לא קל להיזכר במה שקדם ל־7 באוקטובר, ובטח לא בהתרגשות שהייתה נחלת הכלל בימים שלפני חודש תשרי. בעבר אפשר היה לומר שתקופת החגים היא התקופה המועדפת על החברה הישראלית, שאוהבת ליהנות מנופיה היפים של ארץ ישראל.
אבל המצב השתנה ותקופת החגים הפכה לזיכרון כואב. עם זאת, הזיכרון הזה מזמין לנו גם אפשרות נוספת לטיול והכרת הארץ, מזווית שונה ואקטואלית הרבה יותר. טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו הולידו פינות הנצחה, אנדרטאות, מקומות עניין ופרויקטים אמנותיים רבים, שיכולים כעת להתווסף למקומות שהיינו רגילים בהם בימים אחרים.
כמה מתושבי הדרום ששוחחנו עימם מציעים סיורים בעקבות המלחמה, שמספקים לא רק המחשה לאירוע שנצרב בתודעה הלאומית, אלא גם הזדהות ואולי למידה חשובה על האירועים כפי שהתרחשו. את הסיורים שתקראו עליהם כאן אפשר לערוך גם באופן עצמאי ועל הדרך לחזק את התושבים ואת העסקים בדרום.
שימו לב: הוראות פיקוד העורף עשויות להשתנות. מומלץ לוודא לפני הגעתכם כי המקומות פתוחים למבקרים.
עוטף שדרות
שדרות היא עיר ששמה נקשר לשיגורי רקטות ולמלחמה, בעיקר בשל היותה העיר הקרובה ביותר לרצועת עזה. אבל אחרי המלחמה היא הפכה גם למוקד עלייה לרגל, לאחר שברחובותיה, שהפכו לשדה קרב מדמם עם אלפי מחבלים, נולדו סיפורי גבורה רבים שהציבור הישראלי מבקש מאז הטבח להכיר מקרוב.
אחד מהגופים שעורך סיורים מודרכים בשדרות, הוא מתחם האירוח "רויאל וילה" בנתיבות, שאף מציע שירותי לינה לקבוצות שבאות מרחוק. המקום נפתח זמן קצר לפני 7 באוקטובר כדי לאפשר חוויית אירוח באזור הדרום והעוטף, מבלי לדמיין כמובן את התפקיד החשוב שייפול על כתפיו שבועות מעטים לאחר מכן.
"אנחנו הראשונים שפתחו בית הארחה בוטיקי באזור", מספר רן אנדילביץ', מנהל בית ההארחה רויאל וילה. "הפתיחה הייתה כמה שבועות לפני שמחת תורה, אבל אחר כך התחילו לפנות אלינו אנשים שביקשו לסייר במקומות שנפגעו בעוטף ובעיר ביום הטבח, ולא דווקא בלינה. מתוך הביקוש הרכבנו סיור שמתמקד בעיר שדרות".
הסיור של רויאל וילה עובר בכמה תחנות:
תחנת המשטרה בשדרות: התחנה הראשונה והכואבת בסיור. בבוקר שמחת תורה בשעה 7 בבוקר לערך, פרצו 20 מחבלים דרך הכניסה הראשית אל התחנה. בתוך התחנה נהרגו שישה שוטרים שהיו בה במשמרת ונאבקו באומץ. לאחר הקרב וחיסול המחבלים החליטו כוחות הביטחון להרוס את בניין התחנה והוא הפך לעיסה של בטון מעורבב בניידות משטרה מרוסקות.
"כרגע תחנת המשטרה נמצאת בבנייה מחודשת, ואפשר לראות בכך תחייה מחודשת של המקום אחרי ההרס", מספר אנדליביץ', "לפי התכנון נבנית במתחם אנדרטה לזכר מי שנהרגו בפיצוץ, שתיפתח בזמן החגים ובה יהיה אפשר לבקר באופן עצמאי".
