בגיל 35 חלחלה בחגית קאופמן, רווקה מפתח־תקווה, ההבנה שהיא לא הולכת ונעשית צעירה יותר, ושגם אם מחר תמצא בן זוג ותתחתן, נושא הפריון עלול להיות מורכב. “רציתי שתהיה לי תוכנית מגירה. ביציות ‘צעירות‘ שאוכל להקים בעזרתן משפחה“, היא מספרת. היא החלה לבדוק אפשרות להקפיא ביציות. כמעט שנה התבשלה עם הרעיון, עד שהוא יצא אל הפועל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המסר של צה"ל לחיזבאללה: הפסקנו להתנצל
– "התקשורת רוצה מלחמת אחים": לארקדי דוכין נמאס
– גדעון סער: "הקמנו ממשלה מנופחת וקיבלנו קטטה יומיומית"
במהלך השנים עשתה מסלול רגיל של לימודים, עבודה ודייטים, אבל לא הצליחה להכיר בן זוג מתאים. כיום היא בת 39, ועדיין לא איבדה את החלום להקים משפחה. “יש תפיסה כזו כאילו אם את מקפיאה ביציות, זה אומר שוויתרת על רעיון הזוגיות. בעיניי זה ממש לא קשור אחד לשני, גם אם מחר אני מתחתנת, הסיכוי להרות הולך וקטן עם השנים, לכן כדאי שיהיו לי ביציות צעירות יותר“, היא מסבירה את החלטתה.
קאופמן לא לבד. תחום הקפאת הביציות תפס תאוצה בעשור האחרון. בעבר ניתן היה להקפיא רק עוברים מביציות שכבר הופרו על ידי זרע. מדובר היה בתהליך מורכב יותר, שכן נדרשה גם תרומת זרע או מעורבות של שותף נוסף. לפני כעשור הוציא מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) את הליך הקפאת הביצית מהגדרתו כשלב ניסיוני, ואישר אותו כהליך קליני. ב־2011 חוקק בישראל חוק, שלפיו כל אישה בגילי 31־40 יכולה להקפיא ביציות. אלו שנים קריטיות, שכן מגיל 35 מתרחשת צניחה באיכות הביציות וכמותן. עד להחלתו של החוק לפני כעשור, אפשרות הקפאת הביציות הייתה זמינה אך ורק משיקולים רפואיים.
בשנים האחרונות ההליך המדובר הופך פופולרי יותר ויותר בקרב פנויות דתיות ואפילו חרדיות, שלא מצאו בן זוג והשעון הביולוגי שלהן ממשיך לתקתק. בעוד צעירות לא דתיות יפנו מהר יותר לאופציה של הורות יחידנית, הורות משותפת או לכל הפחות הקפאת עוברים, הרי שבחברה הדתית והחרדית עדיין מאמינים במוסד המשפחה השמרני, ומעדיפים להקפיא ביציות לצורך מימושן במסגרת נישואין. האפשרויות האחרות קיימות גם הן, אבל פחות מצויות.
יש מי שמבקרים את התהליך, כאילו בעצם קיומו הוא מערער את מוסד הנישואין ועלול לעודד רווקות ללדת ילד לבדן. אחרים מערערים על הסיכויים הרפואיים להרות מביצית שהוקפאה בגיל מבוגר. אבל בשטח עוד ועוד נשים פונות למימוש התהליך ורואות בו מעין תעודת ביטוח.
“אני לא יכולה לחשוב על סיבה לא לעשות את זה“, אומרת תמי (שם בדוי), חרדית שעברה הקפאת ביציות. “לכל אחת מגיעה הזכות להיות אימא“.
לעצור את הזמן
שלא כמו אצל הגברים, שלגילם השפעה קטנה בלבד על הפוריות, אצל האישה הגיל הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הפוריות, אם לא המשפיע ביותר. מרגע לידתה של האישה מתחיל תהליך של הרס ביציות בשחלות, ללא כל ייצור מחדש שלהן. תהליך זה גורם לכך שהחל מגיל 30־35 חלה ירידה הדרגתית בפוריות האישה, והבעיה גוברת באופן משמעותי אחרי גיל 40. הקפאת ביציות לנשים בגילים אלו תאפשר להן להשתמש בהן בשלב מאוחר יותר בחייהן.
