אפשר לנצל בציניות את בהלת העכברת בנחלי הצפון כדי לשווק את האלטרנטיבה הבטוחה והבריאה של הדרום. אפשר גם לנגן על המצפון הישראלי ולעודד, דווקא עכשיו, טיולים בנגב המערבי שמלקק את פצעיו משריפות הטרור ומירי הטילים. ואפשר גם סתם לנגן על הרגש עם טענות קיפוח של הפריפריה הדרומית, אבל האמינו לי – אין צורך.
מי שמכיר קצת את דרום הארץ יודע שהמוצר הנהדר הזה לא צריך להיבנות לא מהעכברת של אזור אחר בארץ, לא מאפליה מתקנת וגם לא מתיירים שיעשו לו טובה. יש לדרום הרבה מה להציע למטייל הישראלי, ומי שיבוא – ירוויח.
נתחיל משבירת האקסיומה שלפיה אין מים בנגב. גם בחודש אוגוסט תוכלו לטבול במים צלולים בעין עקב, בעין ירקעם ובבריכת צפירה, ובשנים טובות של שיטפונות תיהנו גם מגבים מלאים מים במכתש רמון. אמנם לא תמצאו זרימה של נחלים, אבל תרגישו את טעמם של מים מתוקים בלב מדבר.
אחרי סטיגמת היובש, הגיע הזמן לשבור גם את סטיגמת החום. אם תסעו למצפה־רמון באמצע אוגוסט, תצטרכו להחזיק חזק את הכובע שלא יעוף מהטיילת לתוך המכתש. בערב, כשמתחילים שם אירועי הצפייה בכוכבים, תוכלו לפגוש שם גם לא מעט סוודרים. בהר הנגב לא תסבלו מהלחות של השפלה ומישור החוף. באוויר היבש של הנגב לא תזיעו הרבה, וכמעט כל ערב יהיה לכם קריר ונעים.
אחרי המים והטמפרטורה, צריך לטפל גם בסטריאוטיפ העצים והצל. את היער הנטוע הגדול בישראל תמצאו דווקא בדרום. 30 אלף דונם ו־4 מיליון עצים ביער יתיר יספקו לכם צל ללא הגבלה. גם חורשות יפות תמצאו היום כמעט בכל עיר בנגב. על פרחים מיותר להכביר מילים. מרבדי הכלניות של 'דרום אדום' בנגב המערבי מדברים בעד עצמם, אבל אפילו בהר הנגב תוכלו ליהנות, בזמנים הנכונים, מחלמוניות, אירוסים ונרקיסים. הפרחים בנגב לא תמיד באים במרבדים, אבל תגלו שיש יופי מיוחד דווקא בפרחים שמתחבאים בין הסלעים. להקת פיקוד דרום כבר אמרה את זה קודם:" אך מי ידע יופיו של מעין בצל מדבר, או פרח מסתתר בין הטרשים שעל ההר".
ואחרי ששמנו את הדעות הקדומות בצד, זה הזמן להיחשף מעט לאתרים התיירותיים הלא מספיק מוכרים. נתחיל מבאר־שבע, בירת הנגב. אם חשבתם שאין לה מה להציע חוץ ממשחקי כדורגל של הפועל, אתם מוזמנים לחשוב שוב. מעבר למוזיאונים החדשים – ה'לונדע' ופארק קראסו למדע – העיר העתיקה עברה בשנים האחרונות רענון משמעותי, והיום יש בה הרבה מה לראות. זה מתחיל במרכז המבקרים באר אברהם, ממשיך במתחם הקטר ובמרכז המבקרים החדש 'שער לנגב', ובימות הקיץ תוכלו ליהנות גם מפסטיבל 'זוהר דרומי' עם מגוון של מיצגי אומנות זוהרים.
בערים ויישובים אחרים בנגב תוכלו להכיר מגוון של קהילות שלא תמיד פוגשים במרכז הארץ. בקריית־גת תוכלו לבקר בכפר 'ביתא ישראל' של הקהילה האתיופית, בבית כנסת של מושב נבטים תכירו את מורשת יהדות קוצ'ין, בדימונה תתוודעו לקהילת העבריים ובמרכז ג'ו אלון שביער להב תיחשפו לתרבות הבדואית. ועוד לא הזכרנו את רובע האומנים בערד ואת דרך רובע הבשמים במצפה רמון, את פארק אשכול ופארק אגם ירוחם, את פארק הילדים בשדרות, את פארק החייל האוסטרלי בבאר שבע, פארק בן־גוריון בדימונה ופארק ספיר בערבה. וכל זה בלי לרדת באילת.
בלי פקקים
אבל עם כל הכבוד לפארקים, לא הם שמייחדים את הדרום. לדרום הישראלי יש משהו שאין בחבל ארץ אחר, והוא המדבר. שחר שילה, רכז התיירות של אזור הר הנגב, טוען שהמדבר הישראלי הוא המדבר הכי ידידותי בעולם. הוא המדבר הכי מסומן, יש בו שפע עצום של שבילי הליכה מסומנים ובטוחים, ובניגוד למדבריות אחרות רובו מכוסה ברשתות תקשורת סלולריות. המדבר הישראלי גם נהנה מרמה גבוהה של בטיחות בזכות יחידות החילוץ וההצלה, חיל האוויר הזמין בכל עת לפעולות חילוץ מכל שטח, ושירותי רפואה מערביים מהטובים בעולם. נוסף על כל אלו, האוכלוסייה המקומית בנגב הופכת את החוויה המדברית לנעימה יותר. הפעילות התיירותית והתפתחות אתרי הלינה הופכים את הנגב הישראלי למבוקש, מגוון ויצירתי.
ולסיום, אי אפשר בלי להזכיר את המתנות הכי גדולות שהדרום מעניק למטייליו – הרוגע, השקט והניתוק. מי שמחפש את השקט הזה באקסטרים, ימצא אותו במכתשים או בחוות הבודדים. אבל בשביל הרוגע הזה לא מוכרחים להתבודד בהרים. אפשר למצוא אותו כבר בכבישים נטולי הפקקים והעצבים. בדרום לא תבזבזו שעות בהזדחלות איטית ומייאשת אחרי טור ארוך של מכוניות. כשתביטו בחלון תוכלו לראות מרחבים נטולי בניינים, מחזה שכבר קשה למצוא באזורים אחרים. התרופה הכי טובה למי שרוצה להוריד הילוך בחיים לכמה ימים, היא פשוט להדרים.