בית המייסדים בשדרות: התחנה השנייה בשדרות היא בית המייסדים, מקום שהיה מוקד האספה הפופולרי בשנות השישים. בבית המייסדים מוצגת כיום תערוכה הפורשת מחדש את סיפור הטבח, ומתמקדת באירועים שהתרחשו בשדרות. המיצג כולל סרט ומוצגים הקשורים לטבח. בדרך כלל הכניסה למקום דורשת תיאום מראש, אולם לדברי אנדליביץ', בחגי תשרי המקום יהיה פתוח לקהל הרחב.
מצפור שדרות: נקודת שיא בסיור היא אנדרטת ארבעת הבנים שהוקמה לזכרם של סגן אלוף דולב קידר, רב־סמל בכיר דני קסהון ביינסאין, רב־סמל במילואים נדב גולדמכר וסגן משנה יובל היימן, שנפלו ב־21 ביולי 2014, במבצע "צוק איתן", בקרב מול מחבלים שיצאו מפתח מנהרה. מנקודה זו, שממנה ביקשו המחבלים לצאת אז למסע טבח בעיר שדרות, אפשר לראות את כל רצועת עזה ממעוף הציפור, מצפונה ועד דרומה.
עיקול מפלסים: אחת מנקודות הטבח הקשות ביותר שבהן ניתן לבקר בסוף הסיור בשדרות, נמצאת כעשר דקות נסיעה מהעיר. המחבלים שתקפו את הקיבוץ, הבחינו מיד בנקודה האסטרטגית שצופה על הכביש, וטמנו בה מארב לכל רכב שחלף, בעיקר למבלים שניסו להימלט מהמסיבה ברעים. כחמישים ישראלים מצאו את מותם מירי המחבלים המסיבי. אחרי הטבח הנורא, נוצר בעיקול מקבץ של אנדרטאות לא רשמיות שנבנו על ידי משפחות הנרצחים.
רן אנדילביץ': "מי שמבקש את הסיורים המודרכים הם הישראלים, שמרגישים צורך להגיע, לבקר ולהזדהות, אנחנו רק מספקים את השירות. אני מאמין שכשתסתיים המלחמה יגיעו אנשים מכל העולם, לאו דווקא יהודים"
על אף שסיורים אלה מאורגנים על ידי בית הארחה, עם מדריכים שמעשירים את הידע ומתווים את הדרך, בניגוד לכל פעילות תיירותית רגילה, מי שגורם לסיורים לצאת לפועל הם דווקא האורחים.
"אנחנו לא עושים לסיורים האלו שיווק, אין לנו אינטרס לקדם את זה", מסביר אנדילביץ'. "מי שמבקש את הסיורים המודרכים הם הישראלים, שמרגישים צורך להגיע, לבקר ולהזדהות, אנחנו רק מספקים את השירות. נוסף למבקרים הישראלים, מגיעים גם תיירים, במשפחות או בקבוצות של יהודים בעלי זיקה חזקה לישראל. יכול להיות שבעתיד זה יהיה אחרת, ואני מאמין שכשתסתיים המלחמה יגיעו אנשים מכל העולם, לאו דווקא יהודים".
רוחות ניצחון
גם יפעת זינר, מורת דרך לקבוצות, משפחות תיירים וחיילים, עוסקת מאז נובמבר השנה בהדרכה ובהנגשה של אירועי 7 באוקטובר. בביקור באזור העוטף היא משלבת מקומות, דמויות וסיפורים.
"בתקופת החגים משפחות רבות יוצאות לטייל ברחבי הארץ, ואני חושבת שאחרי מה שעברנו בשנה שחלפה, יהיה נכון לשלב את אזור עוטף עזה באזורי הטיול שאנשים מתכננים, ולבקר באתרים ובמקומות שנפגעו, תוך כדי הזדהות, הבעת אמפתיה ושימור הזיכרון", טוענת זינר. "הביקור ביישובים ובאתרים הפתוחים לציבור גם מסייע לחזק את ההתיישבות המקומית, את האומנים ואת התרבות של העוטף, שכמובן צריכים שיקום בימים אלו".
לצערנו הרב אזורי הפגיעה בקיבוצי העוטף רבים מספור, ובכל זאת זינר מצליחה ללקט את האתרים והמקומות שמספרים בצורה הטובה ביותר על אירועי הטבח, ולא פחות חשוב מכך, על הצמיחה והתקומה שאחריו.
מגרש המכוניות השרופות במושב תקומה: אחת העדויות המצמררות לטבח, הוא מגרש המכוניות השרופות שננטשו בדרך או הופקעו מבעליהן שניסו להימלט על נפשם. המכוניות נאספו ימים מעטים אחרי 7 באוקטובר וקובצו במושב תקומה. כ־680 רכבים פונו מרחבי עוטף עזה למגרש בתקומה, רובם מפסטיבל נובה. הרכבים שבמגרש סומנו כליקוי בטיחותי חמור, משום שהמחבלים ירו לכיוון מנועי הרכבים כדי להשבית אותם, ואז ירו ביושביו למוות.
לדברי זינר, המגרש פתוח מ־9:00 עד 17:00, ובו מתקיימת הדרכה מסודרת הכוללת ברקודים לסריקה למי שמעוניין להתחקות אחר המידע בעצמו. במקום נמצא גם "קיר המכוניות" – ערמת מכוניות הרוסות שהפכו למוצג דמוי קיר, המזוהה כאנדרטה לטבח שהתרחש בפסטיבל הנובה.
אחרי הביקור במגרש המכוניות, זינר מציעה להתרענן מבחינה פיזית ונפשית בנקודת אור שנמצאת ליד מושב שובה. "נקודה קרובה למגרש המכוניות היא חמ"ל שובה. זוהי פינת ריענון שנמצאת סמוך לצומת מושב שובה ומתופעלת בהתנדבות גמורה על ידי משפחת טרבלסי, מבני המושב", מספרת זינר. "זוהי פינה חמה של ציוד, אוכל ואפילו מקלחות ומסאז'ים לחיילים לכל אורך המלחמה. כל רכישה בחמ"ל היא למעשה תרומה שהולכת לחיילים ומומלץ מאוד להוסיף את המעשה הזה לסיור במקומות הכאובים".
מתחם הנובה בחניון רעים: אתר אחר שאליו מגיעים רוב המבקרים בעוטף הוא מתחם הנובה שנמצא בחניון רעים. עד לפני חודשים מעטים היה זה אתר הנצחה לא מסודר, אולם היום הוא רגיל לעשרות המבקרים שבאים להתייחד עם הנופלים הרבים במקום ומתוך כך הוקמו בו ספסלים שחלקם ספסלי הנצחה, אוהל תפילה ואף שירותים למבקרים.
"באתר הזה יש מיצג תמונות שממוקם ברחבת הריקודים המרכזית של המסיבה, המציג את פניהם של החוגגים בפסטיבל שמצאו בו את מותם", מתארת זינר. "תוכלו לראות שם גם את פרחי הקרמיקה האדומים שהוכנו על ידי אמנים רבים בארץ, מתוך מטרה להחיות את הפריחה האדומה המזוהה עם הדרום. סמוכה לשם גם החורשה החדשה שניטעה על ידי קק"ל, שבה עבור כל נרצח מהטבח נשתל עץ חי ורענן".
זינר לא שוכחת לציין נקודות נוספות באזור רעים, שבימים כתיקונם משכו מטיילים ישראלים רבים: "חשוב לציין שחניון רעים מכיל גם אתרים כמו באר קדומה ושבילי אופניים, שבהם אפשר גם לטייל ברוח החג, לצד הביקור במיצגי הזיכרון".
מיגוניות המוות לאורך ציר העוטף: אחרי הביקור בחניון רעים, תוכלו להמשיך לאורך צירי התנועה של העוטף, בעיקר בכביש 234, שבו נמצאות מיגוניות רבות שהסתתרו בהן אלו שנמלטו ממסיבת הנובה. המיגוניות עצמן מכילות לא מעט שמות ומדבקות לזכר הנופלים. המיגונית המוכרת ביותר היא מיגונית רעים, שנמצאת בצומת רעים, סמוך לחניון שבו התקיים הפסטיבל. במיגונית שהו 27 בחורים ובחורות, בניהם ענר שפירא והרש גולדברג־פולין זכרם לברכה. רק שבעה מתוך המסתתרים נותרו בחיים. באותה מיגונית התקיים מעשה הגבורה המיוחד של ענר שפירא, שתפס את רימוני היד שזרקו המחבלים למיגונית והשליך אותם החוצה. על הציר נמצאות גם מיגוניות עלומים, שם נרצחו רוב מבקשי המסתור. אחד מהניצולים, נעם כהן, פרסם שיר שמתעד את רגעי האימה שחווה שם. ניתן לבקר גם במיגונית בארי שבה הסתתרו עשרות ממבלי הנובה, שמתוכם שרדו רק שני ניצולים.
"במיגונית בקיבוץ רעים נרצחה אחיינית שלי, הדר חושן ז"ל, יחד עם חברתה", משתפת זינר בכאב. "זו מיגונית שהסתתרו בה 27 בני אדם. המסע שלי בעוטף והצורך שלי להוקיר את הסיפורים והגבורה נולדו בעיקר בעקבות הירצחה של הדר".
קיבוץ כרם־שלום ותצפית תל־גמה: במהלך החגים, חלק מעוטף עזה יהיה סגור למעבר אזרחים, עם הכרזת אלוף פיקוד דרום על האזור כשטח צבאי סגור. בין המקומות האסורים למעבר אזרחים גם כרם־שלום ותל־גמה. ניתן יהיה להגיע למקומות אלה, עם סיום תקופת הצו. מומלץ לוודא לפני הגעתכם כי המקום פתוח למבקרים.
אחרי הנסיעה בציר, זינר ממליצה ליצור קשר עם קיבוץ כרם־שלום שמאפשר כניסת מבקרים בקבוצות ובתיאום מראש. "אפשר לקבל במקום הדרכה שכוללת מצגת וסיור בקיבוץ עד לאזורי הלחימה והגדר. בקיבוץ הוקמה גם פינת הנצחה לנופלי הקיבוץ, שכדאי לבקר בה. הקיבוץ הזה הוא מיוחד מאוד, כיוון שחיים בו בהרמוניה דתיים וחילונים, מתוך רצון לעבות את אוכלוסיית הקיבוץ וניתן לראות את האחדות בניהם, שבאה לידי ביטוי גם במהלך הטבח ולאחריו.
לפני כרם־שלום, אני מציעה לבקר באתר תל־גמה, תל ארכיאולוגי. אחרי שעולים עליו נחשפים לתצפית גבוהה מאוד לכיוון רצועת עזה. תצפית נוספת באזור היא מצפה הבשור על כביש 222, הסמוכה לגשר על נחל הבשור".
הדגל הגדול בנתיב־העשרה: גם נתיב העשרה נכלל בשטח הצבאי הסגור. לאחר פקיעתו, למי שרוצה לספוג מעט רוח ניצחון וגאווה לאומית, מציעה זינר לבקר בנתיב־העשרה, היישוב הקרוב ביותר לגדר מהצד הצפוני. לצד אנדרטה מרשימה לנופלים שעומדת שם, תוכלו להבחין בדגל ישראל הגבוה והגדול ביותר במדינת ישראל, שמונף שם בגאון. האתר נבנה בתור אנדרטת זיכרון לנופלים של נתיב־העשרה.