תמי, גרושה חרדית, סגרה את הפרק הראשון בחייה בגיל 22. אחרי שנה של נישואין, היא התגרשה. “לא היו דרמות, פשוט חוסר התאמה קיצוני“. בעולם השידוכים החרדי היא מיד תויגה כגרושה, אבל לא האמינה שתגיע לגיל 35 מבלי להינשא בשנית. “אני מנסה, לא שוללת. נפגשתי עם גרושים, בעלי תשובה, אלמנים, והיו אפילו רווקים“, היא מוסיפה בצחוק, “אבל זה לא הולך“.
היא עצמאית ומשתכרת יפה, נאה, בעלת תחביבים, נהנית מהזמן הפנוי שלרשותה, אבל לא מפסיקה לחלום על זוגיות ובית. “בשלב כלשהו הבנתי שלהתחתן אוכל בכל גיל. כמובן הרצון שלי הוא שזה יקרה כמה שיותר מהר, אבל זה לא בשליטתי. אני מאמינה וסומכת על הקב“ה שהוא עושה הכי טוב בשבילי. הבנתי שאני כן יכולה במובן כלשהו ‘לעצור את הזמן‘ ולהקפיא ביציות“.
אל ההבנה הזאת הגיעה בזכות קולגה חילונית שהעלתה בפניה את הרעיון. “אצלנו במשפחה אומרים על דברים כאלו באידיש ‘ס‘פאסט נישט‘, ובתרגום לעברית ‘זה לא מתאים‘. אבל ביררתי, בדקתי והבנתי שאין כאן בעיה הלכתית, ושזה רק יכול להעניק לי איזה רוגע נפשי, והחלטתי ללכת על זה“.
היא לא שיתפה את סביבתה הקרובה, ומי שליוותה אותה בתהליך היא אותה חברה שהמליצה לה עליו. “בואי, היו לי כבר חוויות יותר כיפיות בחיים, אבל הבנתי שזה דבר חשוב שאני צריכה לעשות“.
עלות התהליך, שמתבצע באופן פרטי, נעה בין 6 ל־12 אלף שקל לסבב שאיבת ביציות, תלוי היכן מבוצע התהליך ומהי רמת הליווי שהלקוחה מקבלת. תמי שברה לשם כך תוכנית חיסכון. בדרך כלל מקובל לעשות שני סבבי שאיבה, כדי להגיע לתוצאה מיטבית. “הבנתי שזו השקעה כמו כל השקעה אחרת, וכולי תקווה שהיא תישא פירות בעתיד“.
חגית קאופמן, שבימים אלו לומדת סיעוד במסלול הסבה לאקדמאים, לא אוהבת להיכנס להגדרות, אבל כשאני מנסה להכניס אותה למשבצת כלשהי היא מגדירה את עצמה “דתייה לייט“ שבאה ממקום יותר שמרני. לדבריה, החברה מסביב מאוד תמכה בתהליך. “בגיל 30 סיפרתי לאימא שלי על חברות אחרות שעושות את התהליך הזה. בהתחלה היא לא ראתה את זה בעין יפה, אבל השנים מתקדמות ואת רואה מסביב עוד אנשים שעושים את זה, ומבינה שזה תהליך שנועד לשמר פוריות ולא בהכרח להביא ילד לבד לעולם“.
היא פנתה לרופא נשים, ויחד איתו נבנתה לה תוכנית הורמונלית. במשך תקופה היא נדרשה לקחת הורמונים, להגברת ייצור הזקיקים בשחלות. “בגדול זה לא תהליך קל ונוח. הבדיקות לא הכי נעימות, ההורמונים משפיעים, אבל בסך הכול לקחתי את זה בפרופורציה. ראיתי חברות שהתמודדו עם זה בצורה קשה יותר, קיבלו מצבי רוח או נלחצו משיבוש החיים. חברה מסוימת לא יצאה מהבית כיוון שהייתה צריכה להזריק לעצמה הורמונים ופחדה שתפספס את השעה המסוימת. בסופו של דבר הכול עניין של תפיסה. את יודעת שאת עושה כאן משהו חשוב לעתיד שלך, וסופגת את הקשיים“.
