מעבר לכל דמיון: מסע באווירה תנ"כית בעבר הירדן המזרחי

התרגשות אחזה בי כשקיבלתי לפני כחודש הזמנה לסייר בעבר הירדן ולחצות את הגבול אל הממלכה ההאשמית. נכון שזו לא פעם ראשונה, אך בכל זאת זרמו קצת מים בירדן מאז הפעם האחרונה שבה חציתי אותו לכיוון מזרח. טיול בירדן אינו דבר של מה בכך, במיוחד כשמבקרים באתרים שעוד לא זכיתי לבקר בהם. יום ראשון החל בתפילת ותיקין, והיינו הראשונים שפתחו את מעבר הגבול. המעבר הלך מהר מכפי שציפינו, והנה אנחנו כבר בדרכנו דרומה, על כביש הבקעה הירדני.

המדריך שלנו, גלעד פלאי, מכיר את עבר הירדן כמו את כף ידו. כשהנהג והשוטר הירדנים קצת מתברברים, הוא מראה להם מאיפה הדרך הקצרה ביותר.

בדרכו של יעקב

בנסיעה דרומה לאורך הכביש אנו חוצים לפרקים תעלה שמובילה מים מהירמוך לשדות החקלאיים בבקעה, ובהמשך מעלה את מימיה לבמת ההר. זוהי תעלת עבדאללה, או הע'ור. במסגרת המאבק על מקורות המים בשנות החמישים והשישים, ובמקביל לבניית המוביל הארצי בישראל, בנתה ירדן (לא לפני שהגיעה להסכמות עם סוריה) תעלה שמטה את מי הירמוך מערבית לגשר אל־חמה, דרך מנהרה בג'בל אום־קיס, והמשכה בתעלת בטון פתוחה לאורך הבקעה הירדנית (התעלה נמשכת היום עד לצפון ים המלח).

מזרחית לנו נמצא נחל יאבס, ועל הדרך נמצאת כנראה העיר המקראית יבש, יבש גלעד. לאחר כ־40 ק"מ מרגע חצייתנו את הגבול אנחנו מגיעים לנחל יבוק. התרגשות אוחזת בנו כאשר אנו עולים במעלה הנחל, עוברים דרך "מעבר יבוק" באזור הצר של הנחל, ועולים ממש בדרך שבה ירד יעקב עם משפחתו ובלילה, לקראת עלות השחר, ופגש את המלאך,

כפי שנאמר בספר בראשית (לב): "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.  וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".

אנחנו עולים לפנואל, תל יפהפה מעל נפתוליו של היבוק, וקוראים את הפסוקים. אי אפשר שלא להתרגש מהמקום שבו צעד יעקב לקראת כניסתו לארץ ישראל, המקום שבו קיבלנו את שמנו "ישראל". משם אנחנו חוזרים בנסיעה, והפעם חולפים על פני תל סוכות המקראית בכפר "דיר עלה", ומזכירים גם את קרב גדעון במדיינים, שעשה בדיוק את המסלול ההפוך מיעקב: "וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת" (שופטים ח).

קן נשרים

אנחנו ממשיכים בדרכנו דרומה ועוברים דרך העיירה כראמה. כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, במרץ 1968, ביצע צה"ל פשיטה נרחבת על מפקדת הפת"ח שישבה בכפר הזה ובראשה יאסר ערפאת. זו זו הייתה הפעולה הצבאית המשמעותית הראשונה מאז מתום המלחמה. בפעולה נהרגו 30 חיילי צה"ל, הופל בה מטוס ישראלי וטנקים וזחל"מים הושארו בשטח הכפר. אף שגם לאנשי פת"ח נגרמו אבדות רבות, היא הוצגה על ידי הפלסטינים כניצחון.

סיורנו נמשך באתרים מדהימים ביופיים. באתר הארכיאולוגי עיראק אל־אמיר אנו מבקרים במערות ובארמון טוביה. הארמון היה שייך למשפחה שהייתה מקושרת לשלטון הפרסי והופקדה על גביית המיסים במרחב כולו. משם אנחנו ממשיכים לחניית לילה בעיירה מדבא.

