"החלום שלי הוא שכל בתי הכנסת בישראל יהיו פתוחים לחילונים"

"משפחתי והוריי וגם אני היינו יכולים להיות יהודים אמריקנים שאין להם שום קשר לישראל או ליהדות, ורק בגלל זיק קטן, שגרם למעין 'דלת מסתובבת', הוריי הגיעו לישראל. זה הסיפור האישי שלי, על רגע היסטורי בחודש יולי 1967 שניצת בהוריי, שהיו יהודים חילונים לגמרי ורחוקים מיהדות. זיק שגרם להם לעלות לארץ. לולא החלטה זו שלהם, הייתי ככל הנראה אחד מאותם שישה מיליון יהודים אמריקנים שאתה מדבר עליהם בסדרה הזאת", אומר שר החינוך והתפוצות, נפתלי בנט. "אולי הייתי גר ועובד בעמק הסיליקון, לך תדע בכלל איזה פעיל הייתי?".

אני נפגש עם שר החינוך והתפוצות ביום שני בערב בלשכתו הקטנה שבכנסת. בין העיסוקים הפוליטיים, החינוכיים והביטחוניים, יש לו מקום חם בלב ליהודי העולם. ניכר שהנושא חשוב לו, ולא רק מהראש אלא בעיקר מהבטן, "הסיפור של יהדות ארה"ב בכלל, ויהדות התפוצות בפרט, הוא סיפור מאוד אישי עבורי. אין לנו המון קרובי משפחה כיום בארה"ב, אבל מי שעדיין שם, לחלקם כבר יש ילדים או נכדים לא יהודים. לכן, עבורי, השיח עליהם ועלינו הוא לא אירוע תיאורטי, אלא מאוד אישי.

"בעצם החלטתי עם כניסתי לפוליטיקה בשנת 2013 לדרוש תיק שכוח אל עם מטרה אחת: להציל את היהודים. אצלי המושג 'נצח ישראל' הוא לא רק נצח מדינת ישראל, אלא נצח העם היהודי. שיהיה ברור, הייתי רוצה שכולם יעלו לארץ ישראל, אבל אני מבין באותה נשימה שמאז ומתמיד יש לנו תפוצות יהודיות חזקות, כבר אלפי שנים". הוא מספר כי השבוע, בישיבת הממשלה שבה הציג את הפעילות השנתית של משרד התפוצות שבראשו הוא עומד, אמר כי "לראשונה מזה 2,800 שנה הריכוז היהודי הגדול בעולם חזר להיות בישראל. זה לא היה כך מאז תקופת בית ראשון".

יחסי הכוחות התהפכו

אמרת עכשיו וגם בישיבת הממשלה שאתה רוצה "להציל את העם היהודי". אמירה זאת קוממה אנשים רבים, בישראל ובתפוצות, שרואים בכך סוג של פטרנליזם.
"אני לא טוען שהנוסחה של מה טוב או לא טוב לעם היהודי נמצאת אצלי בכיס. אני לחלוטין גם לא דוגל בפטרנליזם. אני חושב שצריך להיכנס לעידן של שותפות אמת לעתיד העם היהודי. אני רואה זאת כך: במאה השנים האחרונות הפרויקט של יהודי העולם היה במידה רבה מדינת ישראל; להקים את המדינה היהודית ולחזק אותה. אך מדינת ישראל גדולה וחזקה, ובמובן מסוים, הנטל התהפך: תפקידה של מדינת ישראל הוא לחזק את יהודי העולם. לו אני ראש ממשלה, הייתי בוחר זאת כאחד משלושת היעדים החשובים ביותר למדינת ישראל, בניגוד למציאות כיום, שהתפוצות לא נמצאות גם ברשימת 30 הנושאים החשובים. אצלי כיום ובטח כראש ממשלה זה בשלישייה הראשונה".

למה? הרי ישנם נושאי פנים כל כך נדרשים לחברה הישראלית. אולי אנחנו צריכים להשקיע קודם כול בעצמנו, ורק אז בשאר יהודי העולם, אם יישארו זמן ומשאבים.
"יש התשובה הערכית והאמיתית, והיא: כי ככה. כי יהודי הוא יהודי, ונצח ישראל לא ישקר. לא מדברים כאן רק על יהודים בישראל, אלא על כל יהודי באשר הוא. הסיבה השנייה, שהיא אמנם חשובה אך היא הרחק מאחור מבחינתי, היא שישנה חשיבות אסטרטגית לקיום יהודי בגולה עבור מדינת ישראל".