חברה מביאה חברה
ד“ר אמיר וינטראוב, סגן המנהל הרפואי ומנהל היחידה להפריה חוץ־גופית (IVF) במרכז הרפואי לניאדו ואחראי תחום רפואת נשים במחוז המרכז של לאומית שירותי בריאות, טיפל בשנים האחרונות בלא מעט נשים מהמגזר שביצעו הקפאת ביציות. “בשנים האחרונות אני מזהה עלייה גדולה בקרב נשים דתיות־לאומיות שבאות לבצע הליך של הקפאת ביציות“, הוא אומר. “פעם היו נשים שאפילו לא ידעו במה מדובר, היום הידע מאוד רחב, זה ממש חברה מביאה חברה“.
רבנים ורופאים ממליצים לנשים לעבור את התהליך, אבל האמת צריכה להיאמר: סיכויי ההצלחה להפריה מביצית שהוקפאה בגיל מבוגר – חלקיים. “כשאני יושב עם מטופלות אני משתף אותן בסיכוי האמיתי להשיג היריון מכל ביצית, או מה שאנחנו קוראים ‘הריון שבסופו לידת עובר חי‘. הסיכוי הזה נע בין 4 ל־8 אחוז לביצית, כאשר בגיל 30 אנחנו מדברים על 8 אחוז, וככל שמתקרבים לגיל 40 הסיכוי יורד ל־4 אחוזים. צורה אחרת לומר את הדברים היא שאם נצליח לשמור עשר ביציות, אז לאשה בת פחות מ־35 יש 90 אחוז לילד, ואם היא מבוגרת יותר זה יכול להגיע ל־50 אחוז“.
בישראל, החוק קובע כי אישה יכולה לעבור עד ארבעה מחזורי טיפול, או להגיע ל־20 ביציות לכל היותר (המוקדם ביניהם).
“התהליך הזה פועל בישראל החל משנת 2011, ולקח זמן עד שנשים מימשו אותו והרו על ידי ביציות מוקפאות", מציין ד"ר וינטראוב. "המחקרים שציטטתי קודם נעשו בספרד, שהתחילה בתהליך כמה שנים לפנינו. האם נולדו תינוקות מהקפאת ביציות? ודאי שכן“.
ועדיין, האפשרות האפקטיבית יותר היא להשתמש בעוברים מוקפאים, כלומר ביציות מופרות.
“נכון, אבל רוב הנשים הדתיות שפונות אלי לא מעוניינות באפשרות הזאת. הן מעדיפות ללדת ילד בתא משפחתי מסורתי, אז לא נשארו להן עוד אופציות. כשאישה לא מקפיאה ביציות, היא אולי מוותרת על האופציה שזה עשוי לסייע לה בעתיד. באופן כללי אני מתייחס לביציות האלו כ‘ביציות לילד האחרון‘, לאחר שאישה לא תצליח להתעבר באופן טבעי, ובמקרה שהיא תידרש לעשות זאת בצורה אחרת“.
כך השתכנע הרב אליהו
במכון פוע“ה, המשלב רפואה והלכה בתחומי הפריון, עושים מאמצים גדולים בשנתיים האחרונות להעלות את המודעות לנושא שימור הפוריות. רב המכון, הרב מנחם בורשטין, יזם חוגי בית בקרב קהלים רלוונטיים, וכן יצר שיתופי פעולה עם בתי חולים בניסיון להוריד את תעריף הטיפול הגבוה. נוסף על כך, המכון מעניק גם גיבוי הלכתי למהלך.
הרב מנחם בורשטין, ראש המכון, נחשף לנושא כבר לפני כ־15 שנה, אלא שאז הייתה זו פעולה שבוצעה רק בנערות ונשים שחלו בסרטן והיה חשש לעתיד הפוריות שלהן. באותה תקופה לא ידעו כיצד לשאוב ביציות ולהקפיא אותן, לכן הקפיאו חלק מהשחלה ולימים השתמשו בביציות שבתוכה.
