עושות היסטוריה: הנשים שבחרו להיות משגיחות כשרות

"אפשר לדבר עם המשגיח?", שואל הרב בטלפון.

"אני המשגיחה", עונה לו יעל דוגמא, משגיחת כשרות בבתי הארחה, בתי אבות ובמסעדות כשרות בצפון הארץ.

"את רפורמית ?", שואל הרב מעבר לקו.

"לא. אני אורתודוקסית", עונה יעל.

אחרי היסוס מנסה הרב: "את מטעם ארגון צוהר?"

"לא, אני מטעם הרבנות הראשית", עונה יעל. דממה משתררת מעבר לקו. "אני כבר 19 שנה משגיחת כשרות. אין לך מה לדאוג, אצלנו מקפידים על קלה כחמורה. אנחנו גלאט מהדרין".

שיחות כאלו משגיחת הכשרות יעל דוגמא (56), רגילה לנהל מדי יום. "לפעמים הם מזמינים ולפעמים לא", אומרת דוגמא ומוסיפה שרבים עדיין לא הפנימו את העובדה שגם נשים עובדות כמשגיחות כשרות. 

בין 4000 משגיחי הכשרות שלאחרונה עלו לכותרות בהפגנות שערכו נגד רפורמת הכשרות של השר לשירותי דת מתן כהנא, פחות מאחוז היו נשים. זאת למרות שבדו"ח מבקר המדינה של יוסף שפירא משנת 2016 נכתב במפורש: "מצב שבו שיעור הנשים מכלל משגיחי הכשרות הוא פחות מאחוז אחד, משמעותו הדרה של נשים. זה דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הדרישה  למתן שוויון הזדמנויות בתעסוקה". 

יעל דוגמא, ממושב עמקה בגליל המערבי, היא משגיחת הכשרות היחידה מבין 16 משגיחי הכשרות במטה אשר. היא נשואה, אם ל-12 ילדים וסבתא לשבעה נכדים. חוץ מלהיות משגיחת כשרות היא גם עוזרת ברפת ובמחלבה המשפחתית. "ובזמן הפנוי", היא אומרת בנון שלנטיות, "אני עושה פסיפסים". אותם פסיפסים מקבלים את פני הבאים במחלבה המשפחתית וציורים פרי מכחולה מעטרים את קירות ביתה. בחדר השינה תלויה תעודה שהוענקה לה לפני שלוש שנים בטקס מיוחד שהוקדש לנשים פורצות דרך על עבודתה בתור משגיחת כשרות.

כיצד נראה סדר היום של משגיחת כשרות?

"מדובר בעבודה של שמונה שעות ביום הכוללת, חוץ מברירת אורז, קטניות וניפוי קמח, גם בדיקת סחורות ובדיקת תעודות כשרות. כשאני מגיעה בבוקר למסעדה או לבית הארחה אני מדליקה את האש בתנורים ומניחה את הסירים עם התבשילים על הכיריים, כי לעובדים הזרים שבדרך כלל עובדים במקומות אלו אסור מבחינת הלכות כשרות לעשות זאת".

מה הניע אותך פתאום לפני 14 שנה ללמוד השגחת כשרות?

"עד אז עבדתי בהוראה בבתי ספר באזור. בין השאר לימדתי מקצועות כמו דרמה ותיאטרון, מדע ועוד. באחד הימים פנו אליי מהמועצה הדתית ואמרו שהרב בן אליהו עורך קורס למשגיחות כשרות במעלות ומחפש נשים מתאימות שיוכלו להשתלב אחר כך בעבודה במטבחים באזור. הצטרפתי לקורס ומאז אני עובדת בקווים באזור. הקו שלי כולל השגחה בקיבוץ בית העמק שם מופעל חדר אוכל גדול וחאן בו מבקרים קבוצות מטיילים. פרט לזה אני עובדת בבית ההארחה בנס עמים, במסעדת 'שיפודי התקווה' ובאולמי 'איפראן' ברגבה, כל המקומות, כמובן, ממוקמים במועצה המקומית מטה אשר. אני, אגב, עובדת של המועצה ומקבלת את השכר מהמועצה הדתית שלנו כך שאין לי שום מחויבות לבעל העסק. זו העמדה של הרב שלנו".  

איך החברה הדתית מתייחסת לכך שאת משגיחת כשרות?

"הציבור הדתי לאומי מפרגן. הציבור החרדי פחות. יש מקרים שמגיעים לכאן חרדים ושואלים מי המשגיח, כשאומרים להם שיש משגיחה הם מסרבים להתייחס אליי ואז, או שהם מוותרים על האירוח או שהם מביאים איתם משגיח משלהם. אחד הדברים שאני שומעת לעתים קרובות זה- 'עוד מעט אתן הנשים תחליטו גם לקדש זוגות מתחת לחופה וגם לבצע ברית מילה'". 

"רק נשים צריכות להיות משגיחות כשרות"

חמדה שלום (61), נשואה, אם לחמישה וסבתא לשלושה נכדים, עובדת כמפקחת כשרות על חמישים בתי עסק באזור ירושלים מטעם ארגון צהר. "נמאס לי שבכל פעם שאני אומרת שאני משגיחת כשרות מטעם צהר, התגובה היא – 'אתם הרפורמים…'", היא אומרת ומוסיפה- "אנחנו לא רפורמים, אנחנו אורתודוקסים!".

את עבודתה כמשגיחת כשרות היא החלה בשנת 2014 מיד לאחר שסיימה בהצלחה את קורס משגיחות הכשרות הראשון של תנועת "אמונה". "רק נשים צריכות לעבוד כמשגיחות כשרות", היא אומרת בהתלהבות. "משגיחת כשרות עובדת בהמון חזיתות בו זמנית. מדובר בעבודה קשה אבל מתגמלת. אני מפקחת על חמישים עסקים כשבשלושה מהם אני עובדת בתור משגיחת כשרות. בעסקים האחרים עובדים תחתיי משגיחי כשרות רבים. כשהם מגלים בעיות כשרות הם פונים אליי. הם לא רוצים להסתכסך עם בעל העסק אז אני ה'רעה' בסיפור הזה". 

בדומה לחמדה שלום, גם הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם ויושב ראש ארגון צהר, סובר שהמקצוע מתאים מאוד לנשים: "אין ספק שנשים מתאימות מאוד לעבודה כמשגיחות כשרות שהרי כל אישה שומרת כשרות יודעת יותר טוב מבעלה לנפות קמח ולברור אורז וקטניות", קובע הרב סתיו. "לנשים יש נאמנות ומסירות מלאה בעבודה כמשגיחות כשרות. מה גם שהלכתית אין בעיה. בנושא הזה יש  תשובות של גדולי הפוסקים כמו הרב משה פיינשטיין שפסק במפורש, בשתי תשובות נפרדות ומפורטות (אגרות משה, יורה דעה, ח"ב, מ"ד-מ"ה) כי נשים יכולות לשמש כמשגיחות כשרות"

אם כך למה כל כך מעט נשים מועסקות כמשגיחות כשרות?

"מכל מיני סיבות. יש נשים שלא מעוניינות לעבוד כמשגיחות כשרות כי מדובר בעבודה קשה ובשכר נמוך. חוץ מזה הממסד הדתי לא שמח לשלב נשים בתחום, מחשש של ייחוד או עירוב גברים ונשים. אני מכבד את השיקולים האלה, אבל זה לא רלוונטי היום כשבמקומות עבודה רבים נשים וגברים עובדים יחד. רפורמת הכשרות תתקן את העיוות הזה ותתקן עוד בעיה חמורה בתחום הכשרות: היום ברוב העסקים בעל העסק משלם את המשכורת למשגיח. זה יוצר תלות של המשגיח במעסיק".