בבחירות הבאות, אם תקבל לדוגמה את תיק הביטחון, תדרוש גם את תיק התפוצות לך או למפלגתך?
"תיק התפוצות נחשב זעיר בחשיבות, ויצקנו בו תוכן של יקום שלם בשש השנים האחרונות. זה לא סוד שבנינו את המהלכים בצורה שהם יהיו 'אל חזור' כלפי השר הבא, ללא קשר לזהותו", הוא עונה בדיפלומטיות.

כל אמא יהודייה מבקרת בישראל

בנט מזכיר את ארגון "מוזאיק יונייטד". החברה היא מעין זרוע של ממשלת ישראל לביצוע פרויקטים בקהילות יהודיות לצורך חיזוק הזהות היהודית. בניגוד ל"תגלית", ההשקעה נשארת בתפוצות ולא בישראל. "מוזאיק יונייטד מטפלת בכ־23 אלף סטודנטים לצורך חיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל. בנוסף, הגדלנו את תוכנית 'מומנטום', המכונה 'תגלית לאימהות', שהפכה להיות הבייבי שלנו. זה אחד הפרויקטים המוצלחים, ואם זה היה תלוי בי הייתי מגדיל אותו לכך שכל אמא יהודייה בעולם תבקר בישראל. הן מממנות את כרטיס הטיסה, אנחנו את היתר. הייתי גם רוצה שבמדינות שבהן יש משפחות בלי אפשרות כלכלית לכך – כרטיס הטיסה יהיה במימון מלא, ממש כמו בתגלית".

הזכרת את "מוזאיק יונייטד", חברה שהקמתם, עם ציפיות גדולות, אך בפועל לא הצלחתם לממש את הפוטנציאל הגלום בה. היו תוכניות לאפיקים רבים, לא רק בקרב הסטודנטים, ובפועל זה הפרויקט המרכזי כיום.
"הקמנו חברת בת בבעלות מדינת ישראל והעם היהודי, שהיא בעצם חברה עצמאית עם מנכ"ל מצוין (הרב בנג'י לוי בן ה־32, שעלה לצורך כך מאוסטרליה. צ"ק). הייתה התחלה פחות טובה, אבל היום אנחנו כבר במקום טוב. אנחנו דואגים להגדיל את מספר הפעילויות שבהן משתתפים הסטודנטים היהודים. שוב, אנחנו לא פטרנליסטים, לא טוענים שאנחנו יודעים מה הדרך הנכונה באופן ודאי. תראה את 'תגלית לאימהות' למשל. השקענו במשהו קטן שהיה קיים כבר, עם פוטנציאל, והפכנו אותו לפרויקט גדול ומצליח. אנחנו לא נמציא את הגלגל".

נושא אחר שמשרד התפוצות משקיע בו הוא ההשפעה על השיח בישראל סביב נושא התפוצות. במשרד השיקו מסעות פרסום בכלי התקשורת השונים, קיימו ימי עיון למובילים בתחומים שונים בחברה הישראלית ואף קיימו אירועים נקודתיים כמו צעדת העם היהודי שהתקיימה בירושלים לפני כשבוע. "לראשונה אנחנו מחזקים את המודעות של ישראלים ליהדות ארה"ב והתפוצות", הוא מסביר. "הוצאנו מאתיים מעצבי דעת קהל ישראלים לקהילות היהודיות בחו"ל וזה פתח להם את הראש לגמרי. זה מזכיר את מה שעשיתי כמנכ"ל מועצת יש"ע, אז הוצאנו מאתיים מעצבי דעת קהל לביקור פיזי ביישובים של יהודה ושומרון. חייבים שהנושא הזה יהיה על סדר היום כאן בארץ. לו השליטה הייתה בידיי, הייתי רוצה שעשירית מתקציב המדינה תלך לטובת יהדות התפוצות. זה חיוני".

כבר לא הארנק

כשר חינוך יזם בנט תוכניות שונות בעניין התפוצות במערכת החינוך הישראלית. השנה הושקה תוכנית ייעודית לתלמידי כיתות חטיבת הביניים, שבה הם לומדים באופן אינטראקטיבי על צעירים יהודים מהעולם. בנוסף, יזם בנט מינוי אחראי לנושא התפוצות במשרד החינוך. "מינינו מעין 'מפמ"ר' על נושא התפוצות, שהוא אחראי התוכן לכל התחום הזה. החלטתי לעשות זאת דווקא שם, כיוון שזו משרה שיהיה קשה מאוד לבטל אותה. זה מינוי שנמצא שם לצמיתות. הרי אין לדעת אם מחר משרד התפוצות יתקיים כפי שהוא כיום. האחריות היא לתת שירות לכ־1,300 בתי ספר יהודיים בעולם, חומרי לימוד והכשרת מורים. אם יש מנהל של בית ספר יהודי בסאו פאולו שצריך עזרה בבניית מערך שיעורים לתלמידים של כיתה ג' על חנוכה – אנחנו יכולים לעזור לו".

