אחד הפרטים המפתיעים בקורות חייו של נשיא האיחוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה, הרב הרפורמי ריק ג'ייקובס (62), הוא העובדה שהתנדב בצעירותו בקיבוץ הציוני־דתי שדה אליהו. "הייתי בחופשה מלימודיי באוניברסיטה העברית", הוא נזכר בחיוך. "רצו אותי בקיבוץ בגלל הגובה שלי, כדי שאצטרף לקבוצת הכדורסל שלהם שהייתה לא משהו. לא משנה שלא הייתי שחקן כזה טוב, זו הייתה חוויה חיובית. שהיתי שם במשך שישה שבועות, כולל חג הפסח. הכול היה כשר לגמרי, אבל בעיניי הייתה חסרה שם רוח".
"רוח" היא אחת המילים שג'ייקובס מרבה להשתמש בה לאורך הקריירה שלו, שהגיעה לשיאה בעמידתו בראש הזרם היהודי הגדול ביותר בארה"ב. הוא מתגורר כיום בניו רושל, ניו יורק. הוא קיבל סמיכה לרבנות רפורמית ב־1982 והתמנה לעמוד בראש קהילת ברוקלין הייטס. לאחר מכן היה רב בית־הכנסת בסקרסדייל שבמחוז וסטצ'סטר במשך 20 שנה. כבר בראשית דרכו כרב קהילה הוא ביקש לחולל שינויים בצורה שבה מתפללים בבתי הכנסת של התנועה, בעקבות תחושתו שאין שם מספיק רוח.
"כאדם שגדל בארה"ב בסוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70 בית הכנסת לא דיבר אליי או אל חבריי", הוא נזכר. "גדלתי במשפחה שחברה בבית כנסת קונסרבטיבי, ולאחר מכן החלפנו לרפורמי, אך המוסד הזה לא משך אותנו. מאידך גיסא, במחנות הקיץ היהודיים שבהם השתתפנו מדי שנה היינו מלאי השראה מהתפילות, מקבלות שבת ומהשירה. אמרתי לעצמי: צריך להחיות את בית הכנסת או להחזיר את הבירור סביב הרוחניות לקהילה. עוד ביקשתי להכניס את נושא הצדק החברתי לבית הכנסת".
אחד השינויים שהוביל ג'ייקובס הוא הלחנה מחדש של כלל התפילה המסורתית. הוא חָבַר למוזיקאית דבי פרידמן, שהוא מכנה "מורדת בתי הכנסת", וסייע לה בתהליך ההלחנה של כל חלקי התפילה כך שיתאימו לאוזן המודרנית. "יחד הובלנו גם טקסי מרפא שיועדו לאנשים שעוברים תקופות קשות כמו מחלות, או מטפלים בבני משפחה חולים. הטקס מורכב משירים, תפילות, הקראת קטעי שירה ושיתוף של החוויות שכל אחד עובר. אין מטבע תפילה כזה, אז היינו יצירתיים. שילבנו מוזיקה ויצירתיות, אבל דאגנו לפתח פתיחוּת למסורת היהודית, שהיו שדחו בתנועה שלנו בשנים קודם לכן".
בתחילת דרכו כרב בית כנסת תמך ג'ייקובס במגמת האימוץ־מחדש של מרכיבים מסורתיים. קהילתו קיבלה את סידור "שערי תפילה" (שיצא לאור ב־1976) שהכיל יותר קטעים בעברית וברכות שנמחקו על ידי הרפורמים בעבר.
"למה לדחות את המסורת? זה דבר מדהים. בדורות קודמים חשבו שאין צורך במסורת, בין אם זה טלית, תפילין או כיפה, וויתרו על זה. השתדלתי להחזיר הרבה מאותן מסורות". ג'ייקובס עצמו חובש כיפה סרוגה גדולה, ואם תראו אותו ברחוב תוכלו בקלות לחשוב שמדובר ביהודי בן הציונות הדתית.
