מכירים את התמונות האלה שחברים מעלים מטיול בחו״ל, אלה שהחוף בהם לבן, המים בצבע טורקיז מטריף והנופים – אין בכלל על מה לדבר? אז עכשיו אני החברים האלה.
חזרתי לאחרונה מטיול של שמונה ימים באחד האיים הקסומים בעולם, מאוריציוס, והחוויה הייתה כל כך מהממת שאני לא מצליח להבין איך אני לא גרה ליד הים, למה אין לי בריכה בחצר ואיך יכול להיות שיש מקומות בעולם שהצמחייה בהם לעולם לא משנה את צבעה לצהוב־יבש.
את הדרך לשם עשינו בטיסה השבועית של ״אייר סיישל״ למאוריציוס (שודרגתי למחלקת עסקים. אחלה דרך להתחיל את הטיול), עם קונקשן באחד משדות התעופה המתוקים ביותר שנתקלתי בהם – נמל התעופה הבינלאומי של סיישל. עם חיפוי עץ וקישוטים מבמבוק, המבנה המאורך הקטן נותן הרגשה של בית. אחרי מנוחה קצרה בטרקלין של האח״מים המשכנו ליעד האמיתי.
שעתיים וחצי אחרי והנה – אנחנו במאוריציוס.
וכל הדרך לבית המלון העיניים לא מצליחות לתפוס את כל המראות, המוח מנסה לעבד והלב מתרחב עם כל פיסת ארץ ירוקה שחולפת על פנינו. מותשים קלות, בכל זאת קרוב ל-11 שעות טיסה (שלא לדבר על נתב״ג – שיתאוששו שם במהרה בימינו אמן), הגענו לבית המלון והעייפות נגוזה פלאים. ים ובריכה ועצים של קוקוס – המראה הראשון שראינו והמראה שהמשיך ללוות אותנו לאורך הטיול. איך היו אומרים אצלנו? ״שיא המה רבו״, בחיי. (תרשמו: Paradis Beachcomber Golf Resort & Spa. לא תתחרטו).
בבוקר, אחרי שינה מהמפנקות שידעתי, יצאנו לשמורת הטבע Ebony Forest, בדרום־מערב האי. ומה אני אגיד לכם, אין אצלנו את הפסיליטיז בשביל מקום כזה, אבל הלוואי והיה.
מעבר לכל העצים, לשבילים המסודרים ולמפל המהפנט, בשמורת הטבע הזו משמרים עצים בסכנת הכחדה ובהם עץ ההובנה שנוצל כמעט עד תום בידי שליטיו הקודמים של האי, וגם מיני ציפורים ובעלי־חיים מקומיים. בנסיעת שטח קצרה, בשביל סלול ומיועד לכך עלינו לראש ההר לנקודת תצפית שגילתה לנו עוד קצת מיופיו של האי.
את בוקר המחרת התחלנו בביקור בבית מלאכה ייעודי לנשים, המלמד אותן לשכלל את כישורי היצירה שלהן שיוכלו לצאת לשוק העבודה וליהנות מעצמאות כלכלית. הן יוצרות בקליפות קוקוס, בעץ ובחומר.
אבל התחנה הבאה הייתה המרגשת מכולן – בית הקברות היהודי. זהו בית קברות שהקימה קהילה קצת שונה מהרגיל – 1,580 יהודים שגורשו לשם בידי השלטון הבריטי בארץ שזרועו הארוכה הגיעה עד לאי. קהילה שאנשיה ישבו במעצר במשך חמש שנים, שאיבדה מחבריה ונאלצה למצוא להם מקום למנוחת עולמים – בית הקברות המטופח והמוזיאון הקטן במקום הם שנשארו לספר את הסיפור.
ואז הגיעה שבת ואותה בילינו במלון אחר, יפה לא פחות ומפנק אולי אפילו יותר (באמת ששקלתי לעבור לשם באופן קבוע, תראו שאני לא ממציאה: Trou Aux Biches Beachcomber Golf Resort & Spa). בזמן שהחבר׳ה הלכו לגן הבוטני הסמוך אני נשארתי לבלות על החוף ולנוח מלא – מצווה בשבת. השיזוף הגיע כבונוס.
ביום ראשון, אחרי שעברנו למלון אחר אחר (הכול כלול! Victoria Beachcomber Resort & Spa), יצאנו לשיט קטמרן לאי קטנטן, שמורת טבע בשם ״האי גבריאל״, הנמצא מרחק שעה וחצי הפלגה מהחוף בצפון־מערב מאוריציוס. 50 גוונים של כחול היה האוקיינוס בדרך לשם, וכל גוון יפה יותר מקודמו. בדרך חזרה זכינו גם לראות דולפינים מקפצים לידינו וחדי העין אף הצליחו לצפות בדג מעופף (יש חיה כזאת, כלומר דג). את שאר היום בילינו במלון – בריכה, חדר כושר, ים ומה שביניהם. בכל זאת, באנו קצת לנופש, לא?
