הידעתן שחופשת הלידה שלכן התארכה מ־14 שבועות ל־15 רק בזכות הצעת חוק שעברה בכנסת הנוכחית? או שדמי הלידה שלכן מחושבים עכשיו באופן הוגן יותר? חברי – ובעיקר חברות – הכנסת ה־20 מעלים את ההורים הצעירים על ראש שמחתם, ומחוקקים עשרות חוקים לטובת המשפחה הישראלית.
אחת הסיבות לכך היא אכן מספר הנשים הגדול בכנסת הנוכחית, השמות דגש על חקיקה למען נשים. כמו תמיד, זהו שילוב של אידאולוגיה ופוליטיקה: המחוקקות הנמרצות – והגברים שמסייעים להן – מקוות באופן טבעי שפעילותן תזכה אותן בתמיכה נשית בקלפי. כך או כך, וכדי שתהיו מודעות לזכויותיכן ותוכלו לממש אותן, הנה כמה חוקים הנוגעים להיריון ולידה שעברו בשלוש השנים האחרונות:
הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה, שעברה בחודש מארס 2017, מאריכה את תקופת הלידה וההורות שעליה משולמים דמי לידה, מ־14 ל־15 שבועות. כן, החוק הנוכחי מחליף את המונח הוותיק "חופשת לידה" בביטוי "תקופת הורות", שהרי כמו שכולנו יודעות – אף אחת לא באמת מתפנקת בחופשה שלווה ורגועה בחודשים שלאחר הלידה. נוסף על כך, ומתוך מבט שוויוני על משימת גידול הילדים, החוק החדש קובע כי גם הגבר יוכל לקחת שבוע של "תקופת לידה והורות" במהלך חופשת הלידה של אשתו, אם בת זוגו ויתרה על תשלום דמי הלידה בעבור השבוע ה־15.
לידת תאומים מביאה עמה אתגר מורכב ולא קל להורים הצעירים, שלא לדבר על שלישיות. החוק מכיר בכך, ובמקרה כזה האם זכאית להאריך את תקופת ההורות והלידה שלה בשלושה שבועות נוספים עבור כל ילד נוסף. בחודשים האחרונים אישרה מליאת הכנסת תיקון של ח"כ יואל חסון וחברי כנסת נוספים, ובו נקבע שאם האב מעוניין גם הוא בחופשה מהעבודה כדי לסייע בטיפול בילדים, הוא יוכל לממש עד שבועיים מתוך שלושת השבועות הנוספים שמקבלת האם.
לעתים חברי הכנסת נדרשים לתקן את החוק לאחר פניות של אזרחים, המצביעים על פערי זכויות הדורשים שינוי חקיקה. בעקבות פנייה כזו, שהגיעה אל ח"כ יוליה מלינובסקי, היא הביאה לאישור חוק שיעניק הגנה מפני פיטורים לחיילות בתקופה שבה הן עוברות טיפולי הפריה חוץ־גופית או טיפולי פוריות, וב־150 הימים שלאחר מכן. עוד נקבע כי גם חיילים (גברים) בקבע בעת חופשה מיוחדת לאחר לידה, יהיו מוגנים מפיטורים.
תיקון אחר לחוק, שנכנס לתוקפו בכנסת הנוכחית, קובע כי גם נשים שילדו בביתן ולא בבית החולים יקבלו מענק לידה. החוק, ביוזמת ח"כ תמר זנדברג, מבטל את האפליה שהתקיימה בין יולדות בבית ליולדות בבית חולים, מתוך הבנה שלידת בית בסיכון נמוך, וכאשר היא מלווה ברופא או מיילדת מוסמכת – איננה מסוכנת יותר מלידה בבית חולים.
הצעת חוק נוספת, של חברות הכנסת תמר זנדברג וטלי פלוסקוב, מרחיבה את התקופה שלפיה מחשבים את דמי הלידה שלכן, משלושה חודשים שקדמו ליום שבו הפסקתן לעבוד – לשישה חודשים. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "פעמים רבות נשים הרות נאלצות להיעדר מהעבודה בחודשים האחרונים להריונן, בשל מצב פיזי ובריאותי. כתוצאה מכך, הן עובדות פחות ושכרן נפגע". החוק החדש קובע כי ההסתכלות תיעשה אחורה יותר בזמן, במטרה לאפשר תשלום דמי לידה הוגנים ומורחבים יותר.
בזכות חברות הכנסת רחל עזריה, נאווה בוקר, יפעת שאשא־ביטון ועוד, תוכלו מעתה לחלוק את שעת ההנקה שלכן עם בן הזוג. אם בעבר עובדת הייתה רשאית להיעדר מהעבודה לשעה אחת ביום בארבעת החודשים שלאחר תום חופשת הלידה, כעת יתאפשר לשני בני הזוג לחלוק את הזכות הזו לסירוגין, או לאפשר לגבר לממש אותה לבדו. איך תעשו זאת? על בני הזוג למסור הצהרה חתומה למעסיקים שלהם על אופן מימוש הזכות. שעת ההנקה לא תיקרא עוד כך, כי אם "שעת הורות".