תחושה של בגידה
נכון להיום התנועה הרפורמית בארה"ב היא הזרם היהודי הגדול ביותר. על פי תוצאות סקר "פיו" (PEW), 35 אחוז מיהודי ארה"ב הם רפורמים, 18 אחוז הם קונסרבטיבים, 10 אחוזים הם אורתודוקסים, 30 אחוז הם יהודים ללא השתייכות לזרם ו־6 אחוזים שייכים לזרמים אחרים וקטנים יותר. על פי ההערכות, מניינם של הרפורמים עומד על כשני מיליון יהודים.
בוא נדבר קצת על אחד הנושאים החמים שאתם עומדים בהם בחזית: מתווה הכותל. במידה מסוימת הפרשה גרמה ליותר ישראלים להכיר אתכם. הרי עבור חלק מהאנשים המילה רפורמי היא בכלל קללה…
"פעם זה היה סוג של קללה כאן בארץ, אבל היום זו לא קללה אלא ברכה. לפני כמה שנים ייצגנו ישראלית בשם רוזי דוידיאן שביקשה להגיד קדיש על אביה שנפטר, ובמועצה הדתית לא אפשרו זאת. היא אמרה לאחר מכן 'ברוך ה' שיש רפורמים'".
על מתווה הכותל הוא מקדים ואומר: "המתווה נולד מכך שראש הממשלה נתניהו אמר שהעובדה שמדי חודש יש בלגן סביב ההפגנות של נשות הכותל היא סיפור רע מאוד לעם היהודי. למה צריך את אותו סיפור כל ראש חודש מחדש? ראש הממשלה פנה ליו"ר הסוכנות היהודית דאז, נתן שרנסקי, כדי שיוביל את המהלך, והתרחש תהליך מדהים שארך כמה שנים. אביחי מנדלבליט, שהיה אז מזכיר הממשלה, היה מחויב מאוד לנושא, וזה לא מובן מאליו נוכח הכיפה השחורה שהוא חובש. ראש הממשלה נתן אמון מלא בדיונים, ולעיתים השתתף בהם בעצמו". כידוע, לאחר שהממשלה אישרה את המתווה הוא הוקפא, ולאחר מכן בוטל במתכונת שהוצעה.
"ביום שהקפיאו את המתווה נחתּי בארץ לאירוע חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. ברגע הנחיתה הטלפון שלי לא הפסיק לקבל הודעות על ההקפאה. נסעתי ישר לבית המלון הירושלמי שבו התקיים האירוע של הסוכנות, שהפגיש מנהיגים יהודים מרחבי העולם. ההרגשה הייתה שזה לא עניין מול הרפורמים והקונסרבטיבים אלא מול העם היהודי. היינו אמורים להיפגש עם ראש הממשלה לארוחת ערב בכנסת יום לאחר מכן, והרגשנו כולנו שאי אפשר להיפגש איתו במציאות שהייתה".
לדבריו, "ברחבי ארה"ב עד היום יש הרגשה של בגידה. הייתה התחייבות כלפינו שנעלמה. הרי העניין הוא לא רק הקמת רחבת תפילה שוויונית בכותל אלא הרבה מעבר לכך. הייתה זו הצהרה שמכירה לראשונה בקיומנו, יהודי התפוצות. אין לנו כל רצון לפגוע באורתודוקסים או בחרדים. בהתחלה באמת ביקשנו להקים אזור תפילה שלישי, בסמוך לעזרות הגברים והנשים, ברחבה המוכרת כיום. אך הבנו שזה לא יעבוד ויפגע ברגשותיהם של החרדים. הרי תאר לעצמך שחזנית שלנו תוביל תפילה כאשר מעבר למחיצה יש תפילה של גברים. לכן התפשרנו והסכמנו על אזור אחר, בסמוך לקשת רובינסון, שבו נוכל יחד עם אחרים להתוות שם מדיניות.
"אחרי שמסכימים על כך באים ומקפיאים את המתווה? זו הרגשה של התנכרות. זו ללא ספק נקודת המפנה ביחסי ישראל עם יהדות העולם. מדינת ישראל דוחפת החוצה יהודים שאינם אורתודוקסים מהעולם בעוד אנחנו פונים פנימה; מבחינתנו זו לא התנתקות מישראל, אלא רגע שאפשר לנצל אותו למעורבות גדולה יותר. זה כמובן לא אומר שאין חילוקי דעות".
