייתי מאוד נפוחה אחרי טיפולים הורמונליים, ומישהו בא וליטף לי את הבטן ואמר מזל טוב, ולפעמים זה היה דווקא אחרי שקיבלתי בשורה קשה. אז לא לשאול, לכבד את הפרטיות, אבל אני כן ממליצה לנשים לדבר על זה עם חברים. שאחותך או חברה שלך יידעו שעברת את זה, וייתנו לך את התמיכה הרגשית. אבל האם לשתף? זו בחירה אישית של כל אישה בלבד“.
היו רגעי שבירה?
“אתה נופל וקם, ברור“.
חשבת להרים ידיים?
“אף פעם. אבל גם אם לא מצליחים בהפריות, יש גם פתרונות אחרים, יש אימוץ. בסופו של דבר משפחה וילדים יכולים להיות גם ילד שאימצת לתוך המשפחה ואתה מחנך אותו על ברכי הערכים שאתה רוצה להוריש לעולם ולמדינה, ולכן זו תמיד אפשרות“.
הרגשת שהמוּכרות שלך כחברת כנסת גם סייעה לך, למשל בבתי החולים ובטיפולים?
“לא, להפך. לא רציתי שיראו אותי ונזהרתי מאוד. היה לי מקרה אחד שיצאתי אחרי ההרדמה עם כאבים, ונכנסתי למעלית בבית החולים בדרך הביתה. ואייל בעלי לוקח אותי ביד, ומישהו מסתכל עליי ומזהה אותי ומתחיל לצעוק עליי ולהגיד כמה שאנחנו לא בסדר, ואני מנסה להרגיע אותו ואומרת לו באפיסת כוחות שאנחנו מנסים. אנחנו יוצאים מהמעלית, והוא מהמעלית ממשיך לצעוק ‘אתם מושחתים‘, וכולם שם מסתכלים עליי, ואני לא במצב להיכנס לוויכוח. את לא רוצה שידעו שאת שם, את רוצה לעבור את התהליך הרפואי בפרטיות כמו כל אחד אחר“.
מה את יכולה לומר לנשים שנמצאות בטיפולים דומים?
“שהן אמיצות. שיאזרו המון כוח, ושכן, יהיו אכזבות ברצף, אבל ככל שהן יאמינו שזה יקרה – זה יקרה. שלא יסגרו שום דלת, ושימצאו את הסביבה התומכת שתוכל לעזור ולסייע“.
משבר אמון
במהלך הרכבת הממשלה קיבלה השכל מראש הממשלה הצעה לכהן כשגרירת ישראל באוסטרליה, אך היא דחתה אותה ובחרה להישאר בכנסת. החלטתה לוותר על ההצעה פורסמה יחד עם הודעתה על היריונה, אך היא מבהירה שלא היה קשר מהותי בין הדברים.
“חייתי באוסטרליה כמה שנים, וזה היה יכול להיות מאוד נוח. את העבודה הדיפלומטית אני יודעת לעשות בצורה מצוינת, ויש לי שם משפחה וחברים. אני רוצה לגדל את ילדיי בארץ על ערכים ציוניים, אבל הסיבה שבגללה החלטתי להישאר היא כי אנחנו עוברים תהליך מאוד מורכב ומאתגר בהיסטוריה הישראלית. יש חוסר אמון כמעט מוחלט במערכת אכיפת החוק ובמערכת בתי המשפט, ויש גם חוסר אמון בתקשורת ובעיתונות הישראלית וגם בנבחרי הציבור.
“חוסר האמון הזה מערער את היסודות שלנו כרגע, והתפקיד שלנו זה להחזיר את אמון הציבור. אנחנו, נבחרי הציבור, צריכים להחזיר את אמון הציבור בנו, והמשימה הזו לא קלה. נושא נוסף שאני מעוניינת לקדם הוא שחרור מוחלט של שוק התקשורת הישראלית מכבלים כאלה ואחרים, הפרטה של תחנות הרדיו הישראליות ופתיחת תחנות רדיו ארציות פרטיות. חופש ביטוי לכולם. הדבר הכי חשוב עכשיו למדינה הם חיילים בכנסת שיילחמו למען העקרונות האלה. אם הייתי נוסעת לאוסטרליה, הייתי מפקירה עמדת שמירה שהציבור נתן לי“.
מאז הקמת הממשלה הנוכחית, הדי החריקות והעימותים בין הליכוד לכחול לבן – בכל פעם סביב סוגיה אחרת – אינם פוסקים. במציאות זו קשה לחזות לממשלת האחדות קדנציה מלאה, וגם השכל איננה אופטימית בעניין. “יש לנו אתגרים ואנחנו מנסים להתגבר עליהם, אבל יש לנו גם המון חיכוכים פנימיים. הישרדות הממשלה היא שאלה של זמן. זה לא עובר חלק מבחינתם או מבחינתנו, ואני לא יודעת כמה זמן ממשלה כזו תצליח להחזיק“.
הסיבה המרכזית להקמת ממשלת אחדות במקום בחירות נוספות הייתה הטיפול בקורונה. נכון להיום, גם במיגור המחלה אתם נכשלים.
“זה משבר כלכלי שבכל העולם סובלים ממנו, אף אחד לא נתן פתרונות מושלמים שאפשר לאמץ אותם. לטווח הארוך, אחרי כמה שבועות נתַנו פתרון לכל השכירים (הארכת תקופת דמי האבטלה; שא“כ). מדובר בכמעט מיליון איש. מבחינת העסקים יש את התוכנית שראש הממשלה הוציא (מענק סיוע לעסקים בכמה פעימות; שא“כ), ולאנשים התחיל להיכנס כסף לחשבונות. המענה ניתן לפעמים קצת מאוחר, אבל קיימנו על זה כמה דיונים כדי לוודא שזה מתקיים בצורה טובה.
“נהיה חייבים להשית קיצוצים כדי לממן את מה שהוצאנו, ויש דרכים לעשות את זה. אני הייתי הראשונה שעם תחילת משבר הקורונה דרשתי קיצוץ של 20 אחוז בשכרם של הח“כים ושל הבכירים בחברות הממשלתיות ומקומות העבודה הציבוריים. אנשים שמקבלים 30 ו־60 אלף שקל בחודש, עם פנסיות תקציביות בעלות של 30 אלף שקל ומעלה. הדבר הזה היה מכניס למדינה כמעט מיליארד שקלים בחודש, ואת הכסף הזה היה אפשר להשקיע בקרן למען העצמאים.
"בנוסף, אם אנחנו מאריכים את דמי האבטלה לשנה, אנשים לא ירצו להתפשר על משרות כי יש להם ביטחון לשנה שלמה, וזה לא יעודד אותם לחזור לשוק העבודה. צריך לעשות את זה בצורה מושכלת, לראות שאנשים באמת מחפשים עבודה ומקבלים הכשרות. לראות שיש משרות ולשלוח אותם לשם“.
בכירי הליכוד מואשמים בתקופה הזו בניתוק מהשטח. צחי הנגבי שכינה את המצוקה “חרטא“, ומירי רגב שערכה טקס של השקת כביש באופן שנוגד את ההנחיות.
“אמרתי לפני כן, יש חוסר אמון, וגם התקשורת מאוד מלבה את העניין הזה. ח“כים צריכים לשמש דוגמה אישית. הנגבי התנצל. אני חושבת שראוי שאנחנו נשמש מודל לדוגמה, לזכור שהמצלמות סביבנו בכל מקום, כל מיני אירועים ראוותניים זה לא הזמן שלהם. להתנהג בצניעות המרבית ולהבין שאמנם אנחנו בני אדם, אבל הציבור מסתכל עלינו ורוצה לקבל דוגמה“.
לא רק קורונה
1 ביולי, תאריך החלת הריבונות על פי ההכרזות, חלף עבר לו. התוכנית הזו אכן תצא לפועל?
“אנחנו לא יכולים כרגע לדבר על זה כי אנחנו באמצע משבר גל שני שאנחנו מקווים שיעבור במהרה, באמצעות משמעת של האזרחים והפעולות הנכונות שנדרשות. אבל אנחנו לא מזניחים את ענייני היום־יום. הדיונים בכנסת הם על הקורונה מבחינה בריאותית וכלכלית, אבל תוך כדי אנחנו דנים בנושאים אחרים שחייבים לטפל בהם. העברתי החודש את תיקון פקודת הכלבת (שלפיו בעלי חיים שנשכו לא יועברו באופן אוטומטי להסגר; שא“כ). זה לא קשור למשבר אבל אלה דברים שבשגרה. ריבונות היא אירוע היסטורי, ואני מאמינה שנחזיר את זה לסדר היום. זה העניין האידאולוגי היחיד שהתעקשנו עליו בהסכמים הקואליציוניים. ויתרנו על כל הנכסים האסטרטגיים שלנו כימין, למען מטרה אחת – החלת ריבונות. אם לא נקדם את זה בשבועות הקרובים, אין זכות קיום לממשלה הזו“.
