עמית אררט, תושב מצפה־יריחו וממקימי 'עמיתים לטיולים', לא זכה שיחגגו לו מסיבת יום הולדת בבית. לא משום שהוריו התעלמו מהתאריך, להפך. האירוע פשוט נחגג בשטח, לרוב ביער עופר שבכרמל, הרחק מהסלון הביתי המקובל באירועים כאלה. כך הנחילו לו הוריו את אהבת הארץ בכל הזדמנות.
"ההורים שלי היו אנשי היסטוריה, חינוך ותנ"ך", מספר אררט, 51. "שניהם הקימו בתי ספר, ביחד ולחוד, והעמידו תלמידים הרבה. בהמשך הפך אבי לאיש אקדמיה, והוא היה מוזמן להרצות בשבתות בקיבוצים הדתיים. הנסיעות נוצלו לסיורים ולהסברים על הנקודות שבדרך ועל ההיסטוריה והמורשת שלהן. חופשות הקיץ המשפחתיות התקיימו בבתי ספר שדה, וכך זכיתי להקשיב כילד לגדולי המדריכים של שנות השבעים – ספי בן־יוסף, ניסים קריספיל, יעקב שורר ואחרים".
זהו המצע שעליו גדל אררט ובהשראתו הקים את קבוצת 'עמיתים לטיולים', שעל פועלה הוא עומד לקבל ב־18 באוקטובר את פרס 'עת מול'. הפרס, מטעם מכון יד בן־צבי בירושלים, מוענק לאדם או לגוף העוסק בהנחלת תולדות ארץ ישראל ועם ישראל.
הייחוד של טיולי 'עמיתים לטיולים' הוא בערך המוסף הלימודי שלהם: מדובר במעין סמינריונים מרוכזים לשטח המטויל. במרכז כל טיול עומד נושא מסוים, ולכל תחנות ההדרכה יש קו מנחה. בקיץ האחרון, למשל, התקיים טיול ג'יפים בגליל בעקבות משמרות הכהונה. טיול אחר, תחת הכותרת "בין תש"ח לתשכ"ז", נועד למיטיבי לכת והתמקד בוואדי סלמן שהוא ראשיתו של נחל איילון. המטיילים עברו במקום שהיה בעבר תחת שליטה ירדנית, התרשמו מחורבות צלבניות, ביקרו בחוות ובבריכות מים, ופגשו שרידי יישובים מתקופות בית ראשון ושני.
לא למיטיבי לכת בלבד
'עמיתים לטיולים', שנולדה רק לפני שמונה שנים, מונה כיום כ־115 מדריכים, ונהנית ממספר משתתפים שנתי של כ־9,000 עמיתים. מדריכי הסיורים, שחלקם אוטודידקטים וחלקם אנשי מקצוע, עובדים כולם בהתנדבות ומשקיעים מזמנם כדי להנחיל את האהבה לארץ. אררט עצמו משמש כמזכיר, רכז רישום, עורך לשוני, אסטרטג פרסום ועוד.
"הצטרפתי לקבוצות שמטיילות מדי שבוע בימי שישי ביו"ש", מתאר אררט כיצד הכול התחיל. "שם התחברתי לעמית הורן, שהיה אז סטודנט לרפואה בטכניון והיום הוא רופא. עם הזמן התחלנו להוציא יחד טיולים בעצמנו, ובהמשך פתחנו רשימת תפוצה בגוגל־גרופ". אררט מתעקש ששם הקבוצה לא נולד מהשמות הפרטיים של שני מייסדיו, אלא כדי לבטא רוח של אחווה ורעות. "לקבוצה יש הרבה מאוד שותפים, חלקם השתנו עם הזמן", הוא אומר.
עם הזמן, קהל היעד התרחב והתגוון. "רצינו שיגיעו משפחות, ולא רק מיטיבי לכת. רצינו משהו מעבר לאתגר של לכבוש את ההר, והחלטנו להשקיע בתוכן. כך נולדו לצד הטיולים המאתגרים גם סיורים מונגשים לקהל הרחב, שנחשף כך למידע ייחודי ואיכותי".