שכונת מישור הגפן באופקים: את הסיור מציעה יפעת זינר לסיים בביקור בעיר אופקים, שגם היא ספגה פגיעה קשה מאוד בטבח. אל שכונת מישור הגפן נכנסו ב־7 באוקטובר שני טנדרים עמוסי מחבלים, ובמהלך חג שמחת תורה רחובותיה הפכו לשדה קרב אכזרי של המחבלים מול תושבי השכונה וכוחות הביטחון שהצטרפו ללחימה לאחר מכן. עשרות מבני העיר מצאו את מותם בטבח, ובעקבות כך רחובות השכונה מוצפים באנדרטאות ופינות זיכרון לנופלים. בשכונת מישור הגפן נמצא גם ביתה של רחל אדרי, מי שהצליחה בגבורה להסיח את דעתם של חמשת המחבלים ששבו אותה ואת בעלה למשך שעות ארוכות ולבסוף לסייע לכוחות הביטחון לחסל אותם. ביתה כרגע עובר שיפוץ.
"הביקור בעוטף מבחינתי, גם באתרי טבע וגם במקומות היסטוריים בשילוב עם הסיפור של טבח 7 באוקטובר ואתריו, הוא חשוב מאוד", מסכמת זינר, "בסופו של דבר הוא מאפשר לנו לחוש לצד הכאב גם גאווה על השיקום שהעוטף עובר מכל הבחינות. החקלאות שמשגשגת שוב, הרפתות שמשוקמות, וכמובן גם על הגבורה שפורחת מכל נקודה בדרך. אני חושבת שבציון שנה לטבח אנחנו צריכים לחזק את תחושת האחדות, הגבורה, העוצמה והתקומה, ועוטף עזה הוא המקום המתבקש לעשות את זה".
זינר מדגישה שחשוב לדעת שישנם הדי פיצוצים בעקבות ירי ארטילרי של כוחות צה"ל. חשוב גם לשים לב להנחיות פיקוד העורף ולדעת כיצד לפעול במקרה של אזעקה. "ברוב נקודות הביקור אפשר למצוא מרחב מוגן קרוב".
הקירות שזועקים
לצד מוקדי הסיור הרבים בעוטף עזה ובערים שדרות ואופקים, גם אזור המרכז מציע אפשרות להתחבר בדרך אחרת אל אירועי השנה הקשים. בעקבות הטבח והמלחמה, אומני גרפיטי רבים השמיעו את קולם בקירות הציבוריים החשופים שבערי המרכז, ובכך להביא רחוק מהדי פיצוצים, את קולותיהם של הנופלים ואלו שעודם נמצאים בשבי חמאס.
דינה שגב היא מדריכת סיורי אמנות רחוב זה שנים רבות וגם משוררת רחוב בעצמה, ומאז 7 באוקטובר צפתה בקירות העיר משתנים לאט־לאט, והחליטה לפתוח את צוהר אמנות הרחוב בפני הקהל הרחב, והיא מתמקדת באמנות המלחמה.
"עולם הגרפיטי הוא עולם שמגיב אקטואלית. זו אמנות חתרנית, בלי צנזורה, לכן היא הכי אותנטית ואמיתית. מתחילת המלחמה כל אמני הרחוב שחוו את הטלטלות והרגשות ניגשו מיד לבטא את רגשותיהם. גם אני באופן אישי כותבת שירת רחוב, שמנגישה את העולם המדהים של שירה".
במהלך הסיור, שגב מראה למבקרים יצירות רחוב רבות, בעיקר בשכונות דרום העיר. בין היצירות, אפשר לראות את פרויקט "חומות של תקווה" שבמסגרתו צוירו פניהם של הילדים החטופים. נוסף לכך, ישנו קיר הנצחה גדול שבו מצוירת ענבר היימן, הידועה כאמנית הגרפיטי pink, שנחטפה ב־7 באוקטובר, ונרצחה בשבי. ניתן גם לראות את הציור המפורסם "החייל והילדה" שציירו שני חיילים ואומני צבא רותם זמיר ויובל פלר.
