זו הייתה נסיעה חגיגית בהחלט. כמה עשרות כתבים ודוברי מועצות אזוריות ביהודה ושומרון התכנסו להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה. רכבי ספארי חיכו להם ביישוב כפר־אלדד שבמזרח גוש עציון, ומשם על שביל עפר שנסלל זה עתה נסעו ל“שמורה ההסכמית“ שנמצאת בשטח B, כמה מאות מטרים משם. הנוף המרהיב של מדבר יהודה התחלף לאחר כמה סיבובים במראות של פריצת דרכים ובניית מאות מבנים בלתי חוקיים בידי ערביי האזור. בעצירה במקום, הפלסטינים שלא אהבו את הנוכחות היהודית במקום אף ניסו להתעמת עם המבקרים.
התקרית ב“שמורה ההסכמית“ המחישה בצורה הטובה ביותר את המתרחש בשטחי B ואף C ביהודה ושומרון שיהודים לא מגיעים אליהם, ואת חשיבות הסיורים והביקורים, באישור הנדרש כמובן. בלעדיהם, הפלסטינים משתלטים על שטחים המרוחקים רק כמה מאות מטרים מיישובים שבהם מתגוררים אלפים מתושבי יהודה ושומרון, ועושים בהם כבשלהם. בחגים ובמהלך חופש הקיץ רוב המקומות מאובטחים ופתוחים לביקורים של ישראלים.
כדי להבין את המורכבות, נדרשנו להסבר הבא: במסגרת הסכמי אוסלו חולקו השטחים ביהודה ושומרון לשלושה סוגי אזורים: A לרשות הפלסטינית, B בשליטה אזרחית ערבית וצבאית ישראלית, ו־C בשליטה אזרחית וצבאית ישראלית. גם אתרי מורשת מסוימים נכללו בשטח בשליטה פלסטינית. עדי שרגאי, מנהלת ארגון “שומרים על הנצח“, מתארת את המצב המורכב – אך פתיר, יש לומר. “מדינת ישראל הייתה צריכה להעביר לרשות הפלסטינית רשימה של האתרים שהם בעיניה החשובים ביותר, שאף על פי שפיזית הם נמצאים בשטח B, הם יוגדרו שטח C ואפשר יהיה להיכנס לשם“.
אחד מהאתרים ש“נפלו בין הכיסאות“ הוא הר עיבל ומזבח יהושע שעליו, שנמצא בשטח B ולא הוגדר לפני 30 שנה שטח C. “הערבים לא הגדירו את זה במפות שלהם כאתר ארכאולוגי“, ממשיכה שרגאי לתאר, “ולא סתם הרשות הפלסטינית הוציאה למקום תוכנית בינוי עירונית על גבי האתר עצמו – אף שאינו חלק מתוכנית התפשטות טבעית; בכוונה הלכו למקום שאין בו כלום לכאורה, ושם פרסמו את התב“ע שלהם. בתחילת החודש קיבלנו דיווח שהטרקטור התחיל לעבוד, מבחינתם התוכנית יוצאת לפועל. אנחנו מטפלים בזה ממש בימים אלו ומנסים לעצור את הפגיעה“.
האתר נמצא בתחום האחריות של יאיר אלמקייס, ראש מדרשת שומרון. “מבקרים רוצים להגיע למזבח יהושע אבל הצבא הגביל את העלייה שם לרכבים ממוגני ירי ומכוניות פרטיות לא יכולות להגיע לבד, אלא רק בקבוצה ובליווי הצבא“.
מקום נוסף הוא תל בלאטה, שנמצא בשטח A. הוא סמוך לדרכים הראשיות שחצו את ארץ ישראל גם למעיינות רבים והוא שולט על צומת דרכים חשובה בין הרב עיבל והר גריזים. אלמקייס מאפיין את חשיבותו ההיסטורית של המקום: “כאן פוגשים את שכם המקראית, את השער שדרכו יעקב אבינו דיבר עם אנשי שכם בסיפור עם דינה, רואים את המקום שבו יהושע נפרד מעם ישראל, את מקדש בעל ברית מהסיפור של אבימלך בן גדעון. זו שכם המקראית“. לפני שמונה שנים הגו במדרשת שומרון את “כנס שכם“, שבמסגרתו נערכו במקום חמישה סיורים שבכל אחד מהם השתתפו 200 איש. “זה הפך לסוג של מסורת“, אומר אלמקייס, “אבל השנה בגלל המצב הביטחוני הוא לא התקיים, אנחנו מקווים שזה יחודש בשנה הבאה“.
כבשו את הבירה
שומרון העתיקה נמצאת בשטח שמוגדר שטח C, אך הדרך אליו עוברת בשטח B. בחודש מאי אישרה הממשלה הקצאה של 32 מיליון שקלים להשקעה באתר סבסטיה, לאחר שערבים סללו דרך בלב האתר הארכאולוגי, בתוואי שמתחיל בשטח B ונמשך כ־400 מטר בעומק שטח C. במהלך העבודה נהרסה החומה ההרודיאנית באתר ונפרצו מערות קבורה מתקופת בית שני, נשדדו והושחתו. אל הקברים העתיקים אף הושלכו פגרי חזירים.
“אפשר לדבר הרבה על ניכוס מורשת והכחשת היסטוריה, שמכחישים את הקשר המקראי של האתר, זה לא בר דיון. תשאלי כל ארכאולוג והוא יגיד שזו בירת ישראל המקראית, אבל מבחינת הפלסטינים ההיסטוריה באתר מתחילה בימי הורדוס בתקופה הרומית ולפני כן אולי היו כנענים, אבל הקשר לתנ“ך ולבירת ממלכת ישראל לא היה ולא נברא לדעתם“, מציינת שרגאי.
ובכל זאת, נערכים במקום ביקורי ישראלים מפעם לפעם. “בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח אפשר להגיע ברכבים פרטיים לבירת ממלכת ישראל הקדומה“, אומר אלמקייס, “שהיא גן לאומי מוכרז שנמצא בשטח C. בזמנים אחרים אפשרות הכניסה בעייתית יותר“.
גם הוא רואה ערך רב בביקור במקומות האלה. “מוכרחים לבקר בתל דותן, בסבסטיה ובהר עיבל, גם אם חייבים ליווי צבאי לשם כך. אם לא נהיה שם – הם פשוט ילכו לאיבוד. על תל ארומה, עיר הבירה של אבימלך, עלו עם D9; אם הכותל היה בשטח B, אפשר היה לעלות עליו עם D9? הרי אם היו פוגעים בקבר מרדכי ואסתר באיראן מדינת ישראל הייתה משתוללת. פה זה קורה בחצר שלנו וזה לא פותח מהדורות חדשות“.
הוא מתאר את ההרס שנעשה בתל ארומה שמדרום לרכס איתמר. “הוועדה לסימון שבילים סימנה את המקום והיינו מטיילים שם, עד שהרש“פ החליטה שזה אתר ארכאולוגי פלסטיני, הביאה דחפורים ותקעה דגל, וככה הם הרסו מבצר חשמונאי בן 2,000 שנה. חצבו בתוך רצפת פורום מהתקופה ההרודיאנית, שכמעט אין כמוהו בארץ. אמרנו לצבא – תראו מה קורה פה, אבל הייעוץ המשפטי טען שמכיוון שזה שטח B, הפלסטינים אחראים והם יכולים לעשות מה שהם רוצים. וזה אכן קרה. לשמחתי יש גופים שמשקיעים המון מאמץ ורואים בפיקוח ערך. צריך לשבח את אנשי קמ“ט (קצין מטה) ארכאולוגיה במנהל האזרחי, שעומדים להיכנס לעבודות שימור של המקום“.
שקט יחסי
אבל יש שאינם מקבלים את החלוקה שקבעו הסכמי אוסלו. “כל מקום שהוא אטרקטיבי, שיש בו מורשת יהודית, צריך לטייל בו, בכל יהודה ושומרון – כמובן באמצעי הבטיחות והביטחון הנדרשים“, מציין משה רונצקי, מנהל מחלקת התיירות במועצה האזורית בנימין. “בעינות בידאן שמתחת לאלון־מורה למשל צריך לטייל כמה שיותר, בתיאום עם הצבא. בפועל, יש מקומות שיותר מטיילים בהם ביומיום ויש מקומות מרוחקים יותר; בחול המועד יש הזדמנויות כאלו, ושווה להכיר את המקומות המיוחדים“.
“אין מתאם ברור בין סכנה ביטחונית לבין מיקום אזור הטיול“, מפתיעה שרגאי. “יכול להיות אתר מסוכן מאוד אבל הוא בשטח C, ויכול להיות אתר בטוח מאוד בשטח A. יש מקומות שבהם הדברים מורכבים, ואנחנו הולכים ומאבדים אתרים שבעבר היינו מטיילים בהם חופשי“.
אלמקייס: “לפעמים יש טענות – מה אתם מעסיקים את הצבא בטיולים? התשובה היא שהצבא פה גם כדי לשמור על מרקם חיים תקין, וזה כולל גם טיולים. בזכות הטיולים הצבא מכיר את המרחב, קצינים ומפקדים בכירים מכירים את הערך, מבינים את הגזרה שלהם ומשפרים את היכולות שלהם. בלי בקשות הטיולים שלנו, הם לא היו מכירים“.
מרחב יריחו למשל מלא באתרים בשטחים בכל מיני סטטוסים, אולם האתר המרכזי והמוכר ביותר הוא ארמונות החשמונאים. גם כאן, האתר נמצא בשטח C והדרכים המובילות אליו עוברות בשטח A. באישור מיוחד מראש אפשר להגיע דרך בסיס מג“ב מכמש.
לאחרונה הכריז אונסק"ו, ארגון החינוך, כי הוא מכיר ביריחו "אתר מורשת עולמי פלסטיני". ארמונות החשמונאים מצטרפים לשלושה אתרים אחרים בעיר הקדומה – תל יריחו, בית הכנסת “שלום על ישראל“ ובית הכנסת בנערן. אתר נוסף, מהתקופה המוסלמית, הוא ארמון הישאם, ולא הרחק נובע מעיין אלישע.
“מדובר באחד האתרים היפים בארץ“, אומר יאיר אלמקייס. “יש שם בריכות ומקוואות ועוד מגוון מדהים של ממצאים. הבעיה שם היא שהאתר עצמו בסטטוס C וכל מה שנמצא בשטח A שדוד והרוס לגמרי, רשות העתיקות מבצעת במקום עבודות שימור כל הזמן.
יאיר אלמקייס (למעלה), מדרשת שומרון: “למה אנחנו מעסיקים את הצבא בטיולים? כי בזכות הטיולים הצבא מכיר את המרחב, המפקדים מבינים את הערך ומשפרים את היכולות שלהם“
“הסיורים בעיר היו מתקיימים בשני אופנים. דרך אחת היא כניסה באוטובוס עם ליווי צבאי צמוד, לנקודות מסוימות ורק בימי שישי, והיה גם ערוץ שבו מורי דרך היו מכניסים קבוצות אחרי שכל מטייל חתם על טופס שמסיר אחריות מצה“ל על כך שהוא נכנס לשטחי A. סיור באבטחת צה“ל היה בעבר גם בבית־לחם אבל האפשרות הזאת בוטלה. יריחו עיר ידידותית למדי בדרך כלל“.
“בארמונות המפוארים היו בריכות שחייה, וגם בית הכנסת העתיק ביותר בארץ ישראל נמצא שם“, מוסיף רונצקי מתיירות בנימין. “אחרי שהחשמונאים ניצחו את היוונים במלחמות, הם בנו את הממלכה שלהם והקימו ארמונות חורף ביריחו. גם הורדוס בנה שם מאוחר יותר. האתר יהיה פתוח בסוכות לכניסת מבקרים. זהו אתר מורשת לאומי שמקבל תקצוב ממשרד ירושלים ומורשת, ובשנים האחרונות התפתח מאוד בסיוע רשות העתיקות והמועצה האזורית בנימין. בימות השנה קשה יחסית להגיע לשם וצריך תיאום, אבל בחול המועד ובחנוכה יש אפשרות מסודרת להיכנס בהדרכות של בית ספר שדה עפרה, לקבוצות ומשפחות“.
למרבה הצער, גם שם מתחולל הרס מצד פלסטינים. “אם נשתמש בשפה הבעייתית של אוסלו, רוב האתר נמצא בשטח C והארמון של הורדוס בשטח A. כל מה שסטטוטורית נמצא בשליטת ישראל מטופח ושמור ומושקעים בו תקציבי עתק, התל והארמון שבשטח A – יש שם בנייה בדואית מכל הכיוונים, אשפה וסכנת השמדה תמידית“.
מעיין על שפת מצוק
נקודות עניין נוספות בשטח C זוכות לאבטחה מיוחדת בחגים. “שביל הצַפרים“ ועין צוף נמצאים בוואדי הסמוך לנווה־צוף. “ליד נווה־צוף התפתחה שכונת נווה אח“י, וסמוך לה חוות בקר“, מתאר רונצקי. “משם נסלל שביל מטיילים שהולך כולו בתוך החורש. מדובר במסלול מעגלי למשפחות שאוהבות ללכת, הוא אורך כמה שעות וקצת מאתגר כי החזרה לחניה היא בעלייה. באמצע המסלול מגיעים לעין צוף, מעיין קסום עם פינות ישיבה והרבה צל, בלב החורש, בלב הטבע. מי שיגיע לטייל במסלול הזה ירגיש שהוא מגיע לחבל ארץ חדש לגמרי, מקום שאף אחד לא היה מסתובב בו, ופתאום יש בו חווה חקלאית – שמומלץ לבקר בה ולתמוך בה. לא צריך לשם ליווי, ובחול המועד הצבא יודע שיש שם מטיילים“. בכל זאת, תמיד כדאי לעדכן את המוקד האזורי בטלפון 1208.
לפני חצי שנה הכריזה הממשלה על הכרה ביישוב החדש מלאכי־השלום, בין כוכב־השחר למגדלים, וגם שם שופץ מעיין לטובת המטיילים. “הבסיס הצבאי מבוא שילה ניטש, והוקמה בו חווה חקלאית. אחר כך הצטרפו משפחות, והממשלה הכירה במקום כיישוב מוסדר בבנימין. התעורר רצון שכל המרחב שבין דרך אלון לבקעת הירדן יהיו מטויל יותר ותישמר השליטה הישראלית בכל המרחב הזה. בל“ג בעומר האחרון שיפצו בני נוער מהאזור את מעיין עין רשאש – אחד מהמעיינות היפים בישראל. הבריכה נמצאת ממש על שפת המצוק, בואכה בקעת הירדן. אתה יושב במים הצלולים ומתחתיך מדבר צחיח. יש דרך לכלי רכב שיוצאת מהיישוב מלאכי־השלום עד לחווה ועד למעיין, זה בשטח C גובל ב־B“.
ואדי פוכין בגוש עציון, בין ביתר־עילית לצור־הדסה נמצא בשטח C. בתנועת רגבים מציינים כי האזור פתוח בחגים. “הנחל נמצא ליד הכפר פוכין, בשטח החקלאי בוואדי. במקום ישנן נביעות רבות, בריכות ואפיק זורם. דרך הגישה משובשת ועל כן הגישה המרכזית היא דרך הכפר, מה שדורש תיאום ביטחוני ונשק“.
משה רונצקי, תיירות בנימין: “כל מקום שהוא אטרקטיבי, שיש בו מורשת יהודית, צריך לטייל בו, בכל יהודה ושומרון – כמובן, באמצעי הבטיחות והביטחון הנדרשים. בחול המועד יש הזדמנויות כאלו“
אחד מהמקומות שהביקור בהם עדיין בעייתי אף שהם נמצאים בשטח בשליטה ישראלית, הוא תל דותן ליד היישוב מבוא־דותן. “אנחנו לוקחים לשם סיורים בחול המועד באוטובוס ממוגן“, אומר אלמקייס. “באתר הזה נמצא מזבח ארבע־קרנות מהמאה השמינית לפני הספירה, ימי ממלכת ישראל, ולפני שנתיים גילינו שפשוט שברו אותו. לא עוזר שזה שטח C, אם אתה לא נמצא שם – אתה מגלה את הדברים באיחור של חצי שנה. אין ריבונות בלי נוכחות בשטח. רק נוכחות והתיישבות קובעות את הגבול ואת המרחב. לפחות ברמת הטיולים אנחנו מצליחים“.
מנשה שמואלי, רכז יו"ש בתנועת רגבים, אומר כי "שטחי יהודה ושומרון הם חבלי ארץ שופעי טבע ומעיינות, יותר מכל אזור אחר בארץ. החשיבות בהגעה למקומות האלה כפולה: גם לחזק את החיבור והשייכות ואת אהבת הארץ, וגם לחיזוק האחיזה היהודית בשטח. המציאות מוכיחה כי במקום שאין נוכחות יהודית קבועה, יש פגיעה סביבתית, הזנחה ואף סיכון ביטחוני. לא סתם מופיע בתורה הפסוק 'כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה', רק הנוכחות היהודית בשטחים אלו תשמור עליהם, למעננו ולמען הדורות הבאים".