מהלך חשוב נוסף שנולד בכנסת יקל על נשים שחוות לידה שקטה. הצעת החוק של חברת הכנסת עליזה לביא שאושרה לאחרונה, מכירה לראשונה ביולדת בלידה שקטה כבר מהשבוע ה־22 – ולא מהשבוע ה־26 כפי שהיה עד היום – ומשווה את זכויותיה בביטוח הלאומי לאלו של יולדות בלידה רגילה. החוק החדש משווה את המצב החוקי להגדרה הרפואית, המכירה בלידה כזו כבר מהשבוע ה־22. המטרה היא לסייע לנשים בהתמודדות עם הכאב הפיזי והנפשי לאחר החוויה הטראומטית של לידה שקטה.
למנוע אסונות נוספים
לצד ההצלחות הרבות בשיפור תנאי היולדות, במישור של זכויות הילדים הרכים עצמם טרם נרשמו שינויים משמעותיים בחקיקה. הסיבה העיקרית היא שרוב תיקוני החקיקה שהזכרנו אינם כרוכים בעלויות חריגות מדי או בשינוי נהלים רוחבי, אלא נקודתי.
בישראל, ילדים מגיל לידה עד שלוש אינם זכאים לחינוך חובה. החוק מתייחס לחינוך התינוקות שלנו רק בעקיפין, וכשירותי בייביסיטר לאם העובדת. במדינות העולם משתנה התפיסה הזו בשנים האחרונות, והולכת וגדלה הכרה בחשיבות החינוך כבר מגיל לידה, בשל ההתפתחות המואצת של מוח התינוק בשנים הללו – אך בישראל התפיסה המיושנת יותר עודנה שולטת בתחום.
הדבר בא לידי ביטוי בכך שתחום הפיקוח על מעונות היום והאחריות על החינוך בגיל זה נמצאת באחריות משרד העבודה והרווחה, ולא משרד החינוך. שר הרווחה חיים כץ אמנם ביצע צעדים משמעותיים לטובת הילדים, בין היתר בבינוי מואץ של מעונות יום, אך המשרד המקצועי האמון על טיפול בילדים היה ונותר משרד החינוך.
נתון דרמטי נוסף שרוב ההורים אינם מודעים אליו הוא שרק 25% מהילדים מגיל לידה עד שלוש נמצאים במעונות יום המפוקחים על ידי המדינה. 75% מהילדים מעבירים את רוב שעות היום במעונות פרטיים ולא מפוקחים. רק בחודש שעבר נהרגה התינוקת יסמין וינטה על ידי מטפלת בפעוטון בפתח־תקווה. מקרים מזעזעים כאלה התרחשו במעונות לא מפוקחים לאורך השנים האחרונות, והמחוקק שנדרש להגיב כדי לבלום אותם לא הצליח בכך. הסיבה היא בעיות תקציב.
לאחר כל מקרה טרגי כזה במעונות הלא מפוקחים יוזמים חברי הכנסת הצעות חוק שונות, שמטרתן לגבש אחריות ממלכתית לחינוך הפעוטות הרכים ולהגנה עליהם. בין היתר מדובר בהצעות חוק המחייבות הצבת מצלמות במעונות, חוקים שימנעו מעברייני מין לפתוח מסגרות לפעוטות, הקמת מועצה בין־משרדית שתפקח על הגיל הרך, והצעת חוק לפיקוח על המעונות שיזמו בעבר חברי הכנסת יעקב מרגי ושאשא־ביטון וכעת מוביל אותה השר כץ.
החוקים הללו, שרובם המכריע נבלם עוד לפני שהגיע אל חדרי ועדות הכנסת, אינם זוכים לפופולריות בממשלה, שמנסה באופן מסורתי להתנער מאחריותה לטיפול בפעוטות מגיל לידה. גם הצעת החוק האחרונה של כץ, המקודמת בדחיפות בעקבות מותה של יסמין וינטה, נתקלת במחסומים בירוקרטיים של פקידי האוצר המסרבים לממן את עלותה – כ־700 מיליון שקלים.
בתחום החינוך מגיל לידה עד שלוש טרם נפרצה אפוא תקרת הזכוכית שתגרום למדינה לקחת אחריות על הילדים הצעירים. אך לרשות חברי הכנסת עומד כלי נוסף המשפיע על אימהות ויולדות, והוא דיוני הוועדות. בוועדה לזכויות הילד, בוועדה למעמד האישה ובוועדת החינוך מתכנסים חברי הכנסת לדון לא פעם בעקבות מחדלים או בקשות של אזרחים. בדרך זו אפשר להעלות למודעות ולעתים לפתור בעיות גם שלא באמצעות חקיקה, מאחר שחברי הכנסת יכולים לזמן אל הוועדות את כל גורמי המקצוע הממשלתיים והארגוניים. עצם הדיון התקשורתי והפומבי בנושאים שונים מביא לגיבוש פתרונות לטובת האזרחים.
בקיץ הקודם, למשל, התכנסה הוועדה לזכויות הילד בראשות ח"כ יפעת שאשא־ביטון למספר רב של דיונים בעקבות תופעת שכחת הילדים ברכב. התייצבות אנשי המקצוע בוועדה, הדיונים שהתפתחו והעלאת הנושא למודעות בתכיפות גבוהה – הביאו ליצירת אפליקציות ומוצרים שנועדו למנוע את המקרים הבאים. עם זאת, הצעות החוק שנולדו באותן ישיבות טרם הבשילו לכדי חקיקה.
לסיכום ניתן לומר שהרגישות הפרלמנטרית לאימהות וילדיהן נמצאת במגמת עלייה, בעיקר בזכות חברות הכנסת הממלאות את המשכן, אך יש עדיין לאן לשאוף.