“יש המון חיכוכים פנימיים, והישרדות הממשלה היא שאלה של זמן. זה לא עובר חלק מבחינת כחול לבן או מבחינתנו, ואני לא יודעת כמה זמן ממשלה כזו תצליח להחזיק“
הליכוד מתעקש על תקציב חד־שנתי, ובכחול־לבן מתנגדים ומאשימים שזה נועד לשמש תירוץ לפיזור הכנסת באישור התקציב הבא.
“אני לא יודעת אם זה תרגיל או לא. אנחנו במשבר, יהיה קשה לבנות תקציב לטווח הארוך, המדדים הולכים להשתנות בצורה דרסטית, וכל תקציב שנביא נצטרך לשנות אותו וזה טירוף. אם עוד חודשיים למשל נמצא חיסון, התקציב יצטרך להיות שונה לחלוטין. אם משבר יימשך שנתיים, נצטרך תקציב אחר לחלוטין. קשה לתכנן לטווח הזה“.
גנץ יכול להיות ראש ממשלה?
“גנץ הוא לא ראש הממשלה שאני הייתי בוחרת“.
המלחמה על הקנאביס
שרן השכל נולדה בטורונטו שבקנדה, לאב ישראלי ואם ילידת מרוקו. המשפחה שבה לישראל כשהייתה בת שנה. היא גדלה והתחנכה בכפר־סבא, ואת שירותה הצבאי עשתה כמפקדת טירונים וכסמלת מג“ב באזור ירושלים בזמן האינתיפאדה השנייה. לאחר השירות הצבאי התגוררה שש שנים באוסטרליה. היא הוכשרה ועבדה שם כאחות וטרינרית, והתנדבה במיזמים שונים לחילוץ ושיקום חיות בר. היא מקיימת אורח חיים טבעוני. בשנת 2014 זכתה באליפות ישראל בדיבייט לדוברים בשנתם הראשונה, ואף השתתפה בתחרויות דיבייט באירופה.
כחברת כנסת מאז 2015, הדגל הבולט שלה הוא קידום מדיניות שוק חופשי ותפיסת עולם של ימין כלכלי. בין היתר היא יזמה הצעות חוק לסגירת מועצת הדבש ומועצת הצמחים, והעבירה את “חוק ערוץ 20“, שהפחית את הרגולציה בטלוויזיה. היא נתמכת ומקודמת על ידי מתפקדי קבוצת “הליברלים בליכוד“, וזכתה שבע פעמים במקום הראשון במדד החירות של “התנועה הליברלית החדשה“, הבודק את פעילות חברי הכנסת בהתאם לערכי חופש הפרט והשוק החופשי.
“ברור לי שזו לא תהיה ממש חופשת לידה, כי זה כמו שאתה סוגר את העסק שלך לתקופה ארוכה, והלקוחות הולכים למקום אחר. אם אני לא נמצאת שם כדי להיאבק, אני יכולה לאבד את המקום שלי בכנסת ואת יכולת ההשפעה“
אחד המאבקים הבולטים על סדר יומה של השכל הוא קידום לגליזציה של קנאביס, המתקשרת גם היא להשקפת עולמה הליברלית. לפני כחודש רשמה הישג כאשר החוק שלה לאי־הפללה של צרכני קנאביס עבר בכנסת בקריאה טרומית. עם זאת, בהמשך צפויה לו התנגדות מתוך הקואליציה, בעיקר של המפלגות החרדיות וחלק מימינה, וקשה לדעת מה יעלה בסופו.
“אני עובדת על החוק הזה כבר חמש שנים, ורק כעת, אחרי שלושה שבועות אינטנסיביים של טלפונים ופגישות, הוא עבר. התחושה מטורפת ומדהימה“, אומרת השכל בסיפוק.
יש סיכוי לקידום החוק הזה מעבר לקריאה ראשונה, או שבקרוב הוא ייעלם מחיינו?
“נראה לך שאני ארים ידיים? ממש לא. כבר קבענו דיונים אחת לשבוע תוך כדי משבר הקורונה. אני לא יורדת מזה. הבטחתי את זה לבוחרים שלי, החוק הזה יעבור והוא יעבור במהירות, ותהיי בטוחה שאני אגיע לכל הדיונים ואלחם“.
