הספרייה הלאומית
התאריך לפתיחה החגיגית של משכנה החדש של הספרייה הלאומית בירושלים היה 17 באוקטובר 2023, אלא שעשרה ימים קודם התרחשה מתקפת הטרור הרצחנית ושינתה את המציאות בארץ כולה. גם התוכניות של הספרייה שונו והפתיחה שאמורה הייתה להיות בקול תרועה גדולה התרחשה בשקט, שלב אחרי שלב ובלי חגיגות ואירועים מיוחדים, בהתאם למצב הביטחוני והמלחמה מסביב.
"הרגשנו שלא נכון לעשות יחסי ציבור בשיא המלחמה, כשכולם עוד בהלם", אומרת ורד ליון־ירושלמי, דוברת הספרייה הלאומית. "בהתחלה פתחנו את המבנה לקוראים, אחר כך התחלנו את הסיורים ולבסוף גם אירועים לקהל הרחב. בחודשים האחרונים הגיעו מאות אלפי מבקרים".
"המלחמה פרצה כשהיינו בהכנות מתקדמות לפתיחה של הספרייה. עבדנו על תוכנית תרבות עשירה, והמלחמה טלטלה את כולנו", מספרת רותי רובינשטיין, מנהלת התרבות בספרייה הלאומית על השינויים שנדרשו לעשות בעקבות האירועים.
מאז נעשו אירועי תרבות רבים ושונים בספרייה הלאומית עם השקה וחיבור של התכנים למצב הביטחוני והרגשי של הקהל בארץ. "בתחילת המלחמה קיימנו ערב שנקרא 'רוח דרומית' וקיימנו גם שעת סיפור למבוגרים. הטקסטים שבחרנו להקריא היו קשורים לבית, לכאב ולתחושות שהלכו עם כולנו. אי היה אפשר להתעלם מכך שזה הלך הרוח של הקהל כולו".
בערב מחווה ליהודה עמיחי שהתקיים בספרייה השתתפה טליה דנציג, נכדתו של אלכס דנציג שנחטף ונרצח בשבי חמאס.
"הספרייה הלאומית היא הגורם שמוביל את המיזם הלאומי לתיעוד אירועי 7 באוקטובר, ומתוקף כך אירחנו את כל נציגי היוזמות לתיעוד לשיח ועשייה, ואנחנו עסוקים בנושא התיעוד והמשמעות שהטקסטים מקבלים מאז המלחמה" מספרת רובינשטיין.
בחודשי הקיץ התקיים פסטיבל "דוקוטקסט" שהיה בסימן מלחמה וריפוי, והסרטים שהוקרנו בו עסקו בזהות וזיכרון, היו בו סרטי סטודנטים וסרטים שהיו קשורים באופן ישיר ועקיף למלחמה.
"הסרט שפתח את הפסטיבל היה 'עוד נחזור לרקוד', סרט שמוקרן ברחבי העולם ומביא סיפורי גבורה ממסיבת הנובה", מציינת רובינשטיין, "כל עבודה על אירוע נעשית תמיד בתשומת לב למצב, בחיבור למה שרגשות ולחוויות של הקהל באותו הזמן ובמחשבה מה יעלה את מורל העם".
בזמן שאנחנו מדברות, עובדים בספרייה על אירוע לציון שנה למלחמה שבו יתארחו אמנים ואמניות, תושבי העוטף או כאלה שקשורים לאנשים שנפלו או נרצחו, ויקראו טקסטים וסיפורים שאנשים השאירו אחריהם.
בימי חול המועד סוכות יתקיימו גם בספרייה פעילויות לילדים. מוזמנים לעקוב באתר הספרייה הלאומית.
מוזיאון כפר־עציון
עד 7 באוקטובר סיפור השבי והנפילה הקשים ביותר שחוו במדינת ישראל בדורות האחרונים היה בכפר־עציון, שם, ערב הקמת המדינה נרצחו ונלקחו בשבי בידי פורעים ערביים עשרות אנשים, נשים וילדים, והגוש כולו נחרב.