בתי הספר היהודיים בארה"ב עולים הון עתק. כיוון שישנה הפרדה ברורה בין דת ומדינה, כל בתי הספר המיועדים לתלמידים עם רקע דתי מסוים הם פרטיים, ועל כן יכולים לעלות גם ארבעים אלף דולר לילד בשנה. לפני מספר חודשים פנו מארגון הגג של בתי הספר היהודיים בארה"ב וקנדה למשרד התפוצות בבקשת סיוע בשכר הלימוד הכבד. בנט מתייחס לכך ואומר ש"ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לממן בצורה ישירה את החינוך שם. זה יקר מדי. מה שכן, אנחנו יכולים לסייע לבתי הספר היהודיים בגיוס כספים לטובת שכר הלימוד.

"אני נוהג להטריף תורמים ישראלים כשאני אומר להם לפעמים – לפני שאתם תורמים לבתי ספר ישראליים, אולי תחשבו להשקיע בבתי ספר יהודיים בתפוצות. הם אומרים לי – 'השתגעת?', ואני מסביר להם שאני מתכוון לכך ברצינות. הרי מדינת ישראל ראתה ביהודי ארה"ב שני דברים במשך השנים: מקור לעולים וארנק. אם אתה לא מממן או לא עולה – זה לא היה מעניין אותנו. אז אני חושב שהמציאות השתנתה. ישנה כיום עוצמה כלכלית בישראל והיא לא צריכה להיות תלויה בתרומות של יהודים מהעולם.

"אני לא נגד גיוס כספים בחו"ל עבור מוסדות ישראליים, אבל לדעתי זו לא המהות של יהדות ארה"ב, להיות הארנק של מדינת ישראל. אנחנו כבר עומדים על רגלינו לבד. יש לנו הייטק כמו בעמק הסיליקון, הגיע הזמן להסתכל על מאה השנים הבאות. צריך לחשוב – מה יהיה המודל? ברור שזה יצטרך להתפתח ולהיות מתאים לדורות הבאים, וזו תהיה שותפות, הרי לא כל האמת בכיס שלנו".

כשר תפוצות העברת מיליון דולר לקהילה היהודית ביוסטון, אשר נפגעה קשה מהוריקן. התגובות בעמוד הפייסבוק שלך לכך היו קשות מאוד. אנשים לא הבינו מדוע מדינת ישראל צריכה לתרום להם כסף.
"אבל הרי זו המורשת של העם היהודי; אותה מורשת שכל ישראל ערבים לזה לזה. כשהייתה למשל 'עלילת דמשק' בשנת 1840, משה מונטיפיורי התערב, למרות שחי בלונדון. אם כואב ליהודי בלטביה, צריך לכאוב ליהודי בתל־אביב. הביקורות האלה מובנות, זה לא מפתיע אותי, אבל הן בעיניי לא מוצדקות. זה רק מבהיר את גודל עבודת החינוך שיש לנו ולי כשר חינוך של מדינת ישראל לעשות. בשנה הנוכחית עוסקים במערכת החינוך באחדות וביהדות התפוצות. זה היתרון בכך ששר החינוך הוא גם שר התפוצות".

עשרות שנות התבוללות

לפני כשלוש שנים ביקר בנט בבית הספר היהודי־קונסרבטיבי סלומון שכטר במנהטן, ואף העלה תמונה לרשתות החברתיות שבה הוא מדבר בשבח המוסד. הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, יצא אז נגד הביקור ואמר "אם השר בנט היה שואל לדעתי הייתי אומר לו בפירוש שלא ללכת למקום שבו החינוך מרחיק יהודים מהמסורת, מהעבר ומהעתיד של העם היהודי". בנט עצמו לא נשאר חייב והשיב: "אני שר התפוצות, אני לא מתנצל על זה. אני אמשיך לעשות את זה. אני לא שר הדתות במדינת ישראל, אני שר התפוצות של כל העולם היהודי".

