אם ראיתם אותי לאחרונה צועד ברחוב עם שני זאטוטים בני ארבע ועגלה עם תינוקת, מדבר בקול גבוה ומצחיק ובשפה האנגלית, יש לכך סיבה. “אבא, תדבר כמו ליה”, אומרים לי התאומים שלנו, ומבקשים שאדובב את אחותם הקטנה ואענה להם על שאלותיהם. אז מדוע אני עושה זאת? ולמה בקול גבוה ומוזר? תכף תבינו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מדברת מהבטן: שרן השכל על שגרת הכנסת וההיריון המיוחל
– למרות המתיחות: המוני מבקרים באתרי התיירות בצפון
– לא מתוך ייאוש: דתיות וחרדיות מקפיאות ביציות
עלינו לישראל מארה"ב כשהייתי ילד קטן, אך שפת האם שלי נותרה אנגלית. אני אמנם כותב ומתבטא בצורה טובה יותר בעברית, אך השפה הראשונה שדיברתי הייתה אנגלית, ובה אני משוחח עד היום עם הוריי ואחיי. רק בשנים האחרונות קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו עברה כמעט לגמרי לעברית.
לא ציפיתי שילדיי יהיו דוברי אנגלית כמוני, אך מהרגע שהם נולדו, עוד בתינוקייה, דיברתי איתם באנגלית. הבנתי שאם אתחיל לדבר איתם בעברית, גם מבלי שהם עדיין יכולים לענות, לא אצליח בחיים לעבור לאנגלית. ראיתי אצל קרובי משפחה שרצו לדבר עם ילדיהם באנגלית אך לא התחילו כך מהיום הראשון, וזה התמסמס.
“ליה היא מאמריקה, והיא מדברת רק אנגלית”, אמרתי לשני אחיה הגדולים. אז אמנם לא ממש דייקתי בפרטים, אבל אני נשען על כך שיום אחד אעשה לה, וגם להם, אזרחות אמריקנית. שקר לבן
אבל זה לא היה פשוט. עם אשתי אני מדבר בעברית, וכך גם בחיי היום־יום שלי. מצב שבו רק אחד מבני הזוג מדבר עם הילדים בשפה שאיננה עברית – דורש הרבה מאוד התמדה ונחישות. תוך כדי שיחה עם אימם בעברית, אני צריך לעבור פתאום לשיחה עם הילדים באנגלית. היו תקופות שבהן הילדים אמרו לי “אבא, תדבר כמו אימא”. כשגדלו הבינו שמדובר בשתי שפות שונות, ולעיתים ביקשו שאעבור לשפת הקודש.
כשהילדים עוד לא אומרים משפטים שלמים, זה קל יותר. המילה הראשונה – חוץ מאימא ואבא, הייתה cat, חתול. התאומים למדו להכיר את כל החיות, הצבעים ואפילו המספרים באנגלית. אך בסופו של דבר הם נמצאים יום שלם בגן דובר עברית, וכאשר הם החלו לדבר במשפטים שלמים, האנגלית הפכה להיות הרבה פחות דומיננטית.
דווקא בתקופת הסגר של הקורונה, כאשר ביליתי עם הילדים ימים שלמים במשך כמה חודשים, מצאתי את עצמי עובר לעברית. מדוע? כי רציתי להיות בטוח שהם מבינים מה שאני מנסה לומר להם. ואני מודה, אולי גם ימי הסגר הארוכים והמתישים שחקו את סבלנותי להמשיך באתגר. זו הייתה טעות, והבנתי זאת רק עמוק לתוך הסגר.
שני שמות לכל דבר
אז איך עושים את זה? גם לי יש הרבה מה ללמוד, אבל אתן לכם כמה טיפים שסייעו לנו: אם אתם מראים לילדיכם טלוויזיה, נסו להתעקש על סדרות חינוכיות באנגלית. זה עובד. הילדים שלי גדלו לא רק על 100 שירים ראשונים (את רובם, אגב, אני אישית לא הכרתי), אלא גם על שירי ילדות אמריקניים. הם למדו דרך הצפייה בטלוויזיה את אותיות ה־ABC, מספרים ושמות של חיות. כשילד שר את השיר וחוזר על התנועות, הוא לומד טוב יותר מכל שיעור שהייתי יכול לתת לו.