"בתחילת המלחמה הדבר הראשון שעבר לנו בראש היה שאף אחד לא יגיע יותר אלינו למוזיאון כפר־עציון, לראות ולשמוע את סיפור נפילתו ותקומתו של גוש עציון, שהוא האירוע הכי טרגי בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. היה ברור לנו שאף אחד לא מסוגל לבוא ולראות סיפור דומה כל כך למה שמתרחש לנו מול העיניים", מספרת חילי קינן, מנהלת מרכז מורשת גוש עציון. "רוחנו נפלה, ובתקופה הראשונה של המלחמה באמת דשדשנו וניסנו למצוא את המקום שלנו בתוך הכאוס הזה".
מי שגרמה לשינוי התודעתי אצל אנשי החיזיון האור־קולי בכפר עציון היתה דווקא איריס חיים, אמו של יותם חיים שנחטף מכפר עזה. "יזמנו ערב למשפחות החטופים, ואיריס התעקשה להגיע. דווקא היא, שמגיעה מעולמות שרחוקים מסיפור כפר־עציון מהבחינה הדתית והפוליטית, הגיעה וחיזקה אותנו מאוד. היא אמרה שעבורה המקום הוא השראה, מחבר ליהדות, למסורת, לשורשים, להיסטוריה שלנו כעם, ונותן הרבה כוח ותקווה במיוחד בימים האלו. זו היתה נקודת המפנה שלנו בפעילות השנה על רקע המלחמה והמציאות הקשה".
החיזיון המציג את סיפור הקמתו של גוש עציון וממחיש את ההעפלות לקרקע של המתיישבים, את נפילת הגוש ואת חזרת הבנים והקמת הגוש ברביעית – לא השתנה, אך הגישה של מנהליו השתנתה והושם דגש על השיח והחיבור של המבקרים למצב העכשווי. "בעקבות המלחמה עשינו שינוי בהדרכות, בתיווך של המסרים והחיזיון עצמו", אומרת קינן. "פעם נראה לנו שהסרט עומד בפני עצמו ומספיק לראות אותו, וכיום אנחנו מבינים שההדרכה לפניו ואחריו חשובה, ואנחנו מכניסים שם את המסרים של התקווה".
במוזיאון מוקם בימים אלו חלק חדש שיעסוק בשיבה לגוש עציון, "הבנו בעקבות המלחמה שזהו חלק חיוני שהופך את הסיפור למשהו שאפשר לקום ממנו ולגדול, וזה מסר שאנחנו רוצים להעביר דווקא היום. אנחנו מקווים לחנוך את החלק החדש עד יום העצמאות בשנה הבאה".
ראיתם שינוי באוכלוסיות שמגיעות אליכם לביקור?
"מאז שהתחילה המלחמה מגיעים הרבה יותר חיילים. וגם איתם הבנו שהחלק של השיח וההדרכה חשובים מאוד. רבים מהם מגיעים אחרי שאיבדו חברים, או נעשו פוסט־טראומתיים בלחימה, ויש חשיבות גדולה לדבר איתם על התקווה והקימה. "מעבר לכך, אני נתקלת באנשים מהמרכז, מהעוטף ומהקיבוצים שמגיעים אלינו ומרגישים שמשהו בתפיסה שלהם נשבר או השתנה וחשוב להם לראות ולשמוע. מגיעה גם מבקרים מאוכלוסייה דתית אדוקה יותר, שפתאום מרגישים יותר מחוברים למדינה ומעניין אותם להיחשף ולהרגיש את ההיסטוריה של האזור".
נתקלת בחשש של אנשים להגיע לאזור גוש עציון בתקופה הזו?
"יש אנשים שיו"ש עכשיו הרבה יותר מפחיד בעיניהם. מצד שני יש הרבה אזורים אחרים בארץ שמנוטרלים ואי אפשר להגיע אליהם, ודווקא גוש עציון הופך להיות מקום קצת יותר בטוח. תמיד ידעתי שהחיים שלנו והעבודה שלנו כאן היא שליחות. פעם אנשים התייחסו לסיפור כפר־עציון רק בתור סיפור היסטורי, והיום מבינים שזו המציאות, ולכן השליחות כפולה. אנשים מתחברים להיסטוריה כי היא חוזרת על עצמו, ואנחנו מבינים את החשיבות הגדולה של המורשת וההנצחה, שאף אחד לא יישכח, שנמשיך לספר את הסיפור שקורה במדינה לדורות הבאים".