את היום למחרת מתחילים לפנות בוקר כדי להספיק את כל מה שמתוכנן לנו. אנחנו נוסעים דרומה על דרך המלך, דרך "שדה מואב" – אזור חקלאי פורה בואכה המדבר. גם הדרך הזו מוזכרת בתנ"ך בהקשר להגעתם של בני ישראל לארץ ופנייתם לממלכת אדום: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ"

(במדבר כ).

אנחנו עוברים גם דרך העיר דיבן, היא דיבון המקראית, וממשיכים דרך הסכר הענק היושב על המוג'יב, הלוא הוא נחל ארנון. חוצים את "מעברות הארנון" עם התנ"ך ביד וממשיכים דרך ואדי חסה לצפון אדום, אל מצודת הסלע.

הנוף כאן הוא של אבני חול בהירות שיוצרות תצורות יפות ומעוגלות. תצורת אבנים זו מקשה טופוגרפית על המעברים ומהווה מכשול, אך גם יוצרת נקודות מסתור והגנה, מעין "קן נשרים". הנוף הזה נוצל על ידי האדומים לבניית מצודות מבוצרות שנקראו "מצודות סלע". הן נישאות בגבהים ונסתרות מעיני האויבים, ועליהן אמר הנביא עובדיה: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ".

משם אנחנו עושים את דרכנו אל עבר ים המלח וצוער המקראית בפיתחת ואדי חסה, בואכה ים המלח. צוער היא עיר המקלט של לוט ומשפחתו: "הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי" (בראשית יט). על צלע ההר השחור ממול נבנה מנזר על שם לוט, שחרב במאה השמינית לספירה. משם ממשיכים לתצפית מרגשת בהר נבו, ואחרי עוד יום עמוס שוב לנים במדבא.

ד"ש מאדריינוס

את יומנו האחרון והקצר במממלכה האשמית אנחנו מקדישים לעיר הרומית היפה והמרשימה ג'רש, לא לפני שחוטפים ביקור קצר במכוור, אחד המבצרים שנפלו במרד הגדול. אחרי נפילת ירושלים נשארו שלושה מבצרים: הרודיון, מכוור ומצדה, שנכבשו בסופו של דבר רק אחרי שלוש שנים. מבצר ההרודיון היה הראשון שנכבש. אנשי המקום ראו מכאן את עלייתו באש וכנראה חשבו לעצמם שהנה הסוף מגיע.

אנו שומעים את סיפורה של מכוור וחוזרים צפונה שוב על דרך המלך, דרך "ארץ עטרות".

חוצים את עיר הבירה עמאן, ולאחר נסיעה ארוכה מגיעים אל אחד המקומות היפים ביותר בירדן – "ג'רש". את הביקור בעיר אלף העמודים קשה לתאר במילים. אין עוד כמעט עיר בעולם שנשתמרה באופן הזה מהתקופה הרומית. אנחנו נכנסים בשער מפואר שנבנה לכבודו של הקיסר אדריינוס, שהגיע לכאן בתחילת שנות ה־30 של המאה השנייה, ומשם אל ההיפודרום, התיאטרון, המקדשים והרחובות הרחבים והמפוארים. אנחנו שומעים גם על בית הכנסת שנבנה במקום, ממש בגובהה של עיר (כיום לא ניתן לראות אותו לאחר שכוסה).

מג'רש אנחנו שבים למעבר הגבול דרך יערות הגלעד, עם תצפית מרהיבה בזווית מאוד שונה על החרמון הלבן והמושלג, וחשש שמתגנב ללב שאולי לא נספיק ונצטרך לבלות עוד יום בעבר הירדן. בסוף אנחנו חוצים את הירדן ואת מעבר הגבול ממש ברגעים האחרונים, וחוזרים הביתה מלאי חוויות.

מוזמנים להצטרף אלינו ב"קשת יהונתן" למגוון טיולים מדהימים לקהל הרחב בעבר הירדן.