לאחר מכן המשכנו לביקור בבית מלאכה לעבודה בזכוכית – זוג שהגיע מדרום אפריקה ויוצר בזכוכית ממוחזרת ובזכוכית שאינה; במפעל לייצור בקבוקים מקני סוכר – קונספט די מדליק: משתמשים בפסולת שנותרת מקני הסוכר ומייצרים ממנה בקבוקים שאפשר לזרוק לפח בכיף, ובשוק בעיר הבירה – חבל ששוק מחנה יהודה לא נראה ככה. את כל אלה הספקנו לפני שעברנו למלון הבא והאחרון – בצד השני של האי ועשר דקות נסיעה משדה התעופה (Shandrani Beachcomber Resort & Spa). ולא, תנועת המטוסים כמעט ולא מורגשת – מספר הטיסות מועט במהלך היום, ובשעות הלילה המאוחרות (אחרי 23:00) אין טיסות בכלל.
טיפ: אם אתם נמצאים בצד המזרחי של האי, קומו לראות את הזריחה. כמה פעמים כבר יוצא לכם לראות אחת כזאת מעל הים?
את היום הלפני־אחרון ביליתי ברגוע, על כיסא נוח על החוף, עם דרינק ביד ושמש מפנקת, ואחרי הצהריים הוקדש לבילוי בספא של המלון, במסאז׳ מהמפנקים שהיו לי.
לשדה התעופה יצאנו אחרי עוד טבילה בים (איך אפשר לעזוב את כל היופי הזה?) ואת השעות אחר כך בילינו בהכחשה נמרצת שהטיול כבר נגמר. שופינג בדיוטי פרי, מנוחה קצרה ומפנקת בטרקלין של האח״מים (שוב), ויאללה למטוס והביתה.
מה חשוב לדעת?
מאוריציוס: האי משתרע על פני 2,040 קמ״ר – כעשירית משטח ישראל, וחיים בו כ-1.3 מיליון תושבים.
השפה השלטת: צרפתית, אבל כולם יודעים גם אנגלית.
ענפי פרנסה עיקריים: קני סוכר ותיירות.
המטבע: רופי מאוריציאני. אפשר לבוא עם דולרים או אירו ולהמיר שם. המלצה שלי: פשוט תמשכו שם בכספומט, הרבה יותר נגיש מצ׳יינג׳ וחוסך עמלת המרה נוספת.
עונת התיירות המומלצת: אוקטובר עד אפריל, פחות או יותר. אפשר להגיע גם בתקופות אחרות בשנה, רק לקחת בחשבון שמזג האוויר אומנם יהיה נוח (יחסית) אך המים קרים.
שופינג: אל תבנו על זה, אין היצע של ממש אבל מרכזי הקניות חמודים בפשטותם.
אטרקציות: בכמויות, רק תבחרו, במים או ביבשה.
מסלולי טיול וטבע: יש לא מעט. היופי באי הוא שאפשר לעשות טיול בטן־גב, טיול אטרקציות, טיול של מסלולים או טיול של הכול ביחד – תלוי כמה זמן אתם נמצאים, תלוי מה אתם אוהבים.
אינטרנט: מושלם. יש WiFi בכל מקום אפשרי – שדה התעופה, בתי מלון, מסעדות, אבל אם אתם רוצים להישאר זמינים למשך כל שעות היממה כרטיס סים מקומי ב-5 אירו יעשה בשבילכם את העבודה. אל תחשבו אפילו על חבילה מהארץ, פחות יעיל ומשמעותית יותר יקר.
בית חב״ד: כן, גם במאוריציוס יש אחד, וזה בלי ספק משדרג את החוויה. כמו כל בית חב״ד שמכבד את עצמו יש במקום בית כנסת, ארוחות שבת ואוכל שאפשר להזמין במהלך השבוע. הרב ליימה ישמח לשמוע מכם.
מחירי טיסות: 1,200 דולר בממוצע ויש ארוחות כשרות.
הערות ביניים
נ״ב 1 דרינק כל ערב לפני הארוחה – מנהג שלמדתי שם ושוקלת לאמץ.
נ״ב 2 כל יום אחרי הצהריים היה מוקדש להנאה מכל האפשרויות שהיו לכל מלון להציע, ומה אני אגיד לכם, היו לא מעט כאלה. בריכה, ספא, מגרש גולף (כן, כן, מתברר שאנשים באמת משחקים את זה כשהם בחופש), מגרשי טניס וחדר כושר. חוץ מזה, בגלל מיקומם על חוף הים, הוצעו גם שלל פעילויות ימיות: שנורקלים, סקי מים, קייאקים, צלילה עם צבים, שיט בסירה וכן הלאה וכן הלאה, כל מלון ואפשרויותיו הוא.
בונוס: אם יש לכם רישיון סקיפר, תוכלו אפילו לשכור כלי שיט רציני יותר ולהיות עצמאים בשטח. נקודה למחשבה.