מוזיאון הלונדע, באר־שבע
המשימה העיקרית שלנו בשנה הזו הייתה לתת לילדים ולבני משפחותיהם זמן קסום, להתנתק מהעולם הלא פשוט בחוץ ולפתח את הילדים וההורים תוך שמירה על התמימות, הדמיון והקסם של הילדים", מספרת מור מצקה, מנהלת השיווק של הלונדע – מוזיאון הילדים של באר־שבע.
"כיוון שאנחנו בדרום, היינו סגורים בתחילת המלחמה תקופה ארוכה, וכמעט שלושה חודשים לא הייתה פעילות. כשהמצב בסביבה התחיל להתייצב, חזרנו לפעול באופן חלקי עד ששבנו לפעילות מלאה", נזכרת מור בימים הראשונים של הלחימה. "לקח לאנשים זמן להסכים לצאת מהבית לפעילות חווייתית, להבין שמותר להם להוציא את הילדים לבילוי גם במציאות של מלחמה. היה פחד והיה לנו מאתגר למשוך מבקרים, אבל עם הזמן הציבור הבין שאי אפשר להיות סגורים בבית, ובמיוחד הילדים צריכים קצת אסקפיזם ומקום טהור מחוץ לחדשות. כמות המבקרים ירדה מאוד בגלל ההגבלות והחשש, אבל זכינו לשינוי והיכרות עם משפחות חדשות שהצביעו ברגליים".
בחודשי הקיץ המוזיאון היה עמוס בילדים ובמשפחות שבאו ליהנות, "אנחנו ממוקמים בדרום, אבל זה לא אומר שאנחנו באזור לחימה. אנחנו במקום בטוח והפעילות מתקיימת כרגיל", מדגישה מור. "גם בימים המתוחים יותר דאגנו שהפעילויות המרכזיות יהיו צמודות למרחבים מוגנים, ובכל קומה ומשטח היה אזור מוגן, כדי לתת למשפחות ולמוסדות חינוך את התחושה שהם יכולים להגיע בביטחון וכך שמרנו על שגרת פעילות במוזיאון".
מוזיאון הלונדע בנוי מכמה מרחבים, ובהם עולמות ידע שעוטפים את הילד מיום היוולדו, ועוזרים לו לגלות את העולם סביבו. הילדים רואים עולם, ונוגעים בנושאים כמו מדינות, מערכת החלל ואסטרונאוטים. ישנם גם מתחמים המתעסקים ברגשות, שפות, אומנות ועוד.
היו שינויים שעשיתם בפעילות הילדים בעקבות המלחמה והמצב בארץ?
"העיקרון החשוב שהנחה אותנו היה לשמור על עולמם של הילדים ועל התמימות שלהם. לא להכניס את מאורעות המלחמה למוזיאון ולפעילות. העסקנו את עצמנו במחשבה כיצד להפוך את המוזיאון לפינה חמה עבור ילדים והוריהם ושיצאו מפה עם זיכרון טוב".
במחצית הראשונה של השנה השתתפו בלונדע באופן פעיל גם במאמץ לשמר את הקהילות מהמושבים והקיבוצים בעוטף עזה ומצפון הארץ, קבוצות הגיעו למוזיאון ונהנו מיום כיף עם הטבה מיוחדת כדי להשכיח את קושי המרחק מהבית או ההתמודדות עם שכול ואובדן.
גם בפעילות הקיץ שנושא הדגל שלה היה "ממלכת לונדע הקסומה" הושקעה מחשבה רבה על ערכים שיפתחו את הילדים. "היה לנו חשוב ליצור דמויות ידידותיות שיכניסו את הילדים לממלכה קסומה", משתפת מור בחיבור למציאות הנוכחית. "אנחנו רגישים יותר לטריגרים שקיימים לילדים בהתחשב במצב, ורצינו שהכול יהיה ברמה הטובה ביותר. המוזיאון התחפש למקום קסום עבור הילדים והמשפחות. גם בחופשת חול המועד ניתן לבוא וליהנות מהפעילות החווייתית שיש לנו להציע".
מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף
עם פרוץ המלחמה אשתקד, העניין הציבורי בחבל עזה, בהתיישבות בחבל ארץ זה ובסיפור של גוש קטיף בפרט, גדל מאוד. "אנשים רבים רצו להבין טוב יותר את הרקע למציאות העכשווית, והבינו שמרכז קטיף הוא המקום שבו אפשר לעשות זאת", אומר הרב קובי בורנשטיין, מנהל התוכן במרכז מורשת להנצחת גוש קטיף בניצן.
לדבריו, הדבר התבטא בהגעה למרכז המבקרים, בכניסה לאתר האינטרנט שבו ניתן להיחשף לארכיון הגדול ובמעקב אחרי הרשומות שהעלה המרכז ברשתות החברתיות. "מובן שהמלחמה חזרה והציפה את שאלת היתרונות של החזרת הצדק ההיסטורי בהקמה מחודשת של התיישבות יהודית בנחלת האבות של חבל עזה. עד כמה ההתיישבות תורמת לביטחון והאם החזרת ההתיישבות היא צעד ריאלי במציאות העכשווית?"
במהלך חופשת הקיץ, שבה גם מצוין תאריך ההתנתקות מחבל עזה בט' באב, מרכז המורשת עמוס במבקרים. השנה הגיעו חיילים רבים למרכז, "כאלה שרצו להכיר את ההקשר הרחב של חבל עזה", אומר הרב בורנשטיין. בשל ההיסטוריה שהתדפקה על דלת המציאות, "התאמנו את ההדרכה במרכז המבקרים כך שתתייחס למציאות האקטואלית ולהבנה רחבה יותר של קונפליקט עזה מתחילת ההתיישבות הציונית בדרום", מוסיף הרב בורנשטיין. "כל האירועים הגדולים שלנו השנה התייחסו למציאות העכשווית – הפעילות החינוכית ביום גוש קטיף במערכות החינוך, הפעילות המקיפה ביום השנה כגון כנס קטיף ועוד".
הגעגועים להתיישבות היהודית בחבל עזה הולידו גם תערוכה מיוחדת על החוויה הייחודית של לוחמים מבני גוש קטיף שלחמו במחוזות ילדותם. "המיצג מבטא את הפן האישי של החיילים ילידי גוש קטיף במפגש עם מחוזות ילדותם ואת מה שחוויה זו מעלה בהם ברובד הלאומי הרחב. בתקופה הקרובה נחנוך מיצג ייחודי שיעסוק ב'קונפליקט עזה', מתחילת ההתיישבות הציונית בדרום, שיאפשר לכל מבקר להבין טוב יותר את המתרחש בזירה הדרומית".
מרכז המבקרים בניצן יפגיש אתכם עם סיפור גוש קטיף החל מהקמתו והתפתחותו דרך תוכנית ההתנתקות וכאב העקירה, ועד לאתגרי הצמיחה מחדש. מסלול הביקור במרכז מתפרש על פני שישה מרחבים המשלבים סרטונים, וידאו־ארט, תערוכת צילומים ומיצגים היוצרים חוויה ייחודית ומרגשת. את הסיור מעבירים אנשי גוש קטיף המשתפים את סיפורם האישי במהלך ההדרכה.
מוזיאון ארץ ישראל בתל־אביב:
"שתי תערוכות ניגודיות ומשמעותיות ביותר היו לנו בשנה המטלטלת הזו", מספר עמי כץ, מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל בתל־אביב. "תערוכת 'עדות מקומית' הקבועה שלנו שהיא תערוכת צילום עיתונות הוקדשה למלחמה, לתמונות מהקרבות ומהימים הקשים שעברנו. בכניסה לתערוכה הוצב קיר גדול שעליו הוקרנו 270 תמונות שצולמו בימיה הראשונים של המלחמה. על קיר אחר הוקרנו צילומים של צלם ויינט רועי עידן ז"ל, שנרצח בכפר עזה, ובבניין נוסף הוצגו צילומים של לביא ליפשיץ ז"ל, חייל צה"ל וצלם מוכשר שנהרג ב־30 באוקטובר בעזה. נשיא המדינה הגיע לתערוכה הזו, וראש העיר תל־אביב ואנשים רבים עלו לרגל לראות ולחוות את המצב דרך האומנות".