דינה שגב: "אחרי שראיתי את האמנות שמגיבה למציאות המטלטלת, הבנתי שזה חייב לצאת איכשהו. אני ועוד כמה משוררות רחוב מצאנו קיר גדול בבניין נטוש, ועשינו קיר שירת מלחמה. אנשים פגשו את הקיר הזה, וצמחו עוד כמה קירות ברחבי העיר"
שגב עצמה השתתפה בהכנת קיר שנקרא "קיר שירת המלחמה". "אחרי שראיתי את האמנות שמגיבה בקשר ישיר למציאותה המטלטלת, הבנתי שזה חייב לצאת איכשהו. אני ועוד כמה משוררות רחוב מצאנו קיר גדול בבניין נטוש, ועשינו קיר שירת מלחמה. אלפי אנשים עברו שם, ובעקבות זה צמחו עוד כמה קירות כאלה ברחבי העיר".
עוד ציור גרפיטי מיוחד ומעורר הזדהות הוא "סופרמן בפאניקה" שציירו שני אמנים מאשקלון. "אפילו גיבור־העל שיכול להתמודד עם כל סיטואציה, נמצא בחוסר אונים", מסבירה שגב את העניין הרב שיצר הציור בקרב המבקרים. "הכאב והתסכול הן תחושות שכולנו יכולים להתחבר אליהן. אבל חשוב לי במהלך הסיור להראות יצירות שמביעות גם תקווה. כמו למשל את הציור של פניה של רחל מאופקים וגם ציורים שמציגים גיבורים אמיתיים, לא בדיוניים. חיילים ששמרו עלינו".
איך מגיבים המבקרים לסיור גרפיטי, שבדרך כלל הוא קליל והומוריסיטי?
"ללכת ברחוב ולגלות שהקירות הדוממים מדברים אלינו זו חוויה אחרת לגמרי. זה לא כמו ריבוע של כמה סנטימטרים באינסטגרם. נוצר פה חיבור גדול יותר. זה גדול, זה מפתיע. אתה לא מצפה שגם העיר תביע רעיונות ורגשות, אבל זה קורה".
לסיכום מציעה שגב לנצל את חול המועד סוכות לביקור בפרויקט "פופ־אפ גרפיטי" שיתקיים בפתח־תקווה, על גבי בניין מיועד להריסה. כל דירה בבניין תוקדש לסוג אחר של אמנות רחוב, והנושא המרכזי הוא התקווה שעתידה לבוא.
הפרחים ישובו לפרוח
אי אפשר לסיים את הסיורים הללו ללא שמץ של תקווה, שבמקרה של עוטף עזה מגיע בצורה הטבעית ביותר – דרך האדמה. בין אנדרטאות לדגלים, העוטף הספיק להתכסות במרבדי ענק של פריחה צבעונית של מגוון פרחים וצמחים שיגרמו להכול להיראות שמח קצת יותר. שניים מהאתרים שמציעים טבע ישראלי במיטבו, הם:
יער בארי: קיבוץ בארי הוא בין הקיבוצים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר במתקפת 7 באוקטובר, ולא מעט מתושביו נרצחו בידי מחבלי החמאס. לצד הקיבוץ, פורח יער בארי המפורסם, המתפרש על פני 11,000 דונמים, ובימים כתיקונים הוא אחד הסמלים המובהקים של פסטיבל דרום אדום שנערך בחורף. היער נכלל בשטח הצבאי הסגור במהלך החגים. לאחר פקיעתו, מומלץ להתעדכן אם המקום פתוח למבקרים.
פארק אשכול (נחל הבשור): חודשים ארוכים עמד אחד הפארקים היפים בארץ נטוש ועזוב, בעיקר מעצם היותו קרוב כל כך לרצועה. אבל מאז עברו הרבה מים בנהר, וקצת אחרי שהתקיים בו טקס יציאת לוחמי חטיבת הצנחנים מרצועת עזה הוא נפתח שוב למבקרים, על כל פרחיו ועל גשרו המתנדנד בחדווה מעל הנחל. לפארק תוכלו ללכת מיד אחרי הביקור בכרם־שלום ובתצפית הרגועה של תל־גמה.