כשהחלו להשתמש בעולם בטכניקה להקפאת ביציות, פנה הרב בורשטין לרב מרדכי אליהו זצ“ל, וביקש ממנו אישור הלכתי לעודד נשים שלא נישאו להשתמש בהליך. “הרב אליהו היה חשדן“, מספר בורשטין. “הוא אמר לי ‘מי אמר שזה יצליח? בינתיים אתה מדבר על ביציות מוקפאות, מי יעיד שיצאו מהן ילדים?‘“. בורשטין ניצל את הספרדית שבפיו ודיבר עם גורמים רפואיים בספרד, שבה הטכניקה הייתה כבר בשימוש כמה שנים לפני שהגיעה לארץ. בספרד אישרו לו שכבר נולדו תינוקות מביציות מוקפאות.
הוא חזר עם התשובה אל הרב אליהו, שהפעם דאג מכיוון אחר. “ואם התהליך יכניס לבחורה שַלווה שהיא יכולה להרות בכל גיל, והיא תדחה את גיל הנישואין?“. בורשטין נכנע, אך תקופה קצרה לאחר מכן, כשנתקל בכתבה על נשים דתיות שיולדות בעזרת תרומת זרע, הבין כי כדי למנוע את התפשטות התופעה הוא יהיה חייב להציע לנשים תהליך אלטרנטיבי. הוא חזר לרב אליהו. “הוא אמר לי ‘תפשיר את התוכנית שלך‘“.
הרב בורשטין יצא למסע הסברה בין ביצות קטמון וגבעת־שמואל, וערך ימי עיון עם רופאים ורבנים. הוא גייס גם את הסכמתם של הרבנים יעקב אריאל, דב ליאור ואהרן ליכטנשטיין. ישנם גם רבנים חרדים שנותנים הכשר למהלך באופן פרטני, גם אם אינם מפרסמים זאת.
“קשה לי מאוד נפשית לשמוע גברים מתייחסים לאישה בת 35 כאילו עבר זמנה בטל קורבנה. החלטתי לעשות הכול כדי שזה לא יקרה“, אומר בורשטין, ומסביר כי האפשרות הזו רלוונטית לא רק לרווקות אלא גם לאלמנות, גרושות ומסורבות גט שבעליהן סוחטים אותן מתוך ידיעה ששעון החול שלהן הולך ואוזל. בין היתר פועלים במכון להוזלת התהליך, ובימים אלו מקימים קרן שתתמוך בנשים שאינן מסוגלות לממן אותו בכוחות עצמן. במקביל הם מנסים לקדם חקיקה שתוזיל את עלות הטיפול.
בסופו של דבר התהליך הזה יכול להחמיר את תופעת הרווקות המאוחרת, כי אתם עוצרים את הזמן לנשים.
“בתחילת הדרך חששנו מזה, בדקנו את העניין והתחלנו לנהל מעקב אחרי בנות שעברו במכון. גילינו שחמישים אחוז מהנשים שפנו אלינו התחתנו תוך שנה או שנתיים. דווקא העיסוק בנושא הפוריות הביא נשים להתקדם גם עם נושא הנישואים, ואולי הן פשוט היו רגועות יותר. מאנשים בתחום השידוכים אני שומע שהידיעה שיש לאישה ביציות קפואות, היא דווקא מקדם שידוכים“.
ליווי צמוד
ד“ר מוריאל ירחי, יועצת רפואה והלכה במכון פוע“ה ואחראית מיזם שימור פוריות, היא רופאת שיניים במקצועה ואם ל־12. לאחר לידת בנה השביעי עזבה את עבודתה ועברה לעבוד במכון פוע“ה כיועצת הלכה. לפני כשנתיים החלה לרכז במכון את תחום שימור הפוריות. לדבריה, במהלך השנתיים הללו היא חשה שינוי גדול. “בהתחלה פנו אליי בנות 83־39 כדי להתייעץ על הקפאת ביציות. היום גיל הפונות ירד באופן דרסטי, ומתקשרות נשים בתחילת שנות השלושים שלהן. המודעות עלתה“.
את רואה הבדל בין הפונות המבוגרות לצעירות יותר?
“כן. בגיל 30 הפעולה הזאת נעשית מתוך תקווה, ובגיל 38 זה נעשה הרבה יותר רגיש והרבה נשים פונות כבר מתוך סוג של ייאוש. באופן כללי הגיל הממוצע של הפונות הוא 34, והז‘אנר הדתי הוא רחב, ממסורתיות ועד חרדיות – חסידיות וליטאיות. אנחנו עוסקים רק בהקפאת ביציות ולא בהקפאת עוברים, ורוב מוחלט של הפונות עושות זאת כדי ללדת ילד בזוגיות ומשפחה, ולא להביא ילד לבדן“.
במסגרת תפקידה במכון פוע“ה, ירחי משמשת תומכת לתהליך המורכב, ומלווה את הנשים מההתלבטות שלפני ועד ביצוע השאיבה והתקופה שאחריה. במכון גם קיימים הסדרים עם בתי חולים שונים, שמאפשרים קבלת הנחה על התהליך היקר.
“אני מפנה כל אחת לבית חולים שמתאים לה“, מספרת ירחי. “יש למשל בתי חולים שמחייבים שני סבבי שאיבות. לאישה צעירה בת 30־31 זה מיותר. יש מישהי שצריכה ליווי יותר צמוד וצוות שיהיה יותר זמין, ואחרות מסתפקות בשירות רגיל. אני מלווה אותן בתופעות של ההורמונים, ונותנת להן ביטחון שיש למי לפנות. חלקן עושות זאת ללא עורף משפחתי, ולכן זה חשוב במיוחד שתהיה להן אוזן קשבת. ביום השאיבה אני שולחת מכתב עם הדרכה ועצות. אני שם בשבילן לאורך כל הדרך“.
לא יעבור במגזר
תמי, שבאה כאמור מהמגזר החרדי, לא שיתפה את המשפחה בתהליך, אבל לימים סיפרה עליו לאמה ולסביבתה הקרובה. נושא הפוריות עולה בשידוכים, והיום, הצעד שבעבר נעשה בחדרי חדרים, הפך עבורה לסוג של יתרון. “זה נושא אינטימי, וזה מוזר ששדכניות שואלות אותי על זה עוד לפני שבכלל פגשתי את הבחור, אבל אני יכולה להבין את זה. גבר יכול להיות אבא גם בגיל חמישים פלוס, אישה לעתים לא יכולה להרות אם לא הקפיאה ביציות“.
ד“ר ירחי ממכון פוע“ה משמשת אוזן קשבת גם בנושאי דייטים. “אני חושבת שעצם הקפאת הביציות נותנת להן שקט. זה לא שהן דוחות את עניין הנישואין, אבל הן באות לפגישות יותר רגועות. מרביתן מספרות לבחור אחרי כמה פגישות שהן הקפיאו ביציות. לא בפגישה הראשונה, אבל בהמשך – בהחלט כן. הייתה כאן בחורה שתוך כדי התהליך פגשה מישהו והוא ליווה אותה בתהליך, ובסוף הם התחתנו. אני רואה סיפורים אופטימיים, אבל יש גם הרבה שיחות קשות. אתמול יצרה איתי קשר בחורה בת 42, לצערי אין לי כבר מה לעשות בשבילה“.
לדברי חגית קאופמן, במגזר הדתי־לאומי הנושא לא תמיד עולה בדייטים. “זה לא מידע שעולה אם לא נידבתי אותו. מה שכן, אני רואה שבחברה שלנו בחורים בגילי או צעירים יותר נרתעים מהגיל, ואני חושבת שזה נובע מעניין הילודה. אין ביטחון שההקפאה תעבוד, הרופאים אומרים שעוברים עובדים טוב יותר מביציות, אז אני לא יכולה להגיד בדייטים שזו ערובה במאה אחוז, אבל אם זה נותן לי סיכוי של 20 אחוז לילדים משלי, זה שווה לי“.
האפשרות להיות אם יחידנית עולה מדי פעם במחשבותיה של קאופמן, אבל כרגע היא עוד לא שם. הרופא שליווה את התהליך המליץ לה לעבור סבב ראשון של הקפאת ביציות, ובסבב השני להקפיא עוברים (באמצעות תרומת זרע).
בסופו של דבר עניין הקפאת העוברים לא יצא אל הפועל. “יש לי חברה שהיא אם יחידנית. זה חלף בראשי, וזה ממשיך להיות שם כל עוד אני לא מוצאת זוגיות. אבל גם אם אלך לכיוון של הבאת ילד לעולם ללא זוגיות, אני מעדיפה לעשות זאת בהורות משותפת“.
