"חשוב לי להקדים ולהגיד שהייתי מפקד טנק בצבא". כך פותח הרב הרפורמי עמיאל הירש, מרבניה הבולטים של התנועה הרפורמית בארה"ב, את שיחתנו. חשוב לו שהישראלים יבינו שיש רפורמים ציונים במלוא מובן המילה, וזאת בניגוד לדימוי הרווח כאן בישראל. ועוד עניין הוא מבקש להדגיש בפתח הדברים: "אני נצר להרבה דורות של יהודים ליברלים, אבי היה רב רפורמי וציוני גדול".
אנחנו נפגשים בלובי של בית מלון ירושלמי, הממוקם בסמוך לקריית הממשלה. שם, כחלק ממשלחת של רבנים פרוגרסיביים מארה"ב, הוא נפגש עם מובילי דעת קהל בישראל. הוא מבקש להתראיין דווקא בשפה העברית, אירוע חריג כאשר מראיינים רב רפורמי מארה"ב, אך במהלך הריאיון הוא מזגזג בין שתי השפות. אגב, בניגוד לראש תנועתו, ריק ג'ייקובס – אליו עוד נגיע בהמשך – הוא איננו חובש כיפה ביום יום.
אופוזיציה מבפנים
הירש מילא תפקיד רשמי בתנועה כמזכ"ל "ארצה" – הזרוע הציונית של התנועה הרפורמית באמריקה, ואילו כיום הוא מוגדר כרב הבכיר של בית הכנסת החופשי על שם סטיבן וייז באפר־ווסט סייד שבמנהטן. על מייסד בית הכנסת הוא אומר: "הוא היה המנהיג הציוני האמריקני של תחילת המאה ה־20, ואחד המנהיגים היהודיים הבולטים ביהדות ארה"ב. אחריו היה אבא הלל סילבר, גם הוא רב רפורמי, שייצג את התנועה הציונית באו"ם. התנועה שלנו הייתה אנטי ציונית בראשיתה, והיום היא כבר לא. עם זאת, למרבה הצער, עד היום הזה יש השלכות לאנטי ציונות שהייתה לפני 100 שנה. אנחנו עדיין מרגישים את זה לצערי.
"השינוי קרה אחרי הקמת המדינה", הוא מספר על התקופה שבה החלה תנועתו לאמץ את הציונות לחיקה. "אל תשכח שגם התנועה האורתודוקסית הייתה אנטי ציונית בהתחלה. הבסיס כאן היה עניין דתי".
מה הייתה הסיבה המרכזית לשלילת הציונות מלכתחילה?
"התנועה הרפורמית שללה את מרכזיותו של העם היהודי ממניעים תיאולוגיים. זו הייתה טעות היסטורית. כל זרם ביהדות ששלל את מרכזיותו של העם היהודי נטש את היהדות בסופו של דבר. כך הנוצרים המוקדמים או כל מיני תנועות משיחיות. אם היינו ממשיכים בפילוסופיה הזו לא היינו קיימים כיום. אך עמדה זו נשללה לגמרי אחרי הקמת המדינה".
לדבריו, "אירועי המאה ה־20 – השואה וכל מה שהתרחש באותן השנים של תחילת המאה – הכריחו את התנועה לשנות את עמדתה. האנטישמיות של הגרמנים כלפי יהודים סייעה לאותו דיון פנימי שהתרחש אז".
למרות זאת, הירש טוען שתמיד היה זרם בתוך התנועה שקרא לתמוך בציונות. "רוב הרבנים והציבור היו בעלי ערכים אוניברסליים ופחות כאלה שקידמו פרטיקולריות. אנחנו הרי חיים לא רק למעננו, אלא 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'. השאלה היא איפה הדגש ואיפה המאמצים. יש זרמים ביהדות כיום שהדגש שלהם הוא בראש ובראשונה על פרטיקולריות יהודית על חשבון ערכים אוניברסליים של היהדות עצמה. בעיניי צריך לאזן את שני הערכים האלה, כיוון שזו היהדות האותנטית מזה אלפי שנים".
למרות זאת, הירש הפך בשנים האחרונות למעין אופוזיציה למי שעומד בראש התנועה הרפורמית בארה"ב, הרב ריק ג'ייקובס, שהתראיין אף הוא לסדרת כתבות זו. "אני מגדיר עצמי כליברל באופן מלא", אומר הירש. "אני ליברל בהיבטים פילוסופיים וגם בתרגום שלהם לנושאים פוליטיים. אני תומך בשתי מדינות לשני עמים, אני ליברל מבחינה חברתית, וגם לא מאמין בלכידות דתית. משום כך אני לעיתים די תכופות בשנים האחרונות חולק על העמדה הפורמלית של התנועה שלי".
הוא מבקש להסביר: "זה לא שיש לנו סקר בקרב החברים, כמיליון יהודים המגדירים עצמם כרפורמים, ואנו שואלים אותם: מה אתם חושבים על העברת השגרירות, למשל. ההחלטות מתקבלות על ידי ההנהגה. מה שמטריד אותי זה שאני לא חושב שהם מייצגים את התנועה, ואם הם אכן מייצגים את הרוב, אז מדובר ברוב זעיר. אם בכלל. אחוז ניכר מהיהודים הרפורמים מרגישים שהם אינם מיוצגים נאמנה, ולדעתי זה הרוב. קח למשל את הביקורת של התנועה על העברת השגרירות. אני הרי רב קהילה, ואני נמצא עם העם, והעם לא הסכים עם ההחלטות האלה שהתקבלו. הם לא מייצגים אחוז ניכר של התנועה שלנו".
מרכז אחד והוא ישראל
לאחר העברת השגרירות האמריקנית לירושלים נאם הירש בבית הכנסת שלו נגד הביקורת של התנועה הרפורמית על כך שהנשיא טראמפ לא דרש שההעברה תותנה בהסדר מדיני. נאומו היה תקיף ואמוציונלי. "התנועה הוציאה הודעה חדשה ומעודנת יותר בגלל הלחץ של גורמים ישראליים ושל רבנים מהתנועה. דרשתי בבית הכנסת ואמרתי שהם לא מייצגים אותי. הרי מזה 40 שנה ירושלים מוכרת על ידינו כבירת מדינת ישראל, ועמדתנו הייתה שהשגרירות האמריקנית צריכה להיות שם. אז אומרים 'עכשיו זו לא העת'? חיכינו 2,000 שנה ועכשיו זה לא הזמן? אז מתי בדיוק הוא הזמן? אני מאמין שאנחנו עושים את הטעויות האלה כיוון שההנהגה הנוכחית של התנועה שלנו לא שמה מפסיק דגש על הערך המרכזי של אהבת העם היהודי. ומרכז העם היהודי כיום הוא במדינה היהודית, בישראל".
זו אמירה שלא ציפיתי לשמוע מרב רפורמי.
"העמדה של 'פוקוס כפול' על שני המרכזים היהודיים הגדולים, ישראל וארה"ב – איננה ציונית", הוא עונה. "ההשלכה של הציונות היא שהמרכז של העם היהודי כיום הוא בישראל. עובדתית זה גם נכון: יש יותר יהודים פה בישראל מאשר באמריקה. רוב היהודים המזדהים כיהודים, בכל העולם, חיים בישראל. גם פילוסופית זה נכון. אני שולל את הטענה של 'בבל וירושלים'. זה לא אומר ששתי האוכלוסיות האלה לא חשובות, או שאנחנו לא שותפים ואמורים לדאוג האחד לשני. הרי אנחנו צריכים להאמין שיש לנו גורל משותף. הכול נכון. אבל הלב של העם היהודי הוא בארץ ישראל ובמדינת ישראל".
השתתפתי לאחרונה בפאנל שבו ישב מנהיג יהודי־אמריקני בכיר, מאחד הארגונים הגדולים, והוא דיבר על שתי המולדות שיש לעם היהודי: ארה"ב וישראל. זה זעזע אותי.
"יש כאלה שאומרים כך גם בתנועה שלנו, ובגלל זה אני דואג, כי אנחנו מידרדרים אחורה לתקופה שבה התנועה שלנו הייתה אנטי ציונית. אני רוצה להיות זהיר. אנחנו אף פעם לא נחזור באמת לימים האלה, אף אחד בחיים לא יגיד שהוא אנטי ציוני בתנועה. יש לנו הרי זרוע ציונית, ואפילו אימצנו את תוכנית ירושלים (=תוכנית של ההסתדרות הציונית העולמית, עם מספר סעיפים של הסכמה רוחבית לגבי יסודות הציונות). אבל יש אלמנטים של שינוי האיזון לכך שיש יותר מדי עיסוק אוניברסלי, ופחות הבעה יהודית".
הירש מוסיף בזהירות רבה: "ישנה לצערי ביקורת אובססיבית על ישראל. ביום העברת השגרירות היו מהומות על הגדר בעזה והתנועה קראה לצה"ל 'להימנע מפגיעה אזרחית'. אבל כולם ידעו במשך חודשים רבים שיהיו מהומות של חמאס, וזה לא היה קשור להעברת השגרירות, אלא לכך שזה היה יום השנה ה־70 להקמת המדינה. אז אנחנו כתנועה מוציאים הצהרה כזו, וקוראים לצה"ל להימנע מפגיעה באזרחים. אבל מה לגבי החמאס? מדובר בגוף נוראי שמכחיש את הלגיטימיות של מדינה יהודית! זו לא הפגנה של זכויות אדם, אלא הפגנה שתכליתה להרוס את מדינת ישראל. והרי צה"ל עושה ככל יכולתו שלא לפגוע בחפים מפשע.
"לצערי, כל ההצהרות האלה הן שיקוף של מה שאתה מאמין בו. אנחנו אומרים מצד אחד שאנחנו מאמינים במרכזיות העם היהודי, אנחנו אומרים שאנחנו ציונים, ואז הולכים ומתבטאים כך?!"
הירש אומר שהוא דואג ליהדות הרפורמית מסיבות נוספות, ובכללן ההצטמקות של מספר היהודים בארה"ב. "המקום היחיד שיש בו גידול יהודי טבעי הוא בישראל", הוא אומר. "ישראל גם הפכה להיות השותף הבכיר בעולם היהודי, ועל כן היא צריכה לשמר את החיים היהודיים בארה"ב. אנחנו כבר לא הדוד העשיר שמעביר תרומות לבן הדוד העני. יש לנו צרות קיומיות בארה"ב. אנחנו לא מצליחים להבטיח המשכיות יהודית".
ההתבוללות דווקא של הישראלים
ומה לגבי הקהילה האורתודוקסית? שם יש בממוצע יותר מ־4 ילדים למשפחה ואצלכם פחות משניים. למרות שהם כיום רק 10 אחוזים מיהודי ארה"ב, אולי בעתיד הם יהיו הרוב.
"עם כל הכבוד, הקהילה האורתודוקסית תמיד תהיה יחסית קטנה, כי רוב המערביים יהיו ליברליים בסופו של דבר. זו מהות המערביזציה. מי שחושב שהאורתודוקסים יפצו במספרים על ירידת הזהות היהודית בקרב הלא אורתודוקסים חי בהזיה. זו קטסטרופה של העם היהודי. לישראל יש תפקיד חיוני וחיובי כאן, ולצערי כיום היא לא שחקנית במגרש הזה. לעיתים היא גם פוגעת בניסיונות להמשכיות יהודית. יש לנו מאבק קיומי לשמר את הקהילה היהודית אמריקנית, ואנחנו חייבים את ישראל במאמץ הזה: פילוסופית, תיאולוגית ואידיאולוגית".
גם כלכלית?
"בטח. כי אלמנט אחד של היהדות שהולך ונעלם אצל יהודים לא אורתודוקסים בארה"ב הוא של 'עמיות יהודית'. זה קונספט שישראלים מכירים, גם מבלי להבין את משמעות המילה או את הפילוסופיה שלה. מאידך, יהודים אמריקנים מבינים את מקומה של הדת יותר מהרבה ישראלים. אז יש כאן דיאלוג, ולשני הצדדים יש מה לתרום לדיון".
במהלך ביקורו בישראל כחלק ממשלחת רבנים ליברלים, הם נפגשו בין היתר עם ראש הממשלה נתניהו. "נפגשנו עם ראש הממשלה ולדעתי הוא מאמין בכל מה שאמרתי. אין לי שום סיבה להסתפק בכך. זה מה שמוביל אותו בחיים. המדינה היהודית חייבת להיות בית לעם היהודי. ישראל היא המדינה הטבעית של היהדות. יש לישראל מחויבות ליהודים בעולם ולהיפך. זה גם המקרה של התנועה הרפורמית: היא חייבת שישראל תתקיים עימה בקשר כדי לשרוד".
אבל אם התנועה הרפורמית מאפשרת נישואים בין שני בני זוג כאשר אחד מהם איננו יהודי, ויש רבנים ורבות שנשואים ללא יהודים – אולי אתם אלה שמזיזים את הקו האדום עוד ועוד ומשלימים עם התבוללות?
"נישואי תערובת הם השלכה של התאדות הזהות היהודית. אני יכול להגיד לך שאצלנו בקהילה יש לנו בני זוג שאחד מהם לא הסכים להתגייר או זוגות שאחד מבני הזוג התגייר אחרי כמה וכמה שנים. מדובר ביהודים הכי חזקים שיש, הכי מעורבים, הכי מאמינים. אנחנו חייבים לקבל את המשפחות המעורבות לקהילות שלנו. אני עצמי, אגב, לא משיא בני זוג כאשר אחד מהם לא יהודי".
אז אתה כנראה קול בודד. רוב הרבנים עורכים חופות לבני זוג בנישואי תערובת.
"יש רבנים כאלה אצלנו, וממה שאני מבין וקורא, בדיוק כמוך, רוב הרבנים החדשים והצעירים פחות שמרנים ממני. אבל אם אתה רוצה לדבר על התבוללות, הקבוצה שמתבוללת במהירות הגבוהה ביותר היא דווקא הישראלים שעוזבים את ישראל. ראיתי מחקרים שעשו על צאצאי ישראלים שעזבו את ישראל בשנת 1948. כמה נשארו מהם המזוהים כיהודים? אפס. אף אחד מהם. הישראלים בחו"ל הם בסכנת ההכחדה הגדולה ביותר. הרי בישראל יש זהות יהודית באוויר, ואילו מחוץ לישראל אין דבר שמשתווה לכך, למעט הדת. לאותם ישראלים אין חיבור לדת, מה שגורם לכך שבחו"ל אין להם כלום. על כן, ישראל בהחלט לא עוזרת לנו בכך שהיא לא נותנת לגיטימציה לצורה שבה רוב יהודי אמריקה מזוהים עם העולם היהודי. זה מצב קטסטרופלי. הם הרי לא יהיו אורתודוקסים, וצריך להבין את זה".
לך תדע.
"צודק, אני לא יודע זאת בוודאות, אך ככל שהדורות עוברים אנשים הופכים מאורתודוקסי לקונסרבטיבי, ואז לרפורמי. המצב ההפוך אמנם קורה, אבל זו לא תופעה".
תומך בעמיות יהודית
הרבנים הצעירים שהזכרת – שומרים כשרות?
"רבים מהם כן, והרבה מהם נראים יותר מסורתיים. למשל הם יניחו תפילין, שזה משהו שלא ראינו הרבה זמן אצל הרפורמים. אני אישית לא מניח תפילין, אבל מתפלל עם כיפה וטלית".
הירש מתגאה בכך שבית הכנסת שלו החזיר את התפילות לשפה העברית, והתפילה במקום היא מלאה ומסורתית. "זה אחד הדברים הראשונים שביקשתי לשנות כשהתחלתי לכהן כרב בבית הכנסת", הוא מבהיר. "שינינו דרמטית את התפילה, ועשיתי זאת כי אני ציוני. העברית היא השפה של העם היהודי. אני רציתי שהיהודים ברחבי הספקטרום ירגישו בנוח בבית הכנסת, אלא אם כן הם 'הלכתיים', ולכן זה לא יתאים להם. הרי אין אצלנו מחיצה, ואנחנו מנגנים בשבת עם כלי נגינה".
הוא מסביר כי שילוב של נגינה בתפילות הוא הכרח כיוון ש"הפונקציה של התפילה אצלנו היא לא מכורח ההלכה, אלא כדי להשיג אלמנט רוחני. אצלנו התפילה היא בעיקר פעולה רגשית, לכן מוזיקה היא המפתח לזה. המוזיקה חייבת להתאים ולהיות נגישה למתפללים".
למרות הביקורת שיש לו כלפי תנועתו, הירש מבקש להבהיר כי הוא גאה להיות שייך לתנועה הרפורמית: "אל תבין אותי לא נכון; אני נאמן לתנועה הרפורמית ולערכים שלה. הייתי גם בתפקיד רשמי בכיר, אך אני מרגיש שהתנועה סוטה מהדרך ומהערכים שהיא אמורה להאמין בהם, במיוחד בעת הזאת בארה"ב. בתוך כך אני רואה עצמי כרב לעם היהודי. המחויבות הראשונה שלי היא לעם היהודי, ואילו התנועה הרפורמית היא המדיום שדרכו אני מביע זאת".
בסניף לוס־אנג'לס של "היברו יוניון קולג'", מוסד הלימודים המרכזי של היהדות הרפורמית, ציינו השנה את חגיגת ההסמכה של רבנים ורבות מטעם התנועה. הנואם המרכזי היה הסופר היהודי־אמריקני מייקל שייבון הידוע בביקורתו החריפה נגד מדינת ישראל. הוא הביע תמיכה בנישואי תערובת והתנגד לקריאות ליהודים להינשא ליהודים. הוא גם הוסיף שסיפור יציאת מצרים הוא "מפוברק".
הירש רתח כאשר שמע את דבריו של שייבון, והקדיש לכך את הדרשה שלו ביום כיפור. "להגיד שיהודי שרוצה להתחתן רק עם יהודי זה אקט לא ליברלי או גזעני – זה הזוי. זו לא ליברליות. אני אפילו לא יודע להגיד מה זה. זה סימן שאנחנו צריכים לחזור ולהכיר בעמיות היהודית. מה יותר מרכזי מאשר יהודי שמתחתן עם יהודייה? מילא לקבל נישואי תערובת, אבל הדברים שלו מזעזעים. אני חושב על זה כל הזמן. זה המסר שיוצא מהתנועה שלנו? מלב בית המדרש להכשרת רבנים? אני, אגב, לא מאשים את מי שהזמין אותו, הרי אין לדעת מה הדובר צפוי להגיד".
אבל התנועה וההיברו יוניון קולג' לא התנערו מדבריו או ביקרו אותו.
"נכון, וכיוון שלא הייתה תגובה רשמית של התנועה הרגשתי שחשוב לספק תגובה רשמית משלי. התגובה שלי אמנם לא רשמית, אבל הרבה מתעניינים במה שיש לי להגיד. אני כבר לא בתפקיד רשמי. אם הייתי בתפקיד כזה בוודאי הייתי דואג שהודעת גינוי תצא. אלה לא הערכים שבהם התנועה הרפורמית צריכה להאמין".