משפיעים פנימה
אתה מדבר על כך שזו לא "התנתקות" אך היו הרבה מאוד דיבורים על כך שיהודים אמריקנים כבר לא יתרמו לישראל בעקבות ביטול המתווה. נתן שרנסקי עצמו אמר שהוא צופה ירידה בתרומות בעקבות כך.
"אנחנו אמרנו בקול ש'זו לא הדרך'", עונה ג'ייקובס בעברית. "אמרתי בכנס שלנו המתקיים אחת לשנתיים בארה"ב, מול 6,000 בני אדם בדרשה המרכזית בשבת בבוקר, שאנחנו צריכים להשקיע יותר בישראל, ולגייס יותר למען ישראל. אמרתי עוד שאנחנו לא צריכים לפעול רק בנושאים כגון הגיור והכותל, אלא אף בנושאים אחרים כגון חופש הנישואים. הרי ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה יהודי לא יכול להתחתן על פי רצונו".
אך באותו אירוע שאתה מדבר עליו, פרסמתם הצהרה שבה אתם מגנים את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על כך שהחליט להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים ללא הסכם מדיני. עובדה זו גרמה לסערה גדולה מאוד בישראל.
"היו לנו כמה הצהרות על ירושלים, האחת ותיקה מאוד, מלפני עשרות שנים, אז התנועה הצהירה כי השגרירות האמריקנית צריכה להיות בירושלים וכי זו הבירה הישראלית. ההצהרה המדוברת הייתה יממה לפני הצהרתו של הנשיא, והוצאנו הצהרה מעט שונה לאחר שהוא כבר התבטא בנושא. אין לשכוח שאנחנו הצדענו לנשיא על המחויבות שלו כלפי ישראל".
אבל אתה מבין מן הסתם את התגובה להסתייגות שלכם. הרי בישראל מימין ומשמאל בירכו על העברת השגרירות.
"אני מבין שישראלים רבים הבינו מדברינו שאנחנו נגד המעבר של השגרירות, שאנחנו נגד ההצהרה שנאמרה על ידי המעצמה העולמית. אבל זה לא נכון. לא לכך התכוונו".
ג'ייקובס ממשיך ואומר כי "יום העברת השגרירות היה יום קשה", כשהוא מתכוון להפגנות האלימוֹת בגבול עזה, שבהן נהרגו פלשתינים רבים. "לא הייתי באירוע השקת השגרירות. לא הוזמנתי, אפילו לא הייתי קרוב לקבל הזמנה".
רבנים רפורמים אחרים קיבלו הזמנה?
"אני לא יודע. היה אחד קונסרבטיבי שהשתתף. כל הכבוד לו. לי לא הייתה הזכות".
אם היו מזמינים אותך, היית משתתף?
"ככל הנראה כן. לא הייתי אמנם שמח על הדוברים שם, למשל הכומר הבפטיסטי מדאלאס רוברט ג'פרס. לתת חיבוק לאנשים כאלה זה דבר בעייתי. אבל מצד שני, העברת השגרירות היא סיבה למסיבה. העולם צריך להכיר בכך שירושלים היא הבירה שלנו כבר 3,000 שנה. ללא ספק. נקודה. אין לי מה להוסיף על כך".
ג'ייקובס מבקש להוסיף עוד כמה מילים. הוא מספר כי במחנות הקיץ של התנועה יש כיום כ־400 שליחים מישראל בשיתוף עם הסוכנות היהודית. "אני צופה מהצד תמיד בישראלים בתחילת הקיץ ובסוף הקיץ. בבקרים הראשונים הם מגיעים לתפילה, רואים אישה עם גיטרה וטלית, אולי אישה מניחה תפילין, ושואלים את עצמם מה הם עושים כאן. עד השבת הראשונה הם כבר מרגישים רגש חיובי כלפי זה. בסוף הקיץ הם אומרים: 'מה נעשה כשנחזור לארץ? באתי לכאן כדי להביא את ישראל לצפון אמריקה ופתאום גילינו את היהדות שלנו'".
פוליטיקה של צדק מוסרי
למרות העמדה השמאלית שמפגין ג'ייקובס בכל הנוגע לישראל, ישנם גופים יהודיים בארץ שחושבים שהוא לא ביקורתי מספיק כלפי ישראל. ארגון הקצה IfNotNow, המעודד חינוך במוסדות יהודיים בדבר ה"כיבוש" הישראלי וה"אפרטהייד" במדינת ישראל, יזם עצומה נגד ג'ייקובס בניסיון לשדל אותו לאפשר להם להיכנס למחנות הקיץ של התנועה. "החינוך שלנו בכל המוסדות הוא שלנו, ואנחנו לא מוכנים לקבל אותו מאף גורם אחר", משיב ג'ייקובס לטענות. "לא ניקח תוכניות מוכנות מהשדולה הפרו ישראלית איפא"ק מצד אחד, אך גם לא משדולת ג'יי סטריט מצד שני. יש לנו זיקה עמוקה כלפי ישראל. אנחנו גורמים לאנשים להתאהב בישראל למרות ולפעמים בגלל האתגרים, ובעקבות הדברים החיוביים שמתרחשים בארץ.
"התנועה שלנו דוגלת בפתרון שתי המדינות לשני העמים. האם אני המצאתי את זה? ממש לא. זו המדיניות של המפלגה הדמוקרטית ואף של הרפובליקנית במשך עשרות שנים, וגם במדינת ישראל עד לאחרונה. האם אנחנו נרתעים מלדבר על הכיבוש? לא. הרי אריאל שרון דיבר על הכיבוש, ואמר שיש לנו כאן פצצה דמוגרפית שתגרום לכך שנוכל לאבד את ישראל כמדינה יהודית או דמוקרטית. ואני לא רוצה לאבד אף אחד משני הערכים האלה".
למה אתם מוכרחים לנקוט עמדה פוליטית? להיות נגד מפעל ההתנחלויות למשל? הרי אתם זרם דתי, לא פוליטי.
"לפני כמה שבועות הובלתי מחאה, מעין אירוע לימוד תנ"ך, מול משרד המשפטים האמריקני, לאחר שהפרידו בין ילדים והוריהם המהגרים בגבול. בתנ"ך, למנהיגים כמו ישעיהו, עמוס ואחרים היה קול ברור מאוד בעניין צדק מוסרי. אנחנו חייבים להשמיע קול מוסרי בשאלות הגדולות. אפשר לא להסכים עם הדברים, הרי לא לכולם בתנועה שלנו יש אותה העמדה, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעסוק בנושא. האם זה לפעמים מעורר מחלוקת? בטח. אבל יש הרבה דברים שיוצרים מחלוקות, ויש לנו כבוד לדעות אחרות. 'אלו ואלו' זו מחלוקת לשם שמים. למה אי אפשר לנהל שיחה עמוקה כאן או בארה"ב? למה אם אתה לא פרו־ישראלי בצורה קיצונית אתה מוגדר כאנטי ישראלי? זה אסון".
ביהודה ושומרון ביקרת?
"בטח. ואני רוצה שכל החברים שלנו יבקרו כדי שיכירו את החברה הישראלית בצורה הכי מגוונת שיש. הייתי נפגש גם עם הרב הראשי אם הוא היה נפגש איתי. מבחינתי שחברי בתי הכנסת שלנו ייפגשו עם כמה שיותר ישראלים, זה מה שיגרום להם להתאהב".
ג'ייקובס היה מהמנהיגים היהודים שלחצו על ועידת הנשיאים, ארגון הגג של הארגונים היהודיים המרכזיים בארה"ב, לקבל את שדולת השמאל ג'יי סטריט לשורות הארגון. הארגון ניסה להתקבל כמה פעמים והחברים לא הסכימו לקבלם. ג'ייקובס עצמו היה בעבר חבר ועד הרבנים של השדולה, והוא חושב שיש לאפשר להם להיות חלק מהמיינסטרים והשיח היהודי־אמריקני. "עושים להם דמוניזציה. הרי ארגון ידידי 'שלום עכשיו' הם חברי הוועידה, אז למה ג'יי סטריט לא? אם תראה מה קורה בקמפוסים האוניברסיטאיים בארה"ב, מי שמוביל את המלחמה בתנועת החרם על ישראל, BDS, הם חברי ארגון הסטודנטים של ג'יי סטריט".