כאשר אני שואל אותו אם בהסתכלות לאחור הוא היה עושה זאת שוב, בנט משיב בלי היסוס: "לחלוטין. כל יהודי בתפוצות הוא יהודי. נקודה. כל יהודי בארה"ב או בשאר העולם הוא רצוי ואהוב. נקודה. למרות המחלוקות. הרי אני מאמין שאסור לשנות את ההלכה, ויש לנו את הדרך שלנו, אבל זה לא קשור. מי שהיה מסתכל ככה בצורה שלילית על הוריי, היה משאיר אותי לגדול בסן פרנסיסקו כיהודי חילוני. אמא ואבא שלי גדלו בסן פרנסיסקו, למדו שניהם באוניברסיטת ברקלי, אבא היה פעיל זכויות אדם ואף נעצר בהפגנה למען זכויות שחורים. אני לא חושב שזכויות אדם צריכות לסתור את הלאומיות והציונות שלי. להיפך, הציונות האמיתית דוגלת בזכויות אדם".

סביר להניח שלא היית ימני. רוב היהודים באזור הזה, והאזרחים בכלל, הם ליברלים מאוד ומזוהים עם השמאל.
"אני לא רוצה לחשוב מה הייתי", אומר בנט בחיוך, "אני יודע שהחזון שלי למדינת ישראל הוא אוהל גדול, פתוח ומחבק לכל יהודי בעולם באשר הוא. אבקר שוב בבית הספר סלומון שכטר. מדובר במוסד עם רמת ציונות בלתי נתפסת, עם כיתות שמכונות בשמות עבריים כגון 'גליל' או 'נגב'. הם לומדים עברית ברמה גבוהה, לומדים תורה ומתפללים. לא התחברתי לביקורת".

יהודים רפורמים בעיניך מעודדים התבוללות או שמא מונעים התבוללות?
"אני לא נכנס לניתוח של הדבר הזה. אני חושב שכל מי שבתפוצות פועל כדי לחבר יהודים לעם, אנחנו צריכים לראות את זה בעין טובה. זו שאלה נפרדת לגמרי ממה שאנחנו מכירים פה במדינת ישראל. הבעיה הגדולה בקשר שלנו עם יהדות ארה"ב היא קודם כול בעיה של עשרות שנות התבוללות. לא בגלל מעשה ספציפי, אלא כי מדובר בדינמיקה די טבעית של חיים במדינה מערבית מפותחת עם איכות חיים טובה. המשפחה שלי היגרה לשם בסביבות שנת 1860. אבות אבותיי היגרו מהולנד ומפולין".

פתרון רחבת המשפחות

בנט מנסה להדגים עד כמה היהודי הממוצע בארה"ב כלל איננו מחובר לנושאים שעליהם אנחנו מדברים. הוא מספר על אישה שפגש, שמתמצתת עבורו את העניין. "טסתי מבוסטון לוושינגטון וישבה לידי אישה בשנות ה־40 לחייה. אני תמיד אוהב לפתוח בשיחה. קראו לה אלישיה, והתברר שהיא יהודייה שגרה בפרבר של מיניאפוליס. שאלתי אותה איך היא מרגישה בנוגע ל'משבר' סביב מתווה הכותל ומתווה הגיור. היא לא ידעה על מה אני מדבר. היא לא ביקרה מימיה בישראל, ובטח שלא היה לה קשר. זה קהל היעד שלי: לפי המחקרים יש קרוב לארבעה מיליון אלישיות שלא יודעות או יודעים שום דבר על מדינת ישראל. שכנעתי אותה שתבוא לארץ ב'תגלית לאימהות'. זו הייתה אמנם רק הצלחה אחת, אך זה הכיוון. בעינינו היהודים המאוגדים הם לא הבעיה".

אז בוא נדבר רגע על מתווה הכותל. הממשלה העבירה אותו, ואז הקפיאה וביטלה אותו. יש כאן משבר אמיתי, או שהדבר מעניין רק את ראשי הארגונים היהודיים?
"רחבת המשפחות שהקמתי היא פתרון ראוי וזה כבר עומד וקיים. זה שם כדי שמשפחות יוכלו לבוא וכל אחד יבחר איך הוא רוצה להתפלל", הוא משיב. נראה שבנט נזהר מהביטוי "רחבה שוויונית". הוא מבין שחלק מתומכיו אינם רואים בעין יפה את הקמת הרחבה, ומכנה אותה "רחבת המשפחות" כפי שכעת מנסים לשווק זאת לקהל היעד הישראלי.

מתווה הכותל היה צריך לעבור ולהישאר כפי שהיה?
"אני חושב שהפתרון הנוכחי שהבאנו הוא הפתרון הנכון. הרחבה כפי שהיא היום מכובדת וראויה לתפילה של משפחות". בנט אמנם ענה בתמציתיות, אך בפועל מסתמן שהוא מבין שמתווה הכותל שתכליתו הקמת רחבה לתפילה שוויונית, כניסה משותפת לכלל העזרות והקמת מנהלת ממלכתית שתהיה אחראית על הרחבה (ולא תחת אחריותו של רב הכותל) – לא היה יכול לעבור בישראל. במילים אחרות, אם בעבר תמך במידה כזו או אחרת במתווה, כיום הוא כבר לא שם.