התערוכה השנייה שכץ מזכיר הפוכה בדיוק מתמונות הזוועות של 7 באוקטובר, תערוכה שנעשתה בידי האוצרת הראשית של המוזיאון, והתמקדה בריפוי נפשי. התערוכה כללה עבודות וידאו ותמונות מופלאות שנתנו לצופה מעט פסק זמן מהמציאות הסובבת, והיו מעין תרופה ומזור לנפש.
"באופן מעניין, דווקא שתי התערוכות האלו הן שהביאו הרבה מאוד אנשים למוזיאון", מסביר כץ. "אנשים הרגישו משוחררים יותר להגיע לצפות באומנות שיש לה משמעות, שמזכירה את המלחמה, שנותנת מקום לכאב שאנחנו חווים ומחברת אותם למציאות דרך פילטר של אומנות וצילום. לאנשים היה קשה לצאת לבילוי סתמי, ללכת ליהנות בסרט או בהופעה, אבל אצלנו הם הרגישו שבאו להתחבר לעצמם ולמצב".
בפן הכלכלי, משתף כץ, הייתה שנה לא קלה עבור מוסדות תרבות ומוזיאונים. הוא מזכיר לטובה את הסיוע שניתן להם ממשרד התרבות על שנת 2023 ומחכה לסיוע על השנה הנוכחית.
"במשך חודש וחצי בתחילת המלחמה היינו סגורים, זו השלכה קשה למקום כמו שלנו. כשאין הכנסות וצריך להמשיך ולנהל את המקום ולשלם לעובדים זה לא קל. הרבה אנשי צוות שלנו גויסו לתקופות מילואים ארוכות. עודדנו אותם ושמרנו עליכם שלא ייפגעו".
"כשפתחנו בהדרגה, הירידה בתיירות ובתחושת החופשיות של אנשים לצאת מהבית לבילוי גרמה לירידה משמעותית במבקרים. היה קשה מאוד להביא אנשים לאירועים ולהצגות. התרומה שלנו לחברה ולמדינה בתקופה הזו היא להמשיך את הדבר שנקרא 'מרכז תרבות'. זו היכולת שלנו ליצור את החוסן החברתי והלאומי, ואת זה אנחנו עושים במלוא הרצינות".
הייתם צריכים לדאוג לשמירה מוקפדת על יצירות מיוחדות?
"חלק מהעבודה של המוזיאון היא לאצור את האוצרות עבור הציבור. אנחנו שומרים על המוצגים בתנאים הטובים ביותר ולכן יש לנו הוראות חירום, ובזמן מלחמה או רעידת אדמה אנחנו צריכים להוריד למחסנים ומקלטים תת־קרקעים מוצגים רגישים, נדירים או יקרים שיש חשש שייפגעו. ב־8 באוקטובר כל אוצֵר התבקש לעשות רשימה של המוצגים המיוחדים במחלקה שלו, והורדנו אותם מתחת לקרקע. אנחנו עדיין עם מוצגים חסרים בתערוכות, כי אנחנו לא יודעים מתי ואיפה ייפול הטיל הבא, המציאות שלנו היא עדיין זמן חירום".
טכנודע–המוזיאון הישראלי לרפואה ומדע, חדרה
ב־8 באוקטובר החלטנו שאנחנו לא סוגרים את שערי הטכנודע, אלא מתגייסים למצב הלאומי בכלים העומדים לרשותנו", משתפת שלומית הוך־גרונוול, מנהלת השיווק בטכנודע, המוזיאון הישראלי לרופאה ומדע שבחדרה. "קלטנו מפונים מהצפון, ליום חינוך התנסותי עם פעילות מדעית מגוונת. הגענו לריכוזי מפונים בכל הארץ עם סדנאות שיכולנו להעביר ללא ציוד מורכב. היה לנו חשוב לשמור על הלהבה דולקת במיוחד בימים אלה ולהיות חלק ממנגנון הסיוע האזרחי של מדינת ישראל".
טכנודע חדרה הוא מרכז ייחודי לחינוך מדעי וטכנולוגי, המרכז מציע מידי שנה מגוון פעילויות לאלפי ילדים, בני נוער ומבוגרים, המתמקדות בחקר של עולמות המדע והטכנולוגיה על ידי התנסות מעשית. במרכז פועל גם המוזיאון הישראלי הראשון לרפואה, מוזיאון המדע, פארק המדע ומצפה הכוכבים.
היו ימים שנאלצתם לסגור את המרכז בעקבות המצב הביטחוני?
"בחופשת הקיץ שחלפה הייתה עלייה של כ־15 אחוזים במספר המבקרים יחסית לשנה הקודמת, ורק בשבוע האחרון של החופשה, סגרנו את שערינו לאור הנחיות פיקוד העורף. אנו ממליצים לשריין כבר כרטיסים לחול המועד סוכות, לאור התפוסה שמתמלאת במהרה".
היו אירועים מיוחדים שקיימתם בהשראת המלחמה או הלך הרוח הציבורי?
"אירחנו משרתי ומשרתות מילואים בשיתוף עיריית חדרה ליום התרעננות עם משפחותיהם ואת לוחמי ולוחמות מילואים של חטיבה 188 בשריון, בשיתוף עמותת ברק ועיריית חדרה. נתנו גם בית להרצאה בסוף מרוץ לזכרה של שיר אילת ז"ל, תצפיתנית שנרצחה. ההרצאה הייתה של אביה של שיר.
בסוף החודש הקודם התקיימה הרצאה לציון יום הלב הבינלאומי. בני קציר, מנהל היחידה הרפואית בטכנודע, דיבר על מצב הלב הלאומי שלנו – כיצד מגיב הלב למצבי חרדה, פוסט־טראומה ואובדן".
מרכז מורשת אלון־מורה
מרכז מורשת אלון־מורה, הממוקם על פסגת הר כביר, מספר את סיפור חידוש ההתיישבות היהודית בשומרון בעת הזאת. לפני חמישים שנה החל מסע העליות הנחוש של גרעין אלון־מורה והמטרה הייתה להקים התיישבות יהודית בשומרון שהיה עד אז ריק לחלוטין. "אנחנו זוכים השנה לחגוג 50 שנה לעליות הראשונות לשומרון, שהיו מסע מפרך של גרעין אלון־מורה, שבסופו הצליח לחדש את ההתיישבות היהודית בשומרון", אומרת מבשרת טולמץ, יו"ר היישוב אלון־מורה. "מרכז המורשת שלנו שם דגש גם על הסיפור התנכ"י וגם על הסיפור בעת הזאת. במגוון פעילויות, הוא מותח חבל על ציר הזמן ההיסטורי בין תחילתו של העם היהודי והתיישבותו בארץ ועד ימינו אנו. מרכז המורשת מזמין את הציבור לפגוש כאן אנשים אותנטיים מימי חידוש ההתיישבות, להכיר את ההיסטוריה, לשמוע על החוויה ממקור ראשון ולראות את חשיבות ההתיישבות היהודית בשומרון גם בימינו אלה".
מבשרת מספרת שברקע המלחמה, שצמצמה את מרחב התיירות במדינה, אלון־מורה הפך לנקודת תיירות זמינה יותר. "בתקופה הזו של המלחמה כשהצפון נסגר למבקרים, זכינו בקיץ לארח מעל 3,000 איש מכל רחבי הארץ, למגוון פעילויות שמספרות את הסיפור הנחוש של גרעין אלון־מורה שהתעקש להתיישב בחלקת הארץ הזו שהייתה נטושה. הנחישות הזו שינתה את פני ההתיישבות ביהודה ושומרון".
המבקרים במרכז יוכלו לצפות בסרט המספר את סיפור ראשית ההתיישבות, להצטרף לסיור מודרך בשמורת הר כביר עם איש ההתיישבות בני קצובר ולשמוע מפי אחד מראשי גוש אמונים על ההתיישבות בשומרון.
בחג הסוכות יתקיימו במרכז המורשת פעילויות ייחודיות לכל המשפחה: תיבות בריחה וסיורים מודרכים בהר כביר הצופה על העיר שכם ועל מקום כניסת עם ישראל לארץ.
מרכז מורשת אלון־מורה מזמין את הציבור להגיע ולהתמלא בכוחות והשראה מחלוצי ההתיישבות.
מוזיאון תל־אביב לאמנות
תל־אביב הפכה במלחמת חרבות ברזל למוקד ביקור חשוב, בשל אירוחה את כיכר החטופים וקיום אירועים למען שחרורם. גם בפן האמנותי מצאו רבים בה מקום להתבטא. "מאז תחילת המלחמה פועל מוזיאון תל־אביב להרחיב את משימתו במחויבותו החברתית והאזרחית", אומרת טניה כהן־עוזיאלי, מנכ"לית מוזיאון תל־אביב לאמנות.
לציון שנה לאירועי 7 באוקטובר נפתחו במוזיאון תערוכות חדשות של אמנות ישראלית עכשווית. "הן חושפות את כוחה הייחודי של האמנות לשקף מורכבויות, להציף את השיח הציבורי, להציע התבוננות פנימית מעמיקה, לאפשר הכלה ומגע ברגש ולעורר השראה גם בעיתות משבר", מסבירה כהן־עוזיאלי. בין התערוכות המיצב "אשד" של האמן מוחמד אבו־סאלמה, המוצב במפל האור ומורכב מאלפי מטרים של שרשרות מתכת, המזוהות עם הדיסקית הצבאית ובתקופה האחרונה גם עם משפחות החטופים. תערוכות נוספות שנפתחו לרגל ציון שנה למלחמה הן "אני לא רוצה לשכוח", מאוסף מראווה וארתור סבאג', שמציגה עשרות עבודות של אמניות ואמנים ישראלים, שנוצרו כתגובה לאסון ומבטאות זיכרון הולך ומתהווה, והתערוכה "קישוטי מלחמה" של האמנית טל מצליח, ילידת כפר־עזה, המציגה סדרת ציורים שהחלה ליצור בעקבות אירועי 7 באוקטובר, שאותם חוותה על בשרה. טל שהתה בממ"ד כמעט 20 שעות עד שחולצה על ידי יחידת שלדג.
כהן־עוזיאלי אומרת כי מוזיאון תל־אביב לאמנות "גאה להוות במה ציבורית לשיח יצירתי ולמפגש תרבותי, המציג מגוון קולות וזוויות ראייה שונות ומרתקות, וחושף את הרבדים המרכיבים את המקום שבו אנו חיים".
לצד התערוכות, המוזיאון מקיים לאורך כל השנה פעילויות חינוך וחברה. "השנה אנו בוחנים ומגדירים מחדש את תפקיד המוזיאון והרלוונטיות שלו לקהילה, והשקנו את המיזם החברתי 'מרחב מרפא'. הטיפול באמנות הפך השנה להיות חלק חשוב מזהותו של המוזיאון וחלק עיקרי בעשייה והפעילות של אגף החינוך, שנעשית בשיתוף החמ"ל האזרחי, בתי ספר לאמנויות, מטפלים וצוותים רפואיים. אנו עובדים כל העת ליזום, לסייע ולהבטיח עבור מאות אלפי המבקרים שהמוסד התרבותי הזה יהיה קשוב לרוח הזמן ונגיש לכול".
בין התערוכות שנפתחנו בקיץ האחרון בולטת התערוכה "לתפוס רגע חולף – 150 שנה לאימפרסיוניזם". "מוצגות בה יצירות מופת של אמנים כמו אדגר דגה, פייר אוגוסט רנואר, קלוד מונה, קאמי פיסארו ואלפרד סיסלי". התערוכה זכתה לתהודה ועניין רב ומשכה אליה עשרות אלפי מבקרים. "עם פרוץ המלחמה הורדנו למחסנים מוגנים יצירות יקרות ערך. בתקופה האחרונה, על רקע איומי הטילים הורדנו את שאר היצירות שעוד נשארו בקומות העליונות. תערוכת האימפרסיוניזם מוצגת במרחב מוגן ולכן היצירות בה נשארו תלויות על הקירות לעת עתה".