אבל זו שדולה שקידמה את ההחלטה של הנשיא הקודם ברק אובמה לחתום על הסכם הגרעין עם איראן, שאליו התנגדו בישראל כל המפלגות הציוניות, מימין ומשמאל. איך אפשר לקרוא להם פרו ישראלים?
"קודם כול, אנחנו כארגון בחרנו שלא להביע עמדה סביב ההסכם. שנית, פעילי ג'יי סטריט מייצגים קבוצה גדולה של אנשים פרו ישראלים, פרו הסכם שלום, שצריכים להיות חלק מהשיח. למה אפשר להכניס לוועידת הנשיאים ארגונים מהימין הקיצוני ואותם לא?".
ברוכים הבאים למשפחות מעורבות
ג'ייקובס מספר כי בחודש פברואר האחרון הגיע במסגרת משלחת שנתית לישראל, ואף היה זה שהזמין את סגנית שרת החוץ ציפי חוטובלי לשאת דברים. חוטובלי ספגה אש מצד הקהילה היהודית־אמריקנית כאשר אמרה כמה חודשים קודם לכן שיהודי ארה"ב "חיים בנוחות" ו"לא נלחמים". עוד אמרה: "לאנשים האלה אין עניין ללכת לכותל, הם גם לא יודעים איך זה להיות מותקפים ברקטות". ג'ייקובס טוען כי "הדעות שלה כלפי יהדות ארה"ב מפגינות בורות עצומה".
כאשר אני שואל מה הוא חושב על הדברים שאמרה הוא מגיב כי "אני חושב שהיא הוכיחה שהיא אפילו לא ברמה של כיתה א' בהבנת יהדות צפון אמריקה. יש ישראלים רבים שפשוט לא מכירים אותנו, ולא מבינים. אני נפגש עם הרבה משלחות כאלה שאנחנו קוראים להן היום 'תגלית הפוכה'. אנחנו מביאים חברי כנסת מישראל לארה"ב, וכשאני מציע להם להגיע לתפילה בערב שבת הם אומרים לי לעיתים 'לא, זה לא מתאים לי'. אך כשהם מגיעים ורואים 1,000 איש הם לא מבינים איך זה יכול להיות. חלקם מתחברים, אחרים לא, אבל אומרים 'יש כאן משהו'".
כל המחקרים שנערכו בשנים האחרונות מעידים על כך שיש פחות ופחות יהודים רפורמים ככל שהגיל יורד. יש אצלכם פחות ילודה מאשר אצל האמריקני הממוצע, בנוסף להתבוללות, ואולי גם לעובדה שהדור הצעיר לא בדיוק רוצה להגדיר עצמו כחלק מתנועה כלשהי, אלא כאינדיבידואליסטים. הדמוגרפיה לא לטובתכם.
"לפי סקר פיו משנת 2013, 35 אחוז מיהודי ארה"ב הגדירו עצמו יהודים רפורמים. זה כשני מיליון יהודים, וזה לא מספר קטן בכלל. אתה צודק שהאתגר שלנו הוא עם הצעירים. הרי להצטרף לבית כנסת זו רק דרך אחת של ביטוי היהדות. אנחנו מציעים עוד דרכים שבהן אפשר להיות יהודי מעורב מבלי לבקר בבית הכנסת. מסקר פנימי שעשינו, גילינו ש־4 מתוך 5 החניכים שלנו בתנועות הנוער ומחנות הקיץ מחוברים לקהילות יהודיות בבגרותם. נישואי התערובת אצלנו הם מציאות חיים. הרי פעם לא אהבו אותנו ובטח שלא רצו להתחתן איתנו, כיום כבר אין סטיגמה כבעבר. זו הזדמנות עבורנו לחבר יותר אנשים. השר יריב לוין אמר שכל הרפורמים מתבוללים וייעלמו תוך כמה שנים. אני הגבתי שאמנם אנחנו עומדים בדלת של החיים היהודיים, אך לא בדרך החוצה, אלא פנימה. מצאנו באותו מחקר שערכנו שילדים ממשפחות מעורבות שולחים את ילדיהם למחנות ולבתי כנסת בצורה כמעט זהה לזו של משפחה עם אב ואם יהודים".
אז אין בעיה עם נישואי תערובת?
"קודם כול, זו המציאות היום־יומית שלנו בארה"ב, אבל אפשר להפוך זאת מקללה לברכה. קודמי בתפקיד אמר שלא להרחיק זוגות מעורבים. מי שעמד בראש הפדרציה של בוסטון, בארי שרייג, יהודי אורתודוקסי בעצמו, אמר שצריך להניח שטיח מחוץ לדלת עם הכיתוב 'ברוכים הבאים' לכל אותן משפחות מעורבות".
אתה עצמך עורך חופות של נישואי תערובת?
"למה זה משנה מה אני עושה?"
זה משנה.
"יש לי דעה מוצקה מאוד בנושא, אבל זה לא באמת משנה אם אני עורך חופות כאלה או לא".
אתה הרי היית גם רב קהילה, וודאי נאלצת להתמודד עם ההחלטה. לא כנשיא התנועה, אלא כרב מקומי.
"התנועה שלנו מאפשרת לרבנים לקבל החלטה אישית בנושא. גם רבנים שלא משיאים זוגות מעורבים ימצאו דרך לקרב אותם".
אז אתה לא רוצה לענות.
"אני רוצה להבהיר שהרבנים הרפורמים שעורכים חופות כאלה וגם אלו שלא עושים זאת מהשקפה מושכלת, כאשר מה שמוביל אותם הוא הרצון לקירוב. אותו רב יוכל לקרב אותם גם בדרך אחרת. חלק מאותם זוגות הם רבנים או חזנים שלנו, חלק מהם נשיאים של בתי כנסת. יש לנו 140 נשיאי בתי כנסת כאלה, והם מספרים על המסע שלהם אל היהדות. חשוב לא להסתכל רק על סקרים אלא גם על המציאות בשטח".
הרבנים שלכם שומרים כשרות?
"לרוב הרבנים יש דרך שבה הם הופכים את 'האכילה הקדושה' לחלק מהיהדות שלהם. אם הם טבעונים למשל יש להם גישה לכך, וייתכן שהם יאמרו ברכה לפני האכילה. הרב קוק אומר שזו הרמה הגבוהה ביותר של הכשרות. אנחנו אישית שומרים על כשרות בבית, אבל גם חשוב לנו מאוד להכניס בעיקר דברים בריאים הביתה".
בין ליברליות ליהדות
לפני מספר חודשים ציינו בסניף לוס־אנג'לס של "היברו יוניון קולג'", מוסד הלימודים המרכזי של היהדות הרפורמית, את חגיגת ההסמכה של רבנים ורבות מטעם התנועה. הנואם המרכזי היה הסופר היהודי־אמריקני מייקל שייבון הידוע בביקורתו החריפה על מדינת ישראל. הוא ביקר את ה"כיבוש" ביהודה ושומרון, את ההתיישבות היהודית בחברון ואת גדר ההפרדה. שייבון תהה אם גדר ההפרדה אכן הוקמה מטעמים ביטחוניים או כדי לתחזק את הכיבוש. בנוסף הוא הביע תמיכה בנישואי תערובת והתנגד לקריאות ליהודים להינשא ליהודים. הוא גם הוסיף שסיפור יציאת מצרים הוא "מפוברק".
אמירות אלה ועצם העובדה שהדבר התרחש בטקס הסמכה לרבנות של התנועה הרפורמית גרמו לסערה של ממש בקרב יהדות ארה"ב וגם בישראל. "זה מדהים עד כמה זה נתפס אחרת בישראל ובארה"ב", מגיב ג'ייקובס לדברים, תוך שהוא מבהיר כי ה־HUC אינו תחת אחריותו אלא מדובר בארגונים מקבילים. "לליברלים אין בעיה לשמוע אותו, בין אם הם מסכימים איתו או לא. בערב אחר לא מזמן נאם באותו מקום פילנתרופ מוכר שהוא מהימין הקיצוני ואף אחד לא הרים גבה".
