כאחד מכל עשרה זוגות נזקק בשלב כלשהו בחייו לפנות למרפאת פוריות כדי להשיג היריון. המושג “מרפאת פוריות“ נשמע לרבים מאיתנו כמו משהו מאיים, שכולל בדיקות מפחידות וכואבות, זריקות, השמנה, סכנות לבריאות האישה והילד ועוד. אך לרוב מדובר במיתוסים שאין קשר בינם ובין המציאות. במאמר זה אנסה לסקור על קצה המזלג מי צריך לפנות, ובאיזה שלב.
זוג שמנסה להשיג היריון, באופן כללי עליו להמתין שנה לפני פנייה למרפאת פוריות. זאת משום שגם אם הכול תקין אצל שני בני הזוג, הסיכוי להיריון בכל חודש עומד על כ־20%־25, ולכן צריך לתת לזה זמן. ככלל, בתוך שנה, 85% מהזוגות יצליחו להשיג היריון, וה־15% הנותרים זקוקים כנראה לבירור ואולי לטיפול כלשהו. לכן, לא כדאי לחכות יותר משנה. אפילו אם נדמה שאין לכם שום בעיה – למשל, משום שבהיריון הקודם נקלטתם ללא עיכוב – עדיין עצם העיכוב הפעם יכול לרמז על בעיה חדשה.
יש לכך ארבעה יוצאים מהכלל:
אם גיל האישה הוא מעל 35. יש להמתין רק שישה חודשים, מפני שמעבר לגיל זה הסיכוי להזדקק לטיפול כלשהו עולה, והזמן העומד לרשותכם אינו בלתי־מוגבל.
אם לאישה מחזורים לא סדירים. במקרה כזה ייתכן שאין תהליכי ביוץ תקינים, וגם אם ישנם – ללא מעקב, הזוג אינו מודע לתזמון הנכון. במקרים אלה אין טעם להמתין, ומרפאת פוריות יכולה לסייע באופן פשוט על ידי מעקב בלבד, ולעתים בתוספת תרופות דרך הפה לסידור הביוץ.
אישה דתייה שהמחזורים שלה קצרים מ־28 יום, ועל פי חשבונה הביוץ (14 יום לפני הווסת) נופל לפני הטבילה. במקרה זה יש לפנות בהקדם ולא להמתין, כדי לדון בפתרון האפשרי.
אם קיים רמז כלשהו לקיומה של בעיית פוריות אמיתית. למשל ניתוח רלוונטי לגבר, דלקת באזור, מחלת רקע, טיפול כגון כימותרפיה וכדומה. במקרה כזה יש לפנות בהקדם. כך גם כאשר ישנם רמזים כאלה הנוגעים לאישה, כגון ניתוחי בטן ואגן, דלקות, כאבים חריגים. כל אלה יכולים לרמז על סיבה לחסימת חצוצרות, שדורשת בירור.
מה עושים במרפאה?
הרופא יפנה אתכם לבדיקות, שבאמצעותן אפשר לפעמים לגלות את הסיבה לבעיית הפוריות. גם אם לא תימצא הסיבה, וכך זה אצל אחד מכל חמישה זוגות – יומלץ לכם על טיפול שמטרתו להעלות את הסיכויים להשגת היריון. הטיפול יכול להיות פשוט מאוד כגון מעקב ביוץ, השראת ביוץ או הגברת ביוץ בכדורים דרך הפה. הטיפול יכול להיות גם מורכב מאוד כגון הפריה חוץ־גופית.
ומה לגבי רווקות?
בשנים האחרונות השתפרה מאוד טכנולוגיית ההקפאה של ביציות ושל עוברים. במצב החוקי הקיים היום, מגיל 30 ועד גיל 41 ניתן לשמר פוריות על ידי הקפאת ביציות. אולי גיל שלושים הוא צעיר מכדי לחשוב על אפשרויות נוספות, אבל מצד שני, גיל 39 הוא כנראה כבר מאוחר מדי לשמר פוריות לעתיד. לכן, לרווקה ששוקלת את האפשרות הזו כדאי לחשוב על כך לפני גיל 35 ולפנות להתייעצות. ככל שהגיל צעיר יותר – קל יותר להשיג תוצאות, והתוצאות טובות יותר.
מדובר בטיפול קצר של חודש או חודשיים, שאינו ממומן על ידי סל הבריאות. הוא אמנם אינו מהווה תחליף להיריון בגיל צעיר, ואינו מעניק ביטחון מלא להולדת ילד, אך בהחלט מעלה את הסיכוי להצליח בכך גם בגיל מבוגר יותר. עד כה נולדו בעולם אלפי תינוקות כתוצאה מהקפאת ביציות. מחקר גדול שבוצע בספרד הראה שאם לאישה צעירה מגיל 35 יש 15 ביציות מוקפאות (מספר סביר בהחלט להשגה) – יש לה סיכוי של 85% ללדת ילד מביציות אלה. בגיל 36 ומעלה, סיכוי זה (ל־11 ביציות) מגיע לכ־50%.
לסיכום, מרפאת פוריות היא התחנה הראשונה לבירור קושי להרות, כמו גם להתייעצות בנוגע לפתיחת אפשרויות פריון נוספות. עדיף לפנות מוקדם מדי, ולא לחכות עד שהמצב הופך להיות מאתגר. כמו כן תמיד עדיף לפנות, גם אם בסוף הפגישה המסקנה תהיה שאין צורך בטיפול.
כמובן, יש נושאים נוספים בהקשר הזה שלא יכולתי להיכנס אליהם מקוצר היריעה, והכתוב כאן אינו מהווה תחליף להתייעצות אישית עם מומחה.
ד"ר אמיר וינטראוב הוא סגן מנהל רפואי של בית החולים לניאדו, ומנהל היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית
