עד לא מזמן, עין ימק"א היה מקום מוכר רק לחובבי מים מושבעים ויודעי דבר, אבל בקיץ האחרון הוא נמלא רוחצים נלהבים באופן חריג. הסיבה: כמה בלוגרים בולטים באינסטגרם נתנו עליו המלצה חמה, והקהל הישראלי הנלהב הציף את המקום.
זהו רק אחד מהסימפטומים הנלווים של תופעת בלוגרי הטיולים ברשת, שהפכו לכוכבים החדשים של עולם התיירות הישראלי. פריחת הבלוגרים לא רק משנה את אופן צריכת המידע על טיולים, היא גם מעצבת מחדש את הנוף התיירותי המקומי.
"תמיד אהבנו לטייל", מספרים אושרי ועמיחי שלמון מתל־אביב, הורים לארבעה בנים ומשפחה מטיילת פופולרית באינסטגרם, שמתחזקת קרוב ל־50 אלף עוקבים אכולי קנאה. אין יום שלא תמצאו אותם באיזה נחל, עגלת קפה, מלון חדש שנפתח או פינת חמד מעוררת חשק. "כבר בגיל 14 אושרי נסעה לבד לקמפים בארצות הברית וגם אני טיילתי הרבה כשלמדתי בישיבה התיכונית במצפה־רמון", מתאר עמיחי. "המשכנו את זה גם כזוג. אושרי תמיד אהבה לתעד את הטיולים שלנו, ופתאום זה התחיל לצבור קהל".
הרילס של משפחת שלמון הם תאווה לעיניים. השניים מעלים רחפנים, מספקים קלוזאפים מעוררי חשק וכל סרטון שלהם נערך בקפידה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הטיולים באינסטגרם הפכו להיות פוטוגניים מאוד. הכול עובד על חושים, כמעט פתייני.
"זה נכון", מודה עמיחי, "אבל לא כל מקום שהיינו בו אנחנו מצלמים וכותבים עליו. רק מה שבאמת שווה את ההגעה. יש מקומות שהיינו ולא היו שווים, אז לא שיתפנו. את לא תראי אצלנו מקום שנראה 'וואו' וכשמגיעים הוא אכזבה. אנחנו רוצים שאנשים יסמכו על ההמלצות שלנו".
מצד שני, הפרסום מביא הרבה מטיילים והופך את המקומות המומלצים ללא כל כך סודיים.
"זה קרה לנו לא מעט השנה", מאשרת אושרי. "היו שני מקומות מאוד פוטוגניים שהמלצנו עליהם, מערת קדם ועין ארובות, והם הגיעו לכמעט מיליון צפיות. אנשים התחילו להגיע לשם, המקומיים מרגישים מעין בעלות על המקום, והחבר'ה מהמושבים הסמוכים מתלוננים שפתאום נוגעים להם בפנינה היפה שלהם. הם יכולים להגיב לנו 'למה הרסתם?', ואנחנו תמיד עונים לכולם באותה צורה – שהטבע שייך לכולם וזכותו של כל אחד לדעת ולהכיר. כמובן, אנחנו מזכירים לעוקבים לשמור על הניקיון ולכבד את המקום".
עמיחי שלמון: "לא כל מקום שהיינו בו אנחנו מצלמים וכותבים עליו. רק מה ששווה את ההגעה. יש מקומות שהיינו ולא היו שווים, אז לא שיתפנו. את לא תראי אצלנו מקום שנראה 'וואו' וכשמגיעים הוא אכזבה. אנחנו רוצים שאנשים יסמכו על ההמלצות שלנו"
עד כמה נראה לכם שאנשים כיום בוחרים לאן יטיילו לפי מידת הפוטוגניות של היעד?
אושרי: "היום זה לגמרי ככה. לא מזמן היינו בתערוכה שנקראת Behind the Screens, ודיברו על כך שאנשים רבים מאוד בוחרים את יעד החופשה שלהם בהתאם למידת הפוטוגניות. נראה לי שזה חלק מהתרבות הכללית של עידן הרשתות החברתיות, כי היום השיתופיות גדולה מאוד. גם אירועים משפחתיים אנחנו מתעדים, שולחים לסבא וסבתא, הכול עובר דרך המסך והוויז'ואל".
מה שהחל כתחביב עבור משפחת שלמון נעשה עם הזמן לעבודתם העיקרית. אושרי עזבה את עבודתה בניהול התכנון של הרכבת הקלה, עמיחי לקח הפסקה מההוראה, והשניים מתפרנסים משיתופי פעולה מסחריים עם חברות הנוגעות לתוכן שלהם.
איך עושים את זה בלי לאבד מהמקצועיות של ההמלצות?
"שיתופי הפעולה שאנחנו עושים הם יותר שילוב של מוצרים מעולם הטיולים שאותם אנחנו מציגים בעזרת הטיול", מסבירה אושרי. "על טיול בטבע אף אחד כנראה לא ישלם לי, אבל כשיש מותג שרוצה להראות את המוצר שלו בטבע, שם אפשר לעשות את החיבור הנכון. הקהל מקבל את ההמלצה שהוא רוצה, זוכה גם בהנחה, אנחנו חושפים את המוצרים וגם את הטבע, ואז יש פה משולש שכולם יכולים ליהנות ממנו".
אילו תגובות אתם מקבלים על התוכן?
"בתקופה האחרונה אנחנו ממש מרגישים את הקִרבה של הקהל. לא מזמן ילדתי את רקיע, הבן הרביעי שלי, וקיבלתי המון חיבוק מהעוקבים. אנשים ממש מתפתחים איתנו, רואים את המשפחה גדלה, וזה כיף".
ואולי גם לפעמים מקנאים בכם?
"אני מקבלת לא מעט הודעות של 'איך עשית את זה?', וזה מעניין, כי בתחילת הדרך גם אני שאלתי וחקרתי איך מצלמים ואיך עורכים. עברתי גם תהליך עם עצמי כי הייתי וורקוהולית ברמה קשה, ואני באמת מאמינה שכל אחד יכול להוציא מעצמו תוכן מעניין לרשת, צריך רק למצוא את מה שמיוחד בכם".
והילדים, נוח להם עם העניין? הם משתפים פעולה?
הם יכולים להגיד לפעמים 'אמא, את הרבה בטלפון', ואז אנחנו מסבירים להם שהטלפון הוא העבודה של אמא, ובמקום שאהיה בנפרד מהם בעבודה אחרת, אני איתם. זה באמת לא פשוט כשהגבולות מיטשטשים, כי זאת גם העבודה וזה גם ההובי. אבל ככל שהם גדלים הם מבינים שבזכות זה אנחנו מגיעים למקומות שווים ושזה מה שמאפשר להם את זמן האיכות איתנו".
זרקור עם ערך מוסף
בתוך עולם הבלוגרים יש גם כאלו שמנסים לשלב את עולם הטיולים הישן עם זה המתחדש. אחד מהם הוא ישי סלומון, מורה דרך ירושלמי ומחבר ספר הטיולים "במרחק נגיעה מירושלים". הוא מקפיד להעלות מדי שבוע צילום עם המלצה על מעיינות נסתרים ופינות חמד.
"אני רואה בזה משהו מבורך", הוא אומר, "אנחנו חיים בעולם שבו הידע היה שייך ליודעי דבר והיום הוא נגיש לכולם. גם בעידן האינטרנטי, אדם שנכנס לתשובות הראשונות בגוגל לא בהכרח ידע איך לחפש את המסלול שהוא רוצה. העולם של הבלוגרים חושף בצורה הכי קצרה ותמציתית את מה שקיים שם בחוץ.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הפעילות של סלומון ברשת היא ממוקדת מאוד ומתמקדת בעיקר בפייסבוק. "בכל שבוע אני משתדל להעלות תמונה עם המלצה שבועית על מקום שהוא נקודת חן באזור ירושלים והסביבה. נקודת חן יכולה להיות גם תצפית, מעיין, מסלול קצר, גג מעניין, ואני מכוון למקומות שהם ללא עלות כספית, קלים להגעה ונגישים לציבור הרחב. הרעיון הוא למצוא משהו שיתאים לקפיצה של קפה ביום שישי, חול המועד, טיול, דייט. שיהיה לאנשים שצריכים קצת אוויר לנשימה מקום כזה ללכת אליו. הרבה בלוגרים בונים יום שלם של טיול; אומרים לך ללכת למסעדה הזאת או לבקר במוזיאון ההוא, אבל אצלי בדרך כלל יהיה זרקור על מקום אחד עם הערך המוסף שלו, באופן שמזמין אנשים לצאת, וזה עובד. מתברר שיש קהל גדול לזה, ודאי באזור ירושלים".
בכלל, בישראל כל הזמן מחפשים מים.
"כן, אבל לא רק. יש גם קהל גדול מאוד שמחפש את נקודות החן, מקומות נסתרים וחמודים שאפשר לשבת בהם לזמן קצר. פעם פרסמתי המלצה על גינה ציבורית לא מוכרת, סודית כזאת, בכפר־דוד. אנשים הגיעו, שלחו לי תמונות, ואחרי כמה זמן שמעתי שמישהו סגר את המקום עם שרשרת".
ישי סלומון: "אני מכוון למקומות שהם ללא עלות כספית, קלים להגעה ונגישים לציבור הרחב. הרעיון הוא למצוא משהו שיתאים לקפיצה של קפה ביום שישי, חול המועד, טיול, דייט. אצלי בדרך כלל יהיה זרקור על מקום אחד עם הערך המוסף שלו, מתברר שיש קהל גדול לזה, ודאי באזור ירושלים"
וזה מוביל לשאלה הבאה: האם ראוי להביא קהל המוני למקומות קטנים ושקטים בידיעה שזה ישפיע על האוכלוסייה המקומית?
"על כל מקום שאני מפרסם יש המון לייקים, אבל תמיד יהיה מישהו שיכתוב על הקיר או בהודעה פרטית 'למה הרסת?'. לכולם אני אומר את אותו דבר: אני מבין את הכאב, במיוחד כשאלו אנשים שמשקיעים בטיפוח המקום. מצד שני אני מרגיש שיש משהו פטרוני בלחשוב שתחושת השייכות שלך למעיין הופכת גם להיות בעלות עליו. אני לא רוצה לבוא בביקורת לאנשים האלה, כי הם באמת משקיעים בשמירה על הטבע. בא בן אדם, מסדר, לפעמים בונה את המעיין בעצמו. אבל זה לא שלך, זה בטבע, גם אם זה בתוך היישוב שלך, זה עדיין לא שלך".
איפה זה קרה לך למשל?
"בתקוע יש מעיין חמוד ליד מערת חריטון שאף אחד כמעט לא מכיר, לא ראיתי אותו כמעט באף בלוג. זה פשוט היה מקום מגניב, אז הלכתי אליו וסיקרתי אותו. יש לא מעט מטיילים שפונים אליי, אפילו בעצבים, מתקשרים ואומרים, 'תשמע אחי, תוריד את הפוסט, פוצצת את המקום. יש פה עכשיו הרבה אנשים ומלא זבל'. ואני מסביר להם שכמו כל תופעה ויראלית, בסוף זה ידעך ואנשים ישכחו את מה שכתבתי".
אתה מרגיש שבעקבות הבלוגרים עם ישראל הפך ליותר טיילן?
"זה בוודאי השפיע, אבל לא הייתי נותן את הקרדיט רק לבלוגרים. להערכתי היו שתי תנועות משמעותיות: אחת של הקורונה והשנייה של המלחמה, שבעקבותיהן אנשים חיפשו מה לעשות בתוך הארץ והבלוגרים נתנו את התשובה. נראה לי שהקהל והבלוגרים הזינו אלה את אלה.
"זה שאנשים יוצאים יותר לטייל זה בהחלט חיובי", הוא מסכם, "ומי שיש לו ביקורת על זה, גם אם היא מוצדקת, לא ער מספיק לפעמים גם ליתרונות. עין לבן למשל ניצל כי קמה תנועת אזרחים שהצילה אותו מבנייה. למה? משום שזה אחד המקומות הכי מוכרים בירושלים ואנשים נלחמו עליו. אם ירצו לבנות בעין כיסלון או בעין רועי, אין אף אחד שיעצור את זה כי אין כוח אזרחי שמכיר מספיק את המקומות האלו ומוכן להילחם למענם".
קצר וקולע
ארז דגן, הייטיקיסט מצור־יצחק, לא שיער שהתחביב שלו יהפוך יום אחד למקצוע. הוא יליד הושעיה, מגיע ממשפחה דתית והתאהב בטיולים עוד כתלמיד בישיבה התיכונית בחיספין ומאוחר יותר בטבריה. אבל הקורונה שינתה עבורו את התוכניות ובאוגוסט 2021 הוא התפטר מעבודתו והפך לבלוגר טיולים. "שנה לפני כן, בקיץ של הקורונה, המצאנו טיול שנקרא 'כביש 90' ונסענו ממטולה עד אילת במשך תשעה ימים עם שלושה ילדים ברכב", הוא נזכר. "בכל יום פרסמתי מה עשינו באופן מתומצת ובלי סיפורי היסטוריה, כי הבנתי שאנשים לא באמת מתעניינים, הם רוצים שתראה להם את החוויה. איך מגיעים, איפה אוכלים, איפה ישנים".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הטיול הפך להצלחה. ערוצי תקשורת החלו להזמין אותו לכתוב להם וקהל העוקבים הלך וגדל. הקו הסיקורי של ארז מאופיין בסרטונים קצרים ומתומצתים שמעבירים חוויה מלאה באורך של חצי דקה. "אני מאוד מנסה להקליל את חווית הטיול. לכן כבר בסרטונים אני מניח שעד שאדם מצא יום חופש ואזור בטוח לטיול, הוא לא רוצה להסתבך. הוא רוצה לנסוע, לטייל, להיכנס למים, לאכול, לישון ולחזור הביתה".
התרבות הזאת לא הופכת את ההיסטוריה סביב המסלולים לחומר ארכיוני שאנשים יפסיקו להתעניין בו?
"אני מכיר בזה, ולכן כותב בפוסטים גם קצת תיאורים על המקום. אבל אם אתחיל לספר להם על שם מי נקרא נחל דוד או שמורת עין־גדי, אני יודע שהם איבדו אותי. בסופו של דבר אני מנסה שהסרטון לא יעלה על חצי דקה. הדור של היום מחפש את החוויה, היסטוריה הם כבר למדו".
מה בעצם הערך המוסף של בלוגר על גוגל למשל?
"סרטון באינסטגרם הוא לא כמו פוסט באתר למטייל. אם מחפשים בגוגל את המילים 'נחל דוד', מקבלים כמות תוצאות עצומה, אבל לא בטוח שהמחפש ידע אם יש שם מים או אין שם מים כל השנה. זה למשל משפט שאני אדגיש אותו אצלי בסרטון, כי זה מה שהמטייל המצוי ירצה לדעת".
דגן, שבין טיול לטיול עדיין נמצא גם במילואים, מספר גם על ההשפעה של 7 באוקטובר על תחום הטיולים. "אני חבר בקבוצות וטסאפ של מעיינות בישראל, ואין שבוע שאני לא רואה ששחזרו מעיין לזכר מישהו, או הקימו איזו פינת חמד להנצחה של איזה לוחם. היוזמות האלה יוצרות מקומות חדשים ואין ספק שזו דרך יפה לשמר את זכרם של הנופלים".
ארז דגן: "אם מחפשים בגוגל את המילים 'נחל דוד', מקבלים כמות תוצאות עצומה, אבל לא בטוח שהמחפש ידע אם יש שם מים כל השנה. זה משפט שאני אדגיש אותו בסרטון, כי זה מה שהמטייל המצוי ירצה לדעת"
ואיך מאזנים בין הרצון להביא המלצות לבין האינטרס לשמור על הטבע ולא להציף אותו בעומס מטיילים?
"זה באמת תלוי בסיטואציה. שלא תביני ממני שאני בעד להיכנס לכל קיבוץ, אבל אם זו שמורת טבע מסודרת, ובטח בחינם, והיא יושבת על הקיבוץ או קרובה אליו, אני לא רואה בזה שום דבר פסול. למשל בקיבוצי אצבע הגליל – דן, דפנה ואחרים – יש אזורים בנחל שרק המקומיים מכירים. אבל אם אתה נכנס לשער שלהם והולך חמש דקות, אתה תגיע לשם. אנחנו גם מדברים הרבה בקהילה על תרבות טיולים ואני אפילו מוציא טיולי ניקיון מדי פעם. אבל צריך לזכור שהטבע שייך לכולם, ושבסך הכל זה חיובי שאנשים בוחרים לצאת מהבית במקום להיות במסכים".
ההמלצה של משפחת שלמון לסוכות:
עין שוקק ובריכת הטחנה –המסלול הרטוב לזכר צביקה קפלן שנפל בצוק איתן
מבחינתנו זה המסלול המושלם לסוכות. המים שם תמיד נעימים והוא מתאים לכל המשפחה. ההליכה בשביל עוברת כולה בתוך מים רדודים, אורכו של השביל כ־300 מטר, ועומק המים המרבי הוא כ־30 סנטימטר.
השביל מסתיים בבריכה גדולה שמלאה במים בכל ימות השנה וניתן לשכשך בה. הבריכה מוצלת ונעימה גם בימים חמים בזכות מיקומה בלב חורשת אקליפטוסים יפה, שבה תמצאו גם שולחנות קק"ל שמתאימים לפיקניק. המקום נגיש גם לכיסאות גלגלים.
איך מגיעים? נוסעים לכיוון הסחנה, גן לאומי גן השלושה. מקיפים את הסחנה מימין ונוסעים בשביל עפר עד שמגיעים לחניון פארק המעיינות, שם מתחיל השביל הרטוב.
ההמלצה של ישי לטיול חול המועד במרחק נגיעה מירושלים:
צובה – התל, המעיין והעצים העתיקים
מסלול קליל לחול המועד המשלב תצפית 360 של מטעים ושמיים, מעיין וזוג עצים עתיקים ומלאי הוד.
איך מגיעים? הקלידו בווייז "תל צובה". הדרך מובילה אל קיבוץ צובה וחוצה אותו לעבר המטעים. אם שער המטעים סגור, אפשר להחנות את הרכב לידו.
תל צובה הוא מהמרשימים והיפים שיש במרחב. לא לחינם קראו לו הצלבנים "ההר היפה". בראש התל נמצאת מצודה עתיקה שסובב אותה שביל הליכה קצר העובר בין משוכות סברס ובתי הכפר סובא ששכן פה עד מלחמת העצמאות. הכניסה אל שרידי המצודה אסורה, אולם הנוף הנשקף משביל ההליכה שסובב אותה מפעים ביופיו.
בירידה מהמצודה עקבו אחרי השילוט המוביל אל שניים מהעצים העתיקים בארץ – עץ אלון עתיק ועץ זית מרשים נמצאים למרגלות כביש הגישה. לעצים גזעים עבים וגדולים שנראה שכל קורות אלף השנים האחרונות הוטבעו בהם. לצידם פינות חמד, צל, נוף, ספסלים ושולחנות.
לאחר מנוחה קצרה חזרו אל הדרך הסלולה והמשיכו לעבר "חניון היובל" הנמצא בקרבתה. מהחניון יוצא מסלול קצר בסימון שבילים ירוק, המוביל לעין צובה. במזלג הדרכים פנו ימינה והדרך תוביל אתכם אל המעיין. במקום נִקבה ובה זורמים מים צלולים אל בריכה קטנה הנמצאת בסופה. סביב הבריכה דשא ופרגולת צל.
מומלץ להביא פנסים ולהיכנס לנקבה – בתחילה התקרה נמוכה, אולם לאחר כמה דקות של הליכה שפופה תגיעו לאולם גדול חצוב בסלע שבו אפשר גם לעמוד. נקבה זו היא חלק ממערכת מים קדומה ששימשה את תושבי האזור.
שימו לב: המצודה הצלבנית מוקפת גדר ואסורה לכניסה מחשש למפולות ובורות. דלת הברזל לנקבה הייתה סגורה עד לאחרונה. כיום ניתן להיכנס, אך השלטים באזור מזכירים שהכניסה היא על אחריות המטייל בלבד.
ההמלצה של ארז לסוכות:
הג׳קוזי של הוד השרון
במרכז הארץ, על כביש שכולם מכירים, בין הוד־השרון לפתח־תקווה, גיליתי מקום מדהים ונסתר עם מים נקיים שזורמים בכל ימות השנה. אורך הקטע הנקי בנחל הוא 7 קילומטרים, והוא מתחיל במקורות הירקון ומסתיים במפל הנסתר ליד מתחם שרונים.
איך מגיעים? ווייז למשתלת ירוק עתיק, המשתלה של טוביה (להקליד בדיוק כך). מגיעים סמוך למחלף ירקון ומשם ממשיכים בדרך עפר עד לבית לאה.
בבית לאה יש כמה אפשרויות:
- לעשות פיקניק מוצל על המים;
- להיכנס לטבילה קרירה במים הרדודים;
- לצאת לטיול קצר שמתחיל בחניה של בית לאה, צמוד לנחל, וממשיך עד למחלף ירקון, שם מתחבא הג׳קוזי הכיפי והקריר שרוב האנשים בישראל לא מכירים.
הכניסה בחינם, יש פינות צל במים וקצת בחוץ, אך לצערי אין במקום סידורי נגישות. אסור לעשות קמפינג או להדליק אש, כי זו שמורת טבע. אין במקום פחים, יש לאסוף איתכם הכול.