כל סיור נבנה בתמהיל שמטרתו ללכוד את תשומת לבם של המכותבים בקבוצה ו"לפתות" אותם להגיע, והוא כולל אתרי היסטוריה, טבע ומורשת קרב. בסוף כל טיול נשלח בקבוצה סיכום של הטיול ואלבומי תמונות. הסיכום כולל דו"ח על תחנות ההדרכה, תיאור של המסלול והנחיות לטיול עצמאי. חלק מהטיולים מוסרט ומועלה ליוטיוב (חפשו את הערוץ של 'עמיתים לטיולים'). "השאיפה שלנו היא שכל אחד יוכל לבנות לעצמו טיול בעקבות הסיורים שלנו, ולשם כך אנחנו מוותרים על זכויות היוצרים שלנו", אומר אררט. "כל אחד יכול גם להצטרף לקבוצת הגוגל שלנו. קהל היעד שלנו הם חובבי ידיעת ארץ ישראל וחובבי תנ"ך, היסטוריה וארכיאולוגיה".
הטיולים והסיורים מתקיימים חינם כמעט בכל יום שישי, וסיורים נוספים מתקיימים בשעות אחר הצהריים או הערב באמצע השבוע. המטיילים מגיעים עצמאית לנקודת המוצא, ושם חוברים לקבוצה כולה. בחול המועד ובחנוכה מתקיים מרתון אירועים, ובהם טיולים המוניים של אלף עמיתים. מדי פעם מתקיימים גם ימי עיון בהפקת העמיתים השונים, כגון כנס מחקרי העיר העתיקה בנושא מערת צדקיהו, כנס מחקרי על הר הזיתים, כנס חדרה תחת הכותרת 'חלום לים התיכון', כנס יובל לחידוש ההתיישבות בגולן ועוד. לפעילות העמיתים חוברים גם ארכיאולוגים בכירים, ומשלחות חפירה שאררט מגייס עבורן מתנדבים.
למרבה ההפתעה אררט איננו מורה דרך במקצועו או מנהל בית ספר שדה. מדי העבודה שלו ביום־יום שונים מאוד, ובעיקר סטריליים בהרבה, מבגדי הטיולים שהוא לובש לפחות פעמיים בשבוע. אררט הוא אח מוסמך אקדמאי, בעל מומחיות בגריאטריה ושיקום. כשהוא לא מטייל ברחבי הארץ הוא משמש כאח קשר ובקרה מטעם קופת חולים כללית בבית החולים 'הדסה הר הצופים', וכעוזר בחדר הניתוח במכון הגסטרו של הקופה בירושלים. את מלאכת ארגון הטיולים ותיאום המדריכים הוא מבצע בלילות.
רוב הסיורים והטיולים הם חד־פעמיים ואינם חוזרים על עצמם, אך יש כמה טיולים מבוקשים שהחבורה הוציאה אליהם קבוצות פעם אחר פעם. אחד מהם הוא טיול בנווה־אילן ההיסטורית. בטיול הזה זוכים המשתתפים להדרכה מאת לוחם הפלמ"ח בן ה־93 אליעזר לב־ציון, המתגורר בדיור מוגן ומגיע כמו כולם עם רכבו לתחנת המפגש.
"המטרה היא שאנשים יכירו ברזולוציות צפופות את רגבי אדמתנו, ושיהיו מאוהבים בארץ ישראל", אומר אררט. "קבוצת 'עמיתים לטיולים' מורכבת מציבור שרוצה לינוק מלשד העצמות של המדריכים שמלווים אותנו, שמצדם מעוניינים ליישם בשטח את מה שקראו בספרים".