טיפ נוסף הוא להתעקש שהסבא, הסבתא והדודים ידברו איתם גם הם באנגלית. כאשר אחיי והוריי שמו לב שהבנים עונים להם בעברית, אמרתי שאשמח בכל זאת אם הם מצידם ידברו איתם באנגלית. הם מבינים מה אתם אומרים, הסברתי, גם אם לא תמיד ישיבו לכם באנגלית.
גורם נוסף וחשוב הוא שמהרגע שהם התחילו לדבר, הרגלנו אותם לכך שלכל חפץ או פעולה יש שתי דרכים להגותם. תפוח הוא גם Apple, אוטובוס הוא גם Bus. שכנה מבוגרת, ילידת ארה”ב ששימשה במשך שנים כפסיכולוגית קלינית, סיפרה לנו על מחקר שמצא כי אנשים שגדלו מגיל צעיר עם יותר משפה אחת, מפתחים אזור במוח שיכול למנוע אלצהיימר או דמנציה. אך מעבר לכך, ההבנה מגיל צעיר שיש כמה דרכים להגות מילה, מפתחת אצלם מיומנויות יוצאות דופן.
בשבועות האחרונים בדרכנו לגן, אחד הבנים שואל אותי שאלות באופן קבוע. “איך אומרים פסים באנגלית?”, או “איך אומרים רמזור?”. זה כבר בא ממנו. את אחיו זה לא תמיד מעניין, אבל הוא מקשיב.
קולה של ליה
הטיפ הנוסף ואולי המשמעותי ביותר התחדד לי כאשר נולדה אחותם הקטנה – כשהם כמעט בני שלוש. כשהבנים היו תינוקות רכים נהניתי לדובב אותם ולדבר במקומם בקול גבוה ומשעשע. אלא שבמקרה של הנסיכה הקטנה, הצמדתי לכך סיפור. “ליה היא מאמריקה, והיא מדברת רק אנגלית”, אמרתי לשני אחיה הגדולים. אז אמנם לא ממש דייקתי בפרטים, אבל אני נשען על כך שיום אחד אעשה לה, וגם להם, אזרחות אמריקנית. שקר לבן.
הבנים התלהבו מאוד מכך שאחותם הקטנה, שעוד לא ידעה לזחול או לאכול מוצקים, “יודעת” לדבר. מי שכמובן השמיע את קולה בעבורם הייתי אני. הם ניסו בתחילה “לדבר איתה” באנגלית, אבל הסברתי להם שליה לא מבינה – היא צריכה שידברו איתה באנגלית. זה לקח זמן, אבל כמה שבועות אחרי יום הולדת שנה של הנסיכה הקטנה, אני רואה שזה עובד. לאחד מהם זה בא יותר טבעי, אבל גם השני נכנס לעניין.
כיום הם יודעים שליה מבינה רק אנגלית ומשתדלים לדבר איתה בשפה הזו, או לפחות לשלב במשפטים שלהם מילים שאינם בעברית. היא מספרת להם סיפורים, שואלת אותם על מה שעבר עליהם בגן באותו יום, ואפילו רבה איתם באנגלית. עד שהיא תדבר בעצמה, אני עושה זאת במקומה.
וכך בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי ברחוב, מקבל הוראות מהתאומים שלנו לדבר בצורה מצחיקה, ובאנגלית, כדי שהם יוכלו “לדבר” עם אחותם. בתחילה ניסיתי להימנע מכך, שכן אנשים שעברו לידנו חשבו שיש כאן אדם מוזר שמדבר עם ילדיו בטון ילדותי. אך דווקא המסכה של הקורונה מסייעת לי: כשאנחנו בחוץ הם כבר לא רואים את השפתיים שלי זזות, והדיבוב הופך להיות יותר אמין. אז לא אומַר שלפעמים זה לא מביך ללכת ברחוב ולדבר בקול גבוה במיוחד ובליווי אינטונציות מצחיקות, אבל אם זה מה שיגרום לילדים שלי לרכוש עוד שפה – זה לגמרי שווה את זה.
לעוד כתבות ופרטים על כנס 'היריון ולידה' של מקור ראשון לחצו כאן
