סיפור חייו של יעקב הוא סיפורו של מהגר הנאלץ לנטוש את משפחתו, לעזוב את ביתו, להימלט מארצו ולהתחיל את חייו העצמאיים הרחק מהמוכר והקרוב. שלא כמו סבו אברהם, שיצא אל הלא נודע במצוות אלוהיו, על מנת להשתקע במקום חדש, יעקב לא עזב את ביתו מתוך בחירה, אלא מכורח הנסיבות שנוצרו במשפחתו, ולאורך השנים ידע תמיד שיום אחד עוד ישוב אליו חזרה.
פרשת ויצא, מגוללת את החלק הגלותי בסיפור יעקב. החל מיציאתו לחרן ועבודתו אצל דודו לבן ועד להימלטות הבלתי נמנעת חזרה הביתה. לכאורה, עזיבת יעקב את ביתו בראשיתו של הסיפור, דומה מאוד לעזיבתו את בית לבן המתרחשת בסוף הסיפור. בשניהם נוצרת מציאות משפחתית שאינה מותירה ליעקב כל ברירה אלא להימלט, ובשניהם ישנו ליווי והשגחה מצד האל. אך בחינה מדוקדקת יותר מגלה שבין שתי הסיטואציות הללו, עובר יעקב תהליך של התבגרות, לקיחת אחריות ובירור עצמי בשאלה- "מהם הדברים החשובים בחייו?". תהליך זה, הופך את העזיבה השנייה לשונה במהותה מהעזיבה הראשונה.
בהיותו מהגר, נאלץ יעקב ללמוד תרבות ומנהגים חדשים שלחלקם, הייתה השפעה מכרעת על חייו: "וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ–לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (כט, כו). אך אי הידיעה, לא פתרה את יעקב מלקחת אחריות. הוא מקבל על עצמו את הדין ומוכן לעבוד, להשקיע ולהבין.
בנוסף, אם בריחתו של יעקב מביתו נבעה כתוצאה מקבלת הברכה מיצחק בדרך תחבולה ורמיה, הרי שבמשך עשרים שנות מושבו בבית לבן, הקפיד יעקב לנהוג ביושר ואף נהג בלבן לפנים משורת הדין. על מעשיו של יעקב ועל האחריות שנטל על עצמו בכל הנוגע לרכוש לבן, ניתן ללמוד מהפסוקים בהם מטיח יעקב בלבן דברים קשים על היחס לו זכה ממנו. "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ… בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי… וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (לא, לח-מ).
למרות רצונו להתערות ולהיטמע בחברה ובמשפחתו של לבן, יעקב אינו מצליח להרגיש כל שייכות. גיסיו, אינם רואים בו בן משפחה אלא אדם חיצוני: "וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ" (לא, א). והוא אף אינו רואה בבית לבן את ביתו שלו, ולכן שואל: "מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי—לְבֵיתִי"(ל,ל).
סיפורו של יעקב אינו סיפור על בחור שנסע לנסות את מזלו בחו"ל אלא על פליט, שלא הייתה לו כל ברירה אלא להסתדר. אמנם ברכת האל בתחילת המסע נסכה בו ביטחון, אך הקשיים היו ממשיים ותחושת הזרות סבבה אותו מדי יום ביומו. לכן, אין זה מפתיע שכשיעקב שב לביתו במצוות האל, לא היה זה אותו אדם אלא אדם חדש ואחר.