עכשיו כשאת אימא בדרך, את מבינה יותר את החשש של הורים לילדים מפני לגליזציה?
“הבנתי את זה גם לפני כן. ישבתי עם המון ח“כים כדי להסביר את הנושא. אני לא מעוניינת לעודד צריכת סמים, אלכוהול או סיגריות בקרב בני נוער, אבל הדרך שבה הלכנו עד היום פשוט נכשלה. וכשאנחנו רואים מה קורה בעולם אנחנו לומדים שהדרך להגיע לליבם של בני הנוער זה הסברה וחינוך. אם אני אומרת לנער ‘אם תשתמש בסמים אני אקח אותך לכלא, אפתח לך תיק פלילי ואהרוס לך את החיים‘ – א‘ זה לא עוזר, ב‘ הרסת לילד בן 16 את העתיד. הוא לא יוכל להיות עורך דין או רופא. אנחנו הופכים אותם לעבריינים, במקום להגיד ‘בוא לדבר איתנו, בוא לְתוכנית, אנחנו לא נעניש אותך, אנחנו בסך הכול רוצים להסביר לך את המשמעות‘.
“זה מה שעשו בקנדה – השקיעו את הכסף משוק הקנאביס בחינוך והסברה, ואחרי שנה ראו ירידה של חמישים אחוז בצריכת קנאביס בקרב בני הנוער. בכלא הוא ילמד להיות עבריין וימשיך במעגל הזה. במקום זה המדינה צריכה להשקיע במערכת שיקום, לשים אותו במתקן גמילה נאות. במקום לבנות עוד כלא, תבנו עוד מכון שיקום. זה אפשרי“.
לא יכולה לאכזב
אני שומעת אותך ומתעייפת. תמשיכי באותו קצב גם אחרי הלידה? כמו ציפי חוטובלי שהגיעה מיד להצבעות אחרי הלידה הראשונה?
“עברתי את זה במשך ארבע שנים. גם תוך כדי אשפוזים באתי והתייצבתי. הייתי באשפוז בבית חולים, והחליטו בפתאומיות להצביע על הפלת הממשלה. זה היה יוצא 48־49 לטובת האופוזיציה כי כמה חברי כנסת נעדרו. הרופאים המליצו לא לשחרר אותי והגעתי להצבעות למרות הכול, והרופא פה בכנסת חיבר אותי לנוזלים“.
איך חברי הכנסת מגיבים להיריון שלך?
“הכול מאוד חיובי, המון תמיכה ואהבה, ממש. כולם שמחו. היו לי כמה חודשים שלא העזתי לדבר על זה מהחרדה אם נצליח או לא נצליח הפעם. כמה שבועות לפני שכבר הודעתי שאלו אותי איזה חודש אני, ואמרתי שלא מדברים על זה, כי זה באמת חשש אמיתי. אבל לא הייתה ברירה כי כבר ראו, והתחלתי להוציא את זה. קיבלתי מבול של מזל טובים והודעות. זה היה מרגש לחלוק את הרגע הזה יחד עם כולם“.
עם השגרה העמוסה הזו, יש מי שיעזרו לך אחרי הלידה?
“כן. קודם כול אחותי עם ילדים ואני סומכת עליה בטירוף, אימא שלי שיש לה מסירות אין קץ, וההורים של בעלי אייל שכבר מתים לנכדים. הם כולם כל כך מצפים לזה, שאני יודעת שהם ייתנו כתף בכל התהליך“.
יש חופשת לידה לחברות כנסת?
“אני מניחה שאפשר להשוות אותנו לעצמאים ואנחנו יכולים לקחת שלושה חודשים או שנה, אבל בסוף זה כמו בשוק. אם אתה סוגר את העסק שלך לתקופה ארוכה, הלקוחות הולכים למקום אחר. הציבור מצפה ממני לעשות את העבודה שלי, ואם אני לא נמצאת שם כדי להיאבק הם מתאכזבים ואני יכולה לאבד את המקום שלי בכנסת ואת יכולת ההשפעה שלי. יש לי כל־כך הרבה הבטחות שאני חייבת לקדם וחקיקות בקנה, ואני אומרת לעצמי אני לא יכולה לאכזב אותם. אז ברור לי שזו לא תהיה ממש חופשת לידה, ואת צעדיה הראשונים היא תעשה פה בכנסת. אנחנו הנשים הישראליות מסוגלות לעשות הכול“.
לעוד כתבות ופרטים על כנס 'היריון ולידה' של מקור ראשון לחצו כאן
