היה זה בשנות ה־90, כשהשחקנית הצעירה נועה תשבי היגרה ללוס אנג'לס מישראל, וחיה על הקו שבין ישראל וארה"ב. בוקר אחד, שיחת טלפון מאמה נתנה לה סטירת לחי מצלצלת, שגרמה לה לשנות את חייה באופן דרמטי. "זה היה אירוע מכונן מבחינת הזהות היהודית שלי", היא נזכרת. "נקודת המפנה החלה כאשר בשנה הראשונה שחייתי חצי בארה"ב־חצי בישראל הייתי בבית עם בן הזוג שלי דאז. קמנו בבוקר ואז אמא צלצלה. היא אמרה לי 'התקשרנו להגיד חג שמח'. השבתי – מה חג שמח? איזה חג?
"הם היו כולם ביחד, כל המשפחה, לכבוד ראש השנה. הייתי בשוק חיי. ניתקתי את הטלפון והלב שלי צנח. לא זכרתי שראש השנה היה אז. בן הזוג שלי לא היה יהודי, ולא שמע בחיים על החג הזה. הרגשתי אז הכי לבד, הכי מנותקת ועצובה שהייתי בחיים. אמרתי לעצמי: זה לא יקרה יותר לעולם. מאז הפכתי להיות מה שחבריי מכנים אותי כיום 'הרבנית תשבי'. כל החגים אני מארחת אצלי בבית. לא משנה אם גרתי בדירות קטנות ו־50 איש הגיעו
"אני עוף מוזר", היא מעידה על עצמה. "אני לא מרגישה שאני חיה רק בארה"ב כיוון שאני מחלקת את הזמן שלי. אני בת מזל שאני יכולה לעשות זאת. אף פעם לא חשבתי לאורך השנים לעזוב את ישראל. תמיד שואלים אותי 'כמה שנים את לא גרה בארץ?', ואני עונה: בטח שאני גרה בארץ. לילד שלי יש גן בישראל ובלוס אנג'לס. אנחנו חיים כמה חודשים כאן (בארה"ב) וכמה חודשים שם (בישראל). לצורך העניין, אני ממש ישראלית־אמריקנית לכל דבר ועניין".
הרבה ישראלים שחיים בארה"ב רואים את עצמם כתושבים ארעיים…
"ישראלי יכול לגור בארה"ב גם 50 שנה, מבלי שביקר בארץ, אך עדיין להרגיש הכי ישראלי שיש. מה שיפה בארה"ב זה שאתה יכול להיות גם וגם. ארה"ב זו מדינה שחוקי המשחק בה נקבעים לפי החוקה, שמאפשרת הפרדה מלאה בין דת ומדינה. אתה יכול להיות ישראלי, יהודי או כל מה שתרצה להיות".
החברים שלך הם ישראלים, יהודים אמריקנים או אנשים מתעשיית הבידור?
"יש לי מכל הסוגים והמינים, ובכל החגים היהודיים והשבתות כולם מגיעים אלינו. גם החברים הלא־יהודים באים אלינו לשבת. הבן שלי, ארי, לומד בבית ספר יהודי. החברים הלא־יהודים שלנו לוקחים חלק בכל מנהגי היהדות כשהם באים לבקר. יש לנו גם חברים טובים שהם ישראלים".
היה לך ברור שתשלחי את הבן שלך לגן יהודי?
"לגמרי. זה היה לי ברור וממש לא הייתי צריכה לחשוב על זה. כשיגיע לתיכון והשיקולים יהיו אקדמיים, אז זה כבר סיפור אחר. אבל בהתחלה, לפחות ביסודי, חשוב לי להקנות לו בסיס יהודי. שתבין, הוא יודע יותר ממני על היהדות. גדלתי במשפחה חילונית, שבאה מהקיבוץ לתל אביב. לא אנטי יהדות, אבל לא היה שום דבר. לפני שהגעתי לארה"ב מעולם לא ביקרתי בבית כנסת. חייתי תרבותית כיהודייה בעצם החיים בישראל".
תשבי מספרת כי בנה ארי "יודע את כל הברכות, מכיר את החגים, התעקש אתנו בסוכות שנאכל בסוכה, הוא מברך על הלחם ועל הדלקת נרות. הוא רק בגיל 3 וכבר יודע יותר ממה שהכרתי טרם הגעתי לכאן".
גילוי היהדות באמריקה
מעבר לסעודות שבת, שקיבלה אי אז על עצמה, תשבי הבינה שהיא חייבת ללמוד את היהדות מאפס. "החלטתי שאני רוצה להבין מה זו היהדות, שאבין למשל את משמעות החגים. הסיטואציה הזו אפשרה לי ללמוד על היהדות ממקום נקי, בוגר ולא דוגמטי. כעת אנשים מזמינים אותי לספר על השבת או על החג הרלוונטי. פתאום אני יודעת ומבינה. עצם החיים בארה"ב אפשרו לי לנתק את הדיון הפוליטי מהיהדות, שבישראל הפכה לצערי לעיתים למדינית ומשיחית. פתאום הבנתי כמה מהות יש ביהדות, מה הופך אותי ליהודייה. הבנתי שהיהדות מעוררת השראה ואהבה".
משפט שתשבי חוזרת עליו שוב ושוב לאורך השיחה שלנו הוא "ואהבת לרעך כמוך", משפט שאותו היא רואה כשורש היהדות. "אם משהו לא נופל תחת 'ואהבת לרעך כמוך' אז זה לא יהדות. את זה לא אני המצאתי, אלא חז"ל. לצערי רואים בארץ הרבה מאוד אנשים או רבנים שלא מיישמים משפט זה, וחבל. בעיניי היהדות עשתה דברים מדהימים בעולם, ואני גאה להיות חלק מהעם הזה, אבל לצערי השיח בישראל לא נופל לרוב תחת 'ואהבת לרעך כמוך'".
אז החיבור שלך ליהדות בעצם קרה בארה"ב, לא בישראל. למה?
"זה היה יכול לקרות רק פה. למה? אני לא יודעת למה, אבל אני יודעת שיש יתרון חזק בכך שאני יכולה לראות את היהדות מכאן. יש לי בארץ חברים אינטליגנטיים, מוארים, אנשים שעובדים על עצמם מבחינה אישית, שרוצים לקדם כאן עולם טוב יותר. אבל הפוליטיזציה של היהדות מפריעה להם לראות את המהות של היהדות".
בעיניה ההפרדה בין דת ומדינה בארה"ב מבורכת ביותר. "זה אחד הדברים האקוטיים בדמוקרטיה ליברלית", היא אומרת בלהט, כאילו רק חיכתה שתישאל על כך. "הרי מה הדת שלי קשורה לחוקי הממשל? בארה"ב אסור לערבב בין שני הדברים. אני חושבת שזה אחד הדברים הגאוניים של האבות המייסדים בארה"ב. הם הקדימו את זמנם במאות שנים. גם אותנו. הרי מסורת זה דבר נפלא. בעיניי, כל כך יפה שביום כיפור אנשים לא נוסעים בכביש. לא כי זה מעוגן בחוק, אלא כי זה הפך להיות מסורת וכולם מכבדים אותה מבחירה".
התחברת לבית כנסת באזור שלך?
"מבחינה פורמלית אני לא חברה באף בית כנסת, אבל יש כמה בתי כנסת שבהם אני אוהבת לשמוע דרשות ומחוברת לאנשים. אחד הרבנים המדהימים ביותר בארה"ב הוא הרב דוד וולפה, הרב של בית הכנסת 'טמפל סיני', שהוא חבר מאוד טוב שלי. הוא פשוט אדם גאון. כשאתה חווה בתי כנסת בארה"ב, אתה מבין שזה דבר נורא יפה. בתי הכנסת מאוד קהילתיים, והם גם מקום להתפתחות אישית ולמידה. בית כנסת נוסף שאני אוהבת לבקר בו הוא 'קול עמי' של הקהילה הלהט"בית. בראש השנה נשים עם נשים וגברים עם גברים מתפללים ביחד, כולם עם כיפות".
תשבי מסבירה כי בעיניה, אחד הדברים העיקריים ביהדות הוא הגדילה האישית. "היהדות היא דת לא מקובעת. בגלל זה אלפי שנים רבנים מנתחים את הכתוב, את התנ"ך ואת כתבי חז"ל, פירושי רש"י ועוד. היהדות של היום היא לא מה שהייתה לפני מאה, חמש מאות או אלפיים שנה; בכל פעם מישהו שינה משהו. אחת הסיבות שהיהדות שרדה כל השנים היא שהיינו מבוזרים, שלא היה לנו מרכז אחד, שכל הזמן זזנו והתפתחנו עם הזמן".
"כתוב בתנ"ך מה מותר ומה אסור, אבל העולם השתנה. השאלה היא מה אנחנו לומדים מהסיפור בתנ"ך – פשט, דרש, האם זה נופל תחת ואהבת לרעך כמוך או לא. ההסתכלות הזו על היהדות וההבנה שאני חלק מעם כל־כך עוצמתי באות עם תפקידים ברורים. יש לנו אחריות גדולה לתיקון עולם. זו נקודה שהייתי יכולה להגיע אליה ברמה האישית רק כשהייתי מנותקת ממה שמוגדר כיהדות בישראל. אלוהים אומר במעמד הר סיני 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. אלוהים אומר – אני אבנה לכם בית, אבל אשכון בתוככם. אם אלוהים בתוכנו, אז על מה אנחנו רבים? תפקידנו להביא את האור, כיוון שאלוהים כבר נמצא בתוכנו".
לחבר את היהודים הליברליים
תשבי היא סוג של "תיירת" בהיבט של הקהילה היהודית. היא אינה מחויבת לקהילה כלשהי, ומבקרת בזמן שנוח או מתאים לה. "אני הולכת לשמוע הרצאות בבתי הכנסת, נמצאת בקשר עם הרבה אנשים מהקהילה היהודית והישראלית ואני גם עוזרת לארגון ה־IAC (המועצה הישראלית־אמריקנית, ארגון הגג של ישראלים בארה"ב) ומאוד מעורבת בקהילות השונות. בעבר הייתי מתנדבת להנחות כל טקס או אירוע. לפני כמה שנים, אחרי שילדתי את ארי, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להוריד הילוך".
תשבי חברה לפילנתרופית לין שוסטרמן, המבוגרת ממנה בהרבה, ויחד יזמו משלחות לבכירים צעירים מרחבי ארה"ב בישראל. "לין היא חברת נפש שלי. אישה שאני מטורפת עליה. היא צעירה בעשרות שנים מהגיל שלה. הייתי רוצה את האנרגיות שלה כשאהיה בגילה", היא אומרת. "לין עובדת על הקמה של קהילות יהודיות מחוץ לבית הכנסת, כי לצעירים של היום זה לא תמיד מתאים. היא לוקחת את המהות של בית הכנסת ומשקיעה זאת במקומות אחרים".
תשבי חיברה בין שוסטרמן לבין מנהיגי ארגון בשם "סאמיטס סיריס" שמארגן כנסים לצעירים בתחומי היזמות, האמנות והאקטיביזם. "בשנת 2014 לקחתי את שבעת המייסדים של סאטמיס סיריס, כולם יהודים, לסיור בישראל יחד עם משרד התיירות. הם היו אמורים להגיע לשבועיים, ואלה הפכו לחודש. הם שכרו דירה בתל אביב ופשוט חיו כאן. התאהבו בישראל. כשהם חזרו לארה"ב הם לא הפסיקו לדבר על כמה שזה שינה להם את החיים. הם רצו לארגן עוד משלחות כאלה, וחיברתי אותם לקרן שוסטרמן – וכך יחד עם עוד מספר לא מבוטל של אנשים שעזרו, נולדה תוכנית 'ריאליטי' של הקרן. מי שמגיע לישראל הם יהודים ולא יהודים שיהיו בשנים הקרובות משפיעים בדעת הקהל האמריקנית. כבר למעלה מ־1,500 איש השתתפו בסיורים האלה". תשבי עצמה מספרת כי היא ובן זוגה מארחים כל העת ארוחות שבת שבהן משתתפים צעירים מהתוכניות השונות שאליהן היא מחוברת.
"ממה שאני מבינה ושומעת, הממשלה הישראלית ויתרה על דעת היהודי־ליברלי־אמריקני. אני חושבת שזו טעות חמורה, כי אותם יהודים כמהים לחיבור הזה. הם רוצים להבין מאיפה הם באו, ולדעת מה ההיסטוריה שלהם. רבים מהם נמצאים אצלנו בארוחות שבת ויושבים משך שעות בסלון בשיחות ארוכות ומרתקות. הם גם כוח אלקטורלי מדהים, שהוא חשוב מאוד למדינת ישראל ולעם היהודי אם אנחנו רוצים להמשיך לזכות בתמיכה דו־מפלגתית בקונגרס ובסנאט".
תשבי מביאה לדבריה דוגמה מספרו של גידי גרינשטיין, מייסד מכון ראות. "גידי אומר תמיד: מי יודע אם בעוד 400 או 1,000 שנה תהיה מדינת ישראל, או אם מדינות אחרות שקיימות כעת יהיו עדיין בצורתן הנוכחית כמו שאנחנו מכירים כיום. ייתכן שהגבולות ישתנו. מה שבטוח הוא שיהודים ימשיכו להדליק נרות שבת, בין אם זה במקום אחד או בכמה מקומות בעולם. לכן אני חושבת שחשוב לעשות את מה שאני עושה, ואני לא בשום תפקיד רשמי. חשוב לשמור על החיבור בין הישראלים ליהודים האמריקנים. זה היומיום שלי".
מדיניות של אברהם אבינו
בשנת 2008 נישאה תשבי למנחה הטלוויזיה והרדיו האוסטרלי אנדרו (אושר) גינסברג, בן לאב יהודי, אך השניים התגרשו שלוש שנים לאחר מכן. בן זוגה הנוכחי הוא איש העסקים האמריקאי רוס הינקל. לפני כשלוש שנים נולד בנם הבכור ארי. "הרבה אנשים זועקים זעקה מדי פעם כי בן הזוג שלי לא יהודי", היא אומרת. "כששואלים אותי למה אני בזוגיות עם אדם לא יהודי אני משיבה: קודם כול הוא אולי לא יהודי, אבל הילד שלנו יהודי. בנוסף, הוא כל־כך ציוני ואוהב ישראל, שהוא הפך להיות זה שמארגן את כל המשלחות לארץ שעליהן דיברתי. שתבין, הוא משתדל להגיע הביתה לפני שנכנסת השבת כדי שנוכל להדליק נרות ביחד. העניין של לא להינשא ליהודי פחות רלוונטי בעיניי, כי מה שקרה הוא שלקחנו בחור מפלורידה והפכנו אותו לתומך ישראל נלהב. בעצם הקשר שלנו רק הרחבנו את מעגל התמיכה בישראל".
ואין לך בעיה עם התבוללות?
"מה עם הגר? מה עם המדיניות של אברהם אבינו? הרי יש עוד דוגמאות כאלה בתנ"ך. ועם ישראל לא שרד? ברור שכן. זה שוב נופל תחת 'ואהבת לרעך כמוך'. נישואים עם לא יהודים היו תמיד".
בעניין זה תשבי מחדדת את השיח סביב הרבנות הראשית לישראל. "אף פעם בהיסטוריה של העם היהודי לא הייתה סמכות אחת מרכזית שהחליטה מי יהודי ומי לא. זה תמיד היה כל רב והקהילה שלו, כל בית כנסת וחבריו ומנהגיו. אני אומרת דבר כזה: המספרים שלנו בעולם יורדים, לכן בעיניי מי שירצה להצטרף אלינו מוזמן. מה השאלה כאן בכלל? מבחינת ההלכה, הבן שלנו ארי יהודי וגדל יהודי ציוני.
"הדבר היחיד שהיה לי חשוב תמיד במציאת זוגיות היה שלא משנה מי הוא יהיה, שלא תהיה אי הבנה: הילד לא יגדל כ'חצי', אלא כיהודי לכל דבר. לא הייתי יכולה להיות עם בן זוג נוצרי שהולך כל שבוע לכנסייה, שמאמין בלב שלם בדת אחרת. זה אף פעם לא התאים לי, כי הדברים היפים ביהדות בעיניי זה לא עניין של אמונה אלא של מעשים. אתה לא שואל יהודי אם הוא מאמין, אלא אם הוא תורם צדקה או מקיים את השבת. המהות של היהדות בעיניי היא מאוד ליברלית ורוחנית".
בעינייך יש משבר בין ישראל ליהדות ארה"ב?
"יש משבר. נקודה. זאת לא בהכרח הדעה שלי. כך כולם אומרים, אז כנראה שזה נכון. בתי כנסת מפסיקים לתמוך בישראל פומבית. כשהם מפסיקים לתת כסף או לאסוף כספים בקונגרס, יש משבר שהוא פוליטי וגם רוחני. בגלל זה אחד הדברים שאני רואה בהם ערך הוא לחבר את חברי הקהילה היהודית־אמריקנית לישראל. אנחנו, כמדינת ישראל, צריכים מאוד להיזהר מהמצב הנוכחי. אני, אגב, לא אומרת לישראל להתנהל על פי מה שאומרים הדודים מאמריקה. אני רק מקווה שהמשבר ייפתר במהרה. בינתיים אני מנסה להראות לצעירים היהודים כאן את ישראל האמיתית, מעבר לפוליטיקה או למתווה הכותל".
אז מתווה הכותל הוא באמת סוגיה רצינית? הרושם שלי הוא שהרבה צעירים כלל לא חשופים לעניין.
"זה עניין רציני ביותר. האנשים בסביבה שלי לקחו את זה מאוד קשה, חלקם נעלבו חלקם כעסו מאוד. אנשים מתחילים להיצמד לדוגמטיות ישנה במקום להבין שהעולם משתנה", היא אומרת ביחס לציבור החרדי בישראל. "אני לא מבינה מה הבעיה שבחלק מהכותל יתפללו גברים ונשים ביחד? הרי בימי המקדש לא הייתה הפרדה. עדינה בר שלום העבירה דרשה ביום הולדת 40 שלי, וסיפרה שאמא שלה, אשתו של הרב עובדיה יוסף, לא הלכה עם כיסוי ראש. מה קרה? הקצנה, הדרה והתחרדות, שמגיעה מהמילה חרדה. יש פחד אמיתי משינוי".
טראמפ נותן יד לאנטישמיות
לפני קרוב לשנה עוררה תשבי סערה בעקבות התבטאות שלה בפייסבוק נגד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על רקע צו איסור ההגירה שעליו חתם הנשיא. היא קראה להמון להשמיע את קולו והקימה צעקה כאשר ביום השואה הבינלאומי, בהודעה רשמית מטעם הבית הלבן, לא הוזכרו היהודים בהקשר של יום השאה.
"ההודעה של הבית הלבן היתה כללית מידי ומחרידה. ההודעה התייחסה ליום השואה כיום בו זוכרים את כל מי שנרצח ולא הזכירו כלל את ששת מיליוני היהודים שנרצחו. זה היה מזעזע". היא כתבה אז בפייסבוק כי "השואה סבבה סביב הפתרון הסופי ומחיקת כל היהודים, בדיוק כמו שהאיסור הזה הוא נגד כל המוסלמים", כתבה אז. על טראמפ היא אומרת ש"אנשים בישראל חושבים שהוא אוהב אותנו, אבל הם לא מבינים שהוא נותן יד לאנטישמיות שלא הייתה כדוגמתה אף פעם.
"אף פעם זה לא היה בסדר להיות נאצי. עכשיו זה סוג של בסדר. אתם לא מבינים מה קורה פה", היא אומרת בדאגה. "אין ספק שהחרדה מפני שינוי קיימת בכל העולם. אנחנו רואים הקצנה בדעות ברחבי הגלובוס, לא רק בישראל, אלא גם בארה"ב, הונגריה, צרפת או שוודיה. התפקיד שלנו הוא להילחם במציאות זו. להיות עם יותר חמלה וקבלה, יותר פתוחים וסבלניים".
לדבריה, יש לישראלים הרבה מה ללמוד מיהדות ארה"ב. "יש להם פתיחות לחוויות שונות של היהדות. זה נפלא. המשפחה שלי לחלוטין הופתעה מהתהליך שעברתי כאן בלוס אנג'לס, עם ההתקרבות ליהדות. הייתי שנים צוחקת עם אבא שלי ואומרת לו 'אתה לא רואה שחזרתי בתשובה?'".
אותו אירוע שבו לא זכרה את ראש השנה עדיין מהדהד אצלה בראש ובעיקר בנפש. "אני אומרת שחזרתי בתשובה בהומור כמובן, אבל מצאתי מהות שמחברת אותי להיסטוריה שלי כיהודייה, ולעתיד שלי כחברה במין האנושי. אני מוצאת את המקום שבו זה משתלב בצורה יפה והומנית. זה אחד הדברים שישראלים יכולים ללמוד מיהודים אמריקנים: הצורות השונות של ביטוי היהדות".
חווה על בשרי
"הייתי בבית בשבת בבוקר כשהטלפון שלי התחיל לרטוט ולצייץ", מספרת נועה תשבי על הפיגוע בשבת האחרונה בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג, שבו נרצחו אחד־עשר יהודים. לדבריה, היא לא מופתעת מכך שאירוע כזה התרחש. "מנכ"ל הליגה נגד השמצה סיפר שבשנים האחרונות ישנה עלייה של 57 אחוזים בגילויי אנטישמיות כלפי יהודים, כמו אלימות, הטרדות, ריסוסי גרפיטי של צלבי קרס על בתי כנסת, בבתי קברות יהודיים ועוד".
היא מוסיפה כי "זה קשור חד משמעית למסרים שמגיעים מהממשל הנוכחי לאנטישמים. כל השיח על עליונות הגזע הלבן הוא מאוד בעייתי. אני יודעת שלישראלים לא נעים לשמוע את זה, כי הרי טראמפ כביכול מאוד תומך בישראל. אך ישנו נזק גדול בכך שהוא זורק מתחת לגלגלי האוטובוס אנשים על ימין ועל שמאל. הוא מצית חביות נפץ. זה האסון הנוראי ביותר בתולדות היהדות האמריקנית. הקהילה היהודית בהלם. אני מאוד מקווה שאנחנו נתחזק מזה איכשהו".
ישנם לדעתך הורים שיירתעו כעת לשלוח את ילדיהם למוסד יהודי?
"אני ישראלית, ואנחנו הישראלים יודעים מה זה לעמוד תחת אש או לחיות במצבים לחוצים. אנחנו יודעים לא לשנות את ההתנהגות היום־יומית שלנו למרות אירועי טרור שמתרחשים. הקהילה היהודית־אמריקנית לא מתורגלת בכך, וזה קשה להם מאוד. אני מקווה שזה יעורר הרבה מאוד אנשים. טראמפ יצא בחוזקה נגד הפיגוע שהתרחש. הרי הבת שלו יהודייה, ויש לו נכדים יהודים. אני לא חושבת שהוא דמיין שזה יגיע לזה".
כשאני מנסה להבין ממנה כיצד מגיבים חבריה בקהילה היהודית, משיבה תשבי כי "אנשים מזועזעים. הם בשוק. כואב להם, ועכשיו צריך לחשוב איך מתקדמים מזה הלאה. האקלים מבחינת האנטישמיות השתנה מאוד. אני רואה זאת ברשתות החברתיות. ישנם גילויי שנאה, גזענות, אנטישמיות ואנטי ישראליות. זה לא היה פעם. אני חווה זאת על בשרי. בחיים לא התקיפו אותי ככה. לא בצורה כזו. עליונות הגזע הלבן? הרי ניאו נאצים הרימו ראש וצעדו בשארלוטסוויל. זה מחריד".