קאופמן היא בחורה עצמאית מאוד ומעידה על עצמה כבעלת חסינות נפשית ועורף משפחתי, אבל עדיין מעדיפה שלא להיות אם יחידנית. “מבחינת האופי שלי יכולתי לעשות את זה כבר לפני מספר שנים, אבל אני מקווה לעשות את זה בזוגיות. ללדת ילד לבד זה משהו שעדיין לא מקובל מספיק אצלנו במגזר, וכשאת רווקה עם ילד זה מוריד חצי מהיכולת שלך למצוא בן זוג. אני לא חושבת שזה צריך להיות כך, אבל זה מה שקורה בפועל“.
תמי אומרת כי עבורה הורות יחידנית אינה עולה בכלל במחשבה. “ילד מתרומת זרע בחברה החרדית זה משהו שלא יעלה על הדעת. גם אם זה כשיר הלכתית, אין סיכוי שהצעד הזה יעבור חברתית“.
ד“ר וינטראוב אומר כי בקרב הקהל התורני חרד“לי המגיע אליו, הבאת ילד לעולם בתרומת זרע אינה עניין שעומד על הפרק. “להביא ילד לעולם מבנק הזרע זו החלטה שקורית כשיש התייאשות מלמצוא זוגיות. זו החלטה דרמטית, ובציבור הדתי־לאומי היא עדיין מעוררת הרבה סימני שאלה. אני לא יכול לומר שזה תהליך מקובל, אם כי יש גם רווקות דתיות שפונות לאופציה הזאת“.
כנגד כל הסיכויים
הרופאים מתנסחים בזהירות, ונשים שעברו את התהליך יודעות שזו לא ממש תעודת ביטוח מושלמת. סיפורה של אילנה טבת הוא אפוא חריג ואף נדיר, ואין לראות בו מקרה מייצג. ובכל זאת, אילנה דחקה בי לצרף אותו לכתבה: “תכתבי, שאנשים יידעו שיש גם ניסים. זה תהליך כואב, יקר, אבל לעומת הכאב, הזמן והכסף שאת מפסידה, הרווח יכול להיות ענק“.
היא בת 42 כיום, ורק בגיל 38 גמלה בה ההחלטה שהיא רוצה להקפיא ביציות. תוצאות הפעולה היו מאכזבות: הרופאים הצליחו לשאוב רק ביצית אחת. “מאוד רציתי להתחתן“, היא מספרת. “ראיתי שאני לא מוצאת בן זוג, הבנתי שהגוף לא יכול לחכות כנראה, והחלטתי ששווה לנסות ללכת להקפיא ביציות. עשיתי את זה מתוך תקווה שבעזרת השם אמצא בן זוג. שילמתי 28 אלף שקל על התהליך. זה לא היה פשוט עבורי, לקחתי הלוואה, אבל החלטתי שזה חשוב מספיק כדי שאעשה הכול בשביל זה“. את התהליך ליווה ד“ר יחזקאל לנדי, מומחה לטיפולי פוריות, מיילדות וגניקולוגיה.
אף שכל הנתונים היו נגדה, בתוך שנה מצאה בן זוג ונישאה, חודשים אחרי החתונה עברה הזרקה של עובר מהביצית שהקפיאה וזרעו של בעלה. הטיפול הצליח. “איך אומרים, כשאלוקים רוצה, אפילו מטאטא יורה. בתוך שבוע קיבלתי תשובה שאני בהיריון“. אחרי תשעה חודשים, בליל חג השבועות, נולדה נעמה. אילנה ילדה במרכז הרפואי רבין (בילינסון), ומי שיילד אותה היה לא אחר מד“ר לנדי. “זו הייתה סגירת מעגל מטורפת. אין לי מילים לתאר את התחושה בחדר הלידה“.
לנשים אחרות במצבה היא ממליצה לעבור את התהליך כמה שיותר מוקדם. “יש לי חברות צעירות ואני מנג‘סת להן על זה. כדאי לעשות את זה בגיל צעיר, לא לחכות כמוני, כי הסיפור שלי הוא באמת נדיר. נס. אם אפשר לרתום את הטכנולוגיה לטובתנו, אז למה לא“.
לעוד כתבות ופרטים על כנס 'היריון ולידה' של מקור ראשון לחצו כאן
