אימהות מתווכחות ביחד: להתאמן בהיריון, או לא?

יעלי נגיד־מזרחי – בעד

נתחיל מהסוף. לכל אישה שמורה הזכות לשבת בחודשי ההיריון ואחריהם מבלי לזוז מהספה. כשאת בהיריון הגוף שלך עובד כל כך קשה, גם בשעות המנוחה, שהליכה מהסלון למטבח אמורה לזכות אותך בפרס ישראל. אבל רוב הנשים לא יודעות כמה ספורט יכול לעזור להן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הסוכנות יוזמת: מורים יהודים מהעולם יתנדבו בבתי ספר בישראל
– החוב של הישראלים חזר לעלות, אך משיכת היתר בעו"ש יורדת
– עלייתו ונפילתו של דונלד טראמפ

בהיריון האחרון שלי, כמו גם בהריונות הקודמים, הרגשתי רע רוב הזמן. אבל במהלך השבוע היו לי כמה שעות שבהן הרגשתי ממש טוב: בזמן שהתאמנתי.

חצי שנה לפני ההיריון התחלתי בשגרת אימונים אינטנסיבית, בלי קשר לדיאטה כזאת או אחרת, פשוט כדי להתחזק ולהיות בכושר. מהר מאוד התמכרתי לעניין וידעתי שאם וכאשר אגלה שיש ברחמי עובר, זה לא יעצור אותי מלהתאמן.

האימונים במהלך ההיריון חידשו לי שכל התופעות המציקות יכולות להישאר מחוץ לסטודיו – העייפות התחלפה בבוסט של אנרגיה, קוצר הנשימה התחלף בתחושת התרחבות של הריאות, כאבי הגב פחתו משמעותית, וגם הבחילות לקחו פסק זמן, עד אחרי האימון. לאורך כל הזמן, משפט המפתח של המאמנות שלי היה: תקשיבי לגוף – אם זה לא נוח, אל תעשי.

העייפות התחלפה בבוסט של אנרגיה, כאבי הגב פחתו משמעותית, וגם הבחילות לקחו פסק זמן

החלק הכי קשה מבחינתי באימון היה הדרך מהספה לדלת הבית. וזה היה קשה כל פעם מחדש. המשכתי להתאמן עד תחילת חודש תשיעי, והסיבה שהפסקתי הייתה רעלת גבולית שהופיעה פתאום. מצידי, הייתי מוכנה ללדת שם, בין ה־TRX למתח. גם בלידה, רמת הכושר שלי הייתה ניכרת. דקות אחרי הלידה כבר יכולתי להרים את עצמי.

אז נכון, היריון הוא לא זמן להפוך למתעמלת אולימפית, בטח לא בגלל שיקולי משקל וגזרה. המניע היחידי הוא תחושה טובה. אז אם את בשלב המתאים, עשי לעצמך טובה ותנסי, מקסימום תפסיקי.

***

רחלי מלק־בודה – נגד

אישה יולדת. עובר יוצא לה מהגוף. היא שמחה אבל גם כואב לה. שמים לה את הילד על הגוף, אבל היניקה הראשונה שלו כואבת. היא שמחה שזה נגמר, וגם מתחיל, אבל אז יש את הרגע ההוא. הרגע הנורא שבו היא מביטה בבטנה המרוקנת והמדולדלת, שמקפצת כמו איזה קינוח ג'לי מוזר, והדבר הראשון שעובר לה בראש זה שמחר על הבוקר היא עושה מנוי לסטודיו סי.

הספורט חשוב לבריאות, רצפת האגן זקוקה לתחזוק, אבל אישה גם זקוקה לכמה ימי חסד בחיים, אולי גם שבועות, של מנוחה מהמרוץ הזה. קראו לזה הזכות להשמין בכבוד

מדהים כמה שזה הפך להיות סטנדרט. נשים מגיעות למכוני הכושר עם השליה בידיים. קשה להאשים אותן. אחרי שכל היום רואים במדורי הרכילות תמונות של ידועניות שמשתחררות מבית החולים עם סלקל והסקיני מלפני ההיריון, נדמה לך שזה מה שצריך להיות.

הם כמובן יעטפו את התחום בכל מיני שמות יפים. רצפת אגן, חיזוק שרירים, אבל בפועל נשים באות למכונים האלו וקורעות את עצמן כדי לקבל אישור מהסביבה. תראו את זאתי, נשארה שמורה. לא כמו ההיא שעדיין סוחבת צמיג מהילד הראשון.

הספורט חשוב לבריאות, רצפת האגן זקוקה לתחזוק, אבל אישה גם זקוקה לכמה ימי חסד בחיים, אולי גם שבועות, של מנוחה מהמרוץ הזה. קראו לזה הזכות להשמין בכבוד. הפריווילגיה לסחוב כמה קילוגרמים עודפים אחרי שרבאק, יצא ממך תינוק.

אולי אם במקום תמונות בביקיני, הסלביות היו מעלות באומץ תמונה של בטן הג'לי המידלדלת לאינסטגרם, היינו מרגישות קצת יותר סבבה עם עצמנו. לכל זמן ועת תחת השמים. עת לעשות ספורט, ואחרי הלידה – עת להניק ולהשמין בכיף שלך תוך צפייה בנטפליקס.

לעוד כתבות ופרטים על כנס 'היריון ולידה' של מקור ראשון לחצו כאן