איזה עוד שינויים אנו עתידים לראות בעקבות הרפורמה?   

"בהתחלה פתיחת אזורי כשרות כשרבנים יכולים לתת כשרות בכל מקום, מה שלא אפשרי היום. עם יישום הרפורמה, בעלי עסקים שירצו לקבל כשרות לא יחויבו לפנות רק לרב העיר בה ממוקם העסק. למשל, בעל עסק בתל אביב, יוכל לקבל הכשר מרב בנתניה. היום רק רב מקומי יכול לתת כשרות. הרפורמה תאפשר גם לרבני תאגידים לתת כשרות. אני גם מאמין שעם יישום רפורמת הכשרות, יותר נשים תשתלבנה כמשגיחות כשרות".

"כשאין מה לומר אומרים- זה לא צנוע"

עד לפני כמה שנים היה המקצוע "משגיח כשרות" נחלתם של גברים בלבד, אך בתנועת "אמונה" החליטו שהגיע זמן לשנות נתון זה והן החלו להכשיר נשים כמשגיחות כשרות כבר בשנת 2013. ב-2017 עמד מספר המשגיחות על 13 בלבד. מאז ועד היום למעלה מ-80 נשים סיימו את הקורס של "אמונה" אבל רק 40 הוסמכו. היתר החליטו לא לגשת לבחינות לאחר שהבינו שאין כמעט עבודה לנשים בתחום זה. כלומר, למרות ניסיונן של נשים לפרוץ תקרת זכוכית זו, מועצות רבות עדיין מערימות קשיים ומסרבות להעסיק משגיחות כשרות. 

עורכת הדין ציפורת שימל מרכזת את הקורסים למשגיחות כשרות ומכהנת כיועצת משפטית לחקיקה ומדיניות ציבורית ב"אמונה". שימל מאמינה שכל הציבור ירוויח מכך שיותר נשים יהיו משגיחות כשרות: "אני מאמינה בכל ליבי ששילוב נשים בתחום חשוב לא רק לנשים. כל הציבור ירוויח, כי האיכויות והתכונות שנשים מביאות איתן משמעותיות מאוד. יש משהו בתביעת העין של האישה, במסירות שלה ובשיקול הדעת שלה שיש בהם כדי למנוע טעויות ולשפר את השירות. התוצאה של שילוב נשים בתחום ושל הרפורמה תהיה שיפור התדמית של הרבנות ושירותי הדת בישראל".

אם מדובר במקצוע שכל כך מתאים לנשים, מדוע מספר משגיחות הכשרות בארץ הוא קטן?

"זה לב העניין", אומרת עו"ד שימל. "אצלנו באמונה, מתקיים כיום הקורס החמישי  למשגיחות כשרות. עד כה 80 נשים סיימו את הקורסים. הבעיה היא שחלק מהן ניגשות לבחינות, מקבלות הסמכה ואז מגלות שאין להן אפשרות להתקבל לעבודה בתחום. מהטעם הזה חלק לא ניגשות לבחינות ורק מעטות משתלבות בעבודה. 

"בשנת 2012 התנהל אצלנו קורס משגיחות כשרות. כשהגיע שלב בחינות ההסמכה ברבנות הראשית, הן נתקלו בסירוב מוחלט מטעם הרבנות לעבור את הבחינה. תנועת אמונה פנתה לבג"ץ באמצעות עורך הדין אילן בומבך. זכינו במשפט. הנשים ניגשו לבחינות ברבנות ועברו את הבחינה בהצטיינות. ואז הסתבר שרבני מועצות דתיות לא ששים לקבל אותן לעבודה כשהסיבה העיקרית היא צניעות. כשאין מה לומר אומרים – 'זה לא צנוע'. הרי החברה שלנו מעורבת. כשאישה רופאה בודקת גבר שמגיע למרפאה שלה זה יותר צנוע?".