לא לוקחים סיכון
אהבת הארץ ורגביה בלטה אצל אררט כבר בגיל צעיר. כשהיה בכיתה ג' בלבד, הוא מספר, הטילה עליו הרכזת החברתית של בית הספר לארגן יום שדה לכל תלמידי המוסד; בכיתה י' הוביל טיולים סניפיים בבני עקיבא, ופתח בפני חניכי התנועה את הטיול בנחל תבור כאופציה פופולרית; ובכיתה י"ב התבקש מההנהלה הארצית של התנועה להוביל מסע חנוכה ארצי למדבר יהודה. את שנות התיכון בילה בבית הספר החקלאי בכפר־חסידים, ואת השירות הצבאי עשה בנח"ל ("ביישוב המזרחי ביותר בארץ – אלוני הבשן"), כשבמסגרת הגרעין שימש גם כקומונר בסניף בני עקיבא בבאר־שבע. שם הוביל את הטיולים הראשונים של חברי התנועה בקניוני ורדית וברק, ולדבריו יש לו זכות ראשונים על הטיול הלילי המוכר כל כך לנחל חווארים בנגב.
"בטיול לילי יש הוד והדר, עם לבנה שמאירה לך את הדרך", מתפייט אררט. "במרחבי הנגב זו התפאורה הכי קוסמת. היום החופשי במשק הישראלי הוא שישי, כך שכאשר יש ירח מלא אנחנו מקיימים טיול לילי שמתחיל בחמישי, כדי שנוכל להגיע בזמן הביתה להדלקת נרות".
ליל ירח מלא ביום חמישי התקיים גם לפני ארבע שנים וחצי, בלילה שבו נחטפו ונרצחו שלושת הנערים בגוש עציון. אררט ועמיתיו סיירו באותו לילה, ט"ו בסיוון תשע"ד, בנקבה של נקורה שליד סבסטיה. מיד לאחר שדובר צה"ל הודיע למחרת באופן רשמי על חטיפת הנערים, התקשר לאררט השותף שלו, מאיר רוטר, שהוביל את הטיול הלילי, ושאל מה עושים וכיצד הם יכולים לתרום. אררט הציע שיתקשרו לקצין אג"מ של חטיבת יהודה, ויציעו לו את יכולותיהם כסיירים בשטח.
בניגוד לשמועות שלפיהן הצבא דחה את ההצעה הזו בימים הראשונים לאירוע, אררט מעיד שאחרי ארבעים דקות התקבלה תשובה חיובית מהמח"ט. "ניסחתי קול קורא לסיירים ושלחתי בקבוצה של 'עמיתים לטיולים'. הפקנו רשימות קריאה למשימות החיפוש, וכל הזמן הצבא ביקש שנספק לו עוד ועוד סיירים. לפעמים הפעלתי חמישים סיירים באותו יום".
מה היתרון שלכם על פני אנשי הצבא?
"היכולת של הסייר בהבנת השטח משמעותית בחיפושים מסוג זה. הסייר יכול להבין האם הקרקע שלפניו בתולית או לא, האם קורי עכביש אטמו את המערה, האם המנעול של בור מים חלוד. הוא יודע להסתכל על הטרסה ולומר האם הזיזו אותה לאחרונה או לא, האם יש גריפת פני הקרקע. זה התברר כמשמעותי ביותר כשצוות הסיירים הגיע לחרבת ארנב ליד חלחול, וראה את ערמת האבנים ליד הטרסה שלא במנח הטבעי שלה".
אסון נחל צפית באפריל האחרון, שבו נספו תשע נערות ונער ממכינת 'בני ציון' בתל־אביב, המחיש באופן טרגי ומצמרר את הצד המסוכן של הטיולים בטבע ואת החובה לנקוט כללי זהירות. "אנחנו מנחים את המטיילים ש'סוף מעשה במחשבה תחילה' ודוגלים בתפיסת 'אם יש ספק, אין ספק', כי פשוט לא מסתכנים", מדגיש אררט. "חשוב לדעת שיש סכנות גם בימים שאחרי השיטפון. צפונית לנחל צפית עלו הרבה מוקשים, משום שהמקום קרוב לגבול ירדן. ככלל, צריך להתרחק מקצה הגדה בקניונים של הנחלים, משום שזרמי מים תת־קרקעיים נכנסים לדפנות של הגדות. אם תגיע לצפות בקניונים מלמעלה, יש סיכון שתיבלע למטה כמו שקורה בבולענים".
מכל הפעילויות של 'עמיתים לטיולים', אררט גאה במיוחד ב"טיולים החברתיים" שהוא מקדם. "עוד כשלמדתי בכפר־חסידים נחשפתי לילדים מעליית הנוער ולילדים מהמושבים בגבול הצפון, והתפתחה אצלי רגישות ואכפתיות לפריפריה. כמו שאני דואג להכיר את הארץ למטיילים בלב שכם, כך אני דואג להביא אותם לעיירות הפיתוח בנגב ולצאת משם לטיולים ליליים. הוצאנו טיולים מירוחם לנחל שועלים, מדימונה לנחל אשלון, ומאופקים לנחל פטיש. באחת השנים קיימנו בחודש אלול 'סיור סליחה חברתית' בעקבות הפנתרים השחורים בשכונת מוסררה הירושלמית. שוחחנו עם תושבים ושמענו מפיהם את תולדות המקום. סיור דומה קיימנו בשכונת התקווה. אחרי שחצינו את השוק הצבעוני נכנסנו לבתי הספר של ילדי הזרים הגרים בקרבנו".
כאמור, לא מעט מהטיולים והסיורים מתקיימים בשטחי יהודה ושומרון. למעשה, קבוצת 'עמיתים לטיולים' נולדה מתוך הסיורים האלה. "יו"ש סקרנה אותנו כיוון שהאזור היה פחות מונגש וידוע", אומר אררט. "כבר בכיתה ג' הייתי בסבסטיה בליווי אבא שלי, שהיה חבר בגוש אמונים. אני מחובר לשם בטבורי, והלב התנ"כי שלנו הוביל אותנו להתעמק בשטח הזה. אני מאמין שכשאדם מכיר את המרחב, יהיה לו מאוד קשה לחשוב על ניתוק מארץ ישראל ולהיפרד ממנה. אנשים חשים אצלי את האהבה העזה לאדמת הארץ, ונראה שאני מצליח להחדיר לעמיתים את הרבאק לארץ ישראל".
חלק מהטיולים מתקיימים בשטח A, בתיאום עם כוחות הביטחון ובאוטובוסים ממוגנים. "לפני כמה שנים", מספר אררט, "פניתי למח"ט שומרון יואב ירום, ואמרתי לו שכמו שהוא יודע לאבטח כניסת מתפללים לקבר יוסף, כך אני מבקש שישקול לאשר כניסה לתל־בלטה הסמוך לקבר, ויאפשר לנו סיור בשכם המקראית. לאחר אישור המח"ט, שקיבל את ברכת אלוף הפיקוד, הוחלט עם המדרשה המקומית לקיים ערב עיון עם הרצאות, ובחצות להיכנס עם האוטובוסים לשכם המקראית. מאז קיימנו סיור כזה כמה פעמים. אחד המטיילים כתב לנו: 'לראות באמצע הלילה שפורקים מהאוטובוסים חסידים בלבוש מסורתי, חילונים עם קוקו ובנות עם חצאיות עד לרצפה – זה חזון גאולי פרקטי של התחברות אל המקור, במקום שאבותינו היו בשכם'".
מהתנ"ך לתש"ח
בשנים הראשונות לקיומה של הקבוצה הופקו הטיולים על ידי צוות כמעט קבוע: מאיר רוטר ועמית הורן הובילו טיולים למיטיבי לכת, ואריה קליין מחברון הוביל השתלמויות שטח וסיורי עומק. עם הזמן קיבלו אררט וחבריו פניות מחברים נוספים שהציעו את עצמם לסיורים ייחודיים, כגון סדרות טיולים לאורך אגן נחל שקמה ולכיש, בהדרכת ראובן שדה ואבישי בלומנקרץ; מנור דביר מקיבוץ רשפים העניק לעמיתים שני סיורים בלב קיבוץ עין־חרוד, ובעקבות דמויותיהם של יאנוש קורצ'ק ואורד וינגייט; רון חרמוני־להט הוביל את העמיתים למסעות מים אל ים, לסמינר במצדה בעקבות שמריהו גוטמן, ובמדבר פארן. כך הצטרפו עוד מורי דרך רבים, המגיעים מכל הקשת הישראלית.
לצד כל אלה, אררט אינו מוותר על העברת הלפיד המשפחתי בטיולים עם ילדיו, אולם לדבריו זוהי היערכות שונה לחלוטין. "בטיולי העמיתים אני מחליט מה אופי הטיול, וכל מי שמתעניין בנושא מצטרף. במשפחה רב־גילאית ורב־תחומית זה שונה לחלוטין. הטיולים והחופשות המשפחתיות מתקיימים אחרי תיאום ציפיות עם בני המשפחה, וממילא הם קשים יותר לתפעול. כמובן, גם ב'עמיתים לטיולים' אנחנו קשובים למטיילים ומשתדלים להתחבר לחשקים שלהם".
אחרי אינספור טיולים וסיורים, מהי הפינה החביבה עליך ביותר בארץ?
"אין פינה כזו, כולם היו בניי. יש לי געגועים לכל המגוון המרתק של ארץ ישראל. אם טיילתי לדוגמה בגליל, אני יוצא משם עם געגוע לגליל. עכשיו אני מתרגש לקראת נסיעה למצפה־רמון, התרגשות לקראת הנגב".
הצלחנו להעביר את הגעגוע הזה לדור הבא? הנוער מספיק מחובר לארץ?
"אם הייתי יכול להרשות לעצמי להתפרנס רק מעיסוק בידיעת הארץ, הייתי משקיע חצי מהזמן בהובלת בני נוער בשבילי הארץ. הדבר הראשון שהייתי עושה זה להסתובב בתיכונים ולהסביר לאן אני רוצה לקחת את התלמידים ומה נקודות העניין במקום; מה הערכים שהם ירוויחו מאותו סיור שיחבר אותם לרגבים המיוחדים פה בארץ, כשמאחורי כל רגב מסתתר סיפור היסטורי".
ליום הזכייה בפרס 'עת מול' הכינו העמיתים תוכנית מיוחדת. הם יקיימו סיור בעקבות אישים ובתים בשכונת רחביה בירושלים, ורק אז יתכנסו לטקס החגיגי באודיטוריום של יד בן־צבי. האירוע יכלול מצגת על זאב וילנאי, דוד בנבנישתי, יוסף ברסלבי ועמית אררט עצמו, שנרגש מהעמדתו בשורה אחת עם המותגים של ידיעת הארץ.
המעמד הזה, חוזר ומציין אררט, מתקיים בזכות הדרך שסימנו לו הוריו. "אבא לא היה מחנך רק בחוץ, אלא גם בבית. הוא היה קורא לי את התנ"ך ברציפות. חייתי עם הסיפורים הללו כל הזמן באוזן, והיום הם זורמים אצלי בדם. כשאתה יוצא לשטח, הטקסט ומראות העיניים מתחברים. בהמשך קראתי המון ספרים של מורשת קרב. השילוב של הישראלי החדש, של גיבורי התנ"ך עם גיבורי תש"ח, תפס אותי. בשנים האחרונות אני מתחבר יותר ויותר לנושא של המשנה והתלמוד, של מרד בר־כוכבא. אני משלים פערים ומבין שיש לנו ארון ספרים יהודי אחד. אני משתדל שלא ללכת לאורם של הוריי, אלא ללכת ממש בדרכם".