אתה מסכים עם דבריו של שייבון?
"אני לא מסכים עם הרבה ממה שאמר, אבל העובדה שהוא נאם שם בעיניי אינה בעייתית. היה ברור שיהיה דיון ער על מה שאמר. כל התוכניות שלנו מדגישות את התמיכה שלנו בישראל. אני מוכן לנהל שיח עם אנשים מכל רחבי הספקטרום. למשל, האם הייתי מוכן לנהל דיון פומבי עם שר החינוך והתפוצות נפתלי בנט? בשמחה. כי זו מחלוקת לשם שמים".
מה אתה חושב על בנט?
"אני מעריך אותו מאוד, ואני מעריך במיוחד את ההבנה העמוקה שלו בעניין יהדות התפוצות ואת התוכניות שהוא מקדם במשרד התפוצות. הוא תומך כלכלית בתוכנית של התנועה הרפורמית".
את ג'ייקובס אני מכיר כמעט עשור, ואני נמצא עימו ועם תנועתו בקשר בצורה שוטפת. אני משתף אותו בכך שבשנה החולפת היה לי קשה מאוד לקבל את התנועה הרפורמית, אחרי אירועים כמו זה שנאם בו שייבון, ההתייחסות להעברת השגרירות ועוד.
אני חש שהליברליות שלכם התעצמה מעבר ליהדות. כעיתונאי ששנים קורא לישראלים לקבל אתכם וללמוד מכם, הרגשתי שאני צריך גם לבקר אתכם על התנהלותכם.
"זה נרטיב שנוצר כאן בישראל אך הוא לא נכון. אתה בטח לא זוכר שבסוף הכהונה של אובמה כנשיא האו"ם העביר החלטה נגד ההתנחלויות, ואובמה, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, לא הפעיל את זכות הווטו שיש לארה"ב. אתה בטח לא זוכר שביקרתי את הנשיא ואמרתי לו שהאו"ם איננו מקום שהיה הוגן אי פעם למדינת ישראל, וכי עליו היה לנצל את זכות הווטו".
לקראת סיום, מה אנחנו יכולים ללמוד האחד מהשני?
"אנחנו בארה"ב יכולים ללמוד ממדינת ישראל איך להיות יחד, יהודים מכל הרקעים והעדות. זו ברכה. ישראל נאלצת לנהל מדי יום משא ומתן סביב השאלה איך חיים יחד בחברה כה מגוונת. מאיתנו הישראלים יכולים ללמוד שאם תנטרל את הכוח הפוליטי האורתודוקסי, תראה שיש זרמים שמכבדים האחד את השני, שפחות גורמים לשנאה. אנחנו מכבדים מאוד את הקהילות האורתודוקסיות בארה"ב ובקנדה, אך החיבור ליהדות הוא לא רק דרך השאלה אם מסעדה היא כשרה או לא, אלא אם החברה כשרה או לא. את העניין של צדק חברתי לא הוספנו ליהדות כיהודים ליברלים, אלא זה חלק מהמסורת".
איזה מסר תרצה להעביר לקוראים שלנו?
"אני רב שאוהב את העם היהודי – את כולם, גם את אלו שאינם מסכימים איתי. אני רוצה שמי שקורא 'מקור ראשון' או כל עיתון ישראלי יֵדע שאנחנו תנועה ציונית. ההנהלה שלנו הכירה ב'תוכנית ירושלים של ההסתדרות הציונית העולמית'. זו תוכנית שמדברת על עלייה, מחויבות למדינת ישראל, לימוד על ישראל, לימוד השפה העברית ועוד".
ולסיום, יש או אין משבר בין ישראל ליהדות ארה"ב?
"זה תלוי בנו. בהנהגה. יש כל מיני דברים שהממשלה הישראלית עושה כדי להרחיק אותנו. אך הסיפור הוא שאנחנו לא ניעלם, אלא נתקרב. נבקר מצד אחד את המדיניות, אבל נאהב את המדינה ואת הערכים שעליה נבנתה. אנחנו רוצים לנצל את המשבר להתקרבות, וכך נעשה".
