לחיות בין תל אביב לבני ברק

השילוב הקטלני של מערכות בחירות חוזרות עם נגיף הקורונה הביא את הקרע בין החברה החילונית לחברה החרדית לשיאים חדשים. עזבו את מה ששמעתם, פשוט צאו להכיר את הצד השני

מאת:מורן עג'מי

שלוש מערכות בחירות ידעה מדינת ישראל בשנים 19-20, לפניהן עוד אחת, מוניציפלית. ואם זה לא מספיק אז מיד לאחר כל הבלאגן הזה הגיעה לבקר אותנו הקורונה. אירועים רבים, שהיו יכולים לשמש אותנו להפצת אהבה ואחדות, אבל במקום הם היוו מקדם משמעותי להפצת שנאה. המפיצים שיסו מגזר אחד באחר, איש ברעהו. שק החבטות העיקרי והנוח היה המגזר החרדי. את זה אני אומרת מסקירה קצרה של חוויות אישיות שלי בשנה וחצי האחרונות כאישה מסורתית מתל אביב, במקור ובהווה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למה השמאל שונא כל כך את נתניהו?
– אם לא תשנה מסלול, ניו-יורק עלולה להפוך לדטרויט החדשה
– משפחת מרידור, אבטלה איננה בדיחה

הכל בבחירות לרשויות המקומיות היה מוגזם אבל מה ששבר אותי היה מכתב של מועמד רבע אנונימי בתיבת הדואר בביתי. המועמד סיפר במכתב שהחרדים ממש קרובים להשתלט לנו על העיר. שלא נוכל ללכת ברחובות בבגדים קצרים ושהם מכניסים סייעות מבני ברק לגן של הילדים שלנו. צריך להבין את עומק העניין, אין סייעות בתל-אביב כי אף תל-אביבית לא רוצה להיות סייעת, לכן רובן מגיעות מבני ברק. ובמקום להודות להן על כך שבזכותן לפחות יש סייעת אחת בגנים של הילדים שלנו, המועמד בחר להפחיד אותנו באיומי הדתה והשתלטות.

את המכתב ראיתי בדיוק כשלקחתי את הבן שלי לגן. נכנסתי איתו וחיבקתי את חני, הסייעת החרדית שלו מבני ברק. הודיתי לה שהיא נוסעת בכל בוקר עד תל אביב, בכדי להעניק לבן שלי חום, אהבה וחינוך. ידעתי שכל ההורים מסביבי קיבלו גם הם את המכתב אבל ככל הנראה לא כולם הגיבו כמוני. היה אפילו זוג הורים, ששמע שאני עובדת בקמפיין הבחירות של ש"ס, ולכן לא הסכימו שהבן שלי יבלה עם הבן שלהם.

עברנו את הקמפיינים המוניציפאליים ונכנסנו היישר לבחירות הארציות. יום אחד הלכתי עם מועמד לכנסת, חרדי, בדרך לראיון באחד מכלי התקשורת, ברחוב הברזל בתל אביב. תפסה אותי אישה בערך בת 60, והחלה לצעוק עלי, בפני המועמד, כיצד זה ייתכן שאני מסתובבת עם אוכל חינם, משתמט, גנב, עבריין ופרזיט. הבטתי בו, הבנתי שיכול להיות כאן אירוע ועשיתי את מה שאני לא יודעת לעשות, נשמתי עמוק כמו בשיעור פילאטיס, שתקתי והמשכנו הלאה. אותו מועמד, עד היום מתנדב במילואים, מתנדב בשני ארגוני הצלה, רב קהילה ועוד ועוד. ככל הנראה הוא הספיק לתרום למדינה הרבה יותר ממה מהאדם הממוצע בתל אביב.

לתוך כל הטוב הזה הגיעה הקורונה, שהובילה אותנו לעומק הדמוניזציה של התקשורת כלפי החברה החרדית. ממש בתחילת הסגר בבני ברק, שוחחתי עם כל בני ברקי שאני מכירה בכדי לבדוק במה ניתן לסייע. אחת השיחות הייתה עם חברה טובה, חרדית, עם אישור של עובדת חיונית בירושלים שאיפשר לה לצאת מגבולות העיר ולקנות מצרכים לכל מי שהתחנן אליה לסיוע. בתחילת היום היא הגיעה עם משלוח אוכל גדול לבניין מסוים שם ראתה את הילדים עומדים אחד על השני, כמעט נופלים מהמדרגות, ומתחננים אליה לאוכל. כשדיברנו היא בדיוק יוצאה מהעיר והיא סיפרה לי ששני שוטרים נושאי נשק הולכים אחריה, היא כל כך פחדה והחלה לבכות.

הדמות של החרדי הממוצע, כפי שהיא משתקפת בתקשורת וברחוב החילוני רחוקה מאוד מהמציאות ומרחיקה אותנו אחד מהשני. ולכן אני מבקשת מכם, לסלוח ולמחוק את כל מה שהחדירו לכם לראש על-ידי שקרים ומסע תעמולה רצחני כל הגורמים בעלי פוטנציאל הגדילה ברייטינג ובמנדטים. ולא שיש לכם על מה לסלוח, פשוט זה המצב שנקלענו אליו ולכן – תנו לזה צ'אנס. חפשו את החרדי הראשון שנמצא בקרבתכם ותתאמצו מאוד להכיר אותו.

תופתעו לגלות שהוא קרוב לוודאי עובד, ושאם הוא לומד הוא לא באמת מקבל יותר ממאות בודדות של שקלים מהמדינה. תופתעו לגלות שהוא מתנדב בממוצע פי 2.5 יותר מכם (נתונים בדוקים), ואולי אפילו שירת בצבא. חוץ מזה שתופתעו פשוט לגלות חבר מדהים וצדיק. מבטיחה שתופתעו לגלות שיש בלבכם הגדרה חדשה למלח הארץ. היא אמנם לא זהה למה שלימדו אותנו לחשוב, אבל היא בהחלט יפה וטהורה במובן הכי עמוק של המילה.

ועוד דבר חשוב, תפסיקו להקשיב לגורמים פוליטיים קיצוניים שאתם לא באמת מעניינים אותם. כי אם הייתם מעניינים, הם היו מתפנים לחוקק דברים שיסייעו לכם ולא מעלים רק הצעות חוק כנגד האחר