למה תחום התפוצות לא מעניין את הישראלים?
"אני חושב שזה אך טבעי שאנחנו עסוקים בפקקים, ביוקר המחיה ובקסאמים. הרי מדינת ישראל מאוימת כל הזמן. בנאדם הוא נוף סביבתו, ולכן לצערי זה לא מספיק מעניין את הישראלים. גם המנטליות מאוד שונה, ברמה שקשה להבין. כאדם שחי חמש שנים מחייו בניו יורק אני יכול להגיד שהמנטליות של יהודי ארה"ב וישראל מאוד שונה. מאוד. צריך להתאמץ ולהשקיע בלמידה של הצד השני, כיוון שזה לא יקרה מאליו.

"כחבר הקבינט המדיני־ביטחוני, יש רק שני דברים המותירים אותי ער בלילה, וזה ביטחון ישראל מול איראן והחיזבאללה והדחיפות שיש מול מיליוני יהודים שהם בשלב כזה או אחר של התבוללות. זה קורה כיום. זה לא אסון עתידי. אני מרגיש תחושת דחיפות אדירה. צריך עוד להשקיע. הגדלנו במאות אחוזים את ההשקעה הממשלתית, אבל זה לא מספיק, צריך להשקיע לפחות פי עשרה, אם לא יותר. זה צריך להיות יעד לאומי של ראש הממשלה".

פרסומת למניין מתחילים

אם נודה על האמת, רוב מצביעי הבית היהודי לא חושבים כמוך על הקונסרבטיבים ועל ההשקעה שלך בתפוצות. זה בטח לא מוסיף לך בוחרים, ואולי אף מרחיק ממך את החרד"לים.
"אתה צודק. זה לא מביא לי קול אחד. ידעתי שעל התיק הזה לא אקבל עוד קול אחד. לדעתי בשש השנים האחרונות עשינו מהפך, אבל זהו רק הצעד הראשון. צריך לחשוב על מודלים חדשים. יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג ואני מדברים על הצבעה פוטנציאלית של ישראלים בחו"ל. אפרופו, ישראלים שגרים בארה"ב זו בעיה קשה. יש מעל לחצי מיליון ישראלים שם, ורמת הסיכון גבוהה במיוחד. הם גם לא משתייכים לקהילות יהודיות בארה"ב, וכמעט כולם שולחים את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים".

במסגרת תפקידו, יזם בנט הכנסה של מספר סעיפים בחוק הלאום, אשר לראשונה מחייבים את מדינת ישראל בצורה ישירה לדאגה ליהודים ברחבי העולם. "בחוק הלאום עשינו דבר אדיר, וזה נטו הבית היהודי. הכנסנו את יהדות התפוצות לראשונה לחוק שכזה. יצרנו זיקה בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. עד כה הקו היה שאין שום אחריות, שיעלו לארץ וזהו. אני אומר: אני רוצה שיעלו לארץ, אבל גם הסתכלות של מאה שנה קדימה".

לסיום, מה יש לנו ללמוד מהם?
"להיות יותר מאוחדים ופחות שיפוטיים. גילת אשתי ואני התחתנו כאשר היא באה מבית חילוני. רציתי לקרב אותה ליהדות והיא לא התחברה בארץ. אבל היה בית כנסת אחד במנהטן שבו לא הסתכלו איך היא לבושה, אם זה מתאים לבית הכנסת או לא. כשטסנו לחיות בארה"ב עבור הסטארטאפ שלי, הלכנו ברחוב במנהטן וראינו פרסומת ל'מניין מתחילים' בבית כנסת אורתודוקסי עם חוש הומור ועם אוכל טוב. היינו אז תפרנים, ואף אחד לא אומר לא לארוחה בחינם. אף אחד לא שפט אותה כחריגה. מכל המקומות בעולם, שם היא התחילה תהליך של התקרבות ליהדות.

"היום היא שומרת מצוות באופן מלא, והבית שלנו הוא ציוני דתי באופן מלא. את אותה פתיחות שהייתה שם הלוואי שתהיה פה. החלום שלי הוא שכל בתי הכנסת בישראל יהיו אוהל פתוח לחילונים אם הם ירצו לבוא. שלא יסתכלו עליהם בצורה מוזרה. יש אמנם פעולות בעניין הזה – אבל אני רוצה לראות